מכות יב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי כי פליגי אליבא דר' יהושע מאן דאמר מתה כרבי יהושע ומאן דאמר בטלה עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם דכתיב (דברים לג, יא) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה אפי' חללין שבו אבל הכא אפי' רבי יהושע מודה:
נגמר דינו וכו':
אמר רב יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב באותה שעה דכתיב (מלכים א ב, כח) וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח טעה אשאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו טעה בשאינו קולט אלא מזבח בית עולמים והוא תפס מזבח של שילה אביי אומר בהא נמי מיטעא טעה טעה גשאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר היה אמר ריש לקיש שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות דכתיב (ישעיהו סג, א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה טועה שאינה קולטת אלא בצר והוא גולה לבצרה טועה שאינה קולטת אלא שוגג והוא מזיד היה טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך הוא אמר ר' אבהו דערי מקלט לא נתנו לקבורה דכתיב (במדבר לה, ג) ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה מיתיבי שמה השם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו רוצח שאני דגלי ביה רחמנא:
כשם שהעיר קולטת וכו':
ורמינהו (במדבר לה, כה) וישב בה ובה ולא בתחומה אמר אביי לא קשיא זכאן לקלוט כאן לדור לדור תיפוק ליה חדאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש אמר רב ששת לא נצרכה אלא למחילות:
רוצח שיצא חוץ לתחום וכו':
ת"ר (במדבר לה, כז) ורצח גואל הדם את הרוצח מצוה ביד גואל הדם אין גואל הדם רשות ביד כל אדם דברי רבי יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי מי כתיב אם רצח ורבי עקיבא מי כתיב ירצח אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו כמאן לא כר' יוסי הגלילי ולא כר"ע הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר' אליעזר אומר (במדבר לה, יב) עד עמדו לפני העדה למשפט מה ת"ל לפי שנאמר (במדבר לה, כז) ורצח גואל הדם את הרוצח יכול מיד ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט ורבי יוסי ורבי עקיבא האי עד עמדו לפני העדה למשפט מאי דרשי ביה ההוא מיבעי ליה לכדתניא רבי עקיבא אומר טמנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט עד שיעמוד בב"ד אחר ת"ר (במדבר לה, כו) אם יצא יצא הרוצח אין לי אלא במזיד בשוגג מנין ת"ל אם יצא יצא מ"מ והתניא (יוההורגו) במזיד נהרג כבשוגג גולה לא קשיא הא כמאן דאמר אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם הא כמאן דאמר לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם אמר אביי מסתברא כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם שלא יהא סופו חמור מתחלתו מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם ותניא אידך לאין בנו נעשה לו גואל הדם לימא הא רבי יוסי הגלילי והא ר"ע ותסברא בין למ"ד מצוה בין למ"ד רשות מי שרי והאמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל מלכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו נחוץ ממסית שהרי אמרה תורה (דברים יג, ט) לא תחמול ולא תכסה עליו אלא לא קשיא סהא בבנו והא בבן בנו:
מתני' עאילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום הכל הולך אחר הנוף:
גמ' ורמינהי אילן שהוא עומד (בתוך הפנים) ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ מעשר אערי מקלט קא רמית מעשר בחומה תלה רחמנא ערי מקלט בדירה תלה רחמנא בנופו מתדר ליה בעיקרו לא מתדר ליה ורמי מעשר אמעשר דתניא בירושלים הלך אחר הנוף בערי מקלט הלך אחר הנוף אמר רב כהנא לא קשיא הא ר' יהודה והא רבנן דתניא
רש"י
עריכהאליבא דרבי אליעזר כ"ע לא פליגי - כלומר מאן דאמר מתה ודאי כרבי יהושע אמר ולא כרבי אליעזר דאליבא דרבי אליעזר ליכא למ"ד מתה כיון דלגבי עבודותיו אמר פסולות למפרע ודאי אין זה כהן:
כי פליגי אליבא דרבי יהושע - כלומר אין אנו צריכין לומר מ"ד בטלה כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע דאליבא דרבי יהושע איכא למימר דפליגי:
פועל ידיו תרצה - עבודותיו כשירות אבל לענין שאר דבריו אינו כהן:
טעה יואב - בדרשא דמעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וכסבור דהיינו מעל מזבחי:
מזבח בית עולמים - דכתיב מזבחי המיוחד לי: ה"ג והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד כדכתיב וינס יואב אל אהל ה' ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו ואי אפשר לומר מזבח של שילה שהוא היה בימי דוד ושלמה. (היה בגבעון):
שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה:
חמוץ בגדים - מדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע:
לא נתנו לקבורה - ללוים שהן שלהם:
תיפוק ליה - דאין בונין בית במגרש דא"כ הוה ליה מגרש עיר:
אין עושין - שדה של לוים:
מגרש - שנתנו ללוים אלפים אמה סביב העיר כדכתיב (במדבר לה) ומדותם מחוץ לעיר וכתיב מקיר העיר וחוצה אלף אמה וגו' הא כיצד אלף אמה מגרש שאין בו לא בית ולא שדה והשאר שדות וכרמים:
למחילות - תחת הקרקע שאין אוכלות במגרש כלום מלמעלה ואי לאו דכתיב בה ולא בתחומה הייתי אומר ידור בתחומה במערה:
ורצח - איכא לפרושי לשון ציווי כמו (שמות לו) ועשה בצלאל ואהליאב ואיכא לפרושי לשון רשות כמו ועשה ה' להם וגו' (דברים לא):
סופו חמור מתחלתו - סופו צאתו חוץ לתחום תחלתו הרציחה:
אב שהרג את הבן - בנו השני נעשה גואל הדם של אחיו והורג את אביו:
הא דתניא נעשה - רבי יוסי הגלילי היא דאמר מצוה לגואל הדם:
לכל אין הבן נעשה וכו' - לכל עבירות שבתורה אין הבן נעשה שליח ב"ד על אביו לא להלקותו ולא לנדותו חוץ ממסית:
ה"ג אלא לא קשיא הא בבנו הא בבן בנו - הא דתניא אין בנו נעשה גואל הדם בבנו של רוצח קאמר והא דתניא בנו נעשה לו גואל הדם בבנו של הרוג קאמר שהוא בן בנו של רוצח ואינו מוזהר על כבודו:
מתני' הכל הולך אחר הנוף - אפי' הוא בעיקרו שבתוך התחום הרי הוא כיוצא חוץ לתחום ואם עיקרו חוץ לתחום ונופו בתוך התחום אף העיקר קולט:
גמ' אילן שהוא עומד בפנים - בירושלים ולענין אכילת מעשר שני בירושלים היא שנויה:
מכנגד החומה וכו' - אלמא לא נופו שדינן בתר עיקר ולא עיקר בתר נוף:
בחומה תלה רחמנא - דכתיב (דברים יב) לפני ה' אלהיך תאכלנו:
בדירה תלה רחמנא - דכתיב (במדבר לה) כי בעיר מקלטו ישב ונופו ראוי לדירה יותר מעיקרו: בירושלים לענין מעשר הלך אחר הנוף:
תוספות
עריכהאילן שהוא לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים. תימה דבשילהי כיצד צולין (פסחים דף פה: ושם) אמרי' דגגות לא נתקדשו ואם כן . (הוו) מעשר שני אין אוכלין על האילן וי"ל דמיירי שענפיו מועטין שאין בהן ארבע' דלא חשיבי והוי כאילו עומדת באויר כנגד הקרקע עוד יש לומר דמיירי [אפי'] באילן שענפיו מרובין ואויר ירושלים כירושלים:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/מכות/פרק ב (עריכה)
סו א ב ג מיי' פ"ה מהל' רוצח הלכה י"ג, סמג עשין עה:
סז ד מיי' פ"ז מהל' רוצח הלכה ד', ומיי' פי"ג מהל' שמיטין הלכה ג', סמג עשין קצה:
סח ה מיי' פ"ז מהל' רוצח הלכה ג' והלכה ח, סמג עשין עה סמג עשין עו:
סט ו ז מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה י"א, סמג שם:
ע ח מיי' פי"ג מהל' שמיטין הלכה ד', סמג עשין קצה:
עא ט מיי' פ"א מהל' רוצח הלכה ה':
עב י מיי' פ"ה מהל' רוצח הלכה י':
עג כ מיי' פ"ה מהל' רוצח הלכה י"א:
עד ל מיי' פ"א מהל' רוצח הלכה ג':
עה מ מיי' פ"ה מהל' ממרים הלכה י"ד, סמג לאוין ריג, טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"א סעיף ה':
עו נ מיי' פ"ה מהל' ממרים הלכה י"ד:
עז ס מיי' פ"א מהל' רוצח הלכה ג':
עח ע מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה י"א:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/מכות/פרק ב (עריכה)
ואסיק' כי פליגי אליבא דרבי יהושע מאן דאמר מתה כרבי יהושע כלומר קרבנותיו כשרין (בחי עכשיו) [כחי ועכשיו] מת ומאן דאמר בטלה אמר לך עד כאן לא מכשר רבי יהושע התם אלא משום דכתיב ברך ה' הילו ופועל ידיו תרצה אפילו חולין שבו תרצה אבל הכא אפילו רבי יהושע מודה דבטלה כהונה:
נגמר דינו בלא כהן גדול ואח"כ נתמנה כ"ג ומי שהרג כ"ג וכ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו כל ישראל צריכין לו כיואב כו':
א"ר יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב כו':
ירושלמי רבי יוחנן שלח לרבנן דתמן תרין מילין אתון אמרין בשם רב (ולי) [ולית] אינון כן אתון אמרין בשם רב לא התירו ביפת תואר אלא בעילה ראשונה ואני אומר לא ראשונה ולא אחרונה אלא אחר כל המעשים שנאמר ואחר כן תבא אליה ובעלתה ותוב אמריתו כי טעה יואב והחזיק בקרנות המזבח ואין הקרנות קולטות אלא גגו ולא גג שבשילה קולט אלא גג בית העולמים קולט ואני אומר לא הקרנות קולטות ולא הגג קולט לא של שילה ולא של בית העולמים ואינן קולטות אלא ערי מקלט בלבד. ואפשר יואב תחכמוני ראש השלישים היה טועה בדבר זה אלא לסנהדרין ברח אמר מוטב יהרג בבית [דין] שירשוהו בניו דתנן הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין הרוגי מלכות נכסיהן למלך מיד אמר שלמה וכי לממונו אני צריך להסיר דמי חנם אני צריך:
כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת ואע"פ שאינו דר בתחומה אם יש שם מחילה אבל קולטת ואין רשות לגואל הדם להורגו בתחומה.
הריגת הרוצח מצוה ביד גואל הדם וביד כל אדם רשות דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר גואל הדם רשות וכל אדם אין חייבין עליו משום דרב אמרו רוצח שיצא חוץ לתחום קודם שיגמר דינו לגלות ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו.
ומתמהינן כמאן אמר רב לשמעתיה לא כר' יוסי הגלילי דאמר מצוה ולא כר' עקיבא דאמר רשות מ"מ לתרוייהו פטור. ואמרינן רב דאמר כר' אליעזר כו':
ת"ר ואם יצא יצא הרוצח אין לי אלא במזיד כו' אמר אביי מסתברא כמאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם אלא במזיד נהרג בשוגג גולה שלא יהא סופו חמור מתחלתו תחלתו שבשוגג גולה יהיה אחריתו בשוגג נהרג אלא בשוגג גולה:
תני חדא אב שהרג בנו נעשה גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה גואל הדם. פרקינן אם עשו הרג תימן בן אליפז אליפז נעשה גואל הדם של בנו שלו והורג עשו אביו אבל אם הרג עשו רעואל בנו (של) [שלו אין] אליפז גואל דם אחיו מיד אביו:
[מתני'] אילן שהוא עומד בתוך התחום וגופו נוטה חוץ לתחום כו' עד הכל הולך אחר הנוף. ורמינן עלה הא דתנן במעשר שני פ"ג אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. ופרקינן שאני מעשר דבחומה תלה רחמנא שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום וגו' פי' אין נאכלין חוץ לחומת ירושלים בלא פדיון ואין נפדין לפנים מן החומה אלא נאכלין בתורת מעשר שני וכן מפורש בתלמוד ארץ ישראל במקומו לפיכך כל הפירות שהן חוץ לחומה חשובין כחוץ ומה שהן בפנים כלפנים אבל ערי מקלט ישיבה כתב בהו בנוף אפשר להיות ישיבה בעיקרו לא:
ורמי מעשר אמעשר דרא תנן במעשרות סוף פ"ג [מ"י] בערי מקלט הכל הולך אחר הנוף ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. ופריק רב כהנא לא קשיא הא דתני אחר הנוף לר"י והא דתני במקום שהוא נוטה לרבנן.
מנין שאין ממיתין אותו עד שיעמד בפני ב"ד אחר ת"ל כו'. ואיכא למידק הא דתניא בפ' החובל סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינין דברי ר"ט ורע"א כלן נעשין עדים ואין עד נעשה דיין והכא גמר לה מקרא ולא מההוא טעמא והתם נמי אוקימנא לההוא כשראוהו בלילה אבל ראוהו ביום דנין ע"פ עצמן ותו קשיא דבמסכת ר"ה מפרש לה טעמא תליתאה משום דכתיב והצילו העדה וכיון דחזי ליה דקטל נפשא תו לא חזי ליה זכותא, איכא למימר אוקמתא נינהו מאן דמוקי לה בשראוהו בלילה ומשום דאין עד נעשה דיין כפשטה סבר דר"ע לדבריו דר"ט קאמר דנסיב טעמא משום עדים ואומר מקצתן נעשים דיינים ואמר איהו דבלילה כלן נעשין עדים והיינו לישנא קמא דבפרק החובל, ולאידך לישנא דאוקימנא התם אפילו ראוהו ביום אתיא כהלכתא משום דכתיב עד עמדו לפני העדה והאי דנסיב ליה תלמודא בר"ה מוהצילו ה"ק וכ"ת ליגמר מינה דיני נפשות שאני דבעינן והצילו, ואי קשיא אהא דאמרינן בסנהדרין טרפה שהרג לפני ב"ד חייב איכא למימר שאני התם דכיון דא"א לבא בפני ב"ד אחר נדון בזה משום ובערת הרע מקרבך והכי מפרש התם טעמא בגמרא:
א"ר כהנא ל"ק הא ר' יהודה כו'. פירש רב כהנא לפרוקי מתני' כלהו וברייתא אתא וליתיה לפירוקיה קמא דלא שאני ערי מקלט ממעשר ואע"ג דהל"ל אלא, אורחא דתלמודא הוא במקצת דוכתי דלא אמר אלא היכא דחד אמורא מתרץ והדר ביה ודכותה לעיל בסמוך ל"ק הא בבנו הא בבן בנו:
מאן דאמר מתה כר"י: פי' שמכשירו למפרע וסובר דמכאן ולהבא בלחו' הוא פסל ומ"ד בטלה כר"א שפוסלו למפרע ואנן קי"ל דהלכתא כר"י ואע"פ כן לא אתפרש הכא במאי דאיפליגו תרווייהו אליבא דידיה הלכתא כמאן:
טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרבותי: פי' דאנן דרשינן מעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וגגו הוי מעל מזבחי. וי"ל דיואב שפיר ידע מהאי דרשא מעל מזבחי בעינן אלא דהוא סבר דקרנו' מעל מזבחי קרינן בי' וכן פירש"י ז"ל ואפשר דידע שפיר דקרנותיו לאו מעל מזבחי נינהו אלא דאיהו לא דריש כדידן והכי הוי דרי' מעם מזבחי כלומר מסמוך לו תקחנו למות ולא ממזבחי ממש ואפילו מקרנותיו:
והואתפס מזבח שילה: כך הגרסא בכל הספרים וקשיא דהא בימי דוד לא היה משכן בשילה כדאמרינן בעלמא אותו יום שמת עלי נתקיים ויטוש משכן שילה לכך גורס רש"י ז"ל והוא תפס מזבח במה כלומר במונ' במה שעשה דוד במה לפני הארון באהל אשר נטה בעיר דוד כדכתי' וינס יואב אל אוהל ה' ומצינו בספר דברי הימים שעשה המזבח לפניו ע"כ ויפה כיון ז"ל. ויש גורסין במזבח גבעון כי שם היה משכן בימי דוד ושלמה עד שנבנה בית עולמים. ויש לקיים גרסת כל הספרים ישיגים ושילה לאו דוקא אלא משום דשילה היא עיקר משכן יותר מכולם חוץ מבית עולמים וכולן נטפלין לו כדכתי' ויטוש משכן שילה לכן תפס כאן מזבח שילה כי גבעון תחת שילה קם:
והוא גלה לבצרה: פי' לא לברה דאדום דהא אין מקלט אלא בארץ ישראל אלא לבצרה שבא"י ומשום דאיכא אינשי דקרו לבצר בצרה הוא בר דבצרה ממש היינו בצר שהוא ערי מקלט:
רוצח שאני דגלי ביה רחמנא: פי' ומאן דקרו לה סבר דכיון דרוצח שהוא גר נקבר שם כ"ש האזרחי' שלשם:
כאן לקלוט וכאן לדור: הא ודאי מפורש הוא בכל אחת מהם דמתני' מיירי בקליטה כדקתני בהדיא וברייתא בדידה מדקתני וישב בה ולא להשוותם אלא למשבקינהו כפשטייהו דתחומא הוי כעיר למקלט ולא הוי כעיר לדור. ויש כיוצא בלשון הזה בתלמו' ונראין דברים דאפילו לדור דוקא בתחומה אבל בעיבורה דר דהא קי"ל דעיבורה של עיר כעיר לנדרים ולכל דבר כדאיתא במס' נדרים (דף נו ע"ב):
מ"ט דר' יוסי הגלילי דאמר מצוה ואמרינן מי כתיב אם רצח ור"ע מי כתיב ורצח: מסתברא דבהא פליגי דהא ודאי בלשון מקרא איכא עשה וכיוצא בו שהוא מצוה והיינו רובא ואיכא מיעוטא דהוה לשון רשות וכדכתי' וגאל את מחבר אחיו וכיוצ' בו. ר' יוסי סבר דבתר רובא אזלינן ור"ע סבר דבכי הא שבא לקבוע מצוה בדמו של זה צריך מקרא מפורש. וא"ת לענין כל אדם במאי פליגי וי"ל דהא בהא תליא דלעולם נחתי כל אדם חדא דרגא מגואל הדם הילכ' למ"ד גואל הדם מצוה הוי שאר כל אדם רשות ולמ"ד גואל הדם רשות הוי שאר כל אדם באיסור לכתחלה אלא דבדעיב' אין חייבין עליו .לפרסם גירסא הנכונ' דגרסי' ושא' כל אדם אין חייבין עליו:
א"ר זוטרא בר טוביא א"ר רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו: וכתב רבינו מאיר הלוי ז"ל דהא פליגא אדרב הונא דלעיל דאמר רוצח שגולה לעיר מקלטו והרגו גואל הדם בדרך פטור דהשתא היכא שהשיגו בדרך והרגו פטור היכא דיצא משום מבעיא דפטור ע"כ. וכן היה סובר מורי הרב הלוי ז"ל דההיא דרב הונא פליגא ואיהו דאמר כר' יוסי וכר"ע וכסתם מתני' והלכתא כותיה וקשיא לי היכי לא מפרש לה תלמוד' ואי לאו דמסתפינא מרבוותן ז"ל הוה אמינא דטעמא דפליגי נינהו ולא פליגי דדילמא בהא דהכא מודה רב הונא דגואל הדם נהרג עליו כיון שכבר קלטוהו מחיצות לרוצח ודעתו לחזור שם וה"ה שהיה אפשר לומר דאפילו לר"ע ולר' יוסי דאמרי הכא שאינו נהרג הוו אמרי התם נהרג דשאני הכא שפשע הרוצח בעצמו לצאת חוץ למקלטו מה שאין כן התם שהיה בורח למקלטו והיינו דהצריך התם דרב הונא ולא אוקימנא בתנאי דהכא כלל. כנ"ל:
עד עמדו לפני העדה למשפט: פי' כדי שיהו העדה מתרין בו שאם יפשע מכאן ואילך לצאת חוץ לתחומו או אם לא ירצה לדור שם שיהא דמו מותר מכאן ואילך לגואל הדם אם יצא חוץ לתחומו:
ר"ע אומר מניין לסנהדרין שראו בא' שהרג את הנפש שאין ממיתן אותו עד שיעמו' בב"ד אחר שנאמר עד עומדו לפני העדה למשפט: והלכתא כר"ע כדכתי' בדוכתא אחריני ואיכא דקשיא ליה מדקאמרינן בפרק הנשרפין (דף עח) טרפה שהרג שלא בפני ב"ד פטור דהוו ליה עדות שאי אתה יכול להזימה בפני ב"ד חייב שנאמר ובערת הרע מקרבך והינו לפי שדנין אותו הם עצמן בראיותן שלא בעדות אחרות ולא אמרינן התם דאתיא דלא כר' עקיבא ומשמע התם דהתם דברי הכל היא והלכתא היא. אבל י"ל דשאני התם שאי אפשר לדונו בפני עדה אחרת הילכך דיינו ליה אינהו משום ובערת הרע. ואיכא למידק דהכא קתני טעמא דר"ע מדכתי' עד עמדו ובפ' החובל (דף צ' ע"ב) במאי דפליג על ר"ט כזו אוקימנא לדר"ע דאמר כולן עדים ואין עד נעשה דיין דדוקא כשרואהו בלילה דהוו להו עדים ומשום דאין עד נעשה דיין אבל ראוהו ביום הם עצמם דנין אותו. ובמסכ' סנהדרין פרישנא טעמא דר' עקיבא משום דכתיב והצילו העדה וכיון דחזו דקטל נפשא תו לא חזו ליה זכותא ולא משמע דהא דהכא אסמכתא בשלמא הוא ועיקר מילתא בהנהו דהתם דהכא מכיון דאמרינן הכא האי עד עמדו מיבעי ליה דהא מכלל דעיקר דרשא הוא ומדאורייתא. והנכון דהא דהכא עיקר דרשא והנהו דהתם טעמא לקרא נינהו אלא הוו סוגיי דפליגי דבפ' החובל סברי דטעמא לקרא נינהו משום דאין עד נעשה דיין וסוגיא דסנהדרין סברי דטעמא דקרא משום והצילו ואי נפקא לן לפום סוגיא דפ' החובל דסל מאי דאמרינן בכל דוכתין בהדיא דאין עד נעשה דיין מהאי קרא דעד עמדו נפקא לן ומיהו עדיין צריכין לשאול לסוגיא דפ' החובל וכן לר"ע דפליג על ר"ע וכן לקנאי דלעיל דלית להו האי דרשא עד דאינו נעשה דיין מנלן ויש שהיו אומרים בתוס' דטעמא משום דהויא עדות שאי אתה יכול להזימה שאם הוזמו על פי עצמן הרגין לי שגמרו הם עצמם את דינם שאין העד נעשה זומם עד שיגמר הדין על פיו ומזה הטעם אמרו בירושלמי שלא יהיו הדיינים קרובים שאם הוזמו עדים נמצאו נהרגין על פי הדיינים קרוביהם. ומיהו אין זה נכון לפום גמרא דילן בפ' זה בורר שראו אותו הטעם של הירושלמי גבי שלשה אחין וא' מצטרף עמהם שאין עדות אחת מצטרף שהם עדות אחת להזמה כשהן שלש עדיו' ולא אמרינן נמצא אח מת על פי אחיו ופרישנא טעמא משום דהזמה מילתא אחריתי היא ומעלמא אתיא להו וטעמא שאין הדיינים קרובים לעדים משום דקרובים כחד גופא וכאלו עד עצמו נעשה דיין כדפרישנא בדוכתא וטעמא דאין עד נעשה דיין נפקא לן מדכתי' והיה ביום הנחילו את בניו דדרשינן בפ' יש נוחלין (דף קיג ע"ב) כשמעתא דשלשה שנכנסו לבקר את החולה דביום עושין דין ולא בלילה משום דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין ונפקא לן מדכתיב ביום הנחילו לומר. ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה אי נמי נפקא לן כדמפרש ר"י ז"ל הזקן מדכתי' ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ודרשינן במסכ' שבועות שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינים דאלמא שיעמדו עדים לפני ה' ב"ד אח' וכבר הארכתי בזה בפ' בתרא ובפ' ראוהו ב"ד:
בשוגג גולה: פי' בשוגג במעשה כסבור שלא יצא חוץ לתחום או בשוגג בהוראה כסבור שמותר לצאת וגולה דקאמ' לומר שחוזר לגלותו ואינו נהרג:
הא כמ"ד אמרינן דברי תורה כלשון בני אדם: פי' דהא איכא מ"ד הכי ואפילו היכא דאיכא למידרש כי הכא כדפרישית במס' יבמות ומסכת נדרים ובפ' אלו מציאות ובסנהדרין:
ותסברא וכו' והאמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי ר' ישמעאל לכל וכו’: פי’ אם נתחייב מלקות או שמתא חוץ ממסית ומסיח וכ"ש להרגו ואע"ג דבפ' הנחנקין משמע דלא אמרינן שאין נעשה שליח על אביו להכותו ולקללו אלא בשעשה אביו תשובה דהאי עושה מעשה עמך הא ל"ק דהא דהכא כיון דבשוגג הרג עושה מעשה עמך הוא:
לא קשיא הא בבנו הא בבן בנו: פי’ דאע"ג דבתרווייהו קתני בנו ל"ק דהרג בנו דחדא בעי לומר בנו של נהרג דהוי בן בנו לשוגג הורג וחדא בעי למימר בנו של הורג ממש שהיה אחיו של נהרג וזה ברור:
והא דתנא אילן שהוא עומ' בתוך התחום וכו' עד הכל הולך אחר הנוף: דמשמע לפום פשטא שאף העיקר הולך אחר הנוף ואם הנוף בחוץ מותר להורגו אף בעיקר שבפנים ואם הנוף מבפנים אסור להרגו אף בעיקר שבחוץ. הוינן בה בגמרא למימרא דעיקר אילן נופו הוא ורמינהי דתניא לענין אכילת מעשר בירושלים אילן שהוא עומ' בפנים וכו' דמשמע דאין עיקר הולך אחר הנוף ולא נוף אחר העיקר אלא כל חד וחד כדאיתיה נדון וקס"ד שדין זה למעש' ולמקלט שוה הוא דתרווייהו תלו בעיר ותחום ולא מייתינן הכא חדא מהנהו דאייתינן בפ' הבית והעלייה דאפליגו תנאי אי אמרינן שדי נופו בתר עיקרו לענין ערלה ושאר דברים האמורים שם וכן ההוא דאמרינן במס' גיטין פרק המביא (דף כב) לענין חיוב מעשר בענין נקוב העומ' על התחום ונופו נוטה לחוצה לארץ בדאשרוש כולי עלמא לא פליגי דאמרינן שדי נופו בתר עיקרו דהנהו כולהו לא הוו דמו לן להניד הכא דהתם הוא לדון לנופו לפרי לענין יניקתו אי בתר עיקרו או בתר אוירו ואילו הא דהכא לא מייר לענין הפרי עצמו ויניקתו אלא לענין נופו של אילן ואפילו הוא אילן של סרק איזה חשוב יותר עיקרו להיות נדון שהוא מקומו ואם נופו או עיקרו. והא דאמרינן כנגד החומר ולפנים כלפנים. פי' והמעשר נאכל שם ואע"ג דאמרינן פ' כיחצד צולין דעליות וגגין בירושלים לא נתקדשו ואין אוכלין שם פסחים לא קשיא דבפסחים וקדשים קלים שהחמירו בכך ולא במעשר קל כבר פירשו בתוספות:
מעשר בחומר תלי רחמנא: פי’ מדכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו:
ערי מקלט בדירה תלי רחמנא: פי' ישיבה כתיב בה הלכך הלך אחר מקום הראוי לדירה הלכך בנופו מיתדר ליה בעיקרו לא מיתדר ליה. ואיכא דקשיא ליה דהא תחום העיר קולט ואע"פ שאינו ראוי לו לדירה כדדאמרינן לעיל ולאו מילתא היא דהתם מחילו' שפיר חזו לדורה אלא שגזרת הכתוב היא שידור בעיר ובעיבורה בלחו' אבל עיקרו לא חזו לדירה כלל וכדנקטי' בלישנא לא מתדר ליה:
ורמי מעשר אמעשר דתניא לענין אכילת מעשר בירושלים הלך אחר נופו בערי מקלט הלך אחר נופו: והא דפליג להו בתרי בבי משום דהוו עניינים חלוקים כאלו קתני כשם שבירושלים לענין מעשר הלך אחר נופו כך לערי מקלט הלך אחר נופו מ"מ קשיא דהא בהדיא קתני הכא דבמעשר בירושלים הלך אחר נופו ובמתניתא דלעיל תניא כנג' תחומה ולפנים כלפנים וכו'. גרסת הספרים הישנים שלא הוגהו אמר רב כהנא ל"ק הא ר' יהודה הא רבנן ולא גרסי אלא א"ר כהנא ולפי גרסא זו יש מפרשין לתירוצא קמא דלעיל דמפלגינן בין ערי מקלט למעשר לא סתרינן ליה אלא דקא משני רב כהנא דלא תקשי מעשר אמעשר דהא ר' יהודה והא רבנן. ולא נהירא דהא לפום לישנא דמתניתין הא דרמינן מינה להכי נקיט להו תרווייהו משום דמדמה מעשר לערי מקלט לומר שהן שווין בדין זה. ועוד דא"כ מאי האי דמקשינן על תירוצה דרב כהנא מערי מקלט משכח' לה. לכך הנכון כפי' רש"י ז"ל דרב כהנא אלא קאמר ולסתור התירץ הראשון דלעיל ולא חש התלמו' לומר אלא משום דפשיטא ויש נוסחאות שהוגהו וגרסי אלא:
הא ר"י והא רבנן: פירש"י ז"ל דמתניתין דערי מקלט והאי ברייתא בתרייתא דמעשר ר' יהודה דס"ל באילן הלך אחר נופו וברייתא קמייתא דרמינן מינה לעיל על מתניתן רבנן דקים לן דפליגי בהא דר' יהודה וסביר' להו דלא שדינן נופו בתר עיקרו ולא עיקרו בתר נופו אלא כל חד וחד כדאיתיה. והיכי שמעינן ליה לר' יהודה דתניא לענין אכילת מעשר במערה הלך אחר פתחא ובאילן הלך אחר נופו וקים לן דרבנן פליגי עליה וכדפי' רש"י ז"ל וכדכתיבנא ופרכינן על תירוצא דרב כהנא אימור דאמר ר' יהודה גבי מעשר לחומרא פי' דמהיכן שמעינן מהא דס"ל לר' יהודה דבערי מקלט ובמתני' דלעיל נמי הלך אחר נופו דבשלמא אנן קי"ל דלענין מעשר אמרה בין לקולא לחומר' היא אפשר לומר דה"ה לערי מקלט וכדמתני' לעיל דתני להו כחדא. אבל הכא מדלא נקט ר' יהודה אלא מעשר לחו' דלמא לא אמרה למעשר אלא לחומרא בלחו' ומשום דמספקא ליה אי נופו בתר עיקרא או לא ואזיל בתריה לחומרא וכדמפרש ואזיל דשפיר משכחת לענין מעשר ללכת אחר נופו לחומרא בין כשהוא בפנים בין כשהוא לחוץ אבל גבי ערי מקלט לא משכחת להו תרווייהו לחומרא וכדמפרש ואזיל. כיצ' עיקרו בחוץ ונופו בפנים אמרינן חומרא בתר נופו לענין פדיה דכי היכי דבנופו בפנים לא מצי פריק שאין פודין מעשר טהור בירושלים בעיקרו בחוץ נמי לא מצי פריק וה"ה דלא מצי אכיל לחומרא דדלמא כבחוץ הוא נדון והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ אמרינן לחומרא לענין אכילה דבי היכי דבנופו בחוץ לא אכיל בלא פדיה בעיקרו דבפנים נמי לא מצי אכיל בלא פדיה פי' בלא פדיה דמעיקרא כשהיה בחוץ כדפירש"י ז"ל דאלו למיפרקיה השתא בנופו לא מצי פרקי ליה דדלמא דינו כבפנים שאין לו פדיון. ויש ספרים דגרסי בהדיא ומפרק נמי לא מצי פרקי ליה. אלא גבי ערי מקלט בשלמא עיקרו בחוץ וכו':
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה