ביאור:בבלי תענית דף יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

איפוך אנא ^[1]!?

לא סלקא דעתך, דכתיב (עזרא ט ד) ואלי יאספו ^[2] כל חרד בדברי אלהי ישראל ^[3] על מעל הגולה ^[4] [ואני ישב משומם ^[5] עד למנחת הערב] וכתיב (עזרא ט ה) ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ^[6] ובקרעי בגדי ומעילי ^[7] ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' [אלהי] ^[8].

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: כל ^[9] שהוא משום אבל - כגון תשעה באב ^[10] ו^[11]אָבֵל ^[12] - אסור, בין בחמין בין בצונן; כל שהוא משום תענוג ^[13] - כגון תענית צבור - בחמין אסור, בצונן מותר.

אמר רב אידי בר אבין: אף אנן נמי תנינא ^[14]: ונועלין את המרחצאות ^[15].

אמר ליה אביי: ואי בצונן אסור - סוכרין את הנהרות מבעי ליה למיתני? ^[16]!

אמר רב שישא בריה דרב אידי: אבא ^[17] - הכי קשיא ליה: מכדי תנן אסור ברחיצה, נועלין את המרחצאות למה לי? אלא לאו שמע מינה בחמין אסור, בצונן מותר! ^[18]

לימא מסייע ליה ^[19] כל חייבי טבילות ^[20] טובלין כדרכן, בין בט' באב בין ביום הכיפורים, - במאי? אילימא בחמין - טבילה בחמין מי איכא? ^[21] שאובין נינהו! אלא - לאו בצונן, וחייבי טבילות - אִין ^[22], איניש אחרינא לא ^[23]!

אמר רב חנא בר קטינא: לא נצרכה אלא לחמי טבריא! ^[24].

אי הכי - אימא סיפא: אמר רבי חנינא סגן הכהנים: כדַי ^[25] הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה, ואי אמרת בצונן מותר - ירחץ בצונן! ^[26]!

אמר רב פפא: ^[27] באתרא דלא שכיח צונן.

_

Ta'anis Chart #1

Daf 13a-13b

_______________________________________________________ |

|

THE PROHIBITION OF WASHING ON A TA'ANIS AND FOR AN AVEL |

_______________________________________________________ |

|

^[28] ^[29] |

TA'ANIS TZIBUR AVEL & TISHA B'AV |

______________ _________________ |

|

RAV CHISDA, AND |

RAVA ^[30] |

________________ |

1</ref> HOT WATER Asur ^[31]^[32] Asur^[33] |

|

2</ref> COLD WATER Mutar Asur ^[34]^[35] |

|

RAVA ^[36] |

________________ |

3</ref> HOT WATER Asur ^[37]^[38] Asur^[39] |

|

4</ref> COLD WATER Mutar Mutar |

==

FOOTNOTES:

==

^[40] It is Mutar, though, to wash one's face, hands, and feet in hot water on

a Ta'anis.

^[41] This applies to any part of the Avel's body.

^[42] It is over this point that the Amora'im disagree. The Gemara's conclusion

is like Rav Chisda; an Avel is prohibited from washing all of his body, even

in cold water, and *any* part oF his body in hot water ^[43].

תא שמע: כשאמרו 'אסור במלאכה' ^[44] - לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה מותר ^[45]; וכשאמרו 'אסור בנעילת הסנדל' - לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר; הא כיצד? יוצא לדרך ^[46] נועל, נכנס לעיר חולץ; וכשאמרו 'אסור ברחיצה' - לא אמרו אלא כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו – מותר; וכן אתה מוצא במנודה ובאָבל; מאי לאו אכולהו, ובמאי עסקינן?: אילימא בחמין - פניו ידיו ורגליו מי שרו? והאמר רב ששת: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין? אלא לאו – בצונן! ^[47]

לא, לעולם ^[48] בחמין ^[49]; ודקא קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ובאבל - אשארא קאי ^[50].

תא שמע, דאמר רבי אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של רבי יוסי בן רבי חנינא ורחץ בצונן כל שבעה?

התם - כשתכפוהו אבליו ^[51] הוה ^[52], דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה: הכביד שערו - מיקל בתער ^[53] ומכבס כסותו במים.

אמר רב חסדא: בתער ^[54] - אבל לא במספרים; במים - ולא בנתר ^[55] ולא בחול ^[56].

אמר רבא: אָבֵל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה מידי דהוה אבשרא וחמרא ^[57].

מיתיבי:

עמוד ב

אין הבוגרת ^[58] רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה ^[59] - הא נערה ^[60] רשאה ^[61]. מאי? לאו ברחיצה? ובמאי? אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה, והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין! אלא לאו - בצונן ^[62]!

לא, אכיחול ופירכוס ^[63]!

לימא מסייע ליה דאמר רבי אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של רבי יוסי בר חנינא ורחץ בצונן כל שבעה;

אמרי התם בשתכפוהו אבליו זה אחר זה, דתניא [דומה לשמחות פרק ה הלכה ו]: תכפוהו אבליו זה אחר זה: הכביד שערו - מיקל בתער, ומכבס כסותו במים; אמר רב חסדא בתער - אבל לא במספרים; במים - ולא בנתר ולא בחול ולא באהל.

איכא דאמרי: אמר רבא: אָבֵל אסור בצונן כל שבעה, מאי שנא מבשר ויין?!

התם - לפכוחי פחדיה הוא דעביד.

לימא מסייע ליה: אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה - הא נערה רשאה! במאי?: אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה, והאמר רב חסדא: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין! אלא לאו - בצונן!

לא, אכיחול ופירכוס.

אמר רב חסדא: זאת אומרת ^[64] אָבֵל אסור בתכבוסת כל שבעה ^[65].

והלכתא: אָבֵל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל שבעה, אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור, בצונן מותר; אבל לסוך - אפילו כל שהוא אסור; ואם לעבר את הזוהמא - מותר.

צלותא דתעניתא ^[66] היכי מדכרינן?

אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה, ודרש: יחיד שקיבל עליו תענית - מתפלל של תענית, והיכן אומרה? בין גואל לרופא ^[67].

מתקיף לה רב ~~יצחק~~ [ב"ח: יוסף]: וכי יחיד ^[68] קובע ברכה לעצמו ^[69]?

אלא אמר רב יצחק: בשומע תפלה ^[70].

וכן אמר רב ששת: בשומע תפלה.

מיתיבי: אין בין יחיד לצבור ^[71] אלא שזה ^[72] מתפלל ^[73] שמונה עשרה ^[74], וזה מתפלל תשע עשרה ^[75]; מאי יחיד' ומאי צבור?: אילימא יחיד ממש, וצבור = שליח צבור - הני תשע עשרה? עשרין וארבע הוו ^[76]! אלא - לאו הכי קאמר: 'אין בין יחיד דקבל עליו תענית יחיד ליחיד שקבל עליו תענית צבור, אלא שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה' - שמע מינה יחיד קובע ברכה לעצמו ^[77]!

לא! לעולם אימא לך 'שליח צבור', ודקא קשיא לך 'שליח צבור עשרין וארבע מצלי' - בשלש תעניות ראשונות, דליכא עשרים וארבע ^[78].

ולא? והא אין בין קתני: אין בין שלש ראשונות לשלש אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית מלאכה, הא לעשרים וארבע זה וזה שוין!

תנא ושייר ^[79].

מאי שייר דהאי שייר, ותו: והא אין בין קתני?

אלא תנא - באיסורי קא מיירי, בתפלות לא מיירי ^[80]. ^[81]

ואי בעית אימא: באמצעייתא נמי לא מצלי עשרים וארבע ^[82].

ולא? והתניא: אין בין שלש שניות לשבע אחרונות, אלא שבאלו ^[83] מתריעין ונועלין את החנויות ^[84]', הא לכל דבריהן זה וזה שוין ^[85], וכי תימא 'הכא נמי תנא ושייר' - והא אין בין' קתני!

ותסברא אין בין דוקא?

הערות

^ דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי, ובאידך פלגא מעייני
^ לי היו מתאספין ובאין
^ טובים שבהן
^ להגיד לפני על מעל וחטא הגולה, להפרישם
^ אישתורדי"ן בלעז; מבולבל, מבוהל
^ לא שמתענה עד המנחה ואחר כך אוכל, אלא כלומר מצער נפשיה
^ ואם שאני קורע בגדי ומעילי
^ הייתי מתפלל, כדי שאתרצה, על מעלם - שמתוודין עד מנחת הערב מחצות ואילך, שהצל נוטה, כדאמרינן במסכת יומא (כח,ב): 'צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי'
^ תענית שאסרו חכמים רחיצה
^ שהוא משום אבילות חורבן,
^ וכל שכן
^ ממש: שמתו לפניו, דאית ליה צערא טובא
^ שמצטערין, ואוסרין עצמן בתענוג
^ במתניתין דקתני גבי תענית צבור
^ דהיינו חמין, אבל צונן מותר
^ בתמיה, כלומר: ואי הוה סבירא ליה לתנא דידן דבצונן אסור - היכי הוה בעי למיתני 'סוכרין את הנהרות' היכי מצי למיסכרינהו
^ רב אידי
^ הכי קא קשיא ליה במתניתין, דקאמר שמע מינה דלא אסר אלא חמין: מכדי קתני מתניתין אסורין ברחיצה, וסתם רחיצה בין חמין בין צונן - למה לי תו למיהדר ומיתנא 'ונועלין' אלא למימרא דוקא חמין וכו'!
^ לרב חסדא, דאמר כל שהוא משום אבל אסור, אפילו בצונן
^ נדה ויולדת
^ חמי האור
^ משום דטבילה בזמנה מצוה, שממהר לטהר עצמו
^ הכי גרסינן: כולי עלמא לא בחמין ולא בצונן
^ והלכך: חייבי טבילות - אִין, כולי עלמא - לא, אבל בצונן שרו
^ ראוי
^ ואם איתא כדמוקמת לה דבצונן שרי, מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא מאיבוד טבילה?: נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו, הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי, והיינו דאמר לאבד
^ לעולם בחמי טבריא, והיינו דקאמרינן 'חייבי טבילות - אִין, כולי עלמא - לא, ובצונן כולי עלמא שרי', ומאי לאבד דקאמר רבי חנינא? - כגון
^ A
^ C
^ 2nd version
^ entire body
^ 1
^ 2
^ entire body
^ 3
^ 1st version
^ entire body
^ 1
^ 2
^ 1
^ 2
^ 3
^ but he may wash his face, hands, and feet in cold water
^ גבי תענית צבור
^ מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום, אבל אין מפרסמין הדבר
^ חוץ לעיר
^ אכל הני קאי, ואפילו ארחיצה, ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו, ואפילו בצונן, ותיובתא לרפרם בר פפא!
^ הך רחיצה
^ אבל בצונן - שרי לרחוץ כל גופו
^ אנעילה וסיכה; והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי - ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל: 'אילימא בחמין מי שרי, ורחץ בצונן בתוך שבעה' - גרסינן, אלמא: בצונן שרי
^ בזה אחר זה
^ כדקתני: שמתו בניו: שניהם, ולפיכך התירו לו, כדאשכחן גבי שיער
^ דשקיל פורתא מינייהו
^ דרך שינוי
^ 'נתר' - קרקע הוא, או אבן, כעין שקורין קרי"א בלעז [גיר]
^ בנתר וחול - דרך לכבס שיתלבן
^ דתענוג הן כצונן
^ שהביאה שתי שערות
^ אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה
^ שאינה ראויה להינשא עדיין עד שתבגר
^ דבת חיוב אבילות היא; וקטנה אינה חייבת ולא כלום; בימי אבל אביה - אפילו אירע אבילות לאביה, שמת בנו, אי נמי: שמת אביה ממש, אף על פי שהיא בת חיוב אבילות - אינה רשאה לנוול
^ ואפילו הכי נערה אינה רוחצת בצונן, אלמא: דאבל אף בצונן אסור
^ ולא קא מיירי ברחיצה כלל, פירכוס - בשיער, כבוס - בבגדים, רחיצה - בגוף
^ מדמוקמינן לה בכיחול ופירכוס
^ הוא הדין לתכבוסת
^ 'עננו'
^ ברכה בפני עצמה
^ חשוב כל כך
^ שיהו מתקנין לו ברכה בפני עצמה, להוסיף בתפלתו
^ שכוללה בתוך הברכה, וחותם בשומע תפלה, דאותה ברכה וחתימתה משמע בין אתענית בין אכל מילי
^ גבי תענית
^ יחיד
^ ביום תעניתו
^ וכולל תפלת תענית ב'שומע תפלה'
^ דקבע ליה בין גואל לרופא; סתם תפלה קרי 'שמונה עשרה', דברכת ולמלשינים ביבנה תקנוה, כדאמרינן בברכות (כח,ב)
^ בפירקין דלקמן (תענית טו א) דעשרים וארבע ברכות הוו ביומא דתעניתא, והכא קתני תשע עשרה ותו לא
^ כשקיבל תענית צבור
^ כדאמרינן בפרק 'סדר תעניות כיצד' בגמרא (תענית טו א) דאלו מותרין בעשיית מלאכה וכו': ראשונות דלא חמירי כולי האי, הא לעשרים וארבע ברכות - זה וזה שוין, וקא סלקא דעתך דאיתנהו לעשרים וארבע באמצעיות, מדקמתריץ 'קמייתא דליכא עשרים וארבע' - מכלל דבאמצעיתא איתנהו; ולא היא: דליתנהו אלא באחרונות, כדקתני התם, ומשום דהא מילתא קמייתא, משום הכי פריך ליה מעשרים וארבע דליתנהו באמצעיות
^ תנא מילי דאיתנהו בין אמצעיות לראשונות, ושייר; אין בין - לאו דוקא הוא, כדמוכח לקמן גבי אידך
^ דלא אורחא דתנא למתני כל מילי ולשיורי חדא, אלא לעולם עשרים וארבע בקמייתא ליתנהו, ולהכי לא חשיב להו, באין בין דבתפלה לא קמיירי
^ הכי גרסינן: מאי שייר דהאי שייר, אלא באיסורי קא מיירי, בתפלות לא קא מיירי - ומאן דגריס 'שייר תיבה מוציאין את התיבה כו' - שיבוש הוא, דאינה אלא באחרונות, כדבסמוך, ומיפשט פשיטא ליה דאינה אלא באחרונות.
^ אלא באחרונות, כדאמרינן התם
^ האחרונות
^ כדתנן נמי במתניתין
^ זה וזה שוין, דבתרוייהו איתנהו

[1] דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי, ובאידך פלגא מעייני

[2] לי היו מתאספין ובאין

[3] טובים שבהן

[4] להגיד לפני על מעל וחטא הגולה, להפרישם

[5] אישתורדי"ן בלעז; מבולבל, מבוהל

[6] לא שמתענה עד המנחה ואחר כך אוכל, אלא כלומר מצער נפשיה

[7] ואם שאני קורע בגדי ומעילי

[8] הייתי מתפלל, כדי שאתרצה, על מעלם - שמתוודין עד מנחת הערב מחצות ואילך, שהצל נוטה, כדאמרינן במסכת יומא (כח,ב): 'צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי'

[9] תענית שאסרו חכמים רחיצה

[10] שהוא משום אבילות חורבן,

[11] וכל שכן

[12] ממש: שמתו לפניו, דאית ליה צערא טובא

[13] שמצטערין, ואוסרין עצמן בתענוג

[14] במתניתין דקתני גבי תענית צבור

[15] דהיינו חמין, אבל צונן מותר

[16] בתמיה, כלומר: ואי הוה סבירא ליה לתנא דידן דבצונן אסור - היכי הוה בעי למיתני 'סוכרין את הנהרות' היכי מצי למיסכרינהו

[17] רב אידי

[18] הכי קא קשיא ליה במתניתין, דקאמר שמע מינה דלא אסר אלא חמין: מכדי קתני מתניתין אסורין ברחיצה, וסתם רחיצה בין חמין בין צונן - למה לי תו למיהדר ומיתנא 'ונועלין' אלא למימרא דוקא חמין וכו'!

[19] לרב חסדא, דאמר כל שהוא משום אבל אסור, אפילו בצונן

[20] נדה ויולדת

[21] חמי האור

[22] משום דטבילה בזמנה מצוה, שממהר לטהר עצמו

[23] הכי גרסינן: כולי עלמא לא בחמין ולא בצונן

[24] והלכך: חייבי טבילות - אִין, כולי עלמא - לא, אבל בצונן שרו

[25] ראוי

[26] ואם איתא כדמוקמת לה דבצונן שרי, מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא מאיבוד טבילה?: נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו, הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי, והיינו דאמר לאבד

[27] לעולם בחמי טבריא, והיינו דקאמרינן 'חייבי טבילות - אִין, כולי עלמא - לא, ובצונן כולי עלמא שרי', ומאי לאבד דקאמר רבי חנינא? - כגון

[28] A

[29] C

[30] 2nd version

[31] tire body

[32] 1

[33] 2

[34] tire body

[35] 3

[36] 1st version

[37] tire body

[38] 1

[39] 2

[40] 1

[41] 2

[42] 3

[43] ut he may wash his face, hands, and feet in cold water

[44] גבי תענית צבור

[45] מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום, אבל אין מפרסמין הדבר

[46] חוץ לעיר

[47] אכל הני קאי, ואפילו ארחיצה, ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו, ואפילו בצונן, ותיובתא לרפרם בר פפא!

[48] הך רחיצה

[49] אבל בצונן - שרי לרחוץ כל גופו

[50] אנעילה וסיכה; והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי - ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל: 'אילימא בחמין מי שרי, ורחץ בצונן בתוך שבעה' - גרסינן, אלמא: בצונן שרי

[51] בזה אחר זה

[52] כדקתני: שמתו בניו: שניהם, ולפיכך התירו לו, כדאשכחן גבי שיער

[53] דשקיל פורתא מינייהו

[54] דרך שינוי

[55] 'נתר' - קרקע הוא, או אבן, כעין שקורין קרי"א בלעז [גיר]

[56] בנתר וחול - דרך לכבס שיתלבן

[57] דתענוג הן כצונן

[58] שהביאה שתי שערות

[59] אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה

[60] שאינה ראויה להינשא עדיין עד שתבגר

[61] דבת חיוב אבילות היא; וקטנה אינה חייבת ולא כלום; בימי אבל אביה - אפילו אירע אבילות לאביה, שמת בנו, אי נמי: שמת אביה ממש, אף על פי שהיא בת חיוב אבילות - אינה רשאה לנוול

[62] ואפילו הכי נערה אינה רוחצת בצונן, אלמא: דאבל אף בצונן אסור

[63] ולא קא מיירי ברחיצה כלל, פירכוס - בשיער, כבוס - בבגדים, רחיצה - בגוף

[64] מדמוקמינן לה בכיחול ופירכוס

[65] הוא הדין לתכבוסת

[66] 'עננו'

[67] ברכה בפני עצמה

[68] חשוב כל כך

[69] שיהו מתקנין לו ברכה בפני עצמה, להוסיף בתפלתו

[70] שכוללה בתוך הברכה, וחותם בשומע תפלה, דאותה ברכה וחתימתה משמע בין אתענית בין אכל מילי

[71] גבי תענית

[72] יחיד

[73] ביום תעניתו

[74] וכולל תפלת תענית ב'שומע תפלה'

[75] דקבע ליה בין גואל לרופא; סתם תפלה קרי 'שמונה עשרה', דברכת ולמלשינים ביבנה תקנוה, כדאמרינן בברכות (כח,ב)

[76] בפירקין דלקמן (תענית טו א) דעשרים וארבע ברכות הוו ביומא דתעניתא, והכא קתני תשע עשרה ותו לא

[77] כשקיבל תענית צבור

[78] כדאמרינן בפרק 'סדר תעניות כיצד' בגמרא (תענית טו א) דאלו מותרין בעשיית מלאכה וכו': ראשונות דלא חמירי כולי האי, הא לעשרים וארבע ברכות - זה וזה שוין, וקא סלקא דעתך דאיתנהו לעשרים וארבע באמצעיות, מדקמתריץ 'קמייתא דליכא עשרים וארבע' - מכלל דבאמצעיתא איתנהו; ולא היא: דליתנהו אלא באחרונות, כדקתני התם, ומשום דהא מילתא קמייתא, משום הכי פריך ליה מעשרים וארבע דליתנהו באמצעיות

[79] תנא מילי דאיתנהו בין אמצעיות לראשונות, ושייר; אין בין - לאו דוקא הוא, כדמוכח לקמן גבי אידך

[80] דלא אורחא דתנא למתני כל מילי ולשיורי חדא, אלא לעולם עשרים וארבע בקמייתא ליתנהו, ולהכי לא חשיב להו, באין בין דבתפלה לא קמיירי

[81] הכי גרסינן: מאי שייר דהאי שייר, אלא באיסורי קא מיירי, בתפלות לא קא מיירי - ומאן דגריס 'שייר תיבה מוציאין את התיבה כו' - שיבוש הוא, דאינה אלא באחרונות, כדבסמוך, ומיפשט פשיטא ליה דאינה אלא באחרונות.

[82] אלא באחרונות, כדאמרינן התם

[83] האחרונות

[84] כדתנן נמי במתניתין

[85] זה וזה שוין, דבתרוייהו איתנהו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]