שולחן ערוך אבן העזר נא
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן נא | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
איש ואשה שהיו ביניהם שדוכין, ואמר לה: כמה את מכנסת לי, כך וכך, ואמרה לו: וכמה אתה נותן לי או כותב לי כך וכך,
- ואין חילוק בזה בין נשואין ראשונים לשניים (כן נראה מהרמב"ם וכן כתב הריב"ש סימן שמ"ה);
וכן האב שפסק על ידי בנו ובתו: כמה אתה נותן לבנך כך וכך, וכמה אתה נותן לבתך כך וכך;
- הגה: ודוקא בדברים כאלו שביד האב לקיים, אבל אם פוסק על בנו שיעשה איזה דבר, כגון לילך אחריה למקום אחר -- אינו נקנה באמירה, דאין זה תלוי באב רק בבן (מרדכי פרק הנושא ובפרק מי שמת);
עמדו וקדשו -- קנו אותן הדברים ואף על פי שלא היה ביניהם קנין; ואלו הן הדברים הנקנים באמירה. והוא שיהיו הדברים שפסקו מצויים ברשותם, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ודברים אלו לא נתנו ליכתב, לפיכך אפילו נכתבו, אינם כשטר שיטרוף בהם ממשעבדים. במה דברים אמורים? כשפסק האב לבתו, בין קטנה בין גדולה, או לבנו ובנשואין הראשונים,
- ויש אומרים דבעינן דעמדו וקדשו מיד ולא הפסיקו בדברים אחרים, אבל הפסיקו בדברים אחרים -- לא (טור), וכן אם קדשו ואחר כך פסקו, לא מהני (תוספות פרק נערה). ויש אומרים דבעינן גם כן דהתנו כן ביחד, אבל אם עשו בלא תנאי אלא כל אחד אומר מעצמו, אינו נקנה באמירה (ריב"ש סימן שמ"ה);
אבל אח שפסק לאחותו, או אשה שפסקה לבתה, וכן שאר קרובים, וכן האב שפסק לבנו או לבתו, בנשואין שניים -- לא קנו אותם הדברים עד שיקנו מיד הפוסק שהוא נותן כך וכך.
הגה: הדברים הנקנים באמירה, או שפסק האב וקנו מידו -- הוי כשאר חוב, ואפילו מת האב קודם שנשאת, החתן מוציא מן היורשין, ואפילו ממשעבדי, כשאר חוב (ריב"ש סימן קכ"ט). ויש אומרים דאין מנכין לבת מירושתה, הואיל וזכתה בהן בחיי האב; אבל אם אמר: אתן כך וכך, וכן חתן שפסק לעשות לה כתובה כך וכך, ובשעת הנשואין חוזרין בהם, עיין בחשן המשפט סימן רמ"ה אם צריך לקיים מצד הקנין, אבל מצד הקנס שפסקו על עצמן ודאי צריך לקיים, ולכן נהגו לעשות תנאים חדשים קודם הנשואין, כן נראה לי.
וכל הדברים שנתבארו כאן שאינן נקנין באמירה, היינו דוקא במתנה מרובה, ולעשיר; אבל הפוסק לעני, צריך לקיים משום דהוי כנדר (בית יוסף בשם ר"מ וכן הוא בירושלמי); וכן בעשיר מתנה מועטת, אית בה משום מחסרי אמנה אם חוזר בו (בית יוסף בשם הרשב"ש).
ועיין בחשן המשפט סימן רמ"ט בהלכות מתנה.
החתן צריך לשלם שכר התנאים, אם לא נכתב רק שטר אחד (נמוקי יוסף פרק גט פשוט). אבל אם נכתבו שני שטרות -- כל אחד משלם שלו.
כל מה שפוסקין צריכין ליתן קודם שיכנס, אבל לא יוכל לומר: כנס ואחר כך אתן, אבל אם רוצה להשליש המעות, הרשות בידו (הגהות אלפסי).
ועיין בחשן המשפט (סימן ע"ג סעיף ח') מי שנשבע ליתן נדוניא לחתנו והוא מרגיל קטטה עם הבת (מהרי"ק שרש פ"א):