שולחן ערוך חושן משפט מו לח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

עדים החתומים על השטר שאמרו שהלוה היה קטן באותה שעה אינם נאמנים:

הגה: י"א הא דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן ואינן יכולין לחזור דוקא שנים אבל ע"א החתום בשטר יכול לחזור בו (ריב"ש סי' קכ"ז):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שהלוה היה קטן כו':    ה"ט דחזקה דהעדי' לא חתמו על השטר היוצא מת"י הקטן דעולה הוא ואינן נאמני' להשים נפשם רשעי':

אבל עד א' החתום בשטר כו':    דאין ב"ד חוקרין על עד אחד וע"ל ר"ס כ"ט דבעדות ע"פ אינו יכול לחזור ולהעיד ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(קיח) אינם נאמני'. דכיון דקי"ל חזקה אין העדים חותמים אלא א"כ נעשה בגדול צריכים הם לבדוק אם הוא גדול וכל שלא בדקו משוי נפשייהו רשיעי ואין אדם משים עצמו רשע עכ"ל רשב"א וא"כ אפי' אין כת"י יוצא ממ"א אין נאמנים.

(קיט) אבל עד א' כו'. צ"ע בזה כיון דקי"ל לקמן סי' נ"א כהרמב"ם וסייעתו דעד אחד בכתב זוקק לשבועה א"כ ה"ל כמעיד על פה והיאך יוכל לחזור בו ואף הריב"ש סי' קכ"ז לא כתב כן רק בדרך אפשר שאף הרמב"ם יודה וגם המעיין בריב"ש שם יראה דלא סמך אטעם זה לבד רק שהתיר בעד אחד בכתב כיון דלהירושלמי והרמב"ן והרמ"ך בהשגות עד אחד בכתב אינו כלום וכתב ואף אם יש חולקין יש לסמוך על הירושלמי בנדון זה שכבר נשאת ועוד יש לומר בנדון זה דכיון שלא חתם בצוואת הבעל שהוא בעל דבר וגם לא מסר בידו השטר ה"ל מפיהם ולא מפי כתבם וכל שכן שחזר בו ונתן אמתלא לדבריו שחתם מפני האיומים והפחד' ועוד אפשר שאף הרמב"ם ז"ל יודה דעד א' בשטר יכול לחזור בו כי כן דרך בעלי התשובות לכתוב דבר אף שאינו עולה להלכה בצירוף טעמים אחרי' ועל כן נראה לי ברור כיון דקיימא לן לקמן סי' נ"א דעד אחד בשטר הוי כעד א' ע"פ א"כ אינו יכול לחזור בו אם כתב עדותו בלשון שטר בצוואת בעל דין בענין דלא הוי מפיהם ולא מפי כתבם:

כתב הרב בתשוב' סי' ק"י וז"ל הנה בא לפני שמואל ובידו שובר על מקצת כתובה והראה לי חתימת האלוף מהר"ר אייזק מפראג הניכרת לי איך ששני עדים קיימו חתימת העד שמעיה בר מאיר החתום על השובר גם שמעיה עצמו העיד על חתימתו ושזוכר מעשה השובר ושחתם על השובר לאחר שחתם העד הראשון כל הנ"ל העיד מהר"א בחתימתו גם כאן בא כמר מרדכי בן יודא חזן ואמר שהוא כתב השובר ושבפניו קבל' האשה ק"ס על השובר בפני עדים החתומים על השובר דהיינו כמר אברהם בן יצחק וכמר שמעיה בן מאיר ובפני חתמו העדים הנ"ל על השובר עכ"ל החזן וע"פ זה אני רואה שמקוים השובר מכח ג' פנים. הא'. שהעד החזן מצטרף עם כמר שמעיה סופר ועד כמ"ש ר' ירוחם נתיב ב' ח"ב שכתב סופר ועד מצטרף לגבות מבני חרי והביאו הב"י בח"מ סי' מ"ו אע"ג דבפ' המגרש משמע דפסול לגמרי היינו כשאין הסופר לפנינו אבל כשהסופר לפנינו ומעיד על כתיבתו מצטרף לגבות מבני חרי כ"ש לאחזוקי במה שתחת ידו והשובר כשר שלא תוכל להוציא' עם כתובת'. הב' מאחר שהחזן זוכר הק"ס הוי עד א' בע"פ ומצטרף עם עד החתום כדאיתא בהדיא בפ' ג"פ ואע"ג דכתב הרא"ש שם דהיינו דוקא לגבות מבני חרי כבר נתבאר דלענין שובר עדיף מגביית בני חרי ועוד דהרי כתב הרמב"ם פ"ד מה' עדות אם אמר אותו שלא כתב בעדותו קניתי מידו על ההלוא' נעש' מלוה בשטר גמור' וה"ה בנדון דידן ואע"ג דלא קבלה ק"ס מחזן הנזכר רק בפני עדי' החתומי' זה אינו מזיק דכל מי שהי' אצל הקנין יוכל להעיד ע"ז וכמ"ש הרשב"א בתשו' סי' אלף ע"ג. הג'. דשובר זה מקוים בב' עדיו דמאחר שכמר שמעיה העיד שזוכר ענין זה השובר ושחתם עליו אחר שחתם העד הראשון כנ"ל א"כ מעיד הוא על חתימת חברו שהיא אמיתית רק שאינו מכיר החתימ' גם החזן מעיד שמכיר החתימה והם מצטרפים ולא אמרי' דנפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא כמ"ש הנ"י כשיש עדים על חתימת יד האי יכול הוא להעיד על השני וא"כ ה"ה הכא שכבר נתקיימה ח"י כמר שמעיה ואף ששמעיה אינו מעיד שמכיר החתימה רק שאומר שזוכר ענין השובר ושחתם העד לפניו הוי עדות וכדאמרינן פ"ק דגיטין דאי לאו דעכו"ם חבר הוי לא הוי מחתים ליה מקמיה וכתבו התו' דאין לחוש כיון דהאי עכו"ם כשר מדאורייתא כו' הרי קמן דבדרבנן סמכינן אהאי סברא דאי לאו דעכו"ם חבר הוא וה"ה לענין קיום שטרות דרבנן והוא מעיד שחתם אחר העד דסמכינן אהאי סברא דאי לאו דעד הראשון נכון הוא לא חתים ליה מקמי' נאום משה איסרלש מקראקא עכ"ל:

ובכל השלשה פנים אלו לא ראיתי פנים מסבירות. הפן האח' צירוף כתב סופר ועד כבר כתבתי לעיל סעיף י"ד ס"ק מ"א דליתא דר' ירוחם לא קאמר אלא כשהסופר לפנינו ומעיד בע"פ והוא הפן הא'. הפן הב' אינו צודק רק לעדות ע"פ ולא לקיום השובר והא נפקא מיניה טובא לענין טריפת לקוחות וכדאמרינן בש"ס ספ"ק דמציעא ובכל הפוסקים ונתבאר לקמן סי' ס"ה סעיף י"ח ס"ק מ"ט במצא שובר בשוק אעפ"י שהאשה מודה לא יחזיר לבעל דחיישינן לקנוניא לטריפת לקוחות שלא כדין ואפשר גם הרב לא קאמר אלא לענין שהאשה עצמה אינה יכולה להוציא מן הבעל מיהו גם זה ליתא מטע' שאכתוב. גם מ"ש ועוד דהרי כתב הרמב"ם פ"ד מה' עדות כו' עד וכמו שפסק בהדיא בתשובת הרשב"א סי' אלף ע"ג כו' לא ידענא מאי קאמר דהא הרשב"א שם לא קאמר אלא לענין דאם כפר זה בעיקר הדבר אבל מצי לטעון פרעתי וכמ"ש הרשב"א שם להדיא וא"כ אינו מועיל עדותו רק לענין בני חרי וא"כ היינו הך דכתב מעיקרא ומה ועוד דכ' הרב. הפן הג' שכתב הרב לא ידענא מאי קאמר אי מיירי שלא ראה שמעיה שחתם העד הראשון רק שבשעה שחתם מצא חתימת העד חתום לפניו א"כ מה ענין זה לעד עכו"ם דהתם מכירי' שני חתימות אלא דלא ידעינן אי עכו"ם חבר הוא הלכך כיון דמן התורה כשר הימנוהו רבנן לעד א' דאמר שהוא חבר דהימנוהו רבנן בדרבנן משא"כ הכא ואי מיירי שחתם העד הראשון לפניו וראה שחתם וחת' הוא אח"כ אלא שעתה אינו מכיר החתימה וכדמשמע פשט דבריו דבהכי מיירי א"כ ל"ל להך דעד עכו"ם ולטעמא דקיום שטרות דרבנן הא אפי' הוא דאורייתא סגי בהכי דנהי דעתה אינו מכיר החתימה מ"מ כיון שברור לו שהעד הראשון חתם לפניו אין לך הכרה גדולה מזו ואפילו לא היה אות' עצמו אח"כ לעד אלא לסי' וכה"ג אם היה לו סי' מובהק בשטר זה וידוע לו שחת' עליו עד זה אע"פ שעתה אינו מכיר החתימה פשיטא דמהני דאין לך היכר יותר מזה כ"ש עתה שחת' עצמו אחר העד ונפקא מינה אפילו בכת"י שצריך קיום דאורייתא מהני בכה"ג. מיהו כל זה לדעת הרב דחשיב ליה לחתימת מה"ר אייזק לעדות אבל תמהני דנהי דחתימת מהר"א ניכרת מ"מ לא עדיף מאלו העיד כן מהר"א לפני ב"ד דלא הוי אלא עד מפי עד דלא מהני בקיום שטרות וכמ"ש לעיל סעיף ד' ס"ק ז' וסעיף כ"ט ס"ק ס"ט ואפשר מהר"א היה אז רב בק"ק פראג והוא על פי המנהג שרב מקיים שטרות ביחידי אבל פשט דברי הרב לא משמע הכי וגם בזה אני חוכך דכיון דהא דרב מקיי' ביחידי אינו אלא מצד המנהג א"כ י"ל דדוקא היכא דמקיי' הרב אבל לא כשמעיד על עדות שהגידו לפניו ובפרט על קיום עד א' דלא הוי רק חצי קיום וצ"ע:


ט"ז

באר היטב

(צו) אינם:    אפי' אין כת"י יוצא ממקום אחר דאין אדם משים כו'. ש"ך.

(צז) לחזור:    והש"ך כתב דצ"ע בזה דהא קי"ל בסי' נ"א דעד א' בכתב זוקק לשבוע' א"כ ה"ל כמעיד ע"פ ובעדות ע"פ אינו יכול לחזור ולהעיד כמ"ש ריש סימן כ"ט וע' עוד בש"ך מ"ש בשם הרמ"א בתשוב' בענין זה והוא השיג עליו והניח דבריו בצ"ע ע"ש.



קצות החושן

(כה) ע"א החתום בשטר. כתב הרמ"א בתשובה סימן ק"י ז"ל הנה בא לפני שמואל ובידו שובר וכו' ועפי"ז אני רואה שמקוי' השובר מכח ג' פנים הא' שהעד החזן מצטרף עם כמר שמעיה סופר ועד וכמ"ש ר"י נ"ב ח"ה שכתב סופר ועד מצטרף לגבות מב"ח וכו' כ"ש לאחזוקי בזה שת"י והשובר כשר שלא תוכל להוציא כתובה הב' מאחר שהחזן זוכר הק"ס והוי ע"א בע"פ ומצטרף עם עד החתום כדאי' בהדיא פ' ג"פ ואף על גב דכתב הרא"ש דהיינו דווקא לגבות מב"ח כבר נתבאר דלענין שובר עדיף מגביות ב"ח וכו' ☜ובש"ך שפך סוללה לסתור ולהסתיר פני משה וז"ל ובכל אלו הג' פנים לא ראיתי פנים מסבירות הפן א' צירוף כתב סופר ועד כבר כתבתי דליתא לדברי רי"ו וכו' הפן הב' אינו צודק רק לעדות בע"פ ולא לקיום השובר ונפקא מינ' טובא לענין טריפת לקוחות שלא כדין וכדאמרינן בש"ס ספ"ק דמציעא ובכל הפוסקים ונתבאר לקמן סימן ס"ח סעיף י"ח במצא שובר בשוק אע"פ שהאשה מודה לא יחזיר לבעל דחיישינן לקנוניא לטריפת לקוחות שלא כדין ואפשר דהרב לא קאמר אלא לענין שהאשה עצמה אינה יכולה להוציא מן הבעל וכו' ע"ש. ולענ"ד אין כאן תימה כלל דמה שהשיג על פן הא' אני אומר וכי מאן דגמיר שמעתתא משמי' דרי"ו משתקינין ליה והוא לסניף ומה שהשיגו בש"ך על פן הב' לא ידענא מאי קאמר דודאי אם היה ידוע בעדים אפילו בע"פ שנפרע כתובתה בזמן פ' והוא מכרה אח"כ ללקוחות ודאי אין הלוקח גובה כלום דהא מכר דבר שאינו שלו ואי משום דלית ליה קלא אינו דלא בעינן קלא אלא לשעבוד אבל אם גוף הדבר אינו שלו ודאי מוציא מן הלוקח ותקנת השוק לא שייכא במוכר שטר וכמו שכתב הרא"ש והטור סימן ס' דל"ש תקנת השוק בשטרות משום דל"ש מאי דאמרינן בש"ס דאפילו האשה מודה חיישינן לטריפת לקוחות היינו משו' שחיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואם כן לוקח קדים לשובר אבל אם ידוע בסהדי שפרע קודם המכירה בודאי אין הלוקח גובה כלום אף על גב דלית ליה קלא ומשום דכיון דגוף הדבר אינו שלו ודאי אין ללוקח כלום ולא בעינן קלא אלא לשעבוד דגוף הדבר של לוה הוא ותקנת השוק לא שייך וכמ"ש וז"ב ופשוט. ובתומי' כתב בזה משום דק"ל כשמואל דאמר מוכר שטר חוב וחזר ומחלו מחול ועיין שם והדבר ברור כמ"ש עד שאני תמה על הש"ך על דעתו הרמה להשיג בזה על הרמ"א ופני משה מאירו'. פן הג' שגבו ממנו וכמ"ש בש"ך:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש