שולחן ערוך אבן העזר קי א
שולחן ערוך אבן העזר · קי · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
כותבין שובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה, ובלבד שיהא מכירה. והבעל נותן את שכר הסופר.
- הגה: ותלמיד חכם שאין דרכו לדקדק בנשים, נאמן אחר כך לומר שטעה וכתב שובר לאשה אחרת על שם זו כי טעה בה. (טעם זה מפרש גמרא בפרק גט פשוט):
מפרשים
(א) אעפ"י שאין בעלה עמה: משום דזכין לאדם שלא בפניו וכתיבת השובר זכות הוא לו ועיין בב"ח בתוספו' דף קס"ו שהקשו ניחוש שמא כתב בניסן וכו' ע"ש:
(ב) ובלבד שיהא מכירה: כלו' שיכיר האשה ובעלה דאם אין מכיר אלא האשה לבדה זימנין דכתבה האשה שובר ויהבה לגברא דלאו דילה ואותו האיש שם אשתו כשמה אבל אם מכיר שניהם לא חיישינן שמא תתן לאיש אחר ששמו כשם בעלה ושם אשתו כשמה דזה מילתא דלא שכיחא:
(ג) והבעל נותן שכר הסופר: משמע אפילו באבדה הכתובה וכן הוא בטור דאם היה הכתובה בידה לא היה צריך הבעל לשובר אף שהיא הגורמת אפ"ה צריך לשלם שכר השובר אם חפץ בשובר אבל אם אינו חפץ בשובר א"צ לשלם שכר הסופר:
(ד) כי טעה בה: כלומר כי יעקב הוציא שובר ששילם הכתובה ללאה אשתו ובאה לאה אל העדים ואמרה הלא מעולם לא אמרתי לכתוב לכם שובר אם העד ת"ח יכול לו' אשה אחרת היתה והגידה לי שהיא לאה אשת יעקב וטעיתי בה סברתי שהיא לאה ואני רואה עתה שטעיתי ואין את אותה אשה שהיתה לפני ובגמ' אמרינן אם הת"ח אומר ברי לי שאת היא האשה שהיתה תחילה לפני בשעת חתימת השובר ואחר כך רוצה לחזור מדבריו אינו נאמן דכיון דדקדק ועיין בסמ"ע סי' מ"ט סעיף קטן ו' אם התלמיד חכם אומר אני לא הכרתי שמה רק אחרים הטעוני והגידו לי ששמה כך ע"ש שהאריך בזה:
(א) אף על פי שאין בעלה עמה: משום דזכין לאדם שלא בפניו וכתיבת שובר זכות שלו הוא וחוב שלה:
(ב) ובלבד שיהא מכירה: היינו שהוא מכיר האיש והאשה דאם אינו מכיר אלא האשה יש לחוש שתתן השובר לאיש אחר אשר שם אשתו כשמה אבל כשמכיר שם שניהם תו ל"ח שמא יש אחר דשמו ושם אשתו כשמה:
(ג) והבעל נותן שכר: כתב בהג"א פג"פ והמגיד רפכ"ד ה"מ אם אבדה הכתובה בפשיעה צריכה היא לשלם דהא אם היה הכתובה בידה לא היה צריך השובר וכ"כ בנ"י שם וכן יש לפרש דברי הטור ומ"ש אם אבדה הכתובה צריך הוא לשלם היינו אבדה באונס או איירי דאינו משלם לה אלא היא מחלה לו מ"ה משלם הוא ולכאורה נראה אפילו לשיטות הפוסקים דס"ל דגובה הכתובה אפי' אין הכתובה בידה אפי' במקום שכותבים כתובה מ"מ א"צ לשלם שכר השובר דהא אם היתה מחזרת לו הכתובה לא היה צריך לשובר כיון הכתובה בידה ובהג"א שם לא משמע כן וע' בחושן המשפט סי' נ"ד:
(ד) כי טעה בה: היינו כל זמן שלא אמר ברי לי שזאת היא האשה ש"ס וע' בחושן המשפט סי' מ"ט:
ובלבד שיהא מכירה בח"מ סי' ל"ט כתבתי ביאור זה ע"ש:
ות"ח שאין דרכו כו' בגמ' פ' ג"פ דף קס"ח ההוא תברא דהוה חתם עליה רב ירמיה בר אבא אתא לקמי' האי איתתא אמרה ליה לאו אנא הוא פי' אותה אשה שאתה אומר שחתמה על שוברה ושמא אחרת ששמה כשמי אבל אני לא התקבלתי כתובתי עדיין אמר אנא נמי אמרי להו לסהדי החתומים עמי על השובר לאו איהי ואמרו לי' מיקש הוא דקשה לה ובגר לה קלא פי' שהם הושיבו לי שטעיתי בזה שנשתנה קולה והדין עמהם וכבר התקבלת כתובתך אמר אביי אע"ג (דאין) מגיד וחוזר ומגיד צורב' מרבנן לאו אורחיה למידק פי' והגדה קמייתא דלאו איהי היא לאו כלום היא ולא מקרי חוזר ומגיד כמ"ש לבסוף את היא אלא שנשתה' קולך דכיון דאמר השתא דקדתי יפה סמכינן ומהמנינן ליה מבואר מזה דמ"ש חוזר ומגיד היינו מ"ש תחלה דלא זאת היא ובזה חוזר ומגיד לומר שזאת היא אלא שנשתנה קולה ואע"ג דבגמ' לא זכר רק שאמרו לו נשתנה קולה מ"מ מוכח דהוא עצמו הודה לדבריהם בזה דאל"כ אין שייך כאן חוזר ומגיד דהא לא היה שם הגדה אחרינא אלא צ"ל שהזר והוד' להם וכ"ה בקיצור פסקי הרא"ש וז"ל ת"ח שבא לפניו שובר על כתובה והוא אומר לא זו היא ואמרו לו זו היא והודה יכול לחזור בו כו' ואם כן מה שכתב הטור והודה לדבריה ואמר לא זו הוא שצויתי לכתבו יכול לחזור וכו' יש שם דילג וצ"ל אלא אחרת ששמהשמי צותה לכתוב ואמרו לו זו היא והודה יכול לחזור וכו' וכן העיד בדרישה שכן הוא הנוסחא בספר של קלף ומכל מקום יש ליישב בלא הג"ה דבמה שאמר יכול לחזור בו כו' הכוונה בזה שעכשיו עדיין יכול לחזור ולומר באמת זאת היא וטעיתי במה שאמרתי לא זאת היא ובחנם טרח בפרישה להכריח שהנוסח' שלפנינו א"א לישבה כי הבין דחוזר ומגיד היינו על מ"ש בתחלה שזאת היא בשעת חתימתו ולא זו הדרך כלל כנלע"ד פשוט וטעמא דחוזר ומגיד בזה הוא משום דתלמיד חכם לאו אורחיה למידק בנשים אבל אם אומר תחלה ברי לי שאינה זו אמרינן כיון שדקדק:
(א) הסופר: אפילו באבדה הכתובה. ואם אבדה הכתובה בפשיעה צריכה היא לשלם עיין ב"ש. ועיין בחושן משפט סי' נ"ד ס"ק ג' בש"ך.
(ב) טעה: היינו כל זמן שלא אמר ברי לי שזאת היא האשה ש"ס. ועיין בחושן משפט סי' מ"ט סעי' ב' בהג"ה ובסמ"ע ובש"ך.