ביאור:שמואל ב יב
קיצור דרך: a08b12
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל ב יב)
| דוד ונתן - ציור מאת Palma il Giovane |
א
וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת נָתָן אֶל דָּוִד, וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: "שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ רש, עני.
ב
לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד.
ג
וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ דאג למחייתה וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי לוֹ כְּבַת.
ד
וַיָּבֹא הֵלֶךְ אורח לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל האיש העשיר רצה להכין ארוחה לאורח שלו, אך התקמצן על הצאן שלו והעדיף לקחת את כבשת הרש לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת להכין ארוחה לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ, וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו".
ה
וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן: "חַי יְהוָה לשון של שבועה כִּי בֶן מָוֶת ראוי למות הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת.
ו
וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם פי ארבע (השווה לשמות כא לז), עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל".
ז
וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד: "אַתָּה הָאִישׁ! כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל.
ח
וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ הבית (המלכות) של שאול, וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ, וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וְאִם מְעָט ואם זה נראה מעט בעיניך וְאֹסִפָה לְּךָ הייתי יכול להוסיף לך כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.
ט
מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע (בעינו) בְּעֵינַי? אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה, וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן.
י
וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם, עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי ביישת אותי (בכך שמלך ישראל נוהג באופן כזה), וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה.
{ס}
יא
כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ רעה שתעשה לך על ידי אחד מבני ביתך (מרד אבשלום המתואר החל מהפרק הבא), וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ, וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת באופן גלוי, לאור יום - כפי שאכן מתואר להלן טז, כב.
יב
כִּי ואמנם אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד מול כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ".
{ס}
יג
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן: "חָטָאתִי לַיהוָה",
{ס}
וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד: "גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ בגלל שאתה מודה בחטאך, ה' יקל בעונשך ו- לֹא תָמוּת למרות לגבי גזל כבשת הרש פסק דוד ש"בֶן מָוֶת הָאִישׁ".
יד
אֶפֶס אבל כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה ה' (לשון סגי נהור) בַּדָּבָר הַזֶּה, גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת".
טו וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ, וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ חלה במחלה אנושה. טז וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בתפילות אל ה' בְּעַד הַנָּעַר, וַיָּצָם דָּוִד צוֹם, וּבָא וְלָן וכאשר הלך לישון, לא שכב במיטה, אלא וְשָׁכַב אָרְצָה. יז וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ, וְלֹא אָבָה הסכים וְלֹא בָרָא אכל אִתָּם לָחֶם. יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד, וַיִּרְאוּ פחדו עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד, כִּי אָמְרוּ 'הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ, וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד, וְעָשָׂה רָעָה כתוצאה מבשורה רעה זאת הוא יעשה דבר רע (כגון יפגע בעצמו)'. יט וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים, וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו: "הֲמֵת הַיֶּלֶד?" וַיֹּאמְרוּ: "מֵת". כ וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ משח שמן על עורו וַיְחַלֵּף (שמלתו) שִׂמְלֹתָיו את בגדיו וַיָּבֹא בֵית יְהוָה וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל ביקש לאכול, וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל. כא וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו: "מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה? בַּעֲבוּר בעוד ש- הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ, וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם?". כב וַיֹּאמֶר: "בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה, כִּי אָמַרְתִּי: מִי יוֹדֵעַ (יחנני) וְחַנַּנִי אולי יחון, ימחל לי יְהוָה וְחַי הַיָּלֶד. כג וְעַתָּה מֵת - לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם? הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד? אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו להצטרף אליו (כאשר אמות גם אני) וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי".
כד
וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וַתֵּלֶד בֵּן (ויקרא) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה, וַיהוָה אֲהֵבוֹ כלומר, אותו בחר ה' שלא להרוג.
כה
וַיִּשְׁלַח ה' שלח לדוד בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ ידיד ה', בַּעֲבוּר יְהוָה לרמז ששלמה יאהב את ה' (ולא רק שה' יאהב אותו, כפי שנכתב בפסוק הקודם).
{פ}
כו
וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, וַיִּלְכֹּד אֶת עִיר הַמְּלוּכָה הבירה, בה יושבים המלכים.
כז
וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים אֶל דָּוִד, וַיֹּאמֶר: "נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה, גַּם לָכַדְתִּי אֶת עִיר הַמָּיִם שם נוסף לעיר המלוכה של רבת בני עמון (כיון שישבה ליד בריכות מים).
כח
וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם יתר הלוחמים, שלא באו למלחמה וַחֲנֵה הקם מחנה כמצור על העיר עַל הָעִיר יתר העיר (שמסביב לעיר המלוכה) וְלָכְדָהּ, פֶּן אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת הָעִיר וְנִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ כולם יגידו "זאת העיר שיואב כבש", ולא יזכירו את שמו של דוד המלך".
כט
וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה, וַיִּלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ.
ל
וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת כתר מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ, וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב, וְאֶבֶן יְקָרָה, וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד, וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד.
לא
וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא, וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה שם אותם לעבוד בעבודות גרור, ניסור אבנים וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל לדוש את תבואתו על ידי כלי דיש עשוי ברזל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל כלים לגזימת עצים וְהֶעֱבִיר אוֹתָם הוביל אותם ממקום למקום (במלכן) בַּמַּלְבֵּן להעסיק אותם בהכנת לבנים, וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן. וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלָ͏ִם.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- ראה מזמור נא בתהלים שכותרתו: "לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא...".
- "וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ" (פסוק יא) - על כך שלקח את אשת אוריה יענש מידה כנגד מידה.
