שולחן ערוך אבן העזר קכ א
שולחן ערוך אבן העזר · קכ · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הגט, צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו; ואף אם שלוחו כותבו, צריך שיהיה משל הבעל; לכך נהגו כשהבעל מצוי, שנותן לו הסופר הקלף והדיו ויש אומרים דאף הקולמוס ושאר כלי הכתיבה (הגהות אשרי פרק שני ובמרדכי מהלכות גטין) במתנה, קודם כתיבה. והבעל נותן שכרו; ומפני תקנת עגונות, תקנו חכמים שהאשה תתן שכר הסופר והקנוהו לבעל:
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) כשהבעל מצוי: אבל מי שהיה מושלך בבור או הולך למד"ה ואמר כתבו ותנו גט לאשתי הם כותבין ונותנין בלא שום הקנא' לבעל דבדיעבד ודאי כשר בלא שום הקנאה דשלוחו כמותו רק לכתחלה צריך שיתן לו הסופר הכל קודם הכתיבה אפילו בעשה הבעל שליח ואם לא נתנו קודם הכתיבה יתננו אח"כ במתנה ואם נתן לו סתם ג"כ כשר דלא גרע ממי שהיה מושלך בבור שנותן הגט ע"פ הבעל בלא שום הקנאה לבעל עיין בב"י שכתב כי משמע מדברי קצת פוסקים דאף בדיעבד פסול אם לא מסר הקלף ע"ש אבל יש לדחות כי קשה לסתור ראיה ברורה שהביא הרמב"ן ממושלך בבור:
(ב) והבעל נותן שכרו: נראה דאם הסופר כותב בחנם ואינו מקבל שכר לא ממנו ולא ממנה אין בו איסור דהרשות בידו לומר הרי כאלו התקבלתי:
(ג) והקנוהו לבעל: כלומר חכמים הקנו שכר הסופר לבעל וא"צ שתקנה האשה בפי' לבעל אבל אם נותנת האשה הקלף שלה צריכה היא להקנות ממש לבעל דמה שהוא שלה בזה לא תקנו חכמים:
בית שמואל
(א) צריך שיכתבנו הבעל: דכתיב וכתב לה או שלוחו כ"כ הטור וכתב הב"י מטעם משום שלוחו של אדם כמותו ש"מ דצריך שליח ממש בכתיבת הגט וקשה א"כ למה חש"ו כשר לכתוב הגט כשגדול עומד ע"ג הא לאו בני שליחות הם ומזה הוכיחו תוס' גיטין דף כ"ב דא"צ שליח וכתב לא קאי על הבעל אלא על הסופר והא דצריך לצוות בעצמו לכתוב משום כשלא צוה בעצמו הוי כאלו אינו כותב הסופר לשמו ועיין ריש סימן קכ"ג:
(ב) כשהבעל מצוי: המחבר סתם דבריו ואכתוב הכלל בקיצור והנה כשהקלף ודיו של הסופר הוא והבעל משלם לו אז לכמה פוסקים צריך להקנות להבעל הקלף והדיו ואפי' בדיעבד פסול אם לא הקנה לו וכן משמע בד"מ ובלבוש, ואין להקשות ממי שמושלך בבור וצוה לכתוב גט לאשתו דכותבים ונותנים בלא הקנאה ומזה הביא הרמב"ן דא"צ להקנות להבעל וח"מ כתב ג"כ קשה לסתור ראיה של הרמב"ן לכן כתב בדיעבד כשר וכבר דחה ראיה זו הרמ"ה שהביא הטור דשאני כשצוה לכתוב וליתן אז הוא שלוחו למסור הגט ליד האשה ומה שנתן לידה הוא נותן בשליחתו אז הוי כאלו הקנה להבעל משא"כ כשהסופר כותב ואדם אחר שלוח למסור לידה אז היא פסול לשיטה זו ולהרמב"ן אף בכה"ג כשר וס"ל ממילא נקנה להבעל במעות שמשלם הוא או היא ונראה דנ"מ מפלוגתא זו אם הסופר שלוחו ליתן לה הגט וכותב בחנם אז לדעת הרמ"ה כשר אפי' לא הקנה להבעל מטעם הנ"ל אבל להרמב"ן דלא ס"ל סברא זו אלא טעמו הוא דנקנה להבעל במעות א"כ אם כותב בחנם פסול אם לא הקנה להבעל והמחבר שכתב אף אם שלוחו כותבו צריך שיהיה משל הבעל כוונתו לכתחלה אל יסמוך על סברת הרמ"ה ואם הוא נותן מעות להסופר לקנות קלף ודיו כתב הר"ן דכשר משום דהסופר נעשה שלוחו ומזכה לו בעת שקנה ואם הקלף והדיו של האשה אז לכ"ע פסול אם לא הקנה להבעל, מיהו בקולמוס אין קפידא בדעבד ולכתחלה צריך להקנות להבעל קודם הכתיבה אפי' הקולמוס וכל כלי הכתיבה אפי' אם עשה אותו לשליח למסור לאשתו ואם לא הקנה לו קודם הכתיבה יקנה לו הסופר הגט אחר הכתיבה ותשלומי שכר הסופר ס"ל להרמב"ם אחר התקנה תשלם היא, והרא"ש ס"ל דהוא משלם אלא תקנות חז"ל הוא אם תשלם היא הגט כשר:
ט"ז - טורי זהב
ואף אם שלוחו ואף אם שלוחו כו' לאפוקי מדעת הרמ"ה בטור וז"ל האומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי א"צ לזכות לו הנייר קודם כתיבה אלא אע"ג דכתכו מדידהו ויהבו לה כיון דבשליחות כא עבדי מכי יהבי לה בשליחותיה דבעל כמאן דיהבי ליה לבעל והדר בעל ויהיב לאתתי' דמי דכיון דיהיב לאתתא בשליחותיה כמאן דאקנויי אקני ליה לבעל לגרושי ביה כו' עכ"ל קמ"ל דלכתחילה יתן לו הסופר לבעל:
משל הבעל דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן דיתן משלו ושלוחו כמותו:
שהבעל מצוי דמן הדין א"צ לזה שהכל מוכר הסופר להבעל בעד אותו פשוט שנותנ' היא לסופר בין הקלף והדיו בין שכר עמלו ואקנויי מקנו רבנן להבעל ואע"ג דלא משיך כלום כשר שהרי אומר לשניהם כתבו ותנו גט לאשתי והוא הולך למדה"י וה כותבין בלא כלום הקנאה ולא ממעטינן אלא שלא יהא וכתב' היא או שלוחה אבל זה מקרי וכ' הוא כיון דרבנן אקנו ליה מיהו אם הכל של האשה צריכה היא לאקנויי ממש להבעל את הגט דלא תקינו רבנן להבעל אלא פשיטי דספר' כ"כ ב"י בשם הרמב"ן מ"ה כ' כאן כשהבעל מצוי דהיינו וכו' אבל ע"י שליח שיכתבו ויתנו א"צ לזה ולפ"ז אם הבעל שוכר את הסופר על שיכתוב לו גט א"צ כלל שום זכי' מן הסיפר לבעל דודאי השכירות כולל גם הקלף והדיו אלא שנהגו בכל גווני שימסור לו הסופר וכתוב בסדר גיטין שיגביה הבעל הכל ויקננו בהגבהה וכתב הטור בשם הרמ"ה האומר לעדים כתבו ותנו גט לאשתי א"צ לזכות לו קודם כתיבה אלא אף ע"ג דכתבו מדידהו ויהבו לה כיון דבשליחותייהו קעבדי מכי יהבי לה בשליחותיה כמאן דיהבי לבעל והדר בעל ויהב לאתתיה דמי דאקנויי אקני לבעל לגרושי ביה ונמצא זכות לבעל וגירושי אשה באין כאחד עכ"ל פי' שגמר השליחות היא בשעת נתינת הגט לאשה ואז מתחיל זכות הבעל ג"כ ובפריש' דחק לפ' בע"א:
וי"א דאף הקולמוס אבל דיעה ראשונה לא הוצרך הקולמוס דאין כאן חסרון הניכר בגט והמנהג כסברא בתרא.
ומפני תקנת עגונות כו' נראה דה"ק דאם נותנת היא השכר שפי' הוה גט ולא אמרי' דהוה וכתבה ונתנה דחכמים מקנו ליה אותו השכר כאילו הוא שלו אבל אם נתנו סתם גט ולא פירשו מי ישלם שכר נראה דאין הסופר יכול לכופה ליתן השכר אלא הבעל ישלם כעיקר הדין אע"פ שהסכימה לקבל גט מ"מ תוכל לומר אדעתא דהכי לא הסכמתי ועוד יש הוכחה לזה בסמוך.
באר היטב
(א) הגט וכו': ל' גט מצינו בירושלמי אבן אחת יש בכרכי הים וגיטא שמא ומגרש כל חברותיה מסביבותיה ש"ג דפ"ק דגיטין.
(ב) הקלף והדיו: הכלל הוא בזה. כשהקלף והדיו של הסופר. והבעל משלם לו. אז צריך להקנות להבעל הקלף והדיו ואפי' בדיעבד פסול אם לא הקנה לו. ואין להקשו' ממי שמושלך בבור וצוה לכתוב גט לאשתו דכותבים ונותנים בלא הקנאה. ומזה הביא הרמב"ן ראיה דא"צ להקנות להבעל. כבר דחה הרמ"ה דשאני כשצוה לכתוב וליתן אז הוא שלוחו למסור הגט ליד האשה ומה שנתן לידה הוא נותן בשליחתו אז הוי כאלו הקנה להבעל משא"כ כשהסופר כותב ואדם אחר שליח למסור לידה אז הוא פסול. ולהרמב"ן אף בכה"ג כשר וס"ל ממיל' נקנה להבעל במעות שמשלם הוא. ונ"מ מפלוגת' זו אם הסופר שלוחו ליתן לה הגט וכותב בחנם. לדעת הרמ"ה כשר אפי' לא הקנה להבעל אבל להרמב"ן דס"ל דנקנה להבעל במעות שישלם א"כ אם כותב בחנם פסול אם לא הקנה לה בעל. והמחבר ב"י שכתב אף אם שלוחו כותבו צריך שיהיה משל הבעל וכו'. כוונתו דלכתחילה אל יסמוך על סברת הרמ"ה. ואם הבעל נותן מעות להסופר לקנות קלף והדיו כשר משום דהסופר נעשה שלוחו ומזכה לו בעת שקנה. ואם הקלף והדיו של האשה אז לכ"ע פסול אם לא הקנה להבעל. מיהו בקולמוס אין קפיד' בדיעבד ולכתחילה צריך להקנו' להבעל קודם הכתיבה אפי' הקולמוס וכל כלי הכתיבה אפי' אם עשה אותו לשליח למסור לאשתו. ואם לא הקנה לו קודם הכתיבה יקנה לו הסופר הגט אחר הכתיבה. ותשלומי שכר הסופר ס"ל להרמב"ם אחר התקנה תשלם היא. והרא"ש ס"ל דהוא משלם אלא תקנות חז"ל הוא אם תשלם היא הגט כשר ב"ש ועיין כנה"ג.