ביאור:שמואל ב ב
קיצור דרך: a08b02
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל ב ב)
| משיחת דוד בחברון. איור משנת 1873 |
א
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר: "הַאֶעֱלֶה מציקלג בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה"? וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו: "עֲלֵה". וַיֹּאמֶר דָּוִד: "אָנָה אֶעֱלֶה"? וַיֹּאמֶר: "חֶבְרֹנָה".
ב
וַיַּעַל שָׁם דָּוִד, וְגַם שְׁתֵּי נָשָׁיו, אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי.
ג
וַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר עִמּוֹ הֶעֱלָה דָוִד, אִישׁ וּבֵיתוֹ, וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֵי חֶבְרוֹן.
ד
וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה. וַיַּגִּדוּ שליחים אמרו לְדָוִד לֵאמֹר: "אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר הם אלו אשר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל".
{ס}
ה
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "בְּרֻכִים אַתֶּם לַיהוָה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה עִם אֲדֹנֵיכֶם עִם שָׁאוּל וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ.
ו
וְעַתָּה יַעַשׂ יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר על אשר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה.
ז
וְעַתָּה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל כִּי מֵת למרות שמת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל. וְגַם אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם".
{פ}
ח
וְאַבְנֵר בֶּן נֵר, שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וַיַּעֲבִרֵהוּ את נהר הירדן, מגבעת שאול מַחֲנָיִם למקום הנקרא מחניים, מזרחית לירדן.
ט
וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל כמלך על אנשי הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי שבט אשר וְאֶל יִזְרְעֶאל, וְעַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן וְעַל (כך בהדרגה על כל האיזורים) ולבסוף על יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה.
{פ}
י
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ, אַךְ בֵּית יְהוּדָה הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד.
יא
וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה, שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.
{ס}
יב וַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן נֵר וְעַבְדֵי אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל, מִמַּחֲנַיִם גִּבְעוֹנָה לגבעון. יג וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אחותו של דוד וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ וַיִּפְגְּשׁוּם עַל בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו. וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה מצידה האחד וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה. יד וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב: "יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים החיילים שלנו וִישַׂחֲקוּ ילחמו אחד בשני, כהצגה לְפָנֵינוּ", וַיֹּאמֶר יוֹאָב: "יָקֻמוּ". טו וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר, שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל, וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד. טז וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וכל אחד תקע את חרבו בצד הגוף של רעהו וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו כל ה24 חיילים מתו יחד. וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים חרבות הצורים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן. יז וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה שפרצה בעקבות ה"משחק" קָשָׁה עַד מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּנָּגֶף חלקם הומתו וחלקם ברחו אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד.
יח וַיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה: יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל. וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. יט וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר, וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין לימין הדרך וְעַל הַשְּׂמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר. כ וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו, וַיֹּאמֶר: "הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל"? וַיֹּאמֶר: "אָנֹכִי". כא וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר: "נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ, וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים, וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ הבגד שלו (במקום לפגוע בי, תהיה לך הוכחה שאכן השגת אותנו)". וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו. כב וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל: "סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי - לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה? וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אוכל להפנות פני כלפי יואב אחיך אחרי שאהרוג אותך אֶל יוֹאָב אָחִיךָ"? כג וַיְמָאֵן לָסוּר, וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית בחלק האחורי של החנית (בכת, בצד שאינו חד). אולי כדי להפתיע, או בגלל שזה היה תוך כדי ריצה קדימה (ואולי התכוון רק לפצוע אותו ולא להרוג) אֶל הַחֹמֶשׁ מתחת לצלעות, במקום רך, וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת (תחתו) תַּחְתָּיו במקום בו נפל. וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת, וַיַּעֲמֹדוּ עצרו כדי לכבד את זיכרו.
כד
וַיִּרְדְּפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אַחֲרֵי אַבְנֵר, וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה שקעה וְהֵמָּה בָּאוּ עַד גִּבְעַת אַמָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי ממזרח למקום הנקרא גִיחַ דֶּרֶךְ על יד הדרך המובילה ל- מִדְבַּר גִּבְעוֹן.
כה
וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה אֶחָת, וַיַּעַמְדוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֶחָת.
כו
וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר: "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב האם לנצח החרב תמשיך לאכול אנשים? האם תמיד יהיו מלחמות?
להרחבה? הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה אסון מר (מות עשהאל) תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, וְעַד מָתַי עד מתי תמשיך להתעקש לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם מלרדוף אחרינו (שאנחנו בעצם אחים שלכם)"?
כז
וַיֹּאמֶר יוֹאָב: "חַי הָאֱלֹהִים כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ בפסוק יד (מה שגרם להתחלת כל הקרב), כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם היו חוזרים כולם אִישׁ מֵאַחֲרֵי מלרדוף אחרי אָחִיו".
כח
וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם, וְלֹא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם.
כט
וְאַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו הָלְכוּ בָּעֲרָבָה בבקעת הירדן כֹּל הַלַּיְלָה הַהוּא, וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֵּלְכוּ כָּל הַבִּתְרוֹן בבתרים מהר הגלעד לירדן וַיָּבֹאוּ מַחֲנָיִם.
ל
וְיוֹאָב שָׁב מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל הָעָם, וַיִּפָּקְדוּ ויחסרו (כי מתו בקרב) מֵעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל.
לא
וְעַבְדֵי דָוִד הִכּוּ מִבִּנְיָמִן וּבְאַנְשֵׁי אַבְנֵר, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵתוּ.
לב
וַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו אֲשֶׁר בֵּית לָחֶם. וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו וַיֵּאֹר לָהֶם והבוקר האיר כאשר הגיעו ל- בְּחֶבְרוֹן.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר הם אלו אשר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל" (פסוק ד) - כנראה עשו זאת כהוקרה על כל שעזר להם בש"א יא.
- "יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ" (יד) - יתכן שהכוונה היתה באמת למשחק כלשהו - סוג של היאבקות. אך החיילים עברו על כללי המשחק והשתמשו בחרבות, וכך מתו כולם. בכל אופן, ברור שלא מדובר בשעשוע בלבד, אלא בהצעה להכריע את המאבק בין יהודה לישראל על ידי קרב קטן (המספר 12 אולי מיצג את 12 השבטים) בסגנון הקרב בין דד לגוליית. (ע"פ דעת מקרא)
- למרות שאיש בושת הומלך על כל ישראל (כולל בינימין, ולמעט יהודה), שבט בינימין מודגש כמה פעמים בהמשך: "שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל", "וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר", "וְעַבְדֵי דָוִד הִכּוּ מִבִּנְיָמִן וּבְאַנְשֵׁי אַבְנֵר". אולי בגלל שמאורעות הפרק היו באיזור בינימין, ולכן שבט זה היה יותר מעורב. ניתן גם להגיד שהמקרא הדגיש את בינימין כי בשלב זה היה השבט בצד של ישראל, כאשר בהמשך, לאחר ימי שלמה, היה בינימין בצד של יהודה.
