ביאור:הושע א
קיצור דרך: a1301
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג (מהדורות נוספות של הושע א)
א
דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי; בִּימֵי עֻזִּיָּה, יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּה - מַלְכֵי יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ משלב מסויים במשך ימי מלכותו הארוכים (וכן בתקופתם של מספר מלכי ישראל שלאחריו) - מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
ב
תְּחִלַּת דִּבֶּר יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ הנבואה הראשונה שקיבל הושע, {פ}
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הוֹשֵׁעַ: "לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים והיא תלד לך ילדים שזהות אביהם אינה ידועה (לא יהיה ברור אם הם נולדו ממך או מגבר שהיא זינתה איתו), כִּי האישה והילדים יהיו סמל לכך ש- זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה".
| תל יזרעאל המזוהה עם העיר המקראית יִזְרְעֶאל |
ג וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם, וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו: "קְרָא שְׁמוֹ 'יִזְרְעֶאל', כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא יהוא נצטווה על ידי אלישע הנביא להרוג את אחאב ביזרעאל (מ"ב ט) מכיוון שאחאב היה רשע, אך מאחר שגם שושלת יהוא היו רשעים (מלכים ב י לא) מסתבר למפרע שלא הייתה סיבה מוצדקת להריגת אחאב, והריגת אחאב תחשב ליהוא כרצח וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת הכוח והעוז של יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל".
ו וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בַּת, וַיֹּאמֶר לוֹ: "קְרָא שְׁמָהּ 'לֹא-רֻחָמָה', כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת לרחם על בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם אגלה אותם. ז ואֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם, וְהוֹשַׁעְתִּים בַּיהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים".
ח
וַתִּגְמֹל גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם הפסיקה להניק אֶת 'לֹא רֻחָמָה', וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן.
ט
וַיֹּאמֶר: "קְרָא שְׁמוֹ 'לֹא-עַמִּי', כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם".
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל" (פסוק ד) - אולי גם יש כאן רמז לזרייתו של ישראל בגלות.
- "כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם" (פסוק ו) - פירשנו ע"פ הרד"ק: נָשֹׂא אֶשָּׂא אותם, לארץ אחרת. יש מפרשים מלשון סליחה ונשיאת העוון, ופירוש הפס' הוא: כי מה שעשיתי עד עכשיו, לסלוח להם, לא אוסיף לעשות. פירוש נוסף: מלשון מתנה וגמול, ומשמעו: אשיב לישראל כגמולם (רש"י).
- "ואֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּה' אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב" (פסוק ז) - ממלכת אשור הגלתה את ממלכת ישראל אבל ממלכת יהודה ניצלה בניסים (ר' מלכים ב יט).
