קטגוריה:אסתר א יא
להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
לְ֠הָבִ֠יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יׇפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
לְ֠/הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַ/מַּלְכָּ֛ה לִ/פְנֵ֥י הַ/מֶּ֖לֶךְ בְּ/כֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְ/הַרְא֨וֹת הָֽ/עַמִּ֤ים וְ/הַ/שָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔/הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
תרגום שני
• לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- "לפני המלך" מיותר.
- ולמה לא אמר להביא את ושתי בכתר מלכות לפני המלך, שהלוא הכתר תלבש קודם שתבוא לפני המלך :
"להביא".
- ג. שצוה להם להביא שהלשון מראה שיביאוה בעל כרחה כאחת שפחותיו.
- ד. שצוה שיביאוה באופן שידעו הכל כי מביאים את "ושתי המלכה" לא המלכה ושתי, שמן בואה לפני המלך ידעו כל העמים שאין מלכותה עצמי לה, והוא ע"י שיביאוה לפני המלך בכתר מלכות, רצה לומר שלא תלבש הכתר עד אשר תבוא לפני המלך, ורצה לומר לפני המלך עת שתהיה לפניו אז תהיה בכתר מלכות לא קודם לכן, ובזה יכירו הכל שאין ראוי לה ללבוש הכתר בהיותה לבדה כי הדיוטית היא.
- ה. תכלית מטרת חפצו להראות העמים והשרים שלא לקחה בעבור יחוסה רק בעבור יפיה "כי טובת מראה היא", שאם היה לוקחה בעבור יחוסה ובעבור שעל ידה זכה למלכות לא יתכן שיראה את יפיה, כי הלא בין יפה בין כעורה היה לוקחה אחר שעימה לקח חבל המלוכה, והלא זה בזיון אל המדינות אם מראה יפיה, כאלו היופי חשוב יותר מן המלכות שהשיג על ידה, אבל בזה גילה כי אין מחשיב אותה למלכה מצד עצמה, וזכה בהמלכות מצד עצמו בכחו וגבורתו.
אלשיך
ונשוב אל ענין הכתוב, הנה המלך ראה והנה תוכל להתנצל. א. באומרה שהיא מלכה בת מלכים מצד עצמה כאשר כתבנו. ב. כי קיא קלון על כבודה הוא שתבוא לפני העמים והשרים. ג. כי אולי לא תהיה יופיה לחן בעיניהם ותהיה נסיונה לבוז לה ולבעלה, כמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה ג יד) שאמרה היא כך. על כן בא ותיקן בשליחותו מעמד שלשתן, על הראשונה אמר להביא את ושתי המלכה, כאשר כתבנו כי עיקרה הוא שמה ומלכותה מאתו הוא. ועל השנית אמר לפני המלך, כלומר לא לפניהם היא באה כי אם לפני המלך שהוא העיקר, והראיה כי הלא היא תבא בכתר מלכות שאין תכסיס זה רק לבא אל המלך, ולא אל העמים ושרים הטפלים אל הכתר. ושמא תאמר הלא כמה פעמים באה אל המלך אך הפעם אין הדבר רק למען יביטו יראו בה עמים ושרים, כי עיני המלך כבר שבעו מהביט עליה, באופן שאליהם תתייחס ביאתה שם ולא אליו. על כן אמר להראות העמים ולא אמר לראות העמים וכו', לומר אלי תבואי ואני אתיחס למראה את יפייך אליהם. ועל השלישית אמר כי טובת מראה היא, כלומר היא ואין זולתה, כלומר ולכן אל תיראי כי לא תבושי. והנה אמרו רבותינו ז"ל (מגילה יב ב) שצוה להביאה ערומה וכמו זר נחשב העדר רמז דבר זה בכתוב. ואפשר שמו לבם אל כפל הכתוב, כי באומרו את יפיה ידוע שטובת מראה היא, ועוד כי אומרו טובת מראה הוא גדר גרוע מלשון יפיה, וגם למה שינה ולא אמר כי יפה היא מעין אומרו את יפיה. אמנם הנה לשון אומרו טובת מראה יצדק על מראה הפנים, אך אומרו יפיה יכלול כל מציאותה. על כן אמר מה שרצה להראות הוא את יפיה הכולל כלה, כי לראות פניה לבד אינו כלום כי הלא ידוע הוא לכל כי טובת מראה היא, מהם על פי הראיה ומהם לשמע אזן. או יאמר להראות את יפיה כלומר שהיופי הוא עצמיי, וזהו אומרו יפיה, כלומר מצד עצמה ולא מתמרוקי הנשים, ואין זה רק בגוף, כי הלא בפנים טובת מראה היא, ואפשר שהוא על ידי תמרוקים הנתנים בפנים. או את יפיה באופן ידוע שטובת מראה היא, כלומר היא מצד עצמה ולא מקשוטיה ולא יבחן רק על ידי הראות אותה ערומה. ולפי זה נאמר כי להיותו חש על בזיונה ובזיונו שתתבזה אשתו לעיני העמים והשרים, על כן הקדים ואמר שתבא בכתר מלכות, כי זה לעומת זה עשה, כי הרואה אותה בניוולה לא תקל בעיניו כי גם יראה בגדולתה וביקרותה כי כתר מלכות בראשה:
מדרש רבה
"כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ" - אמר רבי יצחק: אומות העולם אין להם ישיבה. איתיבון: והכתיב כשבת המלך! אמר להם: בשבת המלך אין כתיב כאן אלא כשבת המלך, ישיבה שאינה ישיבה; אבל ישיבתן של ישראל ישיבה, שנאמר (שופטים יא, כו): "בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה".
אור חדש
פרק א/פסוק יא
להביא את ושתי המלכה (אסתר א, יא) וגו' ואח"כ כתיב ותמאן המלכה ושתי (שם א, יב) וזה מפני כי המלך נתן לה כבוד המלכות ומתחלה לא היתה מלכה כי מלכות בלטשצר נסתלק לגמרי כשנהרג ובטל השם יתברך מלכותו ולפיכך לא היתה מלכה ואח"כ ע"י המלך אחשורוש שנשאת לו נעשתה מלכה ולפיכך כתיב ושתי המלכה ושם מלכה בסוף לומר כי כשנשאה אחשורוש נעשת מלכה ואח"כ כתיב ותמאן המלכה ושתי (שם) כלומר שהיא אמרה שהיתה כל ימיה מלכה ולא קבלה מאחשורוש המלכות ולכך כתיב המלכה ושתי כי אמרה שהיא חשובה כמו המלך ולכך אין לה לבא אליו כמו שאמר המלך ועוד כי אצל להביא ושתי סמך תיבת המלכה אל תיבת המלך דכתיב להביא את ושתי המלכה לפני המלך כלומר שהיתה מלכה לפני המלך אצל ותמאן סמך ושתי אל מלת מלך דכתיב (שם) ותמאן המלכה ושתי לבא לפני המלך שאמרה כי היא מלכה בלא אחשורוש והיה אדרבה מצד המלך היא (ספר אור חדש עמוד צו) כמו הדיוט כי אמרה כי אחשורוש אע"ג שעתה מלך מ"מ הדיוט הוא ומלך מעצמו אבל ושתי בת מלכים היא בעצמה ולפיכך מלכה היא בעצמה ומצד אחשורוש יש כמו צד שהוא הדיוטות.
להביא את (שם) וגו' אמר להביא את ושתי ולא אמר שיאמרו לושתי המלכה שתבוא לפני המלך אבל אמר שנותן להם כח להביא אותה בעל כרחה כי אמרו פן תאמר היא שום התנצלות מה שאינה רוצה לבא לפני המלך וע"ז אמר שיביאו המלכה לפני המלך ויש להם כח במקום המלך כאלו המלך שם ולפיכך כתיב ותמאן המלכה לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים (שם) ור"ל כי בודאי היא אמרה טעם לדבריה שאינה רוצה לבוא והסריסים אמרו כי המלך נתן ביד הסריסים כל זה וכן אמר אח"כ אשר לא עשתה מאמר המלך אחשורוש אשר ביד הסריסים (שם) ואלו אמר שיאמרו לושתי שתבוא היה משמע שאינם רק שלוחים שיאמרו לה דבר המלך וא"כ אם אמרה שום טעם לדבריה שלא תבוא לא היה להם יכולת יותר ואמר (שם) להביא את ושתי לפני המלך והל"ל להביא את ושתי להראות לעמים את יפיה אבל פירושו שתבוא לפני המלך להיות נהנה ממנה דרך זנות ותאוה ולפיכך לא כתיב להביא את ושתי בכתר מלכות לפני המלך רק שהוא חפץ בה בשביל תאותו, ואמר להראות את העמים ואת השרים יפיה (שם א, יא) כי העמים כל אשה יפה בעיניהם שלא הורגלו כל כך ביופי ולכך אמר ג"כ והשרים אעפ"י שהורגלו בנשים יפות ולא אמר להראות השרים בלבד מפני כי השרים אינם הרבה ואפשר אצל הרוב אינם יפה ולכך אמר להראות העמים שאצל הרוב היא יפה כי העמים הם הרבה מאוד ואצל כולם היא יפה ואמר להראות את יפיה ולמה לו זה רק בא לומר כי ראויה היא למלכה כי היופי בפרט ראוי למלכה כדכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך (ישעיה לג, יז) ורצה אחשורוש לומר כי כל אשר שייך לו הכל ראוי למלכות וזה חשיבות מלכותו ודבר זה רצה להראות ומפני כי באולי י"ל אף כי היתה יפה מאוד שמא אין תואר שלה טוב ולכך אמר כי טובת מראה היא (אסתר א, ז) ולכך היה מראה שלה יפה אשר היופי ראוי למלכות כמו שאמרנו דכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך (ישעיה לג, יז).
תרגום ויקיטקסט: - להביא את ושתי המלכה ממשתה הנשים אל משתה הגברים לפני המלך, כאשר היא לבושה בכתר מלכות; - להראות לכל העמים והשרים שהשתתפו במשתה את יופייה של ושתי, כי הייתה טובת-מראה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א יא.
מדוע רצה המלך להביא את ושתי?
הרודוטוס מציין, שהפרסים נהגו לשתף את נשותיהם במשתה. המלך פקד להביא רק את ושתי, ולא את נשות השרים, שהיו במשתה המלכה (אסתר א ט). המלך כנראה לא רצה שיופיין של הנשים האחרות יפגע ביופיה של מלכתו.
חז"ל (מדרש רבה, מגילת אסתר, פרשה ג.) הסבירו שהמלך דרש שוושתי תבוא ערומה, לבושה בכתר מלכות בלבד להראות את יפי גופה ולא את יפי בגדיה. אפשר שוושתי חשבה שהמלך הוא רודף נשים שיכור ובאמת פקד עליה לבוא ערומה.
לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה
המלך פקד על סריסיו להביא את המלכה. המלך נהג לפקוד על משרתיו: (אסתר ה ה): "מַהֲרוּ אֶת הָמָן", (אסתר ו יד): "וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן". מתוך כבוד לפקודת המלך "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ", ולמלכה הם לא ניסו להביא אותה בכוח, בועטת וצועקת.
לפי חוקי חמורבי מספר 26, אסור לאדם, שקיבל פקודה מהמלך, להעביר את התפקיד לאחר. הסריסים צווו להביא אותה, ולא יכלו להעביר את תפקידם לסריס המלכה, אבל יכלו לבקש ממנו עזרה.
הסריסים נכנסו להיכל המלך ללא הזמנה מהמלכה, שסביר שישבה על כסא המלכות בזמן משתה הנשים שהמלך הורה לה לעשות. ייתכן שהיתה לה רשות להרוג את סריסי המלך שנכנסו לא קרואים והפריעו למלכה לבצע את פקודת המלך לעשות משתה לנשים, שיביא כבוד לה ולמלכותו.
סביר שהסריסים חזרו מילה במילה על דברי המלך בפרסית, והמלכה (שהיתה ממוצא בבלי, לפי חז"ל) לא הבינה או עשתה עצמה כאינה מבינה. ניתן להבין זאת מתוך פקודת המלך (אסתר א כב): "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ". וושתי לא העלתה בדעתה שהסריסים יאשימו אותה שהיא מאנה (אולי לאחר הפצרותיהם והסבריהם) (אסתר א יב), וכך יגזרו את דינה להדחה או מוות.
הסריסים נכשלו בתפקידם להביא את המלכה:
- אסור היה להם להגיד את דברי המלך למלכה, כי זאת לא היתה פקודה למלכה.
- אסור היה להם לדבר בפרסית, אם המלכה לא מבינה אותם.
- הם היו חייבים למצוא דרך מכובדת ביותר, לתת למלכה כבוד רם, להסביר את בקשת המלך בעדינות, ולהבטיח לה כל מה שאפשרי (עד חצי המלכות).
אמנם לא נאמר שהמלך כעס על מהומן (ראש הסריסים), אבל שמו לא מופיע יותר - ייתכן שהוא הוענש על כשלונו.
המלך כעס על וושתי, כי אפילו אם הסריסים נכשלו, היא היתה צריכה להבין מה הוא מבקש ממנה. אילו היא אהבה אותו, היתה באה לבושה בכתר מלכות ובגדי מלכות. ניתן להבין שהמלך גם הוא לא כל כך אהב אותה, וכשראה שהיא לא מכבדת אותו היה לו קל לגרש אותה מעליו.
מאין להביא את המלכה?
המלך לא ציין מאין סריסיו יביאו את המלכה, כשם שהוא לא ידע מאין יביאו הסריסים את המן באמרו (אסתר ה ה): "מַהֲרוּ אֶת-הָמָן, לַעֲשׂוֹת אֶת-דְּבַר אֶסְתֵּר". אין ודאות שהמלך ידע איפה המלכה נמצאת, לפיכך אפשרי שהמלך לא ידע שמשתה הנשים עדין לא נגמר ושהמלכה עדין מבצעת את פקודתו: לקיים משתה מכובד לנשים, והוא מפר את פקודתו הקודמת.
בְּכֶתֶר מַלְכוּת
לבושה במלוא פאר מלכות כדי להראות (אסתר א ד): "אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ". המלך היה גאה במלכתו וכך אנו רואים שכאשר (אסתר ה א): "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" היא (אסתר ה ב): "נָשְׂאָה חֵן, בְּעֵינָיו". כך רצה המלך להראות את מלכתו.
המלך הדגיש שהיא חייבת לבוא עם כתר מלכות. בצורה זאת המלך ציין, שבפקודתו לעשות משתה לנשים בהיכל המלכות נכללה פקודה ברורה לשאת בגאוה והוקרה את הכתר שהוא נתן לה - סמל שלטונו ועוצמתו, בביתו ובממלכתו. קיימת אפשרות שוושתי לא הביאה את הכתר למשתה הנשים, וכך היא נתפסה שהיא לא העניקה מספיק כבוד למלך. וושתי חששה למשוך תשומת לב לזה, ולכן היא העדיפה לא להורות למשרת להביא לה את הכתר.
בכבוד?
המלך מציין את שמה של המלכה ואת תוארה, מציין את מטרת ההזמנה, וגם מזכיר לה שבעיניו היא טובת מראה. אולם היחס שלו גם מראה שהוא לא איפשר לה לסרב. כשם שהמן פעמים לא היה יכול לסרב לבוא למשתה של אסתר, ומרדכי לא היה יכול לסרב לתהלוכת הכבוד שנכפתה עליו (אסתר ו י): "וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי".
נכדתו של נבוכדנצר מלך בבל
לפי המדרש וושתי היתה נכדתו של נבוכדנצר מלך בבל (תלמוד בבלי, מסכת מגילה פרק א, דף י ע"ב.). אישה רמת מעלה שכזו העניקה לבעלה, מלך פרס ומדי, זכות לשליטה בממלכה האדירה שהפרסים כבשו מהבבלים. הצגתה לפני האורחים הראה על איחוד המעצמות וביסוס השלום בממלכה, דבר שהיה חשוב למלך.
הקבלות
זכות המלכה לסרב
כידוע, אסור היה לבוא למלך ללא הזמנה, ויתכן שגם למלכה היתה זכות לא להרשות לזרים בלתי קרואים לבוא אליה. אנו רואים שהמלך בכבוד הציע למלכתו (אסתר) (אסתר ה ג): "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת", ו(אסתר ח א): "נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, אֶת-בֵּית הָמָן", שבו היא היתה שוררת (אסתר א כב) ומחליטה מי ינהל את ביתה (אסתר ח ב). מאוחר יותר, נראה שאסתר הזמינה בשם רק את (אסתר ה ד): "הַמֶּלֶךְ וְהָמָן", ואכן רק הם באו, ולכן המלך היה חיב לברוח לגן להביא את שומריו (אסתר ז ז).
המלך היה מודע לזכותה זו של המלכה. עם זאת, במשתה זה, המלכה קיבלה זכות לארח את הנשים באולם בו היה כסא המלכות של המלך (אסתר ה א), ולא בבית הנשים. אפשרי שהיא ישבה על כסאו בבית המלכות. למעשה המלכה והנשים היו אורחות בבית המלך. לכן המלך חשב, שזכותו חזקה מזכותה. וכשם שהוא יכול לקרוא לה כשהיא בבית הנשים, כך הוא יכול לקרוא לה כשהיא בביתו.
מרדכי הבין את פקודת המלך כראוי
בהמשך, מרדכי הבין שהמלך דרש שוושתי תבוא לבושה מלכות וכתר, ככתוב: (אסתר א ד): "בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ". לכן אסתר הודרכה לעשות את מה שוושתי בחוצפתה סרבה לבצע. אסתר הופיעה בערב (אסתר ב יד) ולא בלילה; כלומר, אסתר הופיעה לבושה כמלכה יפת תואר, למשתה הערב של המלך ואורחיו, ולא ישר למיטת המלך. אסתר זכתה במלכות כי היא הופיעה לבושה כאלה עשתורת (אלת האהבה, הפריון והמלחמה). המלך התרגש מיופיה ויחוסה, והניח את כתר המלכה על ראשה והמליכה (אסתר ב יז). בהופעתה האלוהית, אסתר היתה טובה יותר מוושתי, והעניקה למלך, בנוכחות אורחיו, כבוד שאין למעלה ממנו. אסתר אכן הפנימה את התובנה שהמלך אוהב את עושרו, יופיה והנהגתה כמלכה, וכך היא הופיעה פעם נוספת, כהפגנת-כוח ומבלי שנקראה, כדי להזמין את המלך למשתה, (אסתר ה א): "בלבוש מלכות". זאת היתה כוונת המלך בפקודתו.
מקורות
נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (19/02/2011)
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "אסתר א יא"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.