ביאור:בבלי תענית דף ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת תענית:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
| הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שלמודו קשה עליו כברזל [1] - בשביל משנתו שאינה סדורה עליו [2], שנאמר (קהלת י י) והוא לא פנים קלקל [3].
מאי תקנתיה?
ירבה בישיבה [4], שנאמר [5] וחילים יגבר [6], ויתרון הכשיר חכמה - כל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא [7].
כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתניתיה ארבעין זמנין כנגד ארבעים יום שניתנה תורה [8], ועייל לקמיה דרבי יוחנן [9].
רב אדא בר אהבה מסדר מתניתיה עשרין וארבע זמנין כנגד תורה נביאים וכתובים [10], ועייל לקמיה דרבא.
רבא אמר: אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר [11] והוא לא פנים קלקל [12]. מאי תקנתיה? - ירבה עליו רעים [13], שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה; כל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא.
ואמר רבי אמי: מאי דכתיב (קהלת י יא) אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון?
אם ראית דור שהשמים משתכין כנחשת [14] מלהוריד טל ומטר - בשביל לוחשי לחישות שאין בדור [15].
מאי תקנתן?
ילכו אצל מי שיודע ללחוש, דכתיב: יגיד עליו רעו [מִקְנֶה אף על עולֶה] [16].
'ואין יתרון לבעל הלשון' [17]: ומי שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש - מה הנאה יש לו? ואם לחש ולא נענה - מאי תקנתיה? ילך אצל חסיד שבדור, וירבה עליו בתפלה, שנאמר (איוב לו לב: על כפים כסה אור) ויצו עליה במפגיע, ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר (ירמיהו ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי [כי אינני שמע אתך]; ואם לחש ועלתה בידו, ומגיס דעתו עליו - מביא אף לעולם, שנאמר (איוב לו לג: יגיד עליו רעו) מִקְנֶה אף על עולה [18].
רבא אמר: שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה - מתקנאין באף, ומעלין אותו, שנאמר (איוב לו לג: יגיד עליו רעו) מקנה אף על עולה.
אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (קהלת י יא) אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון? - לעתיד לבוא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש, ואומרים לו: ארי דורס ואוכל [20], זאב טורף ואוכל [21], אתה - מה הנאה יש לך [22]?
[23] אומר להם: ואין יתרון לבעל הלשון? [24].
אמר רבי אמי: אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר (איכה ג מא) נשא לבבנו אל כפים [אל אל בשמים]. [איני? והא] אוקים שמואל אמורא עליה ודרש (תהלים עח לו-לח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו [25] ולבם לא נכון עמו [26] ולא נאמנו בבריתו, ואף על פי כן [27] - [28] והוא רחום יכפר עון [ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו] [29]?
לא קשיא: כאן - ביחיד [30], כאן - בצבור [31].
אמר רבי אמי: אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף [32].
ואמר רבי אמי: בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מניין - מחולדה ובור [33]: ומה המאמין בחולדה ובור - כך, המאמין בהקדוש ברוך הוא [34] - על אחת כמה וכמה.
אמר רבי יוחנן: כל המצדיק את עצמו מלמטה [35] - מצדיקין עליו הדין מלמעלה [36], שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף [37].
רבי חייא בר אבין אמר רב הונא: מהכא: (תהלים צ יא: מי יודע עז אפך) וכיראתך עברתך [38].
ריש לקיש אמר מהכא: (ישעיהו סד ד) פגעת את שש ועשה צדק [39] בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע [40].
אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמח ביסורין שבאין עליו - מביא ישועה לעולם, שנאמר בהם עולם ונושע.
אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (דברים יא יז) [וחרה אף ה' בכם] ועצר את השמים [ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם]: בשעה שהשמים נעצרין מלהוריד [41] [42] - דומה לאשה שמחבלת [43] ואינה יולדת [44],
והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא: נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה:
נאמרה עצירה באשה [45] - שנאמר: (בראשית כ יח) כי עָצֹר עָצַר ה' בעד כל רחם [לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם], ונאמרה עצירה בגשמים - דכתיב (דברים יא יז: וחרה אף ה' בכם) ועצר את השמים [ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם];
נאמר לידה באשה ונאמר לידה בגשמים: נאמר לידה באשה - דכתיב (בראשית ל כג) ותהר ותלד בן [ותאמר אסף אלהים את חרפתי], ונאמר לידה בגשמים דכתיב (ישעיהו נה י) [כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ] והולידה והצמיחה [ונתן זרע לזרע ולחם לאכל];
נאמר פקידה באשה, ונאמר פקידה בגשמים:
נאמר פקידה באשה - דכתיב (בראשית כא א) וה' פקד את שרה [כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר], ונאמר פקידה בגשמים - דכתיב (תהלים סה י) פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים [תכין דגנם כי כן תכינה].
מאי 'פלג [46] אלהים מלא מים'?
תנא: כמין קובה [47] יש ברקיע, שממנה גשמים יוצאין.
אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב (איוב לז יג) אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו?
אם לשבט - בהרים ובגבעות, אם לחסד ימצאהו לארצו - בשדות ובכרמים;
אם לשבט - לאילנות, אם לארצו - לזרעים, אם לחסד ימצאהו - בורות שיחין ומערות.
[48].
בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא, אמרי: היכי נעביד? ניבעי רחמי אתרתי [49] - לא אפשר, אלא: ליבעי רחמי אמותנא, וכפנא ניסבול. אמר להו רבי שמואל בר נחמני: ניבעי רחמי אכפנא [50], דכי יהיב רחמנא שובעא - לחיי הוא דיהיב [51], דכתיב (תהלים קמה טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון [52].
ומנלן דלא מצלינן אתרתי?
דכתיב (עזרא ח כג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת [53] [ויעתר לנו] , מכלל דאיכא אחריתי.
במערבא אמרי משמיה דרבי חגי מהכא [54]: (דניאל ב יח) וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָה דְּנָה [דִּי לָא יְהֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל] - מכלל דאיכא אחריתי.
בימי רבי זירא גזור שמדא, וגזור דלא למיתב בתעניתא [55]. אמר להו רבי זירא: נקבליה עילוון [56], ולכי בטיל שמדא - ליתביה [57].
אמרי ליה: מנא לך הא [58]?
אמר להו: דכתיב (דניאל י יב) ויאמר אלי: אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך [59] נשמעו דבריך [ואני באתי בדבריך].
אמר רבי יצחק: אפילו שנים כשני אליהו [60] וירדו גשמים בערבי שבתות - אינן אלא סימן קללה [61];
היינו דאמר רבה בר שילא: קשה יומא דמיטרא [62] כיומא דדינא [63].
אמר אמימר: אי לא דצריך לברייתא - בעינן רחמי ומבטלינן ליה [64].
ואמר רבי יצחק: שמש בשבת - צדקה לעניים [65], שנאמר (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי [66] שמש צדקה ומרפא [בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק].
ואמר רבי יצחק: גדול יום הגשמים, שאפילו פרוטה שבכיס [67] מתברכת בו, שנאמר (דברים כח יב: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך) לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך [והלוית גוים רבים ואתה לא תלוֶה].
ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר (דברים כח ח) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך [ובכל משלח ידך וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך] .
תנא דבי רבי ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.
תנו רבנן: 'הנכנס למוד את גרנו אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידנו"; התחיל למוד אומר: "ברוך השולח ברכה [68] בכרי הזה"; מדד ואחר כך בירך - הרי זו תפלת שוא [69], לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין [70]'.
קבוץ גייסות צדקה [71] [72] פרנס - סימן:
אמר רבי יוחנן: גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות, שנאמר (תהלים קכו ד) שובה ה' את שביתנו כאפיקים [73] בנגב [74], ואין אפיקים אלא מטר, שנאמר [75] ויראו אפקי ים [76] [יגלו מסדות תבל בגערת ה' מנשמת רוח אפו];
ואמר רבי יוחנן: גדול יום הגשמים, שאפילו גייסות [77] פוסקות בו, שנאמר (תהלים סה יא) תלמיה רוה נחת גדודיה [ברביבים תמגגנה צמחה תברך].
ואמר רבי יוחנן: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים [78] ואין נותנין, שנאמר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין [79] איש מתהלל במתת שקר [80].
הערות
עריכה- ^ שקשה לו מרוב קושיות
- ^ ואינו זוכר מה כתיב בה, ולפיכך אינו יודע לפרק, אי נמי שגורסה בטעות, פוטר על החיוב ומחייב על הפטור, ומקשי עלה מדוכתא אחריתי
- ^ והכי משמע קרא: והוא לא, שאינו יודע שמועתו - מפני שפנים קלקל: שקלקל במשנה שהיא קודם לגמרא
- ^ שיסדירו בני הישיבה משנתם
- ^ שם
- ^ בין תלמידים, שהן חיילות חיילות
- ^ כשסידר משנתו מתחילה
- ^ שתתקיים בידו
- ^ למיגמר גמרא
- ^ שהן עשרים וארבעה ספרים
- ^ שם
- ^ שהראה לו פנים רעות
- ^ לפייס הימנו, שיסבור לו פנים
- ^ מאדימין פנים, כעין רודיליי"א (חלודה), כדאמרינן בבבא מציעא (כו,א): 'דשתיך טפי' = שהעלה חלודה: שנעצרין
- ^ בשביל שאין מתפללים תפלה בלחש
- ^ יתפלל עליו חבירו, וגבי גשמים כתיב, באיוב (איוב לו לג)
- ^ כלומר: מה הנאה יש לבעל הלשון שיודע ללחוש ואינו לוחש
- ^ מקנה אף - מי שמגיס דעתו ועולה
- ^ והכי משמע: בשביל שצריך להגיד זה לזה ולהיות נוחין בהלכה, ואינן עושין, מקנה - מתקנאים, מתגרים באף, ומעלים אותו ומביאים אותו עליהן; ויש גורסין: ונוחין זה לזה בהלכה - מתקנאים באף וכו': משיגיד עליו רעו שנוחין זה לזה - מתקנאים באף ומעלים אותו מעליהם.
- ^ מיד, ואינו מתירא
- ^ שמוליך לחוריו ואוכל שם, שמפחד מן הבריות, ולכולן יש להם הנאה
- ^ שאתה נושך בני אדם והורגן
- ^ והוא
- ^ שמספר לשון הרע אף על פי שאין לו הנאה, ולפיכך מביאו הקדוש ברוך הוא בדין אצל נחש, כדי שיתבייש, מפני שהשיא אדם הראשון, ומתביישין עמו מספרי לשון הרע
- ^ לז
- ^ עם הקדוש ברוך הוא
- ^ כתוב בסמוך
- ^ לח
- ^ ושומע תפלתם; והיכי אמרת שאין תפלתם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו - כלומר, שנפשו מכוונת בכפו
- ^ אינו אלא אם כן לבו מכוון
- ^ תפלתם נשמעת, ואף על פי שאין לב כולם שלם, כדכתיב ויפתוהו בפיהם בדברים, לשון רבים
- ^ בזמן שאמת מארץ תצמח - שיש אמונה במשא ומתן - אז צדק משמים נשקף דהיינו גשמים, שהן צדקה
- ^ שהמיתו שני בני אדם; מצוי הוא באגדה: מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישאנה, אמרה: מי מעיד והיה שם בור אחד וחולדה, אמר הבחור: בור וחולדה עדים בדבר, לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת, והוליד שני בנים, אחד נפל לבור ומת, ואחד נשכתו חולדה ומת, אמרה לו אשתו: מה מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה ואמר לה: כך וכך היה המעשה
- ^ שמשימו עד בינו לבין חבירו
- ^ שמכשיר ומקשט מעשיו
- ^ מדקדקין עמו אפילו כחוט השערה, יותר משאילו מקלקל מעשיו כדי למרק עונותיו
- ^ שנאמר אמת מארץ תצמח - אז צדק משמים נשקף; 'צדקה' אין כתיב כאן, אלא 'צדק' - דמשמע דין
- ^ על מי שהוא ירא אותך אתה מחזיק עברתך, כדי למרק עונותיו, ופשט המקרא: מי יודע עוז אפך - מי יודע עוז וכח למצוא אותו לנוס מפניך ביום אפך, וכיראתך עברתך - כשם שאתה יראוי ומפוחד - כך יש להתיירא ולהתפחד מעברתך
- ^ במי ששמח ועושה צדק, שהן העושים כך אתה פוגע בו אם חוטא כלום, כמו ויפגע בו וימת
- ^ קרא הכי הוא: פגעת את שש ועושה צדק - והן העושין כך - בדרכיך יזכירוך: באותם דרכים שאתה מייסרן ביסורין יזכירוך לטובה, ואומרים: הן אתה קצפת בשביל שחטאנו בהם עולם ונושע - בשבילם נושע לעולם הבא
- ^ טל ומטר
- ^ מסורת הש"ס: מטר
- ^ כמו חבלי יולדה
- ^ אף השמים עושין כן, וקשה לעולם, ועל חטא הוא
- ^ כלומר, על כולן מבקשים רחמים
- ^ בריכה
- ^ אהל מלא מים
- ^ אם לשבט - אם גזר הקדוש ברוך הוא רוב גשמים לרעה - אז יורדים בכח, כשבט שמכה בכח, וחזרו בתשובה - הקדוש ברוך הוא מורידן על הרים וגבעות, מקום שאין שם איש; אבל אם לחסד - שיורדין בנחת - ימציאהו לארצו, לארץ ישראל
- ^ לא בעינן רחמי אהדדי, כדלקמן
- ^ דליתיב שובעא, ומותנא ליבטל ממילא
- ^ לחיים ולא למתים, דאינו מביא שובעא כדי להמית בני אדם, אלא כדי שיחיו
- ^ שובע נותן לבני אדם חיים
- ^ על חדא משמע, בעזרא כתיב
- ^ בדניאל כתיב
- ^ דלא בעו דליתי ברכה לעולם בשבילן
- ^ יומי תעניתא, דמשום קבלה מהני לן כתעניתא
- ^ עבדין להו
- ^ כלומר, דמהני אי עבדינן הכי
- ^ אלמא: משקיבל עליו נשמעו דבריו
- ^ בימי אחאב, שהיה העולם צריך לגשמים, דכתיב (מלכים א' יז,א) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברִי
- ^ שבני אדם צריכים לחזר בשוק לקנות סעודת שבת
- ^ שאין בני אדם יכולין לעשות צרכיהן
- ^ שני וחמישי, שמתקבצין בני אדם לדון עם חבריהן, כתקנת עזרא, שיש הומות וקולות ואוושות ביום הגשמים כיום הדין, ובערב שבת כל שכן דקשי מיטרא. והיינו דאמר רבי שילא
- ^ ומבטלינהו לירידת גשמים - שטורחין בני אדם, ואינן יכולין לצאת ולבא
- ^ שמתעדנין בה, ונוח להן יום ברור, ומתחממין בה ביום הצינה
- ^ שומרי שבת
- ^ אפילו מעשה ידים שאינן צריכים לגשמים מתברכין
- ^ (שיפוע) (מסורת הש"ס: ושפע); ומזכיר בה מלכות ואזכרה ככל הברכות כולן
- ^ ושוב אין ברכה נכנסת בה
- ^ שאינו יודע הסכום
- ^ מעשה
- ^ מסורת הש"ס: מעשר
- ^ כאפיקי נחלים
- ^ יבשה, והנה חרבו מתרגמינן נגיבו
- ^ שמואל ב' כב,טז
- ^ מוצאי ים, אלמא: אפיק לשון מים, ואפיקים בנגב נמי לשון גשמים
- ^ חיילות, כשאתה מרווה תלמי הארץ בגשם מיד גדודים נוחין, כדלקמן
- ^ לשם ולפנים, ואורחא דמילתא נקט, שאין אדם עשוי לפסוק צדקה בינו לבין עצמו ואינו נותן
- ^ באין לעולם כאילו גשמים יורדין - ואינן יורדין, בשביל
- ^ דכשם שהוא עושה לפנים ומחניף את העניים - אף שמים מחניפין את הארץ, שמראין נשיאים ורוח - וגשם אין, אי נמי: אין קאי אשלשתם, דמכל אלו נעצרין