ביאור:בבלי תענית דף כו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת תענית:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
| הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלא על נפש שבעה וכרס מלאה [1].
איני: והא רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר [2] וגזר תענית וירדו להם גשמים עד חצות, ואמר הלל ואחר כך אכלו ושתו!
שאני בני מחוזא, דשכיחי בהו שכרות [3].
הדרן עלך סדר תעניות אלו
תענית כו,א פרק רביעי: בשלשה פרקים
בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום: בשחרית, במוסף [5], במנחה ובנעילת שערים [6], בתעניות [7] ובמעמדות וביום הכפורים.
אלו הן מעמדות [9]:
לפי שנאמר (במדבר כח ב) צו את בני ישראל [10] [ואמרת אלהם] את קרבני לחמי [לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו] - וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו [11]?
התקינו כנביאים הראשונים [12] עשרים וארבעה משמרות [13]:
על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים [14] של כהנים של לוים ושל ישראלים [15].
הגיע זמן המשמר לעלות - כהנים ולוים [16] עולים לירושלים [17], וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן [18] וקוראין במעשה בראשית [19].
ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע: מיום שני ועד יום חמישי; ולא היו מתענין ערב שבת מפני כבוד השבת, ולא באחד בשבת כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וימותו.
ביום הראשון [21] - בראשית - ויהי רקיע [22]; בשני: יהי רקיע - ויקוו המים; בשלישי: יקוו המים - ויהי מאורות; ברביעי: יהי מאורות - וישרצו המים; בחמישי: ישרצו המים - ותוצא הארץ; בששי: ותוצא הארץ - ויכלו השמים [23].
פרשה גדולה [24] קורין אותה בשנים, והקטנה ביחיד [25].
בשחרית במוסף ובמנחה [26] נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע [27]; ערב שבת במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת.
כל יום שיש בו הלל - אין מעמד בשחרית [29]; [30] קרבן מוסף [31] - אין בנעילה [32]; קרבן עצים - אין במנחה [33] - דברי רבי עקיבא.
אמר לו בן עזאי: כך היה רבי יהושע שונה: קרבן מוסף - אין במנחה [34]; קרבן עצים - אין בנעילה. חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי.
זמן עצי כהנים והעם [36] תשעה [37]:
באחד בניסן בני ארח בן יהודה [38]; בעשרים בתמוז - בני דוד בן יהודה [39]; בחמשה באב - בני פרעוש בן יהודה; בשבעה בו - בני יונדב בן רכב; בעשרה בו - בני סנאה בן בנימן; בחמשה עשר בו - בני זתוא בן יהודה; ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות; בעשרים בו - בני פחת מואב בן יהודה; בעשרים באלול - בני עדין בן יהודה; באחד בטבת שבו - בני פרעוש שניה [40]; באחד בטבת לא היה בו מעמד [41], שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים.
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב:
בשבעה עשר בתמוז
נשתברו הלוחות [43] ובטל התמיד [44] והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל [45].
בתשעה באב נגזר על אבותינו [46] שלא יכנסו לארץ [47], וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר [48] ונחרשה העיר.
משנכנס אב ממעטין בשמחה.
שבת [50] שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס; ובחמישי מותרין, מפני כבוד השבת [51].
ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין [52], לא יאכל בשר ולא ישתה יין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה [53].
רבי יהודה מחייב בכפיית המטה [54], ולא הודו לו חכמים.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין [56] שלא לבייש את מי שאין לו.
כל הכלים טעונין טבילה [57].
ובנות ירושלים יוצאות וחולות [58] בכרמים.
ומה היו אומרות?
בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך: אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי לא ל) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל; ואומר (משלי לא לא) תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה; וכן הוא אומר (שיר השירים ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה [59] בעטרה שעטרה לו אמו [60] ביום חתונתו וביום שמחת לבו: ביום חתונתו - זה מתן תורה [61] וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
גמרא:
בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם כו':
תעניות ומעמדות - מי איכא מוסף?
חסורי מיחסרא והכי קתני: 'בשלשה פרקים כהנים נושאין את כפיהן כל זמן שמתפללין [62], ויש מהן ארבעה פעמים ביום [63]: שחרית ומוסף מנחה ונעילת שערים, ואלו הן שלשה פרקים: תעניות, ומעמדות, ויום הכפורים.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים, מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים.
מאן 'חכמים'? - רבי יהודה היא, דתניא: שחרית ומוסף מנחה ונעילה - כולן יש בהן נשיאת כפים - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים, מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים; רבי יוסי אומר: נעילה יש בה נשיאת כפים, מנחה אין בה נשיאת כפים.
במאי קמיפלגי?
רבי מאיר סבר: כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא? משום שכרות [64]; האידנא [65] ליכא שכרות [66].
רבי יהודה סבר: שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות - לא גזרו בהו רבנן; מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות - גזרו בהו רבנן [67].
רבי יוסי סבר: מנחה דאיתה בכל יומא - גזרו בה רבנן; נעילה דליתה בכל יומא [68] לא גזרו בה רבנן.
אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי מאיר;
ורבי יוחנן אמר: נהגו העם כרבי מאיר;
ורבא אמר: מנהג כרבי מאיר.
מאן דאמר 'הלכה כרבי מאיר' - דרשינן לה בפירקא [69];
מאן דאמר 'מנהג' - מידרש לא דרשינן, אורויי מורינן [70];
ומאן דאמר 'נהגו' - אורויי לא מורינן, ואי עביד עביד ולא מהדרינן ליה [71].
ורב נחמן אמר: הלכה כרבי יוסי.
והלכה כרבי יוסי [72].
והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא?
כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי [73] - כתפלת נעילה דמיא.
דכולי עלמא [74] מיהת שכור אסור בנשיאת כפים [75] - מנהני מילי?
אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: למה נסמכה פרשת כהן מברך [76] לפרשת נזיר? - לומר: מה נזיר אסור ביין - אף כהן מברך אסור ביין.
מתקיף לה אבוה דרבי זירא, ואמרי לה אושעיא בר זבדא: אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן?
אמר רבי יצחק אמר קרא: (דברים י ח) [בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה', לעמד לפני ה’] לשרתו ולברך בשמו [עד היום הזה] - מה משָרת מותר בחרצן [77] אף כהן מברך מותר בחרצן.
הערות
עריכה- ^ מתוך שכתוב בו נותן לחם לכל בשר (תהלים קלו כה) - נאה להאמר על השבע
- ^ שם אדם או מקום
- ^ יין ושכרות, ופשעי ולא יאמרו הלל
- ^ משנה א:
- ^ מפרש בגמרא
- ^ מפורש בברכות ירושלמי בפרק 'תפלת השחר' אימתי נעילה: יש אומרים נעילת שערי מקדש, ויש אומרים נעילת שערי שמים: שנועלים אותן לעת ערב בגמר תפלה
- ^ ונוהגין היו להתפלל תפלת נעילה בכל תעניתם, כדרך שמתפללין ביום הכפורים
- ^ משנה ב:
- ^ המתענין מתפללין בעריהם שיתקבל ברצון קרבן אחיהם כדלקמן
- ^ שהתמיד בא מן השקלים של כל ישראל
- ^ ואי אפשר שיהו כל ישראל עומדין על גבי קרבנם, ומינו מעמדות להיות במקומם
- ^ שמואל ודוד; בגמרא מפרש
- ^ של כהנים היו, ושמואל ודוד תיקנום
- ^ שקבועין ועומדין בעיר ועומדין על קרבן אחיהם
- ^ ולבד אלו הדרים בירושלים היו מעמדות בכל עיר, שישראל נחלקו לעשרים וארבעה מעמדות כנגד ארבעה ועשרים משמרות, כדתניא בברייתא של ארבעים ותשע מדות, והיינו דתנן: היה מעמד בירושלים כהנים לוים וישראלים
- ^ של משמר היו
- ^ כהנים לעבודה ולוים לשיר, ומכל המעמדות היו קבועין בירושלים לעמוד על קרבן אחיהם
- ^ ומתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, ומתענין ומוציאין ספר תורה ביום תעניתם
- ^ ובגמרא מפרש טעמא
- ^ משנה ג:
- ^ של שבוע קורין
- ^ פרשה ראשונה ופרשת יהי רקיע, לפי שאין בפרשת בראשית לבדה תשעה פסוקים כדי קריאת כהן לוי ישראל, וכן כולן
- ^ לפי שבפרשת תוצא הארץ אין בה אלא שמונה פסוקים, לפיכך אומר 'ויכולו'
- ^ שבפרשיות הללו
- ^ כגון: פרשה ראשונה של בראשית יש בה חמשה פסוקים - היו קורין אותה בשנים, כדאמרינן בגמרא: יהי רקיע באחד; וביום השני: יהי רקיע - באחד; יקוו – בשנים: שיש בה חמשה פסוקים; ביום השלישי יקוו - באחד, שאין בה אלא חמשה פסוקים, ויהי מאורות - בשנים, שיש בה ששה פסוקים
- ^ פרשה בנעילה ליכא
- ^ כל אחד בפני עצמו; ובעי בגמרא: מאי קאמר?: מעיקרא קתני פרשה קטנה כו', דמשמע דבספר תורה קורין, והדר תנא 'על פיהם'?
- ^ משנה ד:
- ^ אותן שהיו בירושלים לא היו מתפללין על קרבן אחיהם, לפי שאין להן פנאי לעשות מעמדם: שקורין את הלל, ומפני ההלל היו דוחין את המעמד
- ^ יום שיש בו
- ^ בירושלים
- ^ אין מעמד בנעילה בירושלים, וכל שכן במנחה הסמוכה למוסף, לפי שהיו טרודין במוסף: שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד - שהוא אחד; אין לך מוסף בלא שתי בהמות, ולא היה להם פנאי כלל: שהכהנים של מעמד טרודים במוסף, וישראל שבהן היו טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים, ודוחה אפילו מעמד דנעילה
- ^ בגמרא מפרש: כגון אחד מתשעה זמנים, ואותו יום שהיה בו קרבן עצים אפילו לא היה בו מוסף - היה נדחה מעמד של מנחה מפני קרבן עצים, מפני שקרבן עצים קודם למנחה ודוחה מעמד הסמוך לו [ולא] של נעילה
- ^ וטעמא מפרש בגמרא
- ^ משנה ה:
- ^ שמתנדבים עצים
- ^ באלו התשעה זמנים היו הכהנים והעם מתנדבים להביא עצים, והיו מקריבין קרבן אותו היום, ואפילו היו עצים הרבה למערכה - היו אלו מתנדבין, ומקריבין באלו תשעה זמנים
- ^ שכשעלו בני הגולה הם התנדבו תחילה באחד בניסן, וספק להם עצים עד עשרים בתמוז שהתנדבו בני דוד, ארח = שמואל, ומשבט יהודה היה
- ^ ממשפחת דוד המלך: סנאה בן בנימין, זתוא בן יהודה, בני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות משפחה אחת הן, ובגמרא מפרש אמאי מיקרו הכי
- ^ ובגמרא מפרש אמאי קבעו להן אלו הזמנים
- ^ שהיה ראש חדש [וחנוכה] לא היה בו מעמד
- ^ משנה ו:
- ^ בגמרא מפרש
- ^ לפי שגזרה המלכות גזרה מלהקריב עוד
- ^ שהעמידו מנשה, כדמפורש בתרגום ירושלמי בפרשת השמים כסאי (ישעיהו סו)
- ^ דור המדבר
- ^ 'אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ (דברים א לה)
- ^ עיר גדולה, והיו ישראל דרין בה; במסכת גיטין פרק 'הניזקין' (נז,א): אשקא דריספק חרב ביתר
- ^ משנה ז:
- ^ שבוע
- '^ אם חל תשעה באב בערב שבת - מותרין לכבס בחמישי, וכשחל תשעה באב ברביעי בשבת - לא איצטריך למיתני דמותרין, כדאמרינן בגמרא: לא שנו אלא לפניו כו'
- ^ בשר ודגים, או בשר וביצים שעליו, או דג וביצה שעליו, כדאמר בפרק 'ערבי פסחים' (קיד,ב)
- ^ בגמרא מפרש
- ^ על פניה, ולא יישן עליה
- ^ משנה ח:
- ^ שכולן שואלות זו מזו, אפילו עשירות, כדי
- ^ קודם שילבשום, לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה, שמא נדה היתה
- ^ כמו לחול במחולות (שופטים כא)
- ^ במלך שהשלום שלו
- ^ כנסת ישראל
- ^ יום הכפורים, שניתנו בו לוחות האחרונות
- ^ דהיינו שחרית ומנחה ונעילה
- ^ יום הכפורים, שיש בו מוסף
- ^ דכל יומא שכיחא ביה שכרות, שכבר סעד, וזימנין דמשכא סעודתיה ומשתכר, ופריש ידיה בהדי חמריה, וכהן שתוי יין אסור לישא את כפיו, שנאמר יין ושכר אל תשת בבואכם וגו' (ויקרא י יט) ונשיאת כפים מעין עבודה, כדלקמן
- ^ בתעניות ובמעמדות
- ^ לא שכיחא שכרות, ובמעמדות נמי מִתְעַנין, כדלקמן (תענית כז ב)
- ^ תענית אטו שאר ימים
- ^ אלא ביום התענית
- ^ הלכה כרבי מאיר, דבעינן דליקום כוותיה עלמא
- ^ כרבי מאיר - אי אתו לקמן, אבל בפירקא - לא דרשינן, דלא פשיטא ליה כולי האי דתיהוי הלכה כרבי מאיר
- ^ משמע: הן נהגו מאליהן, אבל אינו עיקר, ומנהג משמע - תורת מנהג יש בדבר, ומנהג כשר הוא
- ^ גמרא קא פסיק ומהדר סתמא, ומוקי לה הלכה כרבי יוסי, ואהכי קא פריך ואלא האידנא כו'
- ^ שמאחרין עד שקיעת החמה, ומתפללין כל שעה, ואינן הולכין לבית הכנסת משש שעות ומחצה ולמעלה כמו שהיו עושין לאותן הימים
- ^ דהשתא ליכא למיגזר משום מנחה דכל יומא, דמנחתא כי הא ליתא בכל יומא
- ^ דאפילו רבי מאיר לא קאמר אלא משום דהאידנא לאו שכרות הוא
- ^ כה תברכו את בני ישראל אמור להם (במדבר ו כג)
- ^ משרת = עובד עבודה, דלא מיתסר אלא שתויי יין ממש, דכתיב יין ושכר אל תשת (ויקרא י יט), הא בחרצן - מותר