ביאור:בבלי תענית דף כג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת תענית:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
| הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בעתם' [1] בלילי רביעיות ובלילי שבתות [2], [3] שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב, וצררו [4] מהם דוגמא לדורות להודיע כמה החטא גורם, שנאמר (ירמיהו ה כה) עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם; וכן מצינו בימי הורדוס [5] שהיו עוסקין בבנין בית המקדש, והיו יורדין גשמים בלילה; למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן וידעו שמלאכת שמים בידיהם.
מעשה ששלחו לחוני המעגל וכו':
תנו רבנן: 'פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים שלחו לחוני המעגל: 'התפלל וירדו גשמים'. התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה [6] ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא, שנאמר (חבקוק ב א) על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור [7] [ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי]. אמר לפניו: "רבונו של עולם: בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך; נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך"! התחילו גשמים מנטפין.
אמרו לו תלמידיו: רבי! ראינוך ולא נמות [8]! כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך! אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות! - ירדו בזעף, עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית, ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג.
אמרו לו תלמידיו: רבי! ראינוך ולא נמות! כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם!
אמר לפניו: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה!
ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: רבי! כשם שהתפללת שירדו - כך התפלל וילכו להם!
אמר להם: כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה; אף על פי כן הביאו לי פר הודאה [9]!
הביאו לו פר הודאה, סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: ריבונו של עולם! עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות: כעסת עליהם אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה אינן יכולין לעמוד! יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם!
מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות [10].
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה [11] גוזרני עליך נידוי [12], שאילו שנים כשני אליהו [13] שמפתחות גשמים בידו של אליהו, לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך [14]! אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום [15] ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו ואומר לו 'אבא הוליכני לרחצני בחמין' 'שטפני בצונן' 'תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים' ונותן לו, ועליך הכתוב אומר (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך.
תנו רבנן: 'מה שלחו בני לשכת הגזית [16] לחוני המעגל?
(איוב כב כח) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור [איוב כב,כט: כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע [17] ימלט אי נקי ונמלט בבר כפיך]:
'ותגזר אומר' - אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה; 'ועל דרכיך נגה אור' - דור שהיה אפל [18] הארת בתפלתך;
'כי השפילו ותאמר גוה' - דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך;
'ושח עינים יושיע' - דור ששח בעונו הושעתו בתפלתך [19]; 'ימלט אי נקי' - דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך,
ונמלט בבור כפיך' - מלטתו במעשה ידיך הברורין.
אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק [20] היה מצטער על מקרא זה: (תהלים קכו א) שיר המעלות [21] בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים [22]; אמר [23]: מי איכא דנַיים שבעין שנין בחלמא [24]?
יומא חד הוה אזל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא; אמר ליה: האי - עד כמה שנין טעין?
אמר ליה: עד שבעין שנין [25];
אמר ליה: פשיטא לך דחיית שבעין שנין?
אמר ליה: האי גברא - עלמא בחרובא אשכחתיה; כי היכי דשתלי לי אבהתי - שתלי נמי לבראי.
יתיב [26], קא כריך ריפתא, אתא ליה שינתא, נים. אהדרא ליה משוניתא [27], איכסי מעינא [28], ונים שבעין שנין. כי קם - חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו. אמר ליה: את הוא דשתלתיה?
אמר ליה: בר בריה אנא.
אמר ליה: שמע מינה דניימי שבעין שנין! חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי [29].
אזל לביתיה, אמר להו [30]: בריה דחוני המעגל מי קיים [31]?
אמרו ליה: בריה ליתא, בר בריה איתא.
אמר להו: אנא חוני המעגל!
לא הימנוהו.
אזל לבית המדרש, שמעינהו לרבנן דקאמרי: נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל [32], דכי הוי עייל לבית מדרשא - כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו [33].
אמר להו: אנא ניהו!
לא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה. חלש דעתיה, בעי רחמי - ומית.
Ta'anis 023a: Suicidal prayer
Dov Lew [34] asked:
Taanis 23a-
Choni Hamagil prayed for his own demise and died. Is it permitted
to pray for ones death? Don't the Poskim allow the prayer for the
death of person only in the most excruciating and hopeless medical
crises? [See Ran [35] Tiferes Yisroel [36] and Shu"T
Tshuvos V'Hanhogos [37].]
Did the temporary social problems of Choni justify a suicidal
prayer???
Kol Tuv,
Dov Lew
The Kollel replies:
The Ran that you cite says that one may pray for a sick person who is
suffering that his suffering end, even if that means praying that he dies.
Regarding Choni ha'Ma'agil, he was suffering greatly from his circumstances,
even though he was not physically ill [38]. We find the same circumstances in the
case of Rebbi Yochanan after his Chavrusa, Reish Lakish, passed way [39].
It is not clear that the problems of Choni were temporary, as you wrote. In
the case of Choni ha'Ma'agil and Rebbi Yochanan, those who Davened were on a
high enough level that they recognized what was best for them, and they
Davened accordingly, and Hashem agreed with them and fulfilled their
requests.
Let us know if you come up with any other answers.
Y. Shaw
אמר רבא היינו דאמרי אינשי: או חברותא או מיתותא. [41].
אבא חלקיה - בר בריה דחוני המעגל הוה, וכי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה ובעי רחמי ואתי מיטרא. זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא, שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי דניתי מיטרא; אזול לביתיה ולא אשכחוהו, אזול בדברא ואשכחוהו דהוה קא רפיק [42]. יהבו ליה שלמא
ולא אסבר להו אפיה [43]; בפניא [44] כי הוה מנקט ציבי [היה מביא עצים] - דרא ציבי ומרא [עץ ואת חפירה] בחד כתפא, וגלימא בחד כתפא. כולה אורחא לא סיים מסאני [כל הדרך לא נעל סנדלים]. כי מטי למיא - סיים מסאניה; כי מטא להיזמי והיגי - דלינהו למניה [45]; כי מטא למתא - נפקא דביתהו לאפיה [יצאה אשתו לקבל פניו] כי מיקשטא [46]; כי מטא לביתיה עלת דביתהו ברישא, והדר עייל איהו, והדר עיילי רבנן. יתיב וכריך ריפתא, ולא אמר להו לרבנן 'תו כרוכו'. פלג ריפתא לינוקי: לקשישא חדא ולזוטרא תרי.
אמר לה לדביתהו: ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו; ניסק לאיגרא [47] וניבעי רחמי, אפשר דמרצי הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא לנפשין".
סקו לאיגרא, קם איהו בחדא זויתא [48] ואיהי בחדא זויתא; קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו [49].
כי נחית אמר להו: אמאי אתו רבנן?
אמרו ליה: שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא.
אמר להו: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה.
אמרו ליה: ידעינן דמיטרא מחמת מר הוא דאתא, אלא לימא לן מר הני מילי דתמיהא לן: מאי טעמא כי יהיבנא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה? אמר להו: שכיר יום הואי, ואמינא לא איפגר [50].
ומאי טעמא דרא מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה [51]?
אמר להו: טלית שאולה היתה; להכי [52] שאלי, ולהכי [53] לא שאלי.
מאי טעמא כולה אורחא לא סיים מר מסאניה, וכי מטי למיא סיים מסאניה? אמר להו: כולה אורחא חזינא, במיא לא קא חזינא [54]. מאי טעמא כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה?
אמר להו: זה מעלה ארוכה וזה אינה מעלה ארוכה.
מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא?
אמר להו: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת.
מאי טעמא עיילא היא ברישא והדר עייל מר אבתרה והדר עיילינן אנן? אמר להו: משום דלא בדקיתו לי [55].
מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן 'איתו כרוכו'?
משום דלא נפישא ריפתא, ואמינא: לא אחזיק בהו ברבנן טיבותא בחנם [56].
מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חדא ריפתא ולזוטרא תרי?
אמר להו: האי קאי בביתא, והאי יתיב בבי כנישתא [57].
ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה?
משום דאיתתא שכיחא בביתא [58], [59] ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתיה [60]; אי נמי [61]: הנהו ביריוני [62] דהוו בשיבבותן, אנא בעי רחמי דלימותו והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא ואהדרו.
חנן הנחבא - בר ברתיה דחוני המעגל הוה; כי מצטריך עלמא למיטרא - הוו משדרי רבנן ינוקי דבי רב לגביה [63], ונקטי ליה בשיפולי גלימיה [64], ואמרו ליה: 'אבא! אבא [65]! הב לן מיטרא!'
אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם! עשה בשביל אלו שאין מכירין בין 'אבא' דיהיב מיטרא ל'אבא' דלא יהיב מיטרא.
[רש"י ד"ה שאין מכירין - בין חוני לאבא, כסבורין עלי שאני אביהן] [הערה: מפירוש רש"י ברור שלא היו בגירסתו המילים 'בין אבא דיהיב מיטרא לאבא דלא יהיב מיטרא’]
ואמאי קרי ליה 'חנן הנחבא'?
מפני שהיה מחביא עצמו בבית הכסא.
[66].
אמר ליה רבי זריקא לרב ספרא: תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל:
חסידי דבבל [67] - רב הונא ורב חסדא, כי הוה מצטריך עלמא למיטרא – אמרי: ניכניף הדדי וניבעי רחמי אפשר דמירצי הקדוש ברוך הוא דייתי מיטרא [68]; תקיפי דארעא דישראל - כגון רבי יונה אבוה דרבי מני: כי הוה מצטריך עלמא למיטרא הוה עייל לביתיה ואמר להו 'הבו לי גואלקי [69], ואיזיל ואייתי לי בזוזא עיבורא [70]'; כי הוה נפיק לברא - אזיל וקאי בדוכתא עמיקתא, דכתיב (תהלים קל א) [שיר המעלות] ממעמקים קראתיך ה', וקאי בדוכתא צניעא ומכסי בשׂקא ובעי רחמי, ואתי מיטרא [71]. כי הוה אתי לביתיה - אמרי ליה: אייתי מר עיבורא [72]?
אמר להו: אמינא: הואיל ואתא מיטרא - השתא רווח עלמא [73].
ותו: רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה. אישתטח על קברא דאבוה, אמר ליה: אבא! אבא! הני מצערו לי! יומא חד הוו קא חלפי [74] התם [75], אינקוט [76] כרעא דסוסוותייהו [רגלי סוּסוֹ] [77] עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה.
ותו: רבי מני הוה שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב; אמר ליה: עתירי דבי חמי [78] קא מצערו לי!
אמר: ליענו [79]! - ואיענו.
אמר: קא דחקו לי [80]!
אמר: ליעתרו! - ואיעתרו.
אמר: לא מיקבלי עלי אינשי ביתי [81]!
אמר ליה: מה שמה?
"חנה";
"תתייפי חנה" – ונתייפת!
אמר ליה: קא מגנדרא עלי [82]! [83]
אמר ליה: אי הכי - תחזור חנה לשחרוריתה! - וחזרה חנה לשחרוריתה.
הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב, אמרו ליה: ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא.
אמר להו: עמי היתה ושלחתיה [84].
רבי יוסי בר אבין הוה שכיח קמיה דרבי יוסי דמן יוקרת [85], שבקיה ואתא לקמיה דרב אשי;
הערות
עריכה- ^ - זהו
- ^ דאין טורח לבני אדם: דאינם הולכים לדרכים בלילי רביעיות מפני אגרת בת מחלת, [בפסחים קיב,ב]
- ^ ושמא תאמר אין סיפק בגשמים של שני לילות בשבת -
- ^ קשרו ואצרו
- ^ סתר בנין דעזרא, ובנה בנין יפה ממנו [בבבא בתרא ד,א]
- ^ שורה עגולה, כמו עוגה שהיתה עגולה
- ^ כדמפרש בתרגום של תפלת חבקוק: על משמרתי אעמדה - כמין בית האסורים עשה וישב
- ^ נראה אותך ולא נמות, בניחותא: השתדל שלא נמות ברעב מפני עצירת גשמים
- ^ להתודות עליו, ועשה לו סמיכה, והביאו שלמים; חוני בזמן הבית היה
- ^ בוליי"ץ בלעז, [פטריות] שיצאו מלחלוח הגשמים וידעו כי של ברכה היו
- ^ ואדם גדול
- ^ שמנדין על כבוד הרב, שהטיח דברים ואמר: לא כך שאלתי
- ^ גזירת עצירת גשמים
- ^ בתמיה, שאליהו נשבע חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א' יז,א) ואתה נשבע שאין אתה זז עד שירדו גשמים!? נמצא שם שמים מתחלל על ידך - דזה או זה בא לידי שבועת שוא
- ^ מתחטא - לשון חטא, כלומר: הוי הולך וחוטא
- ^ סנהדרין
- ^ פסוק ל
- ^ מרוב צער שלא ירדו גשמים
- ^ מן המיתה, שהבאת עליהם שובע
- ^ חוני המעגל
- ^ לשון עילוי
- ^ כחלום נדמה גלות בבל שהיה שבעים שנה
- ^ בתמיה
- ^ ויש אדם ישן שבעים שנה בשינה אחת
- ^ לא טעין פירא בטעינא קמייתא
- ^ חוני המעגל
- ^ עלתה סביבותיו שן סלע
- ^ ולא אשכחוהו התם
- ^ וולדי וולדות באלו השנים דניים, מעוברת זכר היתה, וחזר ובא עליה, והולידו
- ^ שאל להון
- ^ בנו של חוני המעגל קיים הוא
- ^ מוגהת לנו שמועה זו כאילו למדנוה בחייו של חוני המעגל
- ^ שהיה מפרקה לנו ומגיה לנו יפה יפה
- ^ aish2@netvision.net.il
- ^ Nedarim 40a
- ^ Yoma 8,7
- ^ vol. II, Siman 82
- ^ although "Chalash Da'atei" might mean that he also became physically ill
- ^ see Bava Metzia 84a
- ^ Also, it does not actually say that they Davened to die. Rather, it says that they "prayed for mercy (Ba'i Rachmi) and then they died." Perhaps they prayed only that Hashem have mercy on them and relieve them from their suffering, and Hashem listened to their prayers and had mercy on them by taking their lives.
- ^ ולא גרסינן הכא 'כחברי דאיוב', אלא בבבא בתרא (טז,ב) גבי מעשה דאיוב; אם אין חביריו של אדם נוהגין בו כבוד כבתחילה - נוח לו שימות. 'אי נמי משום הנך בריוני' לא כתוב בספרינו
- ^ עודר בשדה
- ^ לא החזיר להם פניו
- ^ לפנות ערב, כשהלך לביתו
- ^ הגביה בגדיו אחר כתיפיו, כדי שלא יקרעו
- ^ בתכשיטין
- ^ עלייה
- ^ זוית
- ^ מאותו הרוח שאשתו שם - עלו העבים תחלה, שהיא נענית תחילה
- ^ לא אתבטל ממלאכתי, כמו: יומא דמיפגרי רבנן (שבת קכט ב)
- ^ מדוע נשאת הטלית על כתף אחת, ולא נתת בכתף תחת המשאוי
- ^ להתעטף בה
- ^ להטיל עליה קוצין, לקרעה
- ^ מה דאית בה, ושמא ישכנו דג או נחש
- ^ אם כשרים אם פריצים, דאמר מר (במסכת דרך ארץ רבה פרק ה): כל אדם יהי בעיניך כלסטים
- ^ דאינהו לא הוו קא אכלי, דליכא ריפתא, וקא מחזקינן בהו טובה חנם
- ^ ינוקא קאי בבי כנישתא - קמי רביה, ולא אתי כולי יומא
- ^ כל יומא
- ^ וכי מיצטריך ענייא מידי - אזלה
- ^ שדבר אכילה היא נותנת לעני, והוא בלא טורח, ממה שהיתה נותנת מעות ויטריח העני עד שיקנה
- ^ אהכי קדים ענני דידה
- ^ בורים עמי הארץ
- ^ להמריך לבו, ויתכוין בתפלתו
- ^ בשולי בגדיו
- ^ כך רגילים לקרותו, כיתום שאמר אבי אבי
- ^ הכי גרסינן: שהיה מחבא ולא גרסינן 'שהיה מחבא בבית הכסא' - כי הוה בעי רחמי אמיא היה מחבא עצמו מרוב ענוה; ומאן דגרס 'בית הכסא' - כלומר: מתחבא בבגדיו כשהוא נכנס להסך את רגליו, מרוב צניעות
- ^ חסידי דבבל מפרסמין את הדבר, ושל ארץ ישראל צנועין ולא מודיעין שבא המטר בשבילם
- ^ אלמא: משום חד מינייהו לא אתי מיטרא
- ^ טשק"א בלעז [שק]
- ^ דָגָן, משום כפנא, שאפילו לבני ביתו לא היה מודיע
- ^ וקא חזינן דמחמתיה אתי מיטרא
- ^ דבעית למיזבן
- ^ דליהוי שובע, ואהכי לא זבני ביוקרא דהשתא
- ^ דבי נשיאה
- ^ עלויה מערתא דרבי יונה
- ^ נדבקו בקרקע שעל גבי מערה
- ^ ולא היו יכולין לזוז ממקומן
- ^ עשירים של בית חמי
- ^ יהיו עניים
- ^ ליתן להן פרנסה
- ^ אין אשתי מקובלת עלי, שאינה יפה
- ^ מתגדלת עלי מתוך גבהות יופיה
- ^ 'מגנדרא' - מלשון מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו (חולין ז א).
- ^ דבר זה היה בידי, שכל מה שאני מבקש היו נותנין לי, ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך
- ^ מקום