ביאור:בבלי תענית דף יח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלא לאסור יום שלפניו ^[1] - הכי נמי לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו.

כמאן?: כרבי יוסי ^[2], דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור ^[3]!? אי הכי ^[4] - בעשרים ותשעה ^[5] נמי! מאי איריא ^[6] דהוי יומא דמקמי יומא דמיתוקם תמידא - תיפוק ליה ^[7] דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא ביה ^[8], דתניא: בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא ^[9]: שפעם אחת <נגזרה גזירה> [גזרה מלכות הרשעה שמד] על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות; מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה; אמרה להם: עמדו והפגינו ^[10] בלילה.

הלכו והפגינו בלילה, אמרו: "אי שמים! ^[11] לא אחים אנחנו? לא בני אב אחד אנחנו? לא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות?" - ובטלום; ואותו היום עשאוהו יום טוב'.

אמר אביי: לא נצרכה אלא לחדש מעובר ^[12].

רב אשי ^[13] אמר: אפילו תימא לחדש חסר - כל שלאחריו בתענית אסור - בהספד מותר ^[14], וזה - הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב עצמו, ואפילו בהספד נמי אסור.

^[15]

אמר מר: מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד; למה לי למימר מתמניא ביה? לימא 'מתשעה ביה', ותמניא גופיה ^[16] אסור, דהוה ליה ^[17] יומא דאיתוקם ביה תמידא ^[18]!

כיון דאילו מקלע מילתא ובטליניה לשבעה - תמניא גופיה אסור, דהוה ליה יומא קמא דאיתותב ביה חגא דשבועיא ^[19]

השתא דאתית להכי - עשרים ותשעה נמי: כיון דאילו מיקלע מילתא ובטליניה לעשרים ותמניא - עשרין ותשעה גופיה אסור, דהוה ליה יומא דמקמי יומא דאיתוקם תמידא!

^[20]

איתמר: רבי חייא בר אסי אמר רב: הלכה כרבי יוסי ^[21] ושמואל אמר: הלכה כרבי מאיר ^[22].

ומי אמר שמואל הכי? והתניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: ומה תלמוד לומר 'בהון' 'בהון' שתי פעמים ^[23]? - לומר לך שהן אסורין לפניהן, ולאחריהן מותרין, ואמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ^[24]!?

מעיקרא סבר: כיון דליכא תנא דמיקל כרבי מאיר, אמר הלכה כרבי מאיר; כיון דשמעיה לרבן שמעון דמיקל טפי - אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

וכן אמר באלי ^[25] אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי.

אמר ליה רבי חייא לבאלי: אסברא לך: כי אמר רבי יוחנן 'הלכה כרבי יוסי' - אדלא להתענאה ^[26].

ומי אמר רבי יוחנן הכי ^[27]? והאמר רבי יוחנן: 'הלכה כסתם משנה', ותנן [מגילה פ"א מ"ג]: 'אף על פי שאמרו מקדימין ^[28] ולא מאחרין,

עמוד ב

מותרין בהספד ותענית' ^[29] - אימת? אילימא בני חמיסר ^[30] וקא קרו ליה בארביסר ^[31] - ומי שרי ^[32]? והכתיב במגילת תענית יום ארבעה עשר בו ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא למיספד בהון, ואמר רבא: לא נצרכא ^[33] אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה ^[34].

ואלא בני ארביסר ^[35] וקא קרי ליה בתליסר ^[36]? יום ניקנור הוא ^[37]?!

ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתריסר ^[38] - יום טוריינוס הוא ^[39]?!

אלא לאו דקא קרו ליה בחדיסר ^[40], וקתני מותר בהספד ובתענית!

לא! בני ארבעה עשר וקא קרו ליה בתריסר; ודקאמרת 'יום טריינוס הוא' - יום טריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו ^[41];

כי הא: דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר, אמרו ליה רבנן: יום טוריינוס הוא! אמר להו: יום טוריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו.

ותיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני ניקנור?

אמר רב אשי: השתא: איהו גופיה בטלוהו - משום יום ניקנור ניקום ונגזר?

מאי 'ניקנור' ומאי 'טוריינוס'?

דתניא: ניקנור - אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר "אימתי תפול בידי וארמסנה"; וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום - קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה וידים שהיו מניפות על ירושלים תעשה בהם נקמה!.

מאי טוריינוס?

אמרו: כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו ^[42] בלודקיא ^[43]; אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם - יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר!

אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי ליעשות נס על ידו; ואותו רשע הדיוט הוא, ואינו ראוי ליעשות נס על ידו, ואנו נתחייבנו כליה למקום ^[44]; ואם אין אתה הורגנו - הרבה הורגים יש לו למקום והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו; אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך'!

אף על פי כן הרגן מיד.

אמרו: לא זזו משם עד שבאו דיופלי ^[45] מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין ^[46].

אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי כו' אין גוזרין תענית בראשי חדשים כו':

וכמה הויא 'התחלה' ^[47]?

רב אחא אמר: שלש ^[48], רבי אסי אמר: אחת. ^[49]

אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר ^[50], שאמר משום רבן <שמעון בן> גמליאל: אבל חכמים אומרים 'מתענה ומשלים' ^[51].

דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה מתענה ומשלים.

הדרן עלך סדר תעניות קמא

תענית יח,ב פרק שלישי 'סדר תעניות אלו'

משנה:

סדר תעניות אלו ^[52] - האמור ברביעה ראשונה ^[53]; אבל צמחים ששנו ^[54] מתריעין עליהן מיד ^[55]; וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ^[56] ארבעים יום - מתריעין עליהן, מפני שהיא מכת בצורת ^[57].

ירדו לצמחין אבל לא ירדו לאילן ^[58], לאילן ולא לצמחין, לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ולמערות ^[59] - מתריעין עליהן מיד;

וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים, דכתיב (עמוס ד ז) [וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם, בעוד שלשה חדשים לקציר, והמטרתי על עיר אחת, ועל עיר אחת לא אמטיר; חלקה אחת תמטר] והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר [וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש] ^[60] -

הערות

^ להכי נקט מריש ירחא דניסן, לאסור את יום שלפני ראש חדש בתענית, כדתניא בסמוך: לפניהן אסורין, דאי משום ראש חדש לא היה נאסר, כדמפרש: דדברי תורה אין צריכין חיזוק
^ דמתניתין
^ ושבקת רבנן
^ דאליבא דרבי יוסי מוקמת לה למגילת תענית
^ באדר
^ דקתרצת לעיל דאדהכי נקט ריש ירחא דניסן - דהיינו יום שלשים, דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר: מעשרים ותשעה יום הוא, משום דקא בעי למיסר יום עשרים ותשעה
^ דבלאו הכי הוי אסור יום עשרים ותשעה
^ שהוא יום טוב כו' [כדלהלן], ואסור יום שלאחריו כרבי יוסי, ואמאי נקט 'ריש ירחא', לאסור את שלפניו?
^ שלא יהו צריכין ליבטל מתלמוד תורה
^ צעקו, כך מתרגמינן בתהלים כל לשון שועה וצעקה - לשון פגינה
^ אהה ה'; להקדוש ברוך הוא היו צועקים, על אותם שגזרו עליהם גזרות קשות, והיו אומרים להם לפני הקדוש ברוך הוא: וכי לא אחיכם וכו'
^ בשנה מעוברת, שיש בה שני אדר והאחד חסר, דהשתא, כי הוה אדר שני מלא - הוה יום שלשים לפני ראש חדש ניסן; אי נמי דעברוה לאדר, כגון שלא נראה החדש יום שלשים, דמשום יום טוב דעשרים ושמונה לא מיתסר אלא עשרים ותשעה
^ [רש"י גורס:] רבא
^ - ואהכי נקט 'מריש ירחא': דאי הוה אסר ליה ליום עשרים ותשעה משום בתר עשרים ושמונה - לא הוה אסר ליה אלא בתענית לחודיה
'^ כלומר: כל שאסור משום אחר יום טוב - בתענית הוא דאסור, הא בהספד – מותר; ואהכי נקט מריש ירחא: דלהוי האי 'עשרים ותשעה' דנקט מוטל בין שני ימים: משום דאי מיתסר משום דלפני יום טוב - אימור לא איתסר בהספד, דהאי דנקט כל שלאחריו כו' - לאו משום דלפניו נמי אסור בהספד, אלא איידי דפריך דליתסר יום עשרים ותשעה משום בתר עשרים ושמונה הוא דמיהדר ליה, כל שלאחריו כו'.
^ יום טוב הוא
^ מהנך ימים טובים:
^ כדכתיב ביה: מריש ירחא עד תמניא
^ דאי איקלע מילתא, שאם נגזר גזירה וצריכין להתענות תוך אלו ימים טובים דתמיד, ובטלו אותן להתענות בכולן, שאין לבטלה לחצאין.
^ ואי קשיא: אכתי לימא תשעה, ואפילו אם אירע מילתא דבטלי - אכתי הוא אסור תמניא גופיה, משום קמא יומא דחג שבועיא, דהוה יום שלפניו - לאו פירכא הוא, דהא יום טוב גופיה בטיל, ואנא ליקום וליגזור קמיה יומא דאיתותב חגא דשבועיא? וכהאי גוונא מתרץ לקמן ביום טוריינוס; עשרים ותשעה נמי - דתרצת לה לעיל לא נצרכה כו', להכי נקט בריש ירחא: דאי מיקלע כו'.
^ דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור
^ סתם מתניתין, דקתני: לאחריו מותר
^ דלא להתענאה בהון, ומקצתהון דלא למספד בהון, וקא דריש לה כדדייק לקמן בהון משמע מיעוט
^ דמדרבנן נינהו, ולא מחמרינן כולי האי
^ דמדרבנן נינהו, ולא מחמרינן כולי האי
^ דימים הכתובים במגילת תענית דלא להתענאה - לפניהן אסורים ולאחריו מותרין, כרבי יוסי ולא כרבי מאיר, דאמר: אף לפניהם מותר, אבל אדלא למספד - דאין הלכה כרבי יוסי [דאמר] לפניו ולאחריו אסור, אלא כרבי מאיר, דאמר: לפניו - אסור, ולאחריו - מותר
^ דלפניו מיהא אסור, כרבי יוסי
^ שקראו קודם זמנה
^ בני חמשה עשר דכרכין ובני ארבעה עשר דכפרים ועיירות שקראו מגילה] דכרכין קודם זמנה, כדמפרש התם: באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר, שהכפרים מקדימין ליום הכניסה - מותרין, אותן ימים שקראוה קודם זמנה, בהספד ותענית
^ דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון
^ כגון שהלך לכפר וקרא עמהן, דפרוז בן יומו נקרא פרוז, כדאמרינן במגילה (יט,א)
^ ארבעה עשר אפילו לבני חמשה עשר בהספד ותענית
^ לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני ארבעה עשר בארבעה עשר ולבני חמישה עשר בחמשה עשר - דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו'
^ כגון בני חמשה עשר (דקרו) בארבעה עשר ובני ארבעה עשר בחמשה עשר
^ נינהו כפרים ועיירות
^ כגון שחל ארבעה עשר בשלישי בשבת, ומקדימין ליום הכניסה
^ לקמן מפרש, ואסור בהספד ותענית
^ שחל ארבעה עשר ברביעי בשבת, והקדימו ליום הכניסה, דהיינו שנים עשר
^ בסמוך מפרשה
^ שחל להיות ארבעה עשר באחד בשבת, וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו אחד עשר, ושמע מינה, דאף על גב שהוא יום שלפני טוריינוס - שרי בהספד ותענית
^ חסידים היו, ולא פירש מי הם; דאותו שאכלו האריה - עידו היה, ולא שמעיה
^ בצדיקים גמורים היו
^ בלודקיא - היא לוד, והיינו דאמרינן בכל דוכתא (בבא בתרא י ב): הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן; ויש אומרין: שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו: היהודים הרגוה, וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל, ועמדו אלו ופדו את ישראל, ואמרו: אנו הרגנוה, והרג המלך לאלו בלבד
^ על חטא חייבי מיתות בית דין
^ דיופלין - שני שרים, וכן 'מטרופולין' של מלכים - לשון שרים
^ מקלות, כמו 'גזירי עצים'
^ שאינו מפסיק לאחר מכאן
^ תעניות שני וחמישי ושני
^ רבי אחא ורבי יוסי - אמוראי נינהו, דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא.
^ ואדברי רבי מאיר דמתניתין קאי, דקתני אין משלימין
^ עד חשיכה
^ האמור בפרק ראשון (תענית י א), שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות, ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד שלשה עשר, אם לא נענו
^ אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה, ולא ירדו גשמים - מתענין והולכין כסדר הזה
^ שנשתנו ממנהגן: תחת חטה יצא חוח, תחת שעורה - באשה, שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר
^ אפילו בראשונות, שכל חומר האחרונות נוהג בהן
^ בין רביעה ראשונה לשניה
^ סימן בצורת היא
^ מפרש בגמרא
^ בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה, וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה
^ כגון שהמטיר בעיר זו, ובחבירתה לא המטיר, דקללה היא

[1] להכי נקט מריש ירחא דניסן, לאסור את יום שלפני ראש חדש בתענית, כדתניא בסמוך: לפניהן אסורין, דאי משום ראש חדש לא היה נאסר, כדמפרש: דדברי תורה אין צריכין חיזוק

[2] דמתניתין

[3] ושבקת רבנן

[4] דאליבא דרבי יוסי מוקמת לה למגילת תענית

[5] באדר

[6] דקתרצת לעיל דאדהכי נקט ריש ירחא דניסן - דהיינו יום שלשים, דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר: מעשרים ותשעה יום הוא, משום דקא בעי למיסר יום עשרים ותשעה

[7] דבלאו הכי הוי אסור יום עשרים ותשעה

[8] שהוא יום טוב כו' [כדלהלן], ואסור יום שלאחריו כרבי יוסי, ואמאי נקט 'ריש ירחא', לאסור את שלפניו?

[9] שלא יהו צריכין ליבטל מתלמוד תורה

[10] צעקו, כך מתרגמינן בתהלים כל לשון שועה וצעקה - לשון פגינה

[11] אהה ה'; להקדוש ברוך הוא היו צועקים, על אותם שגזרו עליהם גזרות קשות, והיו אומרים להם לפני הקדוש ברוך הוא: וכי לא אחיכם וכו'

[12] בשנה מעוברת, שיש בה שני אדר והאחד חסר, דהשתא, כי הוה אדר שני מלא - הוה יום שלשים לפני ראש חדש ניסן; אי נמי דעברוה לאדר, כגון שלא נראה החדש יום שלשים, דמשום יום טוב דעשרים ושמונה לא מיתסר אלא עשרים ותשעה

[13] [רש"י גורס:] רבא

[14] - ואהכי נקט 'מריש ירחא': דאי הוה אסר ליה ליום עשרים ותשעה משום בתר עשרים ושמונה - לא הוה אסר ליה אלא בתענית לחודיה

[15] '^ כלומר: כל שאסור משום אחר יום טוב - בתענית הוא דאסור, הא בהספד – מותר; ואהכי נקט מריש ירחא: דלהוי האי 'עשרים ותשעה' דנקט מוטל בין שני ימים: משום דאי מיתסר משום דלפני יום טוב - אימור לא איתסר בהספד, דהאי דנקט כל שלאחריו כו' - לאו משום דלפניו נמי אסור בהספד, אלא איידי דפריך דליתסר יום עשרים ותשעה משום בתר עשרים ושמונה הוא דמיהדר ליה, כל שלאחריו כו'.

[16] יום טוב הוא

[17] מהנך ימים טובים:

[18] כדכתיב ביה: מריש ירחא עד תמניא

[19] דאי איקלע מילתא, שאם נגזר גזירה וצריכין להתענות תוך אלו ימים טובים דתמיד, ובטלו אותן להתענות בכולן, שאין לבטלה לחצאין.

[20] ואי קשיא: אכתי לימא תשעה, ואפילו אם אירע מילתא דבטלי - אכתי הוא אסור תמניא גופיה, משום קמא יומא דחג שבועיא, דהוה יום שלפניו - לאו פירכא הוא, דהא יום טוב גופיה בטיל, ואנא ליקום וליגזור קמיה יומא דאיתותב חגא דשבועיא? וכהאי גוונא מתרץ לקמן ביום טוריינוס; עשרים ותשעה נמי - דתרצת לה לעיל לא נצרכה כו', להכי נקט בריש ירחא: דאי מיקלע כו'.

[21] דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור

[22] סתם מתניתין, דקתני: לאחריו מותר

[23] דלא להתענאה בהון, ומקצתהון דלא למספד בהון, וקא דריש לה כדדייק לקמן בהון משמע מיעוט

[24] דמדרבנן נינהו, ולא מחמרינן כולי האי

[25] דמדרבנן נינהו, ולא מחמרינן כולי האי

[26] דימים הכתובים במגילת תענית דלא להתענאה - לפניהן אסורים ולאחריו מותרין, כרבי יוסי ולא כרבי מאיר, דאמר: אף לפניהם מותר, אבל אדלא למספד - דאין הלכה כרבי יוסי [דאמר] לפניו ולאחריו אסור, אלא כרבי מאיר, דאמר: לפניו - אסור, ולאחריו - מותר

[27] דלפניו מיהא אסור, כרבי יוסי

[28] שקראו קודם זמנה

[29] בני חמשה עשר דכרכין ובני ארבעה עשר דכפרים ועיירות שקראו מגילה] דכרכין קודם זמנה, כדמפרש התם: באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר, שהכפרים מקדימין ליום הכניסה - מותרין, אותן ימים שקראוה קודם זמנה, בהספד ותענית

[30] דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון

[31] כגון שהלך לכפר וקרא עמהן, דפרוז בן יומו נקרא פרוז, כדאמרינן במגילה (יט,א)

[32] ארבעה עשר אפילו לבני חמשה עשר בהספד ותענית

[33] לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני ארבעה עשר בארבעה עשר ולבני חמישה עשר בחמשה עשר - דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו'

[34] כגון בני חמשה עשר (דקרו) בארבעה עשר ובני ארבעה עשר בחמשה עשר

[35] נינהו כפרים ועיירות

[36] כגון שחל ארבעה עשר בשלישי בשבת, ומקדימין ליום הכניסה

[37] לקמן מפרש, ואסור בהספד ותענית

[38] שחל ארבעה עשר ברביעי בשבת, והקדימו ליום הכניסה, דהיינו שנים עשר

[39] בסמוך מפרשה

[40] שחל להיות ארבעה עשר באחד בשבת, וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו אחד עשר, ושמע מינה, דאף על גב שהוא יום שלפני טוריינוס - שרי בהספד ותענית

[41] חסידים היו, ולא פירש מי הם; דאותו שאכלו האריה - עידו היה, ולא שמעיה

[42] בצדיקים גמורים היו

[43] בלודקיא - היא לוד, והיינו דאמרינן בכל דוכתא (בבא בתרא י ב): הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן; ויש אומרין: שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו: היהודים הרגוה, וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל, ועמדו אלו ופדו את ישראל, ואמרו: אנו הרגנוה, והרג המלך לאלו בלבד

[44] על חטא חייבי מיתות בית דין

[45] דיופלין - שני שרים, וכן 'מטרופולין' של מלכים - לשון שרים

[46] מקלות, כמו 'גזירי עצים'

[47] שאינו מפסיק לאחר מכאן

[48] תעניות שני וחמישי ושני

[49] רבי אחא ורבי יוסי - אמוראי נינהו, דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא.

[50] ואדברי רבי מאיר דמתניתין קאי, דקתני אין משלימין

[51] עד חשיכה

[52] האמור בפרק ראשון (תענית י א), שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות, ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד שלשה עשר, אם לא נענו

[53] אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה, ולא ירדו גשמים - מתענין והולכין כסדר הזה

[54] שנשתנו ממנהגן: תחת חטה יצא חוח, תחת שעורה - באשה, שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר

[55] אפילו בראשונות, שכל חומר האחרונות נוהג בהן

[56] בין רביעה ראשונה לשניה

[57] סימן בצורת היא

[58] מפרש בגמרא

[59] בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה, וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה

[60] כגון שהמטיר בעיר זו, ובחבירתה לא המטיר, דקללה היא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]