ביאור:בבלי תענית דף יט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה:

אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות ^[1];

רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות;

וכן עיר שיש בה דֶבֶר או מפולת ^[2] - אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות;

רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות.

איזהו דֶבֶר?

עיר המוציאה חמש מאות רגלי, ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה - הרי זה דֶבֶר; פחות מכאן אין זה דֶבֶר.

על אלו מתריעין בכל מקום ^[3]:

על השדפון ^[4], ועל הירקון ^[5], ועל הארבה, ועל החסיל, ועל החיה רעה ^[6], ועל החרב ^[7] - מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת ^[8].

מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם ^[9] וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור ^[10] שדפון באשקלון ^[11].

ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן ^[12];

רבי יוסי אומר: לא על שאכלו, אלא על שנראו ^[13].

על אלו מתריעין ^[14] בשבת: על עיר שהקיפוה נכרים או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים ^[15].

רבי יוסי אומר: לעזרה ולא לצעקה.

שמעון התימְני ^[16] אומר: אף על הדֶבֶר; ולא הודו לו חכמים.

על כל צרה שלא תבא ^[17] על הצבור - מתריעין עליהן, חוץ מרוב גשמים ^[18].

מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים.

אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים ^[19] בשביל שלא ימוקו ^[20]. התפלל ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו: ריבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך; נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות ^[21] שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ^[22]. ירדו כתיקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים.

באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן!

אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטועין. ^[23].

שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי ^[24], אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא ^[25] על אביו ועושה לו רצונו; ועליך הכתוב אומר (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.

היו מתענין וירדו להם גשמים: קודם הנץ החמה - לא ישלימו; לאחר הנץ החמה - ישלימו.

רבי אליעזר אומר: קודם חצות - לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו.

מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות.

אמר להם רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול.

גמרא:

'סדר תעניות האלו... האמור ברביעה ראשונה - ורמינהי: רביעה ראשונה ושניה - לשאול, שלישית להתענות ^[26]' ^[27]!

אמר רב יהודה: הכי קאמר: סדר תעניות האמור - אימתי? בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישית ^[28], ולא ירדו גשמים; אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו, אי נמי צמחו וחזרו ונשתנו - מתריעין עליהן מיד.

אמר רב נחמן: דוקא נשתנו ^[29], אבל יבשו - לא ^[30].

פשיטא: נשתנו תנן!

לא, צריכא: דאקון ^[31]; מהו דתימא 'אקנתא מילתא היא' ^[32] - קמשמע לן ^[33].

^[34]

וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם [ארבעים יום - מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת]:

מאי מכת בצורת?

אמר רב יהודה אמר רב: מכה המביאה לידי בצורת.

אמר רב נחמן: נהרא אנהרא ^[35] -

עמוד ב

בצורתא ^[36]; מדינתא אמדינתא ^[37] - כפנא ^[38].

ואמר רב חנינא: סאה בסלע ושכיחא ^[39] - בצורתא; ארבעה, ולא שכיחא - כפנא.

^[40]

אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בזמן שהמעות בזול ופירות ביוקר, אבל מעות ביוקר ^[41] ופירות בזול - מתריעין עליה מיד; דאמר רבי יוחנן: נהירנא ^[42] כד הוו קיימי ארבע סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן [מרובים נפוחים מרעב] בטבריא, מִדְּלֵית איסר ^[43].

ירדו לצמחין אבל לא לאילן:

בשלמא לצמחים ולא לאילן - משכחת לה דאתא ניחא ^[44] ולא אתיא רזיא; 'לאילן ולא לצמחין' - דאתיא רזיא ולא אתיא ניחא; לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ומערות - משכחת לה דאתיא רזיא וניחא; מיהו טובא לא אתיא; אלא הא דתניא; ירדו לבורות לשיחין ולמערות אבל לא לזה ולזה - היכי משכחת לה?

דאתיא בשפיכותא ^[45]. ^[46]

תנו רבנן: 'מתריעין על האילנות בפרוס הפסח ^[47], על הבורות ושיחין ומערות ^[48] אפילו בפרוס החג ^[49]; ועל כולן -אם אין להן מים לשתות - מתריעין עליהן מיד ^[50];

ואיזהו מיד שלהן? שני וחמישי ושני.

ועל כולן ^[51] אין מתריעין עליהן אלא באפרכיא שלהן ^[52];

ואסכרא ^[53] - בזמן שיש בה מיתה ^[54] מתריעין עליה, בזמן שאין בה מיתה אין מתריעין עליה; ומתריעין על הגובאי ^[55] בכל שהוא ^[56];

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף על החגב'.

תנו רבנן: 'מתריעין על האילנות בשאר שני שבוע ^[57]; על הבורות ועל השיחין ועל המערות - אפילו בשביעית ^[58];

רבי שמעון בן גמליאל אומר: אף על האילנות ^[59] בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים'.

תניא אידך: 'מתריעין על האילנות בשאר שני שבוע; על הבורות על השיחין ועל המערות - אפילו בשביעית;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף על האילנות מתריעין על הספיחין בשביעית ^[60] מפני שיש בהן פרנסה לעניים'.

תניא: 'אמר רבי אלעזר בן פרטא: מיום שחרב בית המקדש נעשו גשמים צימוקין לעולם ^[61]: יש שנה שגשמיה מרובין ויש שנה שגשמיה מועטין; יש שנה שגשמיה יורדין בזמנן ויש שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן;

שנה שגשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה? - לעבד שנתן לו רבו פרנסתו ^[62] באחד בשבת: נמצאת עיסה נאפית כתיקנה ^[63] ונאכלת כתיקנה;

שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה? - לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בערב שבת: נמצאת עיסה נאפית שלא כתיקנה ונאכלת שלא כתיקנה; שנה שגשמיה מרובין למה הוא דומה? - לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בבת אחת ^[64]: נמצאו ריחים טוחנות מן הכור מה שטוחנות מן הקב ^[65], ונמצאת עיסה ^[66] אוכלת מן הכור כמו אוכלת מן הקב ^[67];

שנה שגשמיה מועטין למה הוא דומה? - לעבד שנתן לו רבו פרנסתו מעט מעט ^[68]: נמצאו ריחיים מה שטוחנות מן הכור טוחנות מן הקב, נמצאת עיסה כמה שנאכלת מן הכור אוכלת מן הקב;

דבר אחר: בזמן שגשמיה מרובין למה הוא דומה? - לאדם שמגבל את הטיט: אם יש לו מים רבים - מים אינן כלין, והטיט מגובל יפה; אם יש לו מים מועטין - מים כלים והטיט אינו מתגבל יפה'.

הכי גרסינן: מימיו מרובין - [אינן] כלין, וטיט מתגבל יפה מימיו מועטין הטיט אינו מתגבל יפה - מים אינן כלין, ויוכלו לגבל טיט הרבה כמה שירצה.

תנו רבנן: 'פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות.

הלך נקדימון בן גוריון ^[69] אצל הגמון אחד, אמר לו: "הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים, ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ^[70]; ואם איני נותן לך - הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף", וקבע לו זמן.

כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית - שלח לו: "שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך!" שלח לו: "עדיין יש לי זמן - כל היום כולו שלי הוא!";

בצהרים שלח לו: 'שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך'! שלח לו "עדיין יש לי שהות ביום!"; במנחה שלח לו: "שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך!" שלח לו: "עדיין יש לי שהות ביום!"!

לגלג עליו אותו הגמון, אמר: "כל השנה כולה לא ירדו גשמים

הערות עריכה

^ ולפיכך מתענות: שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים תלך לקנות התבואה באותה העיר, ויהיה בה רעב
^ שחומותיה והבתים נופלין ברוח
^ אם יראו באספמיא - מתריעין בבבל, בבבל - מתריעין באספמיא, כדקתני טעמא בסיפא: מפני שהיא מכה מהלכת
^ בתבואות
^ חולי
^ משכלת בני אדם
^ חיילות ההולכין להרוג ולהשחית בכל מקום
^ אם במקום אחד היא - מתריעין עליה כל השומעין, כדי שלא תבא עליהן
^ בארץ ישראל
^ מפרש בגמרא
^ בארץ פלשתים
^ שהיא חיה רעה, ומכה מהלכת היא
^ ובאו בעיר
^ ב'עננו'
^ מלשון טרף אבבא (ברכות כח א), ומלשון 'ביצה טרופה' (עדיות פ"ב מ"ד) כו', כדמפרש בפרק שלמעלה (תענית יד א)
^ מתמנה היה
^ לישנא מעליא נקט
^ לאו כגון שירדה על עיר אחת ועל עיר אחת לא ירדה, ששם ודאי שתיהן לקללה, כדאמר רב יהודה (לעיל תענית ו,ב): תִמָּטֵר - מקום מטר: שמקלקל תבואה; אלא כבר ירדו וטורח הם לבני אדם, אבל אינן מקלקלין תבואות; וטעמא מפרש בגמרא למה אין מתריעין
^ שהם בחצרות, ושל חרס הן, ומטלטלין אותן
^ בגשמים
^ שיפוע גשמים למלאות בורות
^ רצון ועין יפה
^ אבן טועין היתה בירושלים, וכל מי שאבדה לו אבידה כו', בבבא מציעא (כח,ב)
^ על כבוד הרב
^ פורפיי"ש בלעז: עושה רע, חוטא
^ שאף על פי שלא ירדו גשמים לא בראשונה ולא בשניה - לא היו מתענין אלא שואלין
^ וקשיין מתניתין - דקתני 'סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה' וברייתא אהדדי
^ וכגון רביעה ראשונה שניה ושלישית; דכולי יורה קרי ליה רביעה; כך שמעתי
^ דכי נשתנו ודאי - הוא דמתריעין מיד, דצריך להתפלל עליה שיחזיר ביופי כתקנן
^ לא צריך, דמכאן ואילך לא יועיל, והוא תפלת שוא, אפילו יבשו כשהן חטין עדיין דקין - אפילו הכי לא מתריעין
^ שעלו בקנה: שנִתַּקְּנוּ מעט לאחר שנתייבשו
^ דהואיל ונִתַּקְּנוּ מעט, אם יתפלל - מועיל להם
^ רב נחמן דאקנא לאו מילתא
^ לשון אחר: אבל יבשו – לא, דממילא חוזרין; לא צריכא דאקון - שעלו בקנה, מהו דתימא אקנתא מילתא היא: דכיון שעלו בקנה ועדיין לא בשלו כל צרכן, ודאי אי לא מתריעין - תו לא גדלי? קמשמע לן דלאו מילתא היא: דאף על גב דאקון אכתי גדלי טפי.
^ בשאין תבואה בעיר אחת, ויש בעיירות אחרות, ואפשר להביא מזה לזה דרך נהר בספינה
^ בצורת היא זו, ולא רעב, הואיל ויכולין לישא בספינות
^ וצריכין להוליך ממדינה למדינה על ידי חמרים
^ רעב; ורעב קשה מבצורת, לפי שאי אפשר להביא בשופי; מפי רבי
^ כי זבני סאה של חיטין בסלע דהיינו יוקר ומצויה לקנות בכל עת
^ לשון אחר נהרא אנהרא, אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין אחר בכאן, אי נמי להמתין עד שיגדל נהר אחרת ויבא כאן - בצורת הוא זה; מדינתא אמדינתא - אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר, וצריכין להביא מים מעיר אחרת, כפנא - רעב הוא זה, תקיפא מבצורתא.
^ אין מעות מצויות להן
^ אני זוכר
^ מֵאֵין מָעוֹת
^ ואמרינן בפירקא דלעיל (תענית ג ב): מיטרא ניחא לפירי ולתבואה, ומיטרא רזיא לאילני, דאתיא ניחא לפירי ואתיא רזא לאילנות
^ בכח גדול יותר מדאי, דאינה טובה לא לזה ולא לזה
^ שוב אמר רבי: שפיכותא - מטר דק ועבה יותר מדאי: לאילני לא מהניא - דלאו רזיא היא, לצמחים נמי לא - שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן.
^ בימי הפסח
^ אם לא ירדו להן גשמים
^ להשקות זרעים ואת בהמתם
^ אפילו בפרוס החג, דימות החמה נינהו, אפילו הכי - מתריעין, משום דכולן צריכות לשתות
^ כל אלו
^ באותו מלכות שכלו שם מי בורות שיחין ומערות
^ בוצמל"ע בלעז [אסכרה, דיפטריה]; פעמים שנקבע בתוך פיו של אדם ומת, לשון כי יסכר פי דוברי שקר (תהלים סג יב) והיא סרונכה, מיתה משונה
^ שהיא משולחת - מהלכת, ומתים בה
^ שמכלה את התבואה
^ אפילו לא נראה אלא קצת, בידוע שעתידין לבוא לרוב; אבל חגב כל שהוא - מצוי הוא, ואינו מכלה כל כך כארבה
^ דשמיטה, אבל בשמיטה - לא, דהפקר נינהו
^ כל שעה צריכין לשתיה, ואף על פי שהגשמים מועילין לקרקע בשביעית
^ מתריעין
^ ואף על הספיחין של שביעית שאינן חשובין כל כך
^ צמוקין - שיורדין בקושי, מלשון ושדיים צומקים (הושע ט יד)
^ של כל השבת כולה
^ שיש לו פנאי לאפותה
^ פרנסת כל השנה, וטוחן אותה ביחד
^ שכן דרך שמשתייר מן הקמח ברחיים, וכן כשהגשמים יורדין מרובים ומרביעין את הארץ; ומה שהיו טרשים בולעים מן הרוב - בולעין מן המיעוט, ומה שהרוח מנשבת ובולעת מן הרוב - בולעת מן המיעוט
^ עריבה שלשין בה את הבצק
^ שמשתייר בשוליה מן העיסה
^ אף גשמים, כשיורדין מעט מעט - נבלעין בטרשין ואין מרביעין את הארץ
^ עשיר גדול היה
^ כלומר: שירדו גשמים ויתמלאו כל המעיינות מים; אותן מעיינות לא היו נובעים מים כל כך, ואינן מתמלאין מאיליהן כשאר מעיינות

[1] ולפיכך מתענות: שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים תלך לקנות התבואה באותה העיר, ויהיה בה רעב

[2] שחומותיה והבתים נופלין ברוח

[3] אם יראו באספמיא - מתריעין בבבל, בבבל - מתריעין באספמיא, כדקתני טעמא בסיפא: מפני שהיא מכה מהלכת

[4] בתבואות

[5] חולי

[6] משכלת בני אדם

[7] חיילות ההולכין להרוג ולהשחית בכל מקום

[8] אם במקום אחד היא - מתריעין עליה כל השומעין, כדי שלא תבא עליהן

[9] בארץ ישראל

[10] מפרש בגמרא

[11] בארץ פלשתים

[12] שהיא חיה רעה, ומכה מהלכת היא

[13] ובאו בעיר

[14] ב'עננו'

[15] מלשון טרף אבבא (ברכות כח א), ומלשון 'ביצה טרופה' (עדיות פ"ב מ"ד) כו', כדמפרש בפרק שלמעלה (תענית יד א)

[16] מתמנה היה

[17] לישנא מעליא נקט

[18] לאו כגון שירדה על עיר אחת ועל עיר אחת לא ירדה, ששם ודאי שתיהן לקללה, כדאמר רב יהודה (לעיל תענית ו,ב): תִמָּטֵר - מקום מטר: שמקלקל תבואה; אלא כבר ירדו וטורח הם לבני אדם, אבל אינן מקלקלין תבואות; וטעמא מפרש בגמרא למה אין מתריעין

[19] שהם בחצרות, ושל חרס הן, ומטלטלין אותן

[20] בגשמים

[21] שיפוע גשמים למלאות בורות

[22] רצון ועין יפה

[23] אבן טועין היתה בירושלים, וכל מי שאבדה לו אבידה כו', בבבא מציעא (כח,ב)

[24] על כבוד הרב

[25] פורפיי"ש בלעז: עושה רע, חוטא

[26] שאף על פי שלא ירדו גשמים לא בראשונה ולא בשניה - לא היו מתענין אלא שואלין

[27] וקשיין מתניתין - דקתני 'סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה' וברייתא אהדדי

[28] וכגון רביעה ראשונה שניה ושלישית; דכולי יורה קרי ליה רביעה; כך שמעתי

[29] דכי נשתנו ודאי - הוא דמתריעין מיד, דצריך להתפלל עליה שיחזיר ביופי כתקנן

[30] לא צריך, דמכאן ואילך לא יועיל, והוא תפלת שוא, אפילו יבשו כשהן חטין עדיין דקין - אפילו הכי לא מתריעין

[31] שעלו בקנה: שנִתַּקְּנוּ מעט לאחר שנתייבשו

[32] דהואיל ונִתַּקְּנוּ מעט, אם יתפלל - מועיל להם

[33] רב נחמן דאקנא לאו מילתא

[34] לשון אחר: אבל יבשו – לא, דממילא חוזרין; לא צריכא דאקון - שעלו בקנה, מהו דתימא אקנתא מילתא היא: דכיון שעלו בקנה ועדיין לא בשלו כל צרכן, ודאי אי לא מתריעין - תו לא גדלי? קמשמע לן דלאו מילתא היא: דאף על גב דאקון אכתי גדלי טפי.

[35] בשאין תבואה בעיר אחת, ויש בעיירות אחרות, ואפשר להביא מזה לזה דרך נהר בספינה

[36] בצורת היא זו, ולא רעב, הואיל ויכולין לישא בספינות

[37] וצריכין להוליך ממדינה למדינה על ידי חמרים

[38] רעב; ורעב קשה מבצורת, לפי שאי אפשר להביא בשופי; מפי רבי

[39] כי זבני סאה של חיטין בסלע דהיינו יוקר ומצויה לקנות בכל עת

[40] לשון אחר נהרא אנהרא, אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין אחר בכאן, אי נמי להמתין עד שיגדל נהר אחרת ויבא כאן - בצורת הוא זה; מדינתא אמדינתא - אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר, וצריכין להביא מים מעיר אחרת, כפנא - רעב הוא זה, תקיפא מבצורתא.

[41] אין מעות מצויות להן

[42] אני זוכר

[43] מֵאֵין מָעוֹת

[44] ואמרינן בפירקא דלעיל (תענית ג ב): מיטרא ניחא לפירי ולתבואה, ומיטרא רזיא לאילני, דאתיא ניחא לפירי ואתיא רזא לאילנות

[45] בכח גדול יותר מדאי, דאינה טובה לא לזה ולא לזה

[46] שוב אמר רבי: שפיכותא - מטר דק ועבה יותר מדאי: לאילני לא מהניא - דלאו רזיא היא, לצמחים נמי לא - שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן.

[47] בימי הפסח

[48] אם לא ירדו להן גשמים

[49] להשקות זרעים ואת בהמתם

[50] אפילו בפרוס החג, דימות החמה נינהו, אפילו הכי - מתריעין, משום דכולן צריכות לשתות

[51] כל אלו

[52] באותו מלכות שכלו שם מי בורות שיחין ומערות

[53] בוצמל"ע בלעז [אסכרה, דיפטריה]; פעמים שנקבע בתוך פיו של אדם ומת, לשון כי יסכר פי דוברי שקר (תהלים סג יב) והיא סרונכה, מיתה משונה

[54] שהיא משולחת - מהלכת, ומתים בה

[55] שמכלה את התבואה

[56] אפילו לא נראה אלא קצת, בידוע שעתידין לבוא לרוב; אבל חגב כל שהוא - מצוי הוא, ואינו מכלה כל כך כארבה

[57] דשמיטה, אבל בשמיטה - לא, דהפקר נינהו

[58] כל שעה צריכין לשתיה, ואף על פי שהגשמים מועילין לקרקע בשביעית

[59] מתריעין

[60] ואף על הספיחין של שביעית שאינן חשובין כל כך

[61] צמוקין - שיורדין בקושי, מלשון ושדיים צומקים (הושע ט יד)

[62] של כל השבת כולה

[63] שיש לו פנאי לאפותה

[64] פרנסת כל השנה, וטוחן אותה ביחד

[65] שכן דרך שמשתייר מן הקמח ברחיים, וכן כשהגשמים יורדין מרובים ומרביעין את הארץ; ומה שהיו טרשים בולעים מן הרוב - בולעין מן המיעוט, ומה שהרוח מנשבת ובולעת מן הרוב - בולעת מן המיעוט

[66] עריבה שלשין בה את הבצק

[67] שמשתייר בשוליה מן העיסה

[68] אף גשמים, כשיורדין מעט מעט - נבלעין בטרשין ואין מרביעין את הארץ

[69] עשיר גדול היה

[70] כלומר: שירדו גשמים ויתמלאו כל המעיינות מים; אותן מעיינות לא היו נובעים מים כל כך, ואינן מתמלאין מאיליהן כשאר מעיינות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]