ביאור:בבלי תענית דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה - נימא כוותיה ^[1]!

קסבר רבי עקיבא: כי כתיב ניסוך יתירא - בששי הוא דכתיב ^[2].

תניא: רבי נתן אומר [בזבחים קי,ב – בשם רבי עקיבא, לא רבי נתן]: (במדבר כח ז) [ונסכו רביעת ההין לכבש האחד] בקדש הסך נסך שכר לה' - בשני ניסוכין הכתוב מדבר: אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין.

אימא תרוייהו דחמרא?

אם כן ליכתוב קרא או 'הסך הסך' או 'נסך נסך'; מאי 'הסך נסך'? ^[3] שמעת מינה ^[4]: חד דמיא וחד דחמרא.

אלא הא דתנן [סוכה פ"ד מ"א, דף מב,ב]: ניסוך המים כל שבעה - מני?: אי רבי יהושע - נימא חד יומא; אי רבי עקיבא - תרי יומי ^[5]; אי רבי יהודה בן בתירה שיתא יומי!?

לעולם רבי יהודה בן בתירה היא, וסבירא ליה כרבי יהודה דמתניתין, דתנן [סוכה פ"ד מ"ט דף מח,ב]: רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה ^[6];

ומפיק ראשון ומעייל שמיני ^[7]

ומאי שנא ראשון דלא ^[8]? דכי רמיזי מ-י-ם - בשני הוא דרמיזי ^[9]? שמיני נמי ^[10]?

כי רמיזי מ-י-ם - בשביעי הוא דרמיזי ^[11]!

אלא רבי יהושע היא ^[12], וניסוך המים כל שבעה הלכתא גמירי לה; דאמר רבי אמי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות ^[13], ערבה, וניסוך המים ^[14] - הלכה למשה מסיני.

רבי יהודה אומר משום רבי יהושע ^[15]: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג: האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר; ביום טוב הראשון של פסח: הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר;

הי רבי יהושע?: אילימא רבי יהושע דמתניתין - הא אמר ביום טוב האחרון של חג הוא מזכיר'! אלא רבי יהושע דברייתא? האמר משעת הנחתו ^[16]! ותו - הא דתניא ^[17]: רבי יהודה אומר משום בן בתירה: 'העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, האחרון מזכיר ^[18]'! הי בן בתירה?: אילימא רבי יהודה בן בתירה, הא אמר בשני בחג הוא מזכיר!?

אמר רב נחמן בר יצחק: תהא ^[19] ברבי יהושע בן בתירה ^[20]: זמנין דקרי ליה בשמיה ^[21] וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא ^[22], והא מקמי דליסמכוהו ^[23] והא ^[24] לבתר דליסמכוהו.

תנא: בטל וברוחות ^[25] לא חייבו חכמים להזכיר ^[26], ואם בא להזכיר – מזכיר;

מאי טעמא?

אמר רבי חנינא: לפי שאין נעצרין ^[27].

וטל מנלן דלא מיעצר?

דכתיב ^[28] ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, וכתיב [מלכים א' יח,א: ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר לך הראה אל אחאב] לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה' - ואילו טל לא קאמר ליה ^[29]. מאי טעמא? - משום

^[30]

דלא מיעצר ^[31].

וכי מאחר דלא מיעצר - אליהו אשתבועי ^[32] למה ליה ^[33]?

הכי קאמר ליה: אפילו טל דברכה ^[34] נמי לא אתי.

וליהדריה לטל דברכה ^[35]?

משום דלא מינכרא מילתא ^[36].

^[37] רוחות מנא לן דלא מיעצרי?

אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא (זכריה ב יא) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה'; מאי קאמר להו? אילימא הכי קאמר להו הקדוש ברוך הוא לישראל: דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא - אי הכי 'כארבע'? 'בארבע' מיבעי ליה!

^[38]

אלא הכי קאמר: כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות ^[39] - כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ^[40].

אמר רבי חנינא: הלכך בימות החמה ^[41] אמר משיב הרוח - אין מחזירין אותו ^[42]; אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו ^[43]; בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח - אין מחזירין אותו; לא אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו; ולא עוד אלא אפילו אמר 'מעביר הרוח ^[44] ומפריח הטל ^[45]' - אין מחזירין אותו ^[46].

תנא: בעבים ^[47] וברוחות - לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר – מזכיר.

מאי טעמא?

משום דלא מיעצרי.

ולא מיעצרי ^[48]? והתני רב יוסף: ’[דברים יא,יז: וחרה אף ה' בכם] ועצר את השמים [ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם] - מן העבים ומן הרוחות.

אתה אומר מן העבים ומן הרוחות, או אינו אלא מן המטר?

כשהוא אומר 'ולא יהיה מטר' - הרי מטר אמור; הא מה אני מקיים 'ועצר את השמים'? - מן העבים ומן הרוחות'.

קשיא רוחות ארוחות, קשיא עבים אעבים?

עבים אעבים לא קשיא: הא בחרפי ^[49], הא באפלי ^[50];

רוחות ארוחות לא קשיא: הא ברוח מצויה - הא ברוח שאינה מצויה ^[51].

רוח שאינה מצויה חזיא לבי דרי ^[52]!?

אפשר בנפוותא ^[53].

תנא: העבים והרוחות שניות למטר ^[54].

היכי דמי ^[55]?

אמר עולא ואיתימא רב יהודה: דבתר מיטרא ^[56].

למימרא דמעליותא היא? והכתיב (דברים כח כד) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר [מן השמים ירד עליך עד השמדך], ואמר עולא ואיתימא רב יהודה: זיקא דבתר מטרא ^[57]!?

לא קשיא: הא דאתא ניחא ^[58], הא דאתא רזיא ^[59]; ^[60] ^[61] הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק ^[62].

ואמר רב יהודה: זיקא דבתר מיטרא - כמיטרא ^[63], עיבא דבתר מיטרא - כמיטרא; שימשא דבתר מיטרא - כתרי מטרי.

למעוטי מאי ^[64]?

למעוטי גילהי דליליא ^[65] ושמשא דביני קרחי ^[66].

אמר רבא: מעלי תלגא [שלג] לטורי ^[67] כחמשה מטרי לארעא, שנאמר (איוב לז ו) כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו ^[68].

ואמר רבא: תלגא - לטורי, מטרא רזיא - לאילני, מטרא ניחא - לפירי ^[69]

הערות

^ שיזכיר בשני
^ כלומר 'ונסכיה', דמרבי תרי ניסוכין - כתיב בששי; להכי אמר 'בששי מתחיל להזכיר'; ואהני מ"ם יו"ד מ"ם = מים דלא מצינו למימר תרוייהו דיין
^ מדשני קרא בדיבוריה
^ תרתי
^ ותו לא דהא אמר 'ונסכיה' דהיינו בששי מרבה ניסוך המים
^ לא סבר כוותיה במה דאמר 'כל שמונה מנסך' אלא במה דאמר 'בשמיני מנסך', וכיון דבשמיני מנסך - משכחת לה לרבי יהודה בן בתירה, דאמר: בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה
^ גירסת רש"י דמפיק ראשון ומעייל שמיני: משיב בעל הגמרא: מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך?
^ דקאמר דבראשון אינו מזכיר
^ דמ'ונסכיהם' מרבה ניסוך המים
^ מי מצי אמר דמנסך
^ הא שביעי אמר רחמנא דמ"ם יו"ד מ"ם - מים - כתיב בשביעי, דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב 'כמשפטם', ולא בשמיני!
^ דאמר 'משעת הנחתו [דהיינו בשביעי] מזכיר', ואף על פי כן סבר דניסוך המים כל שבעה, דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה, ודאי כרבי אליעזר אתי שפיר; אבל כרבי יהודה בן בתירה וכרבי עקיבא לא מיתוקמא; אלא להכי לא מוקי לה כרבי אליעזר: דהא לא מיבעי אי רבי אליעזר סבירא ליה הכי, דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר, והא דקא מוקים כרבי יהושע - רבותא קמשמע לן; אבל כרבי יהודה בן בתירה וכרבי עקיבא לא מיתוקמא: דרבי יהודה יליף מ'ונאמר בשני 'ונסכיהם כו', אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ששה ימים, דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני; משום הני פירכא דפריך לעיל לא אתי כרבי יהודה; ורבי עקיבא יליף מ'נסכיה' שנאמר בששי - אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי! אבל כרבי יהושע מיתוקמא; לפיכך אין מזכירין אלא ביום טוב האחרון, דגשמים בחג סימן קללה
^ המפוזרות בתוך בית סאה - חורשין כל בית סאה ערב שביעית עד ראש השנה; אף על גב דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית שלשים יום - זה חורשין, דהואיל אם אין חורשין סביבן - מפסידין
^ כל שבעה
^ כעין 'אמר מר' הוא, כלומר: אמרינן לעיל 'רבי יהודה אומר'
^ דהיינו בשביעי, והכא קתני 'יום טוב האחרון של חג', דהיינו בשמיני
^ במכילתא אחריתי
^ הראשון אינו מזכיר
^ תרוייהו הא דבעית: 'הי רבי יהושע' והא דבעית 'הי בן בתירה'
^ דהאי דקאמר 'רבי יהודה' לעיל 'משום רבי יהושע', והדר קאמר 'משום בן בתירה' - תהא תרוייהו רבי יהושע בן בתירה, ולא קשיא
^ דידיה 'רבי יהושע'
^ 'בן בתירה'
^ לא הוה חשוב, וקרו ליה בשמיה דאבוה
^ דקרו ליה בשמיה דנפשיה 'רבי יהושע' -
^ 'משיב הרוח ומוריד הטל'
^ אפילו בימות הגשמים
^ שאלמלא הן אין העולם מתקיים; והאי דאמרינן בתפלה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' - לאו משום חיוב, אלא חוק גשם הוא מזכיר; דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כדבסמוך 'זיקא דבתר מיטרא - כמיטרא'
^ מלכים א' יז,א
^ 'ואתנה טל ומטר', אלא 'מטר' בלבד
^ תענית דף ג,ב
^ לעולם אפילו באותן שנים
^ 'אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי'
^ - הא לא נעצר
^ שיצמיח שום צמח
^ ולימא 'ואתנה טל ומטר'
^ דהא טל הוה מעיקרא, ולא היה אחאב הרשע מודה בחזירה דטל של ברכה, דאי הוה אומר 'ואתנה טל ומטר' - היה אחאב מקנטרו ואומר לו שלא נעצר
^ אלא
^ 'אלא דמכניפנא לכו מד' רוחי עלמא' לא גרסינן, דהא 'פרשתי אתכם' כתיב בקרא; ואיכא למימר דגרס ליה, והכי משתמע קרא: כי מד' רוחות השמים שפרשתי אתכם משם – אקבצכם; ואריכות לשון בעלמא הוא, דלא כתיב קיבוץ בקרא.
^ שלא יתקיים מרוב הבל וחמימות
^ שאין העולם מתקיים אלא בשביל ישראל, והכי אמר קרא: כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם לרוחות העולם - כדי שיתקיים, שנאמר (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי
^ מניסן עד החג
^ דבלאו הכי לא מיעצר
^ דמיעצר; וכיון דבעא אמיטרא - לא התפלל תפלתו כהוגן, וחוזר לראש הברכה, ואומרה בלא 'מוריד הגשם' לפי שהגשמים בקיץ סימן קללה הן מפני הקציר
^ שלא ינשב
^ שלא ירד
^ דלא מיעצרי
^ מקשר עבים
^ לפיכך לא חייבוהו להזכיר
^ עבים בכירות הבאים לפני המטר אינן עצורות
^ הבאות מאוחרות, לאחר המטר, דשניות למטר הן, כדלקמן; ובהנהו כתיב 'ועצר'; וכיון דאין כולם נעצרות - לא חייבו להזכיר
^ כתיב 'ועצר'; ואפילו הכי לא חייבוהו להזכיר, דסגי ליה במצויה; רוחות לא מצי לתרוצי 'הא בחרפי הא באפלי', דרוח בין במטר בין בלא מטר לא מיעצר, כגון רוח מצויה
^ לגורן: לזרות הקשין מן התבואה ונחייב להזכיר
^ וו"ן בלע"ז: בנפה וכברה
^ כמעט שמועילות כמטר עצמו
^ אי זה עבים ורוחות קאמר דשניות למטר
^ עבים ורוחות שלאחר המטר
^ שהרוח מעלה אבק אחר הגשמים ונדבק בתבואה
^ כשירד בנחת אינו מעלה אבק
^ בכח
^ ואי בעית אימא
^ ולא גרסינן 'ואי בעית אימא הא והא כו' אלא הכי גרסינן:
^ והיינו הך
^ שניות למטר כדקתני בתוספתא
^ מאחר דכולהו כמיטרא - מאי קמעטינן דהוי בתריה ולא הוי כמיטרא
^ אישלושטר"א [איזה אור שמימי, או ברק] בלע"ז; 'בגילהי הוה קאי' במסכת פסחים (יג,א), ורוב גילהי בליליא שכיח
^ שבין העבים, שנראה במקום אחד אורה ובמקום אחר מעונן כקֵרֵחַ שיש לו שערות במקום אחד וקרחה במקום אחר
^ וכל שכן לבקעה; אלא הרים אין להם גשמים אלא שלג; שהגשמים יורדין למטה ואין ההר שותה מהן; ועודף שלג שבעמקים נמס והולך מפני החום ששולט שם - כמים הוא, אבל בהרים קרוי שלג
^ דהכי משמע קרא: כי לשלג יאמר הוא ארץ: כשיאמר לשלג - הוה ארץ הרי הוא כגשם (1) מטר (2) וגשם (3) מטרות (4-5) והרי יש כאן חמשה
^ שיורד בנחת יפה לפירות התבואה

[1] שיזכיר בשני

[2] כלומר 'ונסכיה', דמרבי תרי ניסוכין - כתיב בששי; להכי אמר 'בששי מתחיל להזכיר'; ואהני מ"ם יו"ד מ"ם = מים דלא מצינו למימר תרוייהו דיין

[3] מדשני קרא בדיבוריה

[4] תרתי

[5] ותו לא דהא אמר 'ונסכיה' דהיינו בששי מרבה ניסוך המים

[6] לא סבר כוותיה במה דאמר 'כל שמונה מנסך' אלא במה דאמר 'בשמיני מנסך', וכיון דבשמיני מנסך - משכחת לה לרבי יהודה בן בתירה, דאמר: בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה

[7] גירסת רש"י דמפיק ראשון ומעייל שמיני: משיב בעל הגמרא: מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך?

[8] דקאמר דבראשון אינו מזכיר

[9] דמ'ונסכיהם' מרבה ניסוך המים

[10] מי מצי אמר דמנסך

[11] הא שביעי אמר רחמנא דמ"ם יו"ד מ"ם - מים - כתיב בשביעי, דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב 'כמשפטם', ולא בשמיני!

[12] דאמר 'משעת הנחתו [דהיינו בשביעי] מזכיר', ואף על פי כן סבר דניסוך המים כל שבעה, דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה, ודאי כרבי אליעזר אתי שפיר; אבל כרבי יהודה בן בתירה וכרבי עקיבא לא מיתוקמא; אלא להכי לא מוקי לה כרבי אליעזר: דהא לא מיבעי אי רבי אליעזר סבירא ליה הכי, דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר, והא דקא מוקים כרבי יהושע - רבותא קמשמע לן; אבל כרבי יהודה בן בתירה וכרבי עקיבא לא מיתוקמא: דרבי יהודה יליף מ'ונאמר בשני 'ונסכיהם כו', אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ששה ימים, דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני; משום הני פירכא דפריך לעיל לא אתי כרבי יהודה; ורבי עקיבא יליף מ'נסכיה' שנאמר בששי - אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי! אבל כרבי יהושע מיתוקמא; לפיכך אין מזכירין אלא ביום טוב האחרון, דגשמים בחג סימן קללה

[13] המפוזרות בתוך בית סאה - חורשין כל בית סאה ערב שביעית עד ראש השנה; אף על גב דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית שלשים יום - זה חורשין, דהואיל אם אין חורשין סביבן - מפסידין

[14] כל שבעה

[15] כעין 'אמר מר' הוא, כלומר: אמרינן לעיל 'רבי יהודה אומר'

[16] דהיינו בשביעי, והכא קתני 'יום טוב האחרון של חג', דהיינו בשמיני

[17] במכילתא אחריתי

[18] הראשון אינו מזכיר

[19] תרוייהו הא דבעית: 'הי רבי יהושע' והא דבעית 'הי בן בתירה'

[20] דהאי דקאמר 'רבי יהודה' לעיל 'משום רבי יהושע', והדר קאמר 'משום בן בתירה' - תהא תרוייהו רבי יהושע בן בתירה, ולא קשיא

[21] דידיה 'רבי יהושע'

[22] 'בן בתירה'

[23] לא הוה חשוב, וקרו ליה בשמיה דאבוה

[24] דקרו ליה בשמיה דנפשיה 'רבי יהושע' -

[25] 'משיב הרוח ומוריד הטל'

[26] אפילו בימות הגשמים

[27] שאלמלא הן אין העולם מתקיים; והאי דאמרינן בתפלה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' - לאו משום חיוב, אלא חוק גשם הוא מזכיר; דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כדבסמוך 'זיקא דבתר מיטרא - כמיטרא'

[28] מלכים א' יז,א

[29] 'ואתנה טל ומטר', אלא 'מטר' בלבד

[30] תענית דף ג,ב

[31] לעולם אפילו באותן שנים

[32] 'אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי'

[33] - הא לא נעצר

[34] שיצמיח שום צמח

[35] ולימא 'ואתנה טל ומטר'

[36] דהא טל הוה מעיקרא, ולא היה אחאב הרשע מודה בחזירה דטל של ברכה, דאי הוה אומר 'ואתנה טל ומטר' - היה אחאב מקנטרו ואומר לו שלא נעצר

[37] אלא

[38] 'אלא דמכניפנא לכו מד' רוחי עלמא' לא גרסינן, דהא 'פרשתי אתכם' כתיב בקרא; ואיכא למימר דגרס ליה, והכי משתמע קרא: כי מד' רוחות השמים שפרשתי אתכם משם – אקבצכם; ואריכות לשון בעלמא הוא, דלא כתיב קיבוץ בקרא.

[39] שלא יתקיים מרוב הבל וחמימות

[40] שאין העולם מתקיים אלא בשביל ישראל, והכי אמר קרא: כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם לרוחות העולם - כדי שיתקיים, שנאמר (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי

[41] מניסן עד החג

[42] דבלאו הכי לא מיעצר

[43] דמיעצר; וכיון דבעא אמיטרא - לא התפלל תפלתו כהוגן, וחוזר לראש הברכה, ואומרה בלא 'מוריד הגשם' לפי שהגשמים בקיץ סימן קללה הן מפני הקציר

[44] שלא ינשב

[45] שלא ירד

[46] דלא מיעצרי

[47] מקשר עבים

[48] לפיכך לא חייבוהו להזכיר

[49] עבים בכירות הבאים לפני המטר אינן עצורות

[50] הבאות מאוחרות, לאחר המטר, דשניות למטר הן, כדלקמן; ובהנהו כתיב 'ועצר'; וכיון דאין כולם נעצרות - לא חייבו להזכיר

[51] כתיב 'ועצר'; ואפילו הכי לא חייבוהו להזכיר, דסגי ליה במצויה; רוחות לא מצי לתרוצי 'הא בחרפי הא באפלי', דרוח בין במטר בין בלא מטר לא מיעצר, כגון רוח מצויה

[52] לגורן: לזרות הקשין מן התבואה ונחייב להזכיר

[53] וו"ן בלע"ז: בנפה וכברה

[54] כמעט שמועילות כמטר עצמו

[55] אי זה עבים ורוחות קאמר דשניות למטר

[56] עבים ורוחות שלאחר המטר

[57] שהרוח מעלה אבק אחר הגשמים ונדבק בתבואה

[58] כשירד בנחת אינו מעלה אבק

[59] בכח

[60] ואי בעית אימא

[61] ולא גרסינן 'ואי בעית אימא הא והא כו' אלא הכי גרסינן:

[62] והיינו הך

[63] שניות למטר כדקתני בתוספתא

[64] מאחר דכולהו כמיטרא - מאי קמעטינן דהוי בתריה ולא הוי כמיטרא

[65] אישלושטר"א [איזה אור שמימי, או ברק] בלע"ז; 'בגילהי הוה קאי' במסכת פסחים (יג,א), ורוב גילהי בליליא שכיח

[66] שבין העבים, שנראה במקום אחד אורה ובמקום אחר מעונן כקֵרֵחַ שיש לו שערות במקום אחד וקרחה במקום אחר

[67] וכל שכן לבקעה; אלא הרים אין להם גשמים אלא שלג; שהגשמים יורדין למטה ואין ההר שותה מהן; ועודף שלג שבעמקים נמס והולך מפני החום ששולט שם - כמים הוא, אבל בהרים קרוי שלג

[68] דהכי משמע קרא: כי לשלג יאמר הוא ארץ: כשיאמר לשלג - הוה ארץ הרי הוא כגשם (1) מטר (2) וגשם (3) מטרות (4-5) והרי יש כאן חמשה

[69] שיורד בנחת יפה לפירות התבואה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]