ביאור:בבלי תענית דף י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בברייתו של עולם ^[1].

סוגיא: הגשם והמים בשמים ובארץ ישראל

ארץ ישראל ומימיה

תנו רבנן:

ארץ ישראל נבראת תחילה,

וכל העולם כולו נברא לבסוף,

שנאמר (משלי ח כו) עד לא עשה ארץ ארץ ישראל וחוצות כאן חוצות מתפרש מה שבחוץ - כלומר חוץ לארץ, שנבראה רק אחרי "ארץ" [וראש עפרות טבל];

ארץ ישראל - משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו,

וכל העולם כולו על ידי שליח,

שנאמר (איוב ה י) הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות;

ארץ ישראל שותה מי גשמים,

וכל העולם כולו מתמצית ^[2],

שנאמר (איוב ה י) הנתן מטר על פני ארץ ^[3] [ושלח מים על פני חוצות ואולי הכוונה כאן "חוצות" מה שבחוץ - ולפי פרשנות זו: חוצה לארץ];

ארץ ישראל שותה תחילה ^[4],

וכל העולם כולו לבסוף,

שנאמר: הנתן מטר על פני ארץ [ושלח מים על פני חוצות]:

משל לאדם שמגבל את הגבינה: נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.

מי העננים אינם מלוחים

אמר מר: 'ממתקין הן בעבים', מנליה?

דאמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן ^[5]:

כתיב (תהלים יח יב): [ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו] חשכת מים עבי שחקים,

וכתיב (שמואל ב' כב,יב): [וישת חשך סביבתיו סכות] חשרת מים עבי שחקים,

שקול כף ושדי אריש ^[6],

וקרי ביה 'חכשרת' ^[7].

ורבי יהושע, בהני קראי מאי דריש בהו?

סבר לה כי הא:

דכי אתא רב דימי, אמר:

אמרי במערבא:

נהור ענני עננים מוארים (בוהקים) - זעירין מעט בהן מוהי המים,

חשוך ענני עננים חשוכים - סגיין הרבה בהם מוהי המיים. ^[8].

ציפת העננים (העשויים מים) באויר

כמאן אזלא הא דתניא:

מים העליונים במאמר הם תלוים ^[9],

ופירותיהן - מי גשמים ^[10],

שנאמר (תהלים קד יג: משקה הרים מעליותיו) מפרי מעשיך תשבע הארץ ^[11]?

כמאן? - כרבי יהושע.

ורבי אליעזר?

ההוא - במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, הוא דכתיב.

מי גן עדן

אמר רבי יהושע בן לוי:

כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה,

שנאמר (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן [להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים] ^[12].

תנא: מתמצית בית כור שותה תרקב^[13]!

תנו רבנן:

ארץ מצרים הויא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה,

והוא אחד מששים בכוש.

וכוש אחד מששים בעולם.

ועולם אחד מששים בגן.

וגן אחד מששים לעדן.

ועדן אחד מששים לגיהנם.

נמצא כל העולם כולו - ככיסוי קדרה לגיהנם ^[14]!

ויש אומרים: גיהנם אין לה שיעור.

ויש אומרים: עדן אין לה שיעור.

מי בבל

אמר רבי אושעיא:

מאי דכתיב (ירמיהו נא יג) שוכנת על מים רבים, רַבַּת אוֹצָרֹ[תבָּא קִצֵּך אַמַּת בִּצְעֶךָ]?

מי גרם לבבל שיהו אוצרותיה מלאות בר?

- הוי אומר מפני ששוכנת על מים רבים ^[15].

אמר רב:

עתירה בבל דחצדא בלא מיטרא^[16]!

אמר אביי ומסביר שדברי ה'ברכה' של רב על בבל הטובה כל כך, הם למעשה נאמרו באירוניה, ואפשר להבינם כסאטירה כך:

נקיטינן ^[17]:

טובעני ^[18] ולא יובשני^[19].

משנה ? - בשלשה במרחשוון

משנה:

בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים.

רבן גמליאל אומר: בשבעה בו - חמשה עשר יום אחר החג ^[20],

כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת^[21].

גמרא על משנה ?

גמרא

סוגיא: שאלת הגשמים בגולה

אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל.

תניא:

חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה^[22].

אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה.

איני הן?! האמנם כך הוא?!

והא בעו מיניה משמואל:

מאימת מדכרינן ותן טל ומטר?

אמר להו: מכי מעיילי ציבי לבי טבות^[23] רישבא^[24]!

דילמא אידי ואידי חד שיעורא הוא?!

ביום השישים עצמו

איבעיא להו: יום ששים כלפני ששים ^[25] או כלאחר ששים ^[26]?

תא שמע:

רב אמר: יום ששים כלאחר ששים, ושמואל אמר: יום ששים כלפני ששים.

אמר רב נחמן בר יצחק:

וסימנך: עלאי משחק מלים על רב ושמואל, על המקומות מהם באו, ועל הדעה שהם הביעו - וכפירוש רש"י בעו צריכים מיא^[27], תתאי לא בעו מיא ^[28].

אמר רב פפא: הלכתא, יום ששים כלאחר ששים.

משנה ? - תעניות עצירת גשמים

משנה:

הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים - התחילו היחידים מתענין שלש תעניות.

אוכלין ושותין משחשיכה ^[29],

ומותרין במלאכה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה.

הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים - בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור:

אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה.

גמרא על משנה ?

גמרא:

מאן יחידים?

אמר רב הונא: רבנן.

ואמר רב הונא: יחידים מתענין שלש תעניות: שני וחמישי ושני.

מאי קמשמע לן?^[30]? תנינא!^[31]

אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי - שלא להפקיע את השערים^[32],

אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני?

מהו דתימא 'הני מילי - צבור, אבל יחיד – לא'^[33] -

קמשמע לן.

תניא נמי הכי:

כשהתחילו היחידים להתענות - מתענין שני וחמישי ושני, ומפסיקין בראשי חדשים^[34],

דף י עמוד ב

עמוד ב

סוגיא: ה'יחידים'

תנו רבנן:

אל יאמר אדם: "תלמיד אני^[35], איני ראוי להיות יחיד",

אלא: כל תלמידי חכמים יחידים.

אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד?

יחיד - כל שראוי למנותו פרנס על הצבור,

תלמיד - כל ששואלין אותו דבר הלכה בתלמודו ואומר, - ואפילו במסכת דכלה!

תנו רבנן:

לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד^[36] - עושה^[37]

...תלמיד - עושה^[38]

- דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר: עושה, וזכור לטוב!

לפי שאין שבח הוא לו, אלא צער הוא לו^[39]!

גרסה אחרת

תניא אידך:

לא כל הרוצה לעשות עצמו 'יחיד' - עושה.

..תלמיד - עושה!

- דברי רבי שמעון בן אלעזר.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

במה דברים אמורים - בדבר של שבח,

אבל בדבר של צער - עושה, וזכור לטוב!

- שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו!

^[40]

שינויים שחלו בנסיבות התענית

תנו רבנן:

מי שהיה מתענה על הצרה ועברה^[41],

על החולה ונתרפא: הרי זה מתענה ומשלים^[42].

ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין - הרי זה מתענה עמהן.

ממקום שמתענין למקום שאין מתענין - הרי זה מתענה {{ב|ומשלים|השלמת תענית פירושה לצום ביום אחר את הזמן של צמו ביום המקורי^[43].

שכח ואכל ושתה^[44] - אל יתראה בפני הצבור^[45],

ואל ינהיג עידונין בעצמו^[46],

שנאמר: (בראשית מב א): [וירא יעקב כי יש שבר במצרים] ויאמר יעקב לבניו: 'למה תתראו!'

אמר להם יעקב לבניו: אל תראו עצמכם כשאתם שבעין^[47], לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל,

כדי שלא יתקנאו בכם^[48]'.

'אל תרגזו בדרך': דרשות המשך בעניין יעקב אבינו, ואויביו

(בראשית מה כד): [וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם] אל תרגזו בדרך!

אמר רבי אלעזר:

אמר להם יוסף לאחיו: אל תתעסקו בדבר הלכה,

שמא תרגזו עליכם הדרך^[49].

איני הן?! האמנם כך הוא?!?

והאמר רבי אלעאי בר ברכיה:

שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה - ראויין לישרף!

שנאמר (מלכים ב' ב,יא) ויהי המה הלכים הלוך ודבר, והנה רכב אש וסוסי אש!

ויפרדו בין שניהם [ויעל אליהו בסערה השמים].

טעמא - דאיכא דיבור, הא ליכא דיבור - ראויין לישרף^[50]!?

לא קשיא: הא - למיגרס מלשון גריסה - כלומר לחזור על הלימוד כמו גריסת החצץ - כלומר לחזור בעל פה על הנלמד, עד שזה כמו נטחן היטב^[51], הא – לעיוני ^[52].

במתניתא תנא:^[53]

אל תפסיעו פסיעה גסה^[54],

והכניסו חמה לעיר^[55]:

אל תפסיעו פסיעה גסה -

דאמר מר: פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם.

והכניסו חמה לעיר -

כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב:

לעולם יצא אדם בכי טוב^[56]

ויכנס בכי טוב^[57],

שנאמר (בראשית מד ג) הבקר אור - והאנשים שלחו [המה וחמריהם]^[58].

אמר רב יהודה אמר רבי חייא:

המהלך בדרך - אל יאכל יותר משני רעבון^[59].

מאי טעמא?

הכא^[60] תרגימו:

משום מעיינא ^[61], ::במערבא אמרי: משום מזוני^[62].

מאי בינייהו? איכא בינייהו...

הערות

^ כתיב, שהיה כל העולם שטוף במים, והקדוש ברוך הוא כונסן במקום אחד כמכניס מים בנאד, שנתנם באוצרות, דכתיב נותן באוצרות תהומות: שם חול גבולו ואוצֵר לים
^ מה שנשאר בעבים אחר שתייתה
^ ארץ ישראל
^ שם יורדין הגשמים תחילה, כך שמעתי
^ שני מקראות הן, חד בתהלים וחד בשמואל, בוידבר דוד
^ כלומר: קח כף שבמלת חשכת, וצרפו עם מלת חשרת
^ - שממתקין ומכשירין בעבים
^ [כנראה לרש"י סדר הפתגם היה הפוך:] חשוך ענני סגיאין מימוהי - והיינו דכתיב חשכת מים; נהור ענני - כשהענן קליש - זעירן מימוהי; ומכלל חשוך סגיאין אתה למד: אבל נהור זעירין; וחשרת - לשון השרה, כמו אין שורין דיו (שבת יז ב) כו' כדדריש ליה רבי יהושע לעיל, אבל חשכת מיבעי ליה להכי ולהכי
^ אינן נחות על שום דבר, אלא מכונסות ועומדות כמין בריכה, ותלויות במאמרו של הקדוש ברוך הוא
^ משום לישנא דקרא נקט הכי
^ משום דכתיב מפרי מעשיך תשבע הארץ, ופירותיהם, כלומר מזיעת המים, שאין נחסרין כלום, כדכתיב (תהלים סה י) פלג אלהים מלא מים - כל שעה, והקרן קיימת, ופירותיהן מי גשמים, וכן מפורש בבראשית רבה
^ סימן לדבר שגן עדן שותה מן הגשמים תחילה - דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'
^ כלי שמשקין במימיו בית כור יכולין להשקות בתמציתו שיעור זריעת תרקב, שהוא אחד מששים בבית כור, והכי נמי, עולם אחד מששים בגן עדן, ודי לו בתמצית העננים המשקין את הגן, גן לפני כל העולם כולו כעדן לגן
^ הקטן כנגד הקדרה
^ שמשקין שדותיהן, דבבל עמוקים מכל הארצות, וגשמים מטפטפין ויורדין שם
^ עשירה היא בבל, שקוצרין בה תבואה בלא מטר, שאינן צריכים לגשמים
^ דהכי חצדא בבל בלא מיטרא
^ היא מקום מצולה ורקק
^ שאינה יבשה
^ כלומר, בשבעה במרחשון הוא חמשה עשר אחר החג
^ כלומר, קודם ביאת מים לנהר פרת, שהוא רחוק יותר
^ ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה, לפי שהוא מקום נמוך, ואין צריכים מטר כל כך
^ שם אדם
^ 'רישבא' = צייד עופות, כמו 'אין פורשין רשבים ליונים' (בבא קמא עט ב); משעה שמכניסין עצים לאוצר לצורך ימות הגשמים; שכן היו נוהגין, לפי שהיו יודעין שזמן גשמים הוא משם ואילך, ולא היו יכולין לחטוב עצים ביער
^ ולא מדכרינן
^ ומדכרינן
^ העומדים בהרים צריכין יותר מים, מפני שהגשמים מתגלגלים ויורדין למטה
^ שמתכנסין כל מימי ההרים לבקעה. הכי נמי: רב, שהיה מארץ ישראל, כדאמרינן בעלמא (גיטין ו א) 'מכי אתא רב לבבל' וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות - משום הכי אמר כלאחר ששים; ובבבל, בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים - אין שואלין עד ששים לתקופת תשרי, וכן אנו נוהגים, שכל מנהגינו אחר בני בבל
^ שאין אוכלין [דוקא] מבעוד יום כיום הכפורים ותשעה באב
^ האי דקאמר 'שני וחמישי ושני'
^ בפירקין דלקמן (תענית טו ב)
^ מבטל שיעור מדה הראשונה, וממעטה: שאם היו מתחילין להתענות בחמישי - היו קונין למוצאי התענית שתי סעודות גדולות, אחד לתענית ואחד לשבת, וכסבור המוכר שרעב בא לעולם ואתי לאפקועי שערים
^ שלש תעניות שהיחידין עושין קודם לצבור - אינן זקוקין להתחיל בשני, דליכא אפקיעת שערים משום יחידים לחודייהו, והללו שלש תעניות דיחידים אינן בכלל שלש עשרה תעניות דצבור, תדע דקא חשיב במתניתין שלש ושלש ושבע
^ שאם חל ראש חדש בשני ובחמישי לאחר שהתחילו להתענות - פוסקין תעניתם
^ ואיני חשוב כל כך כיחידים, כלומר: איני ראוי להתחיל תענית עם היחידים
^ לענין תענית
'^ דנראה מגסי הרוח, ותנן (אבות פרק ג משנה י): כל שרוח הבריות נוחה הימנו כו'
^ הכי גרסינן: התלמידים עושין עצמן - כדאמרינן לעיל, שכל התלמידים ראויין לכך, ואין בהם משום גסות הרוח
^ ואפילו שאינו תלמיד, עושה עצמו יחיד להתענות וזכור לטוב, דצער הוא לו ולא גסות
^ לישנא אחרינא גרסינן: לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד עושה, כלומר: ולא כל הרוצה נמי לעשות עצמו תלמיד, להתנהג עצמו במדת תלמיד בחלוקו ובמטתו, ולהתנאות בסודר של תלמידי חכמים ושאר דברים עושה, דכל הרוצה ליטול לו את השם לא יטול, ורבי יוסי ארישא; ומסתבר כי האי לישנא מדקא מהדר רבן שמעון בן גמליאל: 'דבר של שבח - אינו עושה', מכלל דאיירי בשבח.
^ מתענה ומשלים, ואם לאו - נראה כמַתְנֶה עם קונו: אם תעבור [לא] אתענה, ואם לאו - אתענה
^ הוא הדין אם מת החולה בעי לקיומי נדרו
^ כל התעניות שקבלו עליהן בני עירו, דנותנין עליו חומרי המקום שיצא משם
^ דיעבד
^ שנראה כחתן בין אבלים, ויתקנאו בו
^ שלא יאמר: הואיל ואכלתי כל שהוא - אוכל הרבה
^ שיש לכם חטים הרבה
^ ולא הלכו אלא בשביל דבר זה: שלא להתראות בפני בני עשו, שהיו צעורים ורעבים
^ תתעו
^ דכתיב והנה סוסי אש וכתיב בההוא עניינא הלוך ודבר, ואהכי כתביה: לאשמועינן דאי לאו שהיו הולכין בעומקה של הלכה - לא היו ניצולין
^ מבעי ליה באורחא
^ אבל במלתא דמבעי ליה לעיוני - לא
^ מאי אל תרגזו בדרך? -
^ - אל תזיקו עצמכם בפסיעה גסה
^ כשאתם לנין ושוכבין בדרך בעיירות - הכניסו לעיר בעוד שהחמה זורחת
^ שימתין עד שיאור, כמו וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד)
^ בערב בעוד שהחמה זורחת, שאין ליסטין מצויין, אי נמי: שלא יפול בבורות ובקעים שבעיר, שלא יעלילו עליו עלילות מרגל אתה או גנב
^ מיכן שיצאו בכי טוב, והוא הדין ליכנס בכי טוב. יש ספרים דלא כתיב בהו האי קרא, אלא מילתא דרב יהודה סברא הוא, ולא בעינן קרא
^ דאמר לקמן (תענית יא א) שצריך להרעיב עצמו בשני רעבון
^ תלמוד זה בבלי הוא, וכי משתעי בבבל קאמר הכא, וכל 'הא לן והא להו' - בבבל קאמר
^ שלא יתחלחלו מעיו של אדם ברוב אכילתו מפני טורח הדרך; יש אומרים: יהיו מעיו של אדם שופכין זה לזה כעין מעיין
^ שמא אין לו לאחר כך

[1] כתיב, שהיה כל העולם שטוף במים, והקדוש ברוך הוא כונסן במקום אחד כמכניס מים בנאד, שנתנם באוצרות, דכתיב נותן באוצרות תהומות: שם חול גבולו ואוצֵר לים

[2] מה שנשאר בעבים אחר שתייתה

[3] ארץ ישראל

[4] שם יורדין הגשמים תחילה, כך שמעתי

[5] שני מקראות הן, חד בתהלים וחד בשמואל, בוידבר דוד

[6] כלומר: קח כף שבמלת חשכת, וצרפו עם מלת חשרת

[7] - שממתקין ומכשירין בעבים

[8] [כנראה לרש"י סדר הפתגם היה הפוך:] חשוך ענני סגיאין מימוהי - והיינו דכתיב חשכת מים; נהור ענני - כשהענן קליש - זעירן מימוהי; ומכלל חשוך סגיאין אתה למד: אבל נהור זעירין; וחשרת - לשון השרה, כמו אין שורין דיו (שבת יז ב) כו' כדדריש ליה רבי יהושע לעיל, אבל חשכת מיבעי ליה להכי ולהכי

[9] אינן נחות על שום דבר, אלא מכונסות ועומדות כמין בריכה, ותלויות במאמרו של הקדוש ברוך הוא

[10] משום לישנא דקרא נקט הכי

[11] משום דכתיב מפרי מעשיך תשבע הארץ, ופירותיהם, כלומר מזיעת המים, שאין נחסרין כלום, כדכתיב (תהלים סה י) פלג אלהים מלא מים - כל שעה, והקרן קיימת, ופירותיהן מי גשמים, וכן מפורש בבראשית רבה

[12] סימן לדבר שגן עדן שותה מן הגשמים תחילה - דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'

[13] כלי שמשקין במימיו בית כור יכולין להשקות בתמציתו שיעור זריעת תרקב, שהוא אחד מששים בבית כור, והכי נמי, עולם אחד מששים בגן עדן, ודי לו בתמצית העננים המשקין את הגן, גן לפני כל העולם כולו כעדן לגן

[14] הקטן כנגד הקדרה

[15] שמשקין שדותיהן, דבבל עמוקים מכל הארצות, וגשמים מטפטפין ויורדין שם

[16] עשירה היא בבל, שקוצרין בה תבואה בלא מטר, שאינן צריכים לגשמים

[17] דהכי חצדא בבל בלא מיטרא

[18] היא מקום מצולה ורקק

[19] שאינה יבשה

[20] כלומר, בשבעה במרחשון הוא חמשה עשר אחר החג

[21] כלומר, קודם ביאת מים לנהר פרת, שהוא רחוק יותר

[22] ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה, לפי שהוא מקום נמוך, ואין צריכים מטר כל כך

[23] שם אדם

[24] 'רישבא' = צייד עופות, כמו 'אין פורשין רשבים ליונים' (בבא קמא עט ב); משעה שמכניסין עצים לאוצר לצורך ימות הגשמים; שכן היו נוהגין, לפי שהיו יודעין שזמן גשמים הוא משם ואילך, ולא היו יכולין לחטוב עצים ביער

[25] ולא מדכרינן

[26] ומדכרינן

[27] העומדים בהרים צריכין יותר מים, מפני שהגשמים מתגלגלים ויורדין למטה

[28] שמתכנסין כל מימי ההרים לבקעה. הכי נמי: רב, שהיה מארץ ישראל, כדאמרינן בעלמא (גיטין ו א) 'מכי אתא רב לבבל' וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות - משום הכי אמר כלאחר ששים; ובבבל, בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים - אין שואלין עד ששים לתקופת תשרי, וכן אנו נוהגים, שכל מנהגינו אחר בני בבל

[29] שאין אוכלין [דוקא] מבעוד יום כיום הכפורים ותשעה באב

[30] האי דקאמר 'שני וחמישי ושני'

[31] בפירקין דלקמן (תענית טו ב)

[32] מבטל שיעור מדה הראשונה, וממעטה: שאם היו מתחילין להתענות בחמישי - היו קונין למוצאי התענית שתי סעודות גדולות, אחד לתענית ואחד לשבת, וכסבור המוכר שרעב בא לעולם ואתי לאפקועי שערים

[33] שלש תעניות שהיחידין עושין קודם לצבור - אינן זקוקין להתחיל בשני, דליכא אפקיעת שערים משום יחידים לחודייהו, והללו שלש תעניות דיחידים אינן בכלל שלש עשרה תעניות דצבור, תדע דקא חשיב במתניתין שלש ושלש ושבע

[34] שאם חל ראש חדש בשני ובחמישי לאחר שהתחילו להתענות - פוסקין תעניתם

[35] ואיני חשוב כל כך כיחידים, כלומר: איני ראוי להתחיל תענית עם היחידים

[36] לענין תענית

[37] '^ דנראה מגסי הרוח, ותנן (אבות פרק ג משנה י): כל שרוח הבריות נוחה הימנו כו'

[38] הכי גרסינן: התלמידים עושין עצמן - כדאמרינן לעיל, שכל התלמידים ראויין לכך, ואין בהם משום גסות הרוח

[39] ואפילו שאינו תלמיד, עושה עצמו יחיד להתענות וזכור לטוב, דצער הוא לו ולא גסות

[40] לישנא אחרינא גרסינן: לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד עושה, כלומר: ולא כל הרוצה נמי לעשות עצמו תלמיד, להתנהג עצמו במדת תלמיד בחלוקו ובמטתו, ולהתנאות בסודר של תלמידי חכמים ושאר דברים עושה, דכל הרוצה ליטול לו את השם לא יטול, ורבי יוסי ארישא; ומסתבר כי האי לישנא מדקא מהדר רבן שמעון בן גמליאל: 'דבר של שבח - אינו עושה', מכלל דאיירי בשבח.

[41] מתענה ומשלים, ואם לאו - נראה כמַתְנֶה עם קונו: אם תעבור [לא] אתענה, ואם לאו - אתענה

[42] הוא הדין אם מת החולה בעי לקיומי נדרו

[43] כל התעניות שקבלו עליהן בני עירו, דנותנין עליו חומרי המקום שיצא משם

[44] דיעבד

[45] שנראה כחתן בין אבלים, ויתקנאו בו

[46] שלא יאמר: הואיל ואכלתי כל שהוא - אוכל הרבה

[47] שיש לכם חטים הרבה

[48] ולא הלכו אלא בשביל דבר זה: שלא להתראות בפני בני עשו, שהיו צעורים ורעבים

[49] תתעו

[50] דכתיב והנה סוסי אש וכתיב בההוא עניינא הלוך ודבר, ואהכי כתביה: לאשמועינן דאי לאו שהיו הולכין בעומקה של הלכה - לא היו ניצולין

[51] מבעי ליה באורחא

[52] אבל במלתא דמבעי ליה לעיוני - לא

[53] מאי אל תרגזו בדרך? -

[54] - אל תזיקו עצמכם בפסיעה גסה

[55] כשאתם לנין ושוכבין בדרך בעיירות - הכניסו לעיר בעוד שהחמה זורחת

[56] שימתין עד שיאור, כמו וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד)

[57] בערב בעוד שהחמה זורחת, שאין ליסטין מצויין, אי נמי: שלא יפול בבורות ובקעים שבעיר, שלא יעלילו עליו עלילות מרגל אתה או גנב

[58] מיכן שיצאו בכי טוב, והוא הדין ליכנס בכי טוב. יש ספרים דלא כתיב בהו האי קרא, אלא מילתא דרב יהודה סברא הוא, ולא בעינן קרא

[59] דאמר לקמן (תענית יא א) שצריך להרעיב עצמו בשני רעבון

[60] תלמוד זה בבלי הוא, וכי משתעי בבבל קאמר הכא, וכל 'הא לן והא להו' - בבבל קאמר

[61] שלא יתחלחלו מעיו של אדם ברוב אכילתו מפני טורח הדרך; יש אומרים: יהיו מעיו של אדם שופכין זה לזה כעין מעיין

[62] שמא אין לו לאחר כך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]