ביאור:בבלי תענית דף ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת תענית:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
| הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
נימרינהו לתרוייהו: אל ההודאות ורוב ההודאות [1].
אמר רבי אבהו: גדול יום הגשמים מתחיית המתים, דאילו תחיית המתים לצדיקים, ואילו גשמים - בין לצדיקים בין לרשעים.
ופליגא דרב יוסף, דאמר רב יוסף: מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים - קבעוה בתחיית המתים [2].
אמר רב יהודה: גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנאמר (דברים לב ב) יערף [3] כמטר לקחי [תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב] [4], ואין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו.
רבא אמר: יותר מיום שניתנה בו תורה, שנאמר 'יערף כמטר לקחי' - מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול.
רבא רמי: כתיב (דברים לב ב) יערף כמטר לקחי, וכתיב תזל כטל [5] אמרתי!?
אם תלמיד חכם הגון הוא - כטל, ואם לאו - עורפהו [6] כמטר.
תניא: היה רבי בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה [7] - תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה [ותמכיה מאושר], ואומר (משלי ג ח) רִפְאוּת תהי לְשָׁרְּךָ [ושקוי לעצמותיך], ואומר (משלי ח לה) כי מצאי מצא חיים [ויפק רצון מה’]; וכל העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי - ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר (דברים כא ד) [והרדו זקני העיר ההוא את העגלה אל ננחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע] וערפו שם את העגלה בנחל.
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: ליתי מר ליתני!
אמר ליה: חלש לבאי, ולא יכילנא.
לימא מר מילתא דאגדתא!
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: (דברים כ יט: כי תצור על עיר ימים רבים להלחם עליה לתפסה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת) כי האדם עץ השדה; וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב [8] כי ממנו תאכל ואתו לא תכרֹת, וכתיב [9] [רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא] אֹתו תשחית וְכָרַתּ [ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה]; הא כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא - ממנו תאכל ואתו לא תכרֹת, ואם לאו - אֹתו תשחית וְכָרַתָּ [10].
אמר רבי חמא [11] [מסורת הש"ס: ברבי] חנינא: מאי דכתיב (משלי כז יז) ברזל בברזל יחד [ואיש יחד פני רעהו]? לומר לך: מה ברזל זה, אחד מחדד את חבירו [12] - אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה.
אמר רבה בר בר חנה: למה נמשלו דברי תורה כאש? - שנאמר (ירמיהו כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' [וכפטיש יפצץ סלע], לומר לך: מה אש אינו דולק יחיד [13] - אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי [14].
והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא: מאי דכתיב (ירמיהו נ לו) חרב אל הבדים ונאלו [חרב אל גבוריה וחתו] - חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין [15], שנאמר 'ונאלו' [16], ולא עוד אלא שחוטאין: כתיב הכא 'ונאלו' וכתיב התם [17] (במדבר יב יא: ויאמר אהרן אל משה: בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת) אשר נואלנו ואשר חטאנו; ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו יט יג) נואלו שרי צען [נשאו שרי נף] התעו את מצרים [פנת שבטיה] [18].
אמר רב נחמן בר יצחק: למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה [ותמכיה מאשר] [19], לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול - אף תלמידי חכמים, קטנים מחדדים [20] את הגדולים; והיינו דאמר רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן.
רבי חנינא בר פפא רמי: כתיב: (ישעיהו כא יד) לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם [יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד] [21], וכתיב (ישעיהו נה א) הוי כל צמא לכו [22] למים [ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב]!?
אם תלמיד הגון הוא [23] - 'לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם' [24], ואי לא – 'הוי כל צמא לכו למים' [25].
רבי חנינא בר חמא רמי: כתיב (משלי ה טז) יפוצו מעינֹתיך חוצה [ברחבות פלגי מים], וכתיב [26] יהיו לך לבדך [ואין לזרים אתך]!?
אם תלמיד הגון הוא - יפוצו מעינתיך חוצה [27], ואם לאו - יהיו לך לבדך [28].
[ו]אמר רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב (ישעיהו נה א) הוי כל צמא לכו למים [ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב] - לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.
ואמר רבי אושעיא: למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו: במים, וביין, ובחלב [29], דכתיב: [שם] הוי כל צמא לכו למים [ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב], וכתיב: לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב, לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים [30], אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה –
כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה: אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער!
אמר לה: אביך רמי חמרא במני דפחרא [31]?
אמרה ליה: אלא במאי נירמי [32]!?
אמר לה: אתון דחשביתו - רמו במאני דהבא וכספא.
אזלה ואמרה ליה לאבוה, רמייא לחמרא במני דהבא וכספא, ותקיף [33]. אתו ואמרו ליה. אמר לה לברתיה: מאן אמר לך הכי?
אמרה ליה: רבי יהושע בן חנניה.
קריוהו, אמר ליה: אמאי אמרת לה הכי?
אמר ליה: כי היכי דאמרה לי [34] אמרי לה [35]!
והא איכא שפירי דגמירי!
אי הוו סנו [36] - טפי הוו גמירי [37].
דבר אחר: מה שלשה משקין הללו אין נפסלין אלא בהיסח הדעת [38], אף דברי תורה - אין משתכחין אלא בהיסח הדעת [39].
אמר רבי חמא ברבי חנינא: גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ, שנאמר (ישעיהו מה ח) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו. 'בראתים' [40] לא נאמר, אלא 'בראתיו' [41].
אמר רב אושעיא: גדול יום הגשמים, שאפילו ישועה פרה ורבה בו, שנאמר [הרעיפו שמים ממעל, ושחקים יזלו צדק] תפתח ארץ ויפרו ישע [וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו] [42].
אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל, שנאמר (תהלים פה ב-ג) רצית [43] ה' ארצך שבת שבות יעקב [44] נשאת עון עמך [45] כסית כל חטאתם סלה.
אמר ליה זעירי מדיהבת לרבינא [46]: אתון מהכא מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה: [47] ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת [עבדיך ועמך ישראל כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתתה מטר על ארצך אשר נתתה לעמך לנחלה] [48].
אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: אין הגשמים נעצרין אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה, שנאמר (איוב כד יט) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו [49].
אמר ליה זעירי מדיהבת לרבינא: אתון מהכא מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה: (דברים יא יז: וחרה אף ה' בכם) ועצר את השמים [ולא יהיה מטר [50] והאדמה לא תתן את יבולה] ואבדתם מהרה [מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם].
אמר רב חסדא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות, שנאמר (איוב כד יט) ציה [51] גם חם יגזלו מימי שלג [שאול חטאו].
מאי משמע?
תנא דבי רבי ישמעאל: בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה [52] ולא עשיתם - יגזלו מכם מימי שלג [53] בימות הגשמים.
אמר רבי שמעון בן פזי: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע, שנאמר (משלי כה כג) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר [54].
אמר רב סלא אמר רב המנונא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים, שנאמר (ירמיהו ג ג) וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך [מאנת הכלם] [55].
ואמר רב סלא אמר רב המנונא: כל אדם שיש לו עזות פנים - סוף נכשל בעבירה, שנאמר 'ומצח אשה זונה היה לך'.
רב נחמן אמר: בידוע שנכשל בעבירה, שנאמר 'היה לך' [56] ולא נאמר 'יהיה לך'.
אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע, שנאמר (משלי כא כט) העז איש [57] רשע בפניו [וישר הוא יכין דרכי] [58].
רב נחמן בר יצחק אמר: מותר לשנאותו [59], שנאמר (קהלת ח א: מי כהחכם ומי יודע פשר דבר; חכמת אדם תאיר פניו) ועז פניו יְשֻׁנֶא; אל תקרי יְשוּנֶא אלא יִשְנָא [60].
אמר רב קטינא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה, שנאמר (קהלת י יח) בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה [וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת] [61]: בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה - נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך; ואין מך אלא עני, שנאמר (ויקרא כז ח) ואם מך הוא מערכך [והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן], ואין 'מקרה' אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קד ג) המְקָרֶה במים עליותיו [השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח].
רב יוסף אמר מהכא: (איוב לז כא) ועתה לא ראו אור [62] בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם; ואין אור אלא תורה, שנאמר (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור [ודרך חיים תוכחות מוסר].
(איוב לז כא: ועתה לא ראו אור) בהיר הוא בשחקים [ורוח עברה ותטהרם] - תנא דבי רבי ישמעאל: 'אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין בהורין [63] להוריד טל ומטר - רוח עברה ותטהרם [64]'.
אמר רבי אמי: אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל, שנאמר (איוב לו לב) על כפים כסה אור [ויצו עליה במפגיע]: בעון כפים כסה אור, ואין כפים אלא חמס, שנאמר (יונה ג ח: ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה) ומן החמס אשר בכפיהם; ואין אור אלא מטר, שנאמר [איוב לז,יא: אף ברי [65] יטריח עב] יפיץ ענן אורו [66];
מאי תקנתיה?
ירבה בתפלה, שנאמר (איוב לו לב: כפים כסה אור) ויצו [67] עליה [68] במפגיע [69]; ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיהו ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה [ואל תשא בעדם רנה ותפלה] ואל תפגע בי [כי אינני שמע אתך].
ואמר רבי אמי: מאי דכתיב (קהלת י י) אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל [70] וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל [וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה] [71]: אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר - בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין, שנאמר והוא לא פנים קלקל; מה תקנתן? - יתגברו ברחמים, שנאמר [72] וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה - כל שכן אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא [73].
ריש לקיש אמר: אם ראית תלמיד
הערות
עריכה- ^ ברוך אתה ברוב ההודאות - במרבית ההודאות; האל - של כל ההודאות משמע, ומתחלה היה משמע רוב ממש, ולא מרובות, וכמו כן ב'ישתבח': "אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות". מפי רבי
- ^ דאיהו אמר כתחיית המתים ולא יותר, שבה חיים בני אדם, שהתבואה גדילה בו
- ^ כמו אף שמיו יערפו טל (דברים לג כח) ושחקים ירעפו טל (משלי ג כ) - שהיא מרבה הפירות
- ^ השוה לֶקַח למטר
- ^ דמשמע נחת
- ^ הרגהו
- ^ משום כאשר צוני ה' אלהי (דברים ד ה) ולא כדי להקרות 'רבי'
- ^ שם
- ^ בפסוק הבא, פסוק כ
- ^ אלא מקיש אדם לעץ השדה: מה עץ השדה, אם עץ מאכל הוא - ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כך תלמידי חכמים: אם הגון הוא - ממנו תאכל, למוד הימנו, ואם לאו - אותו תשחית, סור מעליו
- ^ אמר רבי
- ^ כגון סכין על גבי חבירתה
- ^ עץ אחד אינה דולקת, אלא שנים או שלשה ביחד
- ^ בלא חבר שיחדדנו
- ^ שמוסיפין טפשות
- ^ 'אשר נואלנו' מתרגם 'דאיטפשנא'
- ^ 'נואלו' גבי חטאנו
- ^ ותועה היינו חוטא
- ^ כשמדליק את האור מצית את העצים דקין תחלה
- ^ ששואלין כל שעה
- ^ התיו משמע: להוליך לו מים
- ^ ילך הוא עצמו
- ^ שרוצה ללמוד ממך
- ^ מצוה לרב לילך אצלו במקומו
- ^ ילך הוא אצל הרב
- ^ שם, פסוק יז
- ^ אמור לו סתרי תורה
- ^ ואין לזרים אתך
- ^ זו התורה שאינו נותן בה כלום ויודעה ולומדה
- ^ 'במאני דפחרא'
- ^ בדרך שחוק אמר, ומרמז: מה את אומרת לי? והלא אביך נותן יין בכלים מכוערין של חרס
- ^ אם לא בשל חרס, הא כולי עבדי הכי
- ^ החמיץ
- ^ "אי חכמה מפוארה בכלי מכוער"
- ^ הכי אמרי לה, דיין משתמר בכלי מכוער - אף התורה מתקיימת בי יותר משאילו הייתי נאה
- ^ אותם נאים שהם חכמים
- ^ שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו, ובא לידי שכחה
- ^ שאם לא ישמרם יפה - יהו נשפכין או נופל לתוכן דבר מאוס, ונפסלים מלשתות בדבר קל, יותר משמן ודבש שמתוך שהן עבים צפה הפסולת למעלה, ואפשר אדם נוטל העליון וזורקו לחוץ, והתחתון בר ונקי, מה שאין כן במשקה צלול
- ^ אם אינו מחזירם תמיד
- ^ דמשמע אשחקים יזלו קאי
- ^ אלא אני ה' בראתיו לטל ומטר; שמע מינה שמשתבח ומתפאר הקדוש ברוך הוא במטר השמים
- ^ מליצי זכות נכנסין לפניו ביום הגשמים, שנזכר לישועה מתוך שעת רצון; הוא לישנא דקרא: 'ויפרו ישע' ואימתי - בזמן שהשחקים יזלו צדק
- ^ במים
- ^ ג
- ^ מיד
- ^ הכי גרסינן: 'מר זעירי'; זעירי סתם היה מן הראשונים, ורבינא סוף הוראה, לא ראו זה את זה
- ^ מלכים א' ח,לו
- ^ ואומר ונתת מטר על ארצך בתפלה דשלמה [מלאכים א ח,לו]
- ^ כשציה גם חום גוזלין מימות השלג, שאינן יורדין מטר כמשפטם - בידוע ששאול חטאו
- ^ וסמיך ליה
- ^ דריש לשון צווי, דברים שצויתי אתכם
- ^ תרומות ומעשרות
- ^ את המטר
- ^ תחולל -תבטל, כמו לא יחל דברו (במדבר ל); כדאמרינן ביבמות (עב, א) דרוח צפון ברור הוא, ומביא אורה לעולם, מה שגשמים נעצרין ופנים נזעמין שמראה הקדוש ברוך הוא, שאינו מביא מטר לעולם, מפני לשון שקר - רכילות, ופשט המקרא: כשם שרוח צפון תחולל גשם כך פנים נזעמים מפני לשון שקר
- ^ 'וימנעו רביבים' - משום ד-מאנת הכלם, שהיה בך עזות
- ^ היה - משמע כבר נכשל
- ^ איש - שיש בו עזות פנים, אמור לו
- ^ ואין בו משום מלקות, כדאמרינן במסכת קדושין (כח,א), ומשום דבר זה בלבד מותר לקרותו רשע
- ^ אף על גב דכתיב ואהבת לרעך כמוך
- ^ ועז כתיב חסר ו': מי שהוא עז פנים - ישנא בשין ואלף
- ^ כמי שאין בו כח להוריד טל ומטר
- ^ מפני שלא ראו אור של תורה
- ^ כמו בהרת, מנומר בעבים, ורוצה
- ^ מפזרת העבים
- ^ המלאך אף ברי שמו
- ^ גשם שלו
- ^ הקדוש ברוך הוא
- ^ על הגשם שתרד
- ^ כשיתפלל עליה, כמו 'ואל תפגע בי' [להלן]
- ^ כמו הקהה את שיניו, ושיני בנים תקהינה (ירמיהו לא כח)
- ^ שקלקלו הדור
- ^ שם
- ^ קודם לכן; והכי משמע: ויתרון הכשיר - ויתרון שהכשיר לחכמה, אם הכשירו מעשיהן מתחילה, שיבואו הגשמים - יותר מבחיילים יגבר, שהן מגבירין חיילים ועומדין בתפלה בזמן שקלקלו