שולחן ערוך אבן העזר קכ ג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קכ · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, והוא שיהיו העדים שחתמו בו מכירים ויודעים שזה פלוני ואשתו פלונית. ויש אומרים דגם הסופר צריך להכירן (טור), וכן נראה לי. והכרה זו אפילו על פי עד אחד, ואפילו על פי אשה וקרוב.
- הגה: וצריך להכיר שם האיש והאשה ושם אביהם, וכל שהחזיקו שלשים יום בעיר, אין חוששין להם יותר. ושם אביו, נהגו לכתוב על פי עצמו (בית יוסף ממשמעות לשון הרמב"ם).
ואם היו באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהן שוים, אין מגרש אחד מהם אלא במעמד חברו, שמא יכתוב גט ויוליכנו לאשת חברו ויגרשנה עליו. ובשעת הסכנה, כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירים:
מפרשים
(ו) כותבין גט לאיש וכו': והא דלא חיישינן שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי כבר תירצו בתוספות דלא מקדים איש פורענות לנפשיה עיין בבא בתרא דף קס"ז:
(ז) והוא שיהיו העדים שחתמו וכו': לאו דוקא באיש שאין אשתו עמו ה"ה באשתו עמו דלא שנא ועיין ב"י:
(ח) מכירין ויודעין שזה פלוני וכו': נראה דלכתחלה צריך שיכירו משום חשש רמאות שמא יתן הגט לאשה אחרת אבל אם חתמו ולא הכירו והאמת כן הוא שכן שם האיש והאשה אף שבשעת חתימה לא הכירו רק סמכו עליו נראה דכשר בדיעבד דהא בשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין:
(ט) דגם הסופר צריך להכירו: דהא צריך שישמע מפי הבעל וצריך לכתוב לשמו ולשמה ע"כ צריך לכתחלה לידע קודם שיכתוב שזה שם האיש ושם האשה:
(י) ושם אביו נהגו לכתוב ע"פ עצמו: משמע מלשון זה אף שלא הוחזק שלשים יום בעיר בשם אביו מאמינין לו שכן שם אביו אבל בב"י כתב שגם שם אביו כותבין על פיו אם הוחזק ל' יום משמע שהוחזק בשמו ושם אביו שלשים יום דוקא אבל בלא הוחזק שלשים יום אין מאמינין לו שם אביו אף שמכירין שמו וכן הוא בד"מ ובאמת שלא ראיתי מצריכים להביא עד על שם אביהם ואפשר שטעות הוא ביד מסדרי הגט מכח הג"ה זו אבל לקמן סימן קכ"ט בב"י כ' שמדברי הרמב"ם משמע ששם אביו שוה לשמו אבל ראיתי נוהגין לכתוב שם אביו על פיו:
(ד) שזה פלוני: כלומר שמו כך הוא וכן שם אשתו ואפילו אם הוא ואשתו לפנינו ויודעים שזו אשתו צריכים לידע שמותם כמ"ש בב"י וכ"כ הב"י, ונראה אפילו אם מכירים את שמותם צריכים לידע שזו אשתו או דיודעי' דאשתו כך היא שמה דאל"כ אכתי קשה קושי' הש"ס דלמא זו אשת אחר כמה שהקשה שם דילמא יתן הגט לאשת אחר כן יש לחוש שמא זו היא אשת אחר אלא צ"ל דיודעים דזו אשתו וזה שמותם, ואם אין אשתו עמו צריכים לידע דזהו שמו ויש לו אשה דשמה כך הוא כמה שנכתב בגט, ומשמע מכל הפוסקים אפילו לא הוחזק כאן עוד א' ששמו כך הוא מ"מ צריכים לידע שם אשתו משום דחיישינן שמא יש א' ששמו כך הוא, ואפשר אם הוחזק עוד א' ששמו כך הוא צריכין לחקור אחר שם אשת השני שמא שמה ג"כ כשם אשת זה אף על גב דבסי' י"ז איתא ביצחק בן מיכאל דלא חיישינן שמא יש עוד א' ששמו כך הוא יש לחלק, ולתוספות שיטה אחרת ופירשו הסוגי' דוקא במוחזק עוד א' ששמו כך הוא אז צריכים להכיר שם אשתו ועיין תוס' ב"ב דף קס"ז תוספות גיטין דף כ"ד ועין סי' קל"ו ותשובת ש"י סי' ל"ו, והכרה זו צריך להיות קודם החתימה ובדיעבד כשר אחר החתימ' והא דכותבי' גט לאיש ולא חיישינן שמא יעכב הגט אצלו ולא ימסור לה מיד משום מסתמא לא מקדים אינש פורענו' לנפשי' תוספו':
(ה) ע"פ אשה וקרוב: כיון דהיא מלתא דעבידא לגלויי ונראה השליח ג"כ נאמן אף על גב דמגיע לו הנאה מזה כמ"ש בש"ס וביורה דעה סי' שי"ד כהן נאמן לומר ישראל נתן לי במום זה אף על גב דמגיע לו הנאה מזה נאמן כיון שהיא מלתא דעבידי לגלויי:
(ו) ושם אביו: משמע שם אביו כותבים ע"פ עצמו אפילו לא הוחזק ל' יום וכ"כ הב"י לקמן סימן קכ"ט:
שיהיו העדים כו' רש"י פי' הסופר והעדים וכתב ב"י בשם נ"י כלו' דלא סגי בהכרת פנים ושיסמוך על האחרים בשמות משום דהוה מלתא דעבידא לגלוי. אלא צריך שיכיר שמותיהן נ"כ עכ"ל וכתב ב"י הפי' אם הוא אינו מכיר שמם אע"ג דמכיר אותם בצורת הפנים לא סמכינן לכתוב על סמך שנשאל אח"כ שמותם לאחרים אבל אין סברא לפרש אם שאלנו לאחרים על שמותם והגידו לנו שלא לסמוך עליהם עכ"ל ועל פירושו שלא נסמוך על השאלה אח"כ בשמות (קשה) והא אפי' בשאר שטרות קי"ל בח"מ דבקיום אין לכתוב במותב תלתא הוינא וכו' ואתו פלוני ופלוני והעידו כו' עד שיעידו תחלה מטעם דמחזי כשיקרא ונראה דקמ"ל כאן דה"א כיון דמצינו דאפילו ע"א או קרוב מהני להעיד על שמותם מטעם דעביד לאגלויי והו"א דא"צ הכרה כלל בענין שמותיהם אלא הם עצמם נאמנים קמ"ל דלא סמכינן ע"ז אלא צריך דוקא הכרה בשעת כתיבה ולא מהני בזה מה דעבידו לגלוי' אלא דעכ"פ בעינן הכרה וסגי בזה ע"פ עצמו או קרוב וזהו באמת אפילו בשאר שטרות:
מכירים ויודעים שמא יבואו שנים ויעשו קנוניא וישנו שמותיהם בשמות אחרים ויודו זה לזה כ"כ רמב"ם:
וי"א דאף הסופר צריך להכיר ונראה הטעם דהא בעינן כתיבה לשמה ע"כ צריך שיכיר שמה. וי"א דגם הסופר כן כתב הטור הסופר והערים והאריך ב"י שהסופר כדי נקטה ורמ"א ס"ל דדוקא נקט וטעמו דבגט תליא מלתא בכתיבה לרבי אליעזר דס"ל עידי מסירה כרתי ומאי וכ' אכתב הגט דבעי לשמה וכ"כ מו"ח ז"ל ואני תמה מאד א"כ בשעת הסכנה דכותבין אע"ג שאין מכירין מאי אהני סכנה לבטל עיקרו של גט מן התורה דבעינן לה לשמה ותו תמוה ביותר דהא הכרה זו סגי בע"א ואפי' קרוב וא"כ ל"ל הכרת הסופר ולא די בהכר' העדים ואפילו א' מן העדים לחוד סגי ותו ל"ל טעמא משום קנוניא לפי זה אלא ברור דהך הכר' לאו משום לשמה היא דאף בלא הכר' את שמה הוה לשמה כיון שכותבין גט זה לשם איש זה יהיה מי שיהי' המגרש את אשתו תהיה מי שתהי' ודי בזה בלא הכרה שום א' מהם אלא ההכר' היא בשביל שלא יערימו לעשות קנוני' ובשעת הסכנה לא חשו לזה והטור דנקט העדים והסופר ר"ל או הסופר ואפי' זה לאו דוקא אלא אחד מן השוק ואפי' אשה סגי כנ"ל דלית מאן דחש לזה הי"א דלבעי הכר' לשלשתן דהיינו ב' עדים והסופר וזה פשוט לע"ד:
אפי' ע"פ ע"א הטעם דהוה מלתא דעבידא לגלוי:
ובשעת הסכנ' במתני' אמרי' מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ופירש"י שהיה מפרש שמו ושם עירו והטעם בזה שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה וא"כ ה"ה בכל גווני שא"א להכיר להם באים לפנינו אנו מאמינים להם ומ"ה מביאים גיטין שנכתבו בארצות אחרות אף שבודאי אין שם היכר להאשה אלא במקום דלא אפשר לא גזרו בשביל קנוניא:
(ד) פלונית: והכרה זו צריך להיות קודם החתימה ובדיעבד כשר אפילו אחר החתימה ח"מ ב"ש.
(ה) וקרוב: וה"ה השליח ג"כ נאמן ב"ש.
(ו) עצמו: ר"ל אעפ"י שלא הוחזק למ"ד יום ב"ש.