קטגוריה:אסתר א יב
ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/תְּמָאֵ֞ן הַ/מַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָ/בוֹא֙ בִּ/דְבַ֣ר הַ/מֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּ/יַ֣ד הַ/סָּרִיסִ֑ים וַ/יִּקְצֹ֤ף הַ/מֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַ/חֲמָת֖/וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
מתיבא ושתי מלכתא ואמרת להון לשבעא סריסיא גואי איזילו ואימרו ליה למריכון שטיא דאף אתון שטיתון כוותיה. אנא היא ושתי מלכתא בת מלכיא דמלכי בבל מן שירותא אבא לקביל אלפא חמרא שתי ולא אטעי יתיה חמרא למימר מילין דלא כשרין כוותך.
בה שעתא אזלו ואמרין ליה למלכא מה דשלחת ליה ושתי מלכתא. וכד שמע מלכא ית פתגמיא האילין רגיז רגזא רבא ורוגזיה דליק ביה.
ותוב שלח עלה ביד שבעתי סריסיא דמלכותא דיתבן קדמוי במלכותא. כען אזילו ואימרו לה לושתי מלכתא אין לא תשמעין מיליי ותעילין לקדמי ולקדמיהון דמלכיא האלין קטילנא יתיך ומובידנא ית שופריך מיניך.
וכד אזלו רברבני מלכא ואמרו לה ולא ספגת יתהון אלא מתיבא ואמרת להון אזילו ואמרו למלכא טפשא דמקלקלן עצתיה ולא תקינן גזירתיה הלא אנא ושתי מלכתא בת אויל מרודך ברתיה דבריה דנבוכדנצר מלכא דבבל וממה דבריתי עד כאן לא חזא אינש גופי אלא את מלכא בלחודך. כען אין אנא עיילא לקדמך ולקדמיהון דמאה ועשרין ושבע מלכין קיטרי תגא קטלן יתך ונסבין יתי לאינתא.
מתיבא רבתא דפרסייתא ואמרה לה לושתי מלכתא אין קטיל יתיך מלכא ומוביד ית שופריך מיניך ולא תפרסים ית שמא דיליך וית שמא דאבהתיך ולא תחזין גופיך לכל בר נש אלא למלכא בלחודוי.
בה שעתא כד אמרו רברבני מלכא למלכא דסרבת ושתי מלכתא למיעל היכמה דאמר מלכא ביד סריסיא ורגיז מלכא לחדא וחימתיה תקיפת עלוי.רש"י (כל הפרק)
"ותמאן המלכה ושתי" - רבותינו אמרו לפי שפרחה בה צרעת כדי שתמאן ותהרג לפי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת
"ויקצף" - ששלחה לו דברי גנאירש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וַיִּקְצֹף – שֶׁשָּׁלְחָה לוֹ דִבְרֵי גְנַאי (שם י"א ע"ב).
מלבי"ם (כל הפרק)
השאלות:
- מה שאמר "לבא בדבר המלך אשר ביד הסריסים" משמע שהוא נתינת טעם שמצד זה לא רצתה לבא.
- גם להבין הכפל "ויקצוף", "וחמתו בערה בו" :
"ותמאן".
מבאר כי מה שושתי לא רצתה לבא היה על כי הבינה כונתו שרוצה להורידה ממעלתה שחשבה עד עתה שיש לה חלק בהמלכות מצד נחלת אבותיה, וזהו שאמר "ותמאן", יען שהיא לפי דעתה המלכה ושתי שמלכותה מצד עצמה, על כן לא רצתה לבוא משני טעמים :
- א. בדבר המלך יען שפקד עליה שתבא באופן שיתראה שאין לה חלק במלוכה ולא תלבש הכתר טרם בואה לפניו,
- ב. אשר ביד הסריסים אשר צוה להביא ע"י הסריסים שכדי בזיון וקצף.
והנה בזה הפרה כל עצתו שרצה להחזיק במלכות מצד עצמו והיא עמדה נגדו לאמר שמלכותו לא נצמח רק על ידה, וע"ז על זה "ויקצוף המלך מאד", ר"ל כי הבדל יש בין קצף ובין חמה, שהקצף הוא בגלוי, והחמה מורה על שמירת הקנאה בלבו בלי יגלה מן השפה ולחוץ, ופה היו שני ענינים :
- א. הקצף הגלוי, על שסרבה לעשות מצותו שזה היה בפרהסיא.
- ב. החמה הפנימיית אשר בערה בלבו על שעל ידה נתבטלו כל מחשבותיו וכל מה שטרח עד הנה בהסעודה למען ימלוך ממלכה בלתי מוגבלת היה עתה לאפס, ויען שזה לא יכול להגיד, כי עצות האלו היו צפונים בלבו, לא הראה הקצף הזה, רק "חמתו בערה בו" :
אלשיך (כל הפרק)
(יב) ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר וכו'. הנה זולת הוללות רעת מציאות השליחות להביאה לידי בזיון, הסכיל עשו בשלשה דברים הוזכרו בכתובים הקודמים.
- שבעלות על לבו הדבר הרע ההוא לא נתייעץ לא עם עצמו במיתון ולא עם אחרים לראות אם טוב ואם רע, ומה גם על דבר כזה שהחרטה מצויה בו.
- שלא שלח אליה לאמר תבא עם נערותיה כדרך מלכה כמוה, או לפחות עם סריסיה משרתי פניה, ולא עם הסריסים המיוחדים לשרת את המלך, שאינו לפי כבודה תבא כנצורה ביד שלוחי הבעל משרתיו.
- שלא שלח לבקש ממנה תבא אל המלך כבאה ברצון ובחירה רק שיביאוה כעבד מלך או שפחה, שיצוה המלך להביאה מדעתה ושלא מדעתה. ושלשת אלה הזכיר למעלה, הראשונה באומרו כטוב לב המלך וכו', כי בלי מיתון רק כטוב לבו מיד אמר וכו'. והשנית באומרו למהומן וכו' המשרתים את פני המלך אחשורוש. והשלישית באומרו להביא את ושתי וכו', ולא אמר שתבא ושתי עמהם. והנה זולת טענתה שהזכרנו שהיא מלכה מצד עצמה כי בת מלך היא כנרמז באומרו ותמאן המלכה ושתי, גם על שלשת אלה העיזה פניה. וזהו אומרו לבא בדבר המלך, כלומר שלא היה שם רק דבר המלך שיצא מפיו, ואולי במיתון מה, ישיב אל לבו כי הקשה לשאול, כי רע ומר הדבר ויתחרט אחר כך, על כן לא באה על דבור קל. ועל השנית אמר ביד הסריסים שרמז שני דברים. א. שלא היה עם נערותיה רק ביד הסריסים, וגם לא עם סריסיה רק הסריסים הידועים הנזכרים למעלה המיוחדים למלך משרתי פניו, וזהו אומרו הסריסים בה"א הידיעה. והשלישית רמז באומרו ביד שלא תלה בבחירתה רק ביד הסריסים שתמסר בידם שהם יביאוה:
ויקצוף המלך מאוד כי לא נעשה רצונו לפני כל רבים עמים, ומה גם כי יאמר בלבו איכה ישמעו דבריו לפני העמים והשרים ושרי המדינות אשר לפניו הם מלכי האפרכיות, והמה ראו כי אין המלך שורר בביתו: ושמא תאמר הלא לעומת זה ראוי למלך אל יהי סכל, וישקיף וירא כי קשה כשאול שאלתו הרעה. ומי האשה תשמע אליו לדבר הזה, כי כל כבודה בת מלך פנימה, ומה גם לרבותינו ז"ל (מגילה יב ב) שצוה יציגוה כיום הולדה ערום ועריה לפני המלך והשרים, ומי האשה תשים עצמה כך לא לפניהם ולא לפני הדיוטות אשר על שלחן המלך וכל העם הנמצאים בשושן הבירה. ואדרבה עליו להחזיק לה טובה שלא באה ולמה זה קצף מאד עם היות ששאל שלא כהוגן. לזה אמר וחמתו בערה בו, והוא ענין מאמרם ז"ל בבראשית רבה (מט ח) על פסוק נוקם ה' ובעל חמה, ופירשו ז"ל שמדתו יתברך אינה כמלך בשר ודם שהחמה גוברת עליו ותעשה לו יעשה אשר לא טוב, ויתחרט אחר כך, וגם שרואה האיש בעשותו הדבר כי לא טוב הוא לא ימנע כי תגבר עליו חמתו. אך הוא יתברך לא כן הוא, רק עם היותו נוקם הוא בעל חימה, כלומר בעל ואדון על החימה למשול עליה בל תעבור מנקודת קו הטוב והיושר להעשות. וזה יאמר פה כי המלך הלזה בשר ודם ומלך טפש היה, כי גם שלא יבצר ממנו כי שאל שלא כהוגן קצף מאד, יען שאינו כמלכו של עולם יתברך שהוא בעל חימה, כי אם שחמתו בערה בו וגברה עליו ולא יכול להתאפק נגדה: או יאמר, באשר נדקדק אומרו וחמתו בוא"ו, ולא אמר כי חמתו בערה בו, כנתינת טעם אל אשר קצף מאד. וגם אומרו בו. והוא כי הנה קצף מאד על שאמר ולא נעשה רצונו, אך שב לבו אליו והרהר כי הלא לא עליה אשמת דבר כי אם על עצמו שהקשה לשאול כעיר פרא שתתבזה אשתו לעיני העמים והשרים וכל הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן. ועל כן לעומת הקצף אשר קצף על עוברה רצונו, חמתו בערה בו בעצמו, אומר בלבו אנכי הסבותי בזיוני הזה הנמרץ, וזהו וחמתו בערה בו ועל כן נהפך לבו לזכותה. ולא היה מקום לעשות על ידי עצמו לאמר שהדין עמה והוא מוחל על כבודו כי שלא כהוגן שאל, כי זה יהיה לו לבושת וגם לחרפה להשפיל עצמו תחת אשה, ואחרי בזותה אותו ישוב לסבול ולחפות עליה ויבזו עמים והשרים בעיניהם, והיא גם היא לא תחשבנו עוד ותיבז לו בלבה, על כן יעצוהו כליותיו להגיש משפטו אל החכמים ולסדר טענותיו באופן יזכוה על פי הדת. ויהיה זה לו אסוף חרפתו כי יאמר כי הדת תכריחנו, ותהיה השארות האשה היפה אצלו בדרך כבוד, על פי הדת אשר יורוהו המורים: או יאמר וחמתו בערה בו, ולא שיעור מופלג תצא ממנו וחוצה לפעול נקמה מיד בחמתו, רק בו מיניה וביה. ובזה עצר כח להמלך ולשאול לחכמים כדת מה לעשות:
מדרש רבה
"עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ" ר' כהן בשם ר' עזריה על כסא מלכותו מלכתו כתיב בא לישב על כסא שלמה ולא הניחוהו אמרו לו כל מלך שאינו קוזמיקרטור בעולם אינו יושב עליו עמד ועשה לו כסא משלו כדמותו הה"ד "על כסא מלכותו" על כסא מלכתו כתיב וכי איזה כסא היה (מ"א י, ח): "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל" א"ר אחא והכתיב (שם ב י, א) "ולאחאב שבעים בנים בשומרון" א"ר הושעיא רבה כשם שהיו לו שבעים בנים בשומרון כך היו לו שבעים בנים ביזרעאל וכל אחד ואחד היו לו שני פלטירין אחד לימות החורף ואחד לימות הקיץ הה"ד (עמוס ג, טו): "והכיתי בית החורף על בית הקיץ" ר' יודא ברבי סימון אמר ארבעה שנאמר "ואבדו בתי השן" ורבנן אמרי ששה שנאמר "וספו בתים רבים נאם ה'" וכאן הוא אומר "כסא שן גדול" ר' הושעיא רבה אומר שהיה עשוי כטירכי מרכבתו של מי שאמר והיה העולם הקב"ה וכה"א "שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא" שש כנגד ששה רקיעים ולא שבעה הן אמר ר' אבון הן דמלכא שארי טיטיון שש כנגד שש ארצות ארץ אדמה ארקא גיא ציה נשיה תבל וכתיב (תהלים ט, ט): "והוא ישפוט תבל בצדק" שש כנגד ששה סדרי משנה זרעים מועד נשים נזיקין קדשים וטהרות שש כנגד ששת ימי בראשית שש כנגד שש אמהות שרה רבקה רחל ולאה בלהה זלפה א"ר הונא שש כנגד שש מצות שהמלך הוא מוזהר עליהם ומצווה דכתיב (דברים יז, יז): "לא ירבה לו נשים" "לא ירבה לו סוסים" "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד" (שם טז, יט) "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד" עלה במעלה ראשונה הכרוז מכריז ואומר לו "לא ירבה לו נשים" בשנייה מכריז "לא ירבה לו סוסים" בשלישית מכריז "וכסף וזהב לא ירבה לו" ברביעית "לא תטה משפט" בחמישית "לא תכיר פנים" בששית "לא תקח שחד" וכה"א "וְיָדוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת" בישיבתו בא לישב אומר לו דע לפני מי אתה יושב לפני מי שאמר והיה העולם.
אמרו כיון שמת שלמה עלה שישק מלך מצרים ונטלו מהם א"ר שמואל בר נחמן הוא שישק הוא פרעה ולמה נקרא שמו שישק מפני שבא בשקיקות על ישראל ואמר הריני נוטל אותו בכתובת בתי עשה מלחמה עם זרח הכושי ונטלו ממנו עשה אסא מלחמה עם זרח הכושי ונפל בידו ונטלו ממנו תאנא אסא וכל מלכי יהודה ישבו עליו וכיון שעלה נבוכדנצר והחריב את ירושלים הגלה אותו לבבל ומבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום א"ר אלעזר בר' יוסי אני ראיתי שבריו ברומי נבוכדנצר ישב עליו כורש ישב עליו אחשורוש בא לישב עליו לא הניחוהו אמרו ליה מי שאינו עשוי קוזמוקרטור בעולם אינו יושב עליו עמד עשה משלו בדמים הה"ד "עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ"מלכתו כתיב.
"וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּא מֵאַחֲרָיו" א"ר אחא כהדא קדירתא דדרגיש "וְיָדוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה" עלה במעלה הראשונה והארי פושט לו יד ובשנייה נשר פושט לו יד אל מקום השבת כך מקבלין אותו ובמקום השבת שרביט הזהב מאחוריו ויונה נתונה בראשו ועטרה של זהב בפיה כדי שיהא המלך יושב בשבת ועטרה של זהב נוגע ואינו נוגע:
תרגום ויקיטקסט: אולם המלכה ושתי מיאנה (לא הסכימה) לבוא, ולא צייתה לדבר המלך שאמרו לה שבעת הסריסים; והמלך קצף (כעס) מאד, וחמתו בערה בו (רתח מזעם).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א יב.
ותמאן המלכה ושתי לבוא - מדוע?
מדוע סירבה ושתי לפקודת המלך? וכי לא ידעה שהפרת פקודת המלך תביא עליה עונש חמור?! כמה תשובות.
1. ושתי ערכה את המשתה בבית המלכות של אחשורוש (אסתר א ט). כידוע (אסתר ד יא): "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא - אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית". כך הופיעו סריסי המלך במשתה הנשים בבית מלכותו ללא הזמנה, וושתי לא היתה חייבת לקבל אותם או לשמוע אותם.
- להקבלה: אסתר אמרה (אסתר ה ד): "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ", כלומר רק המלך והמן הוזמנו, ואכן נאמר (אסתר ה ה): "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר", ללא אנשים נוספים, כשם שאמר המן (אסתר ו יב): "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה, כִּי אִם אוֹתִי". ובהמשך אנו רואים (אסתר ז ז): "וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן", וחזר עם שומריו, (אסתר ח א): "וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ". מכאן, שכאשר אסתר הזמינה את המלך והמן, שאר האנשים שאינם מוזמנים אינם רשאים לבוא למשתה המלכה.
2. המלך פקד על ושתי לעשות משתה-נשים בבית-המלכות, והנה הוא פוקד עליה להפסיק את משתה-הנשים ולבוא אליו. המלכה לא קיבלה את הפקודה החדשה, כי את פקודת המלך הראשונה אין להשיב (אסתר ח ח): "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, אֵין לְהָשִׁיב".
3. המלך לא פקד על המלכה לבוא - הוא פקד על סריסיו להביא את המלכה.
4. החוק החדש שהוציא המלך (אסתר א כב): "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ", מלמדנו שהמלכה לא הבינה פרסית ולא הבינה את פקודת המלך. הסריסים היו חייבים להביא את המלכה, אבל הם רק הודיעו לה ולא ניסו להביאה בכוח. קיימת אפשרות שהמלכה לא סרבה "לבוא", אלא סרבה לנסות להבין את דברי סריסי המלך.
5. לדברי חז"ל, ושתי היתה נכדתו של נבוכדנצר מלך בבל (מגילה י ב). היא היתה מיוחסת וגאה, וסרבה להעניק כבוד למלך ולהעלות את יחוסו בעייני אורחיו.
6. לדברי חז"ל, המלך ציווה על ושתי לבוא בכתר מלכות בלבד, כלומר בעירום. ושתי סירבה מתוך עמידה על עקרון של צניעות וכבוד האישה (הרב יהודה גלעד, מעלה גלבוע).
- אמנם, המלך בדרישתו רצה "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ" (אסתר א יא), אולם המלך גם רצה להראות "אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" (אסתר א ד). הופעת עירום של המלכה לא מעלה את כבוד המלך. סביר להניח שהמלך רצה להראות את מלכתו כשם שאסתר הופיעה בכבוד, (אסתר ה א): "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת".
יתכן שהמלכה וושתי היתה לבושה קל בהתאם לנדרש במשתה הנשים, אולם לא כראוי למשתה הגברים. זמן רב היה נדרש ללכת לבית הנשים ולהחליף בגדים.
7. נראה שלוושתי היתה סיבה חשובה למאן. אם מתבוננים בעיון בפקודת המלך: "לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת", ניתן להבין שוושתי היתה חייבת לבוא עם כתר המלכות, וכך להראות את כניעתה למלך, ורצונה לרומם ולפאר את מלך המלכים, מלך פרס. ייתכן שוושתי היתה במשתה הנשים ללא כתר המלכות:
- היא לא חשבה שהמלך יזמין אותה.
- היא לא הבינה שכאשר המלך פקד עליה לעשות משתה נשים בהיכל מלכותו (אסתר א ט), במקום שכסא מלכותו עמד (אסתר ה א), זה כלל שימוש בכתר המלכות שהוא העניק לה.
- עכשו היא נדהמה שכך התכוון המלך.
- היא ידעה שהמלך דורש שפקודותיו יבוצעו מיד (כמו שהריץ את המן מספר פעמים - לבוא למשתה המלכה (אסתר ה ה), לעשות את המצעד למרדכי (אסתר ו י), להביא את המן למשתה השני (אסתר ו יד), ויש עוד מקרים רבים בהם המלך פעל בחפזון והחליט בו במקום).
- והכתר לא נמצא בקרבת מקום. אילו היתה מבקשת דחיה, המלך היה כועס ואולי מברר למה, וכך היה נודע לו שהיא לא כיבדה אותו במשתה הנשים, והיתה בהיכלו ללא הכתר שהוא העניק לה, לעיניי כל נשות הנכבדים. כך גם ושתי לא יכלה לבוא למלך לא קרואה ולהסביר מה קרה לה, וגם לא יכלה לבוא למשפט שלה.
- חוסר הכבוד באי אחזקת הכתר היה גדול בהרבה ממה שהיא עשתה, שיכלה להציג כאילו שהיא לא הבינה פרסית או הסריסים נכנסו ללא הזמנה ממנה להיכל מלכותו. ואכן, היא רק הודחה אבל לא נאמר שהיא הומתה.
8. החוק שפורסם לאחר מעשה מעיד על הבעיה:
- המלכה סרבה כי היא לא הסכימה שהמלך שורר עליה בביתו: כפי שהראינו למלכה היתה רשות למנוע מזרים להופיע בבית הנשים ללא הזמנה. במשתה הנשים, המלכה היתה בבית המלך, והשאלה היתה: האם רשות המלכה להמנע מאנשים לא מוזמנים מתקימת בבית המלך וגם נגד המלך וסריסיו. ולכן באה התשובה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" (אסתר א כב) שלו, כלומר זכות המלכה היא רק בבית הנשים ולא כשהיא אורחת בבית המלך. והמלך גופו, באשר הוא, מעל כסא מלכותו. החוק החדש לא שינה את זכות המלכה בבית הנשים ואסתר השתמשה בחוק הזה כדי לבודד את המלך והמן בחדרה.
- המלכה סרבה כי היא לא הבינה פרסית: הפקודה שפורסמה היתה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" (אסתר א כב), כלומר זכותו של הבעל לדבר כלשון עמו, וחובת בני ביתו, כולל אשתו, להבין את דבריו ולצית. מרדכי הבין שפקודה זו תגרום שהבתולות שיובאו למלך מכל הממלכה לא תבחרנה במקום וושתי, כי גם הן לא דיברו פרסית.
כאשר וושתי מאנה היא פגעה בתוקף נשואיה, כאילו שחוזה הנשואים שלה בוטל (ראה ענין יוסף, (בראשית כט ח): "וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו") ולכן היא הודחה ממלכותה.
וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ
המלך כעס פעמיים ("וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד", "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ"): פעם בחוץ, על שוושתי סרבה לפקודתו, ופעם בפנים, על שוושתי ביזתה את אופיו לעיני אורחיו כאילו שהוא שיכור חסר חינוך שדרש ממנה לבוא ערומה, או חסר ידע בחוק הידוע: "שאין רשות לבוא למלכה או להיכל המלך ללא הזמנה".
מקורות
נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "אסתר א יב"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.