קטגוריה:משלי לא לא
תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ
וִיהַלְﬞל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
תְּנוּ־לָ֭/הּ מִ/פְּרִ֣י יָדֶ֑י/הָ וִֽ/יהַלְל֖וּ/הָ בַ/שְּׁעָרִ֣ים מַעֲשֶֽׂי/הָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
זו המליצה שפירשתי.
אבל לפי המשל, על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת:
...
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"תנו לה" - לעתיד לבא.
"מפרי ידיה" - תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה.
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"תנו לה" - לזאת תנו לה מפרי ידיה, רוצה לומר, שלמו לה גמול מעשיה להללה ולשבחה.
"ויהללוה וגו'" - רוצה לומר: כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים, מקום מושב החשובים, ואין אם-כן מהצורך לפרסם שבחה, כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה.
וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת, שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה.
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"תנו" - אל הנפש המשכלת בחכמת התורה, יש שכר בעמלה, והיא המלמדת מעשים הגונים; לא כן שאר החכמות כולן, לכן היא העולה על כולנה.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"אשת חיל," יען הזכיר המוסר של אם למואל שהיתה אשת חיל כמו שנראה ממוסרה, זכר שבח האשת חיל. והנה להשיג דבר, יהיה או ע"י מציאה, או ע"י השתדלות כקונה דבר בעד דבר אחר, על הראשון אמר מי ימצא אותה ע"י מציאה, ועל הקנין ע"י השתדלות אמר שמכרה וקנינה, או מקום מגורתה רחוק יותר מפנינים שהם יקרים ובלתי נמצאים:
"בטח בה לב בעלה" כי רוב הנשים מפזרות הון ובעלה אינו בוטח שתשמור את אשר הרויח, אבל בה יבטח לבו שלא יחסר מאומה מכל השלל שהרויח:
"גמלתהו", יתר הנשים גומלות רע לבעליהן וגם הטובה מהן תגמלהו פעמים רבות גם רעות, והטובה בימי ילדותה תריע לו בעת הזקנה, או בעת העוני והמחסור, אבל היא גמלתהו רק טוב ולא רע, וגם זה מתמיד כל ימי חייה:
"דרשה", בכל העסקים שתעסוק תעשה בזריזות וחריצות ועל צד היותר טוב, אם בחרה לעסקה אריגת הבגדים ועשייתם, תדרוש צמר ופשתים לארוג מהם בגדים, ולא תעשה בעצלות או כמוכרחת רק תעשה בחפץ כפיה, הפך ממ"ש בגנאי העצל כי מאנו ידיו לעשות:
"היתה", ואם היא עוסקת במסחר חוץ לביתה לא תסחר בקרוב שאין הריוח גדול כ"כ, רק תדמה כאניות סוחר העוברת ימים רחוקים ותביא לחמה ממרחק:
"ותקם", ואם עוסקת בצרכי הבית פנימה, תקום בעוד לילה להכין טרף ומזון לבני ביתה, וחק קצוב לנערותיה כי בני בית יקבלו בלי קצבה, והמשרתים יקבלו חק קצבה:
"זממה", ואם בחרה במלאכת חוץ לעבוד את האדמה, או זממה מחשבות עמוקות איך תקנה שדה, ומפרי עבודתה שהרויחה בעבודת השדה תטע כרם:
"חגרה", בצד שתסחר בחוץ ללכת באניות סוחר, או בכל עבודה בשדה, חגרה בעוז מתניה אל ההליכה, ובצד שתעשה מלאכת הבית פנימה תאמץ זרועותיה בל ירפו ממלאכה:
"טעמה", גם לא תיחד מסחרה רק בעבור הערב והמועיל לצורך עצמה, כי טעמה כי טוב סחרה, שתוכל לעשות בו גם את הטוב כמו צדקה וג"ח וע"כ לא יכבה בלילה נרה ותוסיף אומץ במלאכתה כדי שיהיה לה מעות גם על מצות ומע"ט:
"ידיה", שיעור הכתובים. ידיה אשר שלחה בכישור שלחה לאביון, וכפה אשר תמכו פלך פרשה לעני, שתפריש ממעשה ידיה צדקה לאביון וג"ח לעני, הכפים עושות מלאכות דקות יותר, אותם תשלח לעני שהוא נעלה מן האביון, ופרישת הכפים הוא בצנעה, אבל שליחות כל היד הוא בפרהסיא, כי העני בוש מליקח לא כן האביון:
"לא תירא", והגם שנתנה מלבושיה אשר ארגה לעניים ואביונים, לא תירא בעבור בני ביתה מעת השלג שלא יהיה להם כסות בקרה, כי כל בני ביתה לבושים שנים:
"והיא בעצמה מרבדים עשתה לה", שהם תכשיטין יקרים, ושש וארגמן לבושה, כי נתן ה' לה הון ועושר ושלח ברכה במעשה ידיה:
"נודע", והיא תחזיק יד בעלה שיעסוק בתורה, עד שיהיה איש גדול מצוין בשבתו עם הסנהדרין והזקנים יושבי שער:
"סדין" הסדין אשר עשתה ותמכור לסחורה וכן החגור אשר ארגה ונתנה לכנעני כדי לחלק את המעות לעניים, הסדין הזה הוא עוז והדר לבושה ליום אחרון, ובו תשחק ליום אחרון, שהמצוה יהיה לה לבוש רוחני שבו תתלבש עת תפשוט בגדיה החומריים:
"פיה פתחה", ואז תפתח פיה ליום הדין ע"י חקי החכמה שהלכה בהם, ותורת חסד שהוא מה שעשתה חסד לפנים משורת הדין יהיה על לשונה, שזה יהיה לה למליץ ליום אחרון:
"צופיה", במה שהיתה אשת חיל לצורך החזקת ביתה ומה שהיתה צופיה ומשגחת על הליכות והנהגת ביתה ושלא תאכל לחם עצלות, והיה הזריזות שלה לברכה לבד לאכול לחם, ע"ז לא יהללוה בשערי בת רבים, רק קמו בניה ויאשרוה, ולא תהולל רק מבניה ובעלה לבד, לא מאחרים, כי.
"רבות בנות עשו חיל בענין זה", לאסוף הון וחיל לביתם, אבל במה שאת עלית כולנה, במה שאצלך היה החן שקר והיופי הבל לא התהללת בחן ויופי, רק תתהלל במה שהיית אשה יראת ה', ע"ז תנו לה מפרי ידיה, ע"ז תקבל פירות מעשיה בעולם הגמול. וע"ז לא בעלה לבד יהללוה רק יהללוה בשערים מעשיה: }}
תרגום מצודות: - לזאת תנו לה מפרי ידיה, רוצה לומר, שלמו לה גמול מעשיה, להללה ולשבחה; כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים, מקום מושב החשובים, ואין אם-כן מהצורך לפרסם שבחה, כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה.
ולפי המשל:
תנו אל הנפש המשכלת בחכמת התורה שכר בעמלה, והיא המלמדת מעשים הגונים; לא כן שאר החכמות כולן, לכן היא העולה על כולנה.
תרגום ויקיטקסט: תנו לה ליהנות מהפרי (התוצאה) של מעשי ידיה; פרסמו את מעשיה הטובים בשערי העיר כדי שיביאו לה שבח ותהילה כראוי לה.
/ תנו לה דברי שיר ושבח על פרי מעשי ידיה; ויהללו אותה בשערים בעלה ובניה, כי הם כולם מעשיה - היא עשתה אותם למה שהם.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי לא לא.
דקויות
מעשיה
מי הם מעשיה המהללים אותה בשערים?
1. ע"פ הפשט, הכוונה לכל הדברים שעשתה בחייה, כי המעשים הטובים שלה גלויים וידועים לכולם: "כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא" (רש"י, וכן מצודות).
2. לפי פסוק 28: "קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ, בַּעְלָהּ - וַיְהַלְלָהּ", המהללים הם בעלה ובניה. גם לפי פסוק 23: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ", המהלל בשערים הוא בעלה. אם כך, בעלה ובניה, המהללים אותה, נקראים מעשיה, היא עשתה אותם, רק בזכותה הגיעו למה שהגיעו.
-
ספר משלי מסתיים במילה מַעֲשֶׂיהָ,
כי לא המדרש עיקר אלא המעשה,
גדול הלימוד המביא לידי מעשה,
וכל הלומד על-מנת לעשות -
מספיקין בידו ללמוד וללמד ולשמור ולעשות.
הקבלות
ליל שבת
בני ישראל נוהגים לשיר את השיר "אשת חיל" בכל ליל שבת לפני הקידוש. מנהג זה נרמז בשיר עצמו, בפסוק האחרון, הקורא להלל ולשבח את האשה על מעשיה. גם הצלע הראשונה תנו לה מפרי ידיה קשורה לאותו עניין -
1. על-פי הפשט, תנו לה = ספרו בשבחה, כמו ב(תהלים סח לה): "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים", (עזרא י יא): "וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לה'" (דעת מקרא); פרי הוא משל לתוצאה או גמול; תנו לה דברי-שבח על התוצאות הטובות של מעשי ידיה, או: שבחו אותה כגמול על מעשי ידיה הטובים (מצודות).
2. ועל-דרך הדרש, תנו לה לאכול מפרי ידיה - מכאן, שאם האישה מבשלת את מאכלי השבת, אז האיש והילדים צריכים להגיש את המאכלים לשולחן...
עליית הנשמה
מעבר לשבח על כל השבוע, יש אומרים שהשיר אשת חיל נכתב במקור כשבח על כל החיים. רמזים לפירוש זה הם הביטויים "כל ימי חייה", "ותשחק ליום אחרון", ואולי גם "שקר החן והבל היופי"*. כמו כן, השיר כולו כתוב בלשון עָבָר. לפי זה ניתן לפרש את הפסוק בשתי דרכים:
3. שבח על מפעל חיים: "תנו לה מפרי ידיה - לאישה זו מגיע מלא ההערכה וההוקרה על מפעל חיים, שהרי ויהללוה בשערים מעשיה, תרומתה האדירה למשפחה ולקהילה נראים בכל מקום" .
4. הספד ותפילת אשכבה (גם בימינו נוהגים בכמה קהילות לקרוא שיר זה בלוויה של אישה): תנו לה מפרי ידיה - המספידים מבקשים מהמלאכים השופטים את הנשמה שיתנו לה שכר טוב על המעשים שעשתה בימי חייה; השערים הם שערי גן העדן: "שאו שערים ראשיכם - דא היא מתיבתא דלעילא" (רעיא מהימנא, פרשת פינחס), "בשערים - שהם שערי צדק... השומרים השערים הם יהללו את מעשיה בשערי גן עדן" (הגאון מווילנה בדפוס ראשון); ויהללוה בשערים מעשיה - המעשים עצמם יהללו אותה וילמדו עליה זכות לפני בית דין של מעלה, כפי שאמרו חז"ל, שמכל מעשה טוב נברא מלאך המלמד עליו זכות: "כי מעשיה גורמים שהכל משבחים, ואפילו מלאך רע עונה אמן בעל כרחו ומסכים על שכרה של הנשמה הקדושה שקנתה שם טוב לעצמה על-ידי מעשיה הטובים" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי לא לא"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.