ביאור:שמואל ב טז
קיצור דרך: a08b16
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל ב טז)
א וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ ירד קצת מראש הר הזיתים, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר העבד של מְפִיבֹשֶׁת לִקְרָאתוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים עם אוכף קשור עליהם, וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ תאנים מיובשות וְנֵבֶל כד יָיִן. ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא: "מָה אֵלֶּה לָּךְ למה הבאת את כל אלה?", וַיֹּאמֶר צִיבָא: "הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב, (ולהלחם) וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים, וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר לכל מי מכם שחלש בזמן שהותו במדבר". ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ מפיבושת בן שאול?", וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ: "הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַ͏ִם, כִּי אָמַר הוא חושב לנצל את המרד הזה לכך שישראל יחזירו את השילטון לבית שאול (ציבא שיקר כפי שמתברר להלן יט, כה-ל) 'הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי' ". ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא: "הִנֵּה לְךָ מעכשיו יהיה שייך לך כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת", וַיֹּאמֶר צִיבָא: "הִשְׁתַּחֲוֵיתִי הריני משתחווה בפניך, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ".
| דוד בורח מירושלים, מאת ויליאם בראסי הול |
ה
וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים ישוב באיזור נחלת בינימין (שהוזכר גם לעיל ג, טז), וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא, יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל תוך כדי יציאה מבחורים הוא מקלל את דוד.
ו
וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ שנמצאים מימינו ומשמאלו של דוד.
ז
וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ: "צֵא, צֵא, אִישׁ הַדָּמִים ששפך דם של אנשים רבים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל הרשע!
ח
הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל את הדם של אנשי בית שאול ששפכת אֲשֶׁר מָלַכְתָּ (תחתו) תַּחְתָּיו, וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ, וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ ועכשיו נענשת בעבור הרעות שעשית כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה".
ט
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ: "לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ? אֶעְבְּרָה נָּא תן לי רשות לעבור לצד ההר שבו נמצא שמעי בן גרא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ".
{ס}
י
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "מַה לִּי וְלָכֶם מה משותף לי אתכם (אני לא מסכים עם תפיסת עולמכם) בְּנֵי צְרֻיָה, (כי) כֹּה יְקַלֵּל (וכי) כִּי יְהוָה אָמַר לוֹ הוא שליח של ה' בעשותו כן 'קַלֵּל אֶת דָּוִד' וּמִי יֹאמַר 'מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן?' ".
{ס}
יא
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו: "הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי, וְאַף כִּי עַתָּה אז קל וחומר שראוי לי שיקלל אותי גם בֶּן הַיְמִינִי שמעי בן גרא, משבט בינימין - הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל, כִּי אָמַר לוֹ יְהוָה.
יב
אוּלַי יִרְאֶה יְהוָה (בעוני) בְּעֵינִי את צערי, וְהֵשִׁיב יְהוָה לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה".
יג
וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ,
{ס}
וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ במקביל לדוד ואנשיו הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים והשליך אבנים לְעֻמָּתוֹ למולו, אל מול דוד ואנשיו וְעִפַּר בֶּעָפָר והשליך חול.
{פ}
יד
וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לערבות המדבר (לעיל יז, טז) עֲיֵפִים, וַיִּנָּפֵשׁ נח שָׁם.
טו
וְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלָ͏ִם, וַאֲחִיתֹפֶל אִתּוֹ.
טז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה ידידו של דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם: "יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶךְ!".
יז
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי: "זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ שאתה עושה עם דוד, ידידך? לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ?".
יח
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם: "לֹא! כִּי אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה וְהָעָם הַזֶּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, (לא) לוֹ אֶהְיֶה וְאִתּוֹ אֵשֵׁב.
יט
וְהַשֵּׁנִית ולשאלך השניה, "לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ?" לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד הֲלוֹא הרי אני לא עוזב את דוד לטובת אדם זר, אלא - לִפְנֵי בְנוֹ, כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ - כֵּן אֶהְיֶה לְפָנֶיךָ".
{פ}
כ
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל: "הָבוּ לָכֶם חישבו, אתה ויועצך, והכינו עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה".
כא
וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם: "בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת, וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת קילקלת את הריח שלך באפו, המאסת את עצמך על אָבִיךָ וְחָזְקוּ וישראל יתרשמו מהאומץ שלך, והם יחזקו את יְדֵי כָּל אֲשֶׁר האנשים אשר אִתָּךְ".
כב
וַיַּטּוּ הכינו, העמידו לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג, וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אמנם בתוך האוהל, אך היה זה ידוע לכל ישראל (ונתקיימה נבואתו של נתן, לעיל יב, יא).
כג
וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר היתה נחשבת לעצה נבונה כאילו יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים, כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ ... וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ, וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ" (פסוק כא) - הרי"ד פירש שהיו מישראל שחששו לעבור לצד של אבשלום כי העריכו שבסוף דוד ואבשלום יתפייסו, ואז דוד יעניש אותם. בכך שאבשלום יבוא על פילגשי אביו יתברר לכולם שאין סיכוי שאבשלום יחזור בו מהמרד.
- עצה זאת ידועה כ"עצת אחיתופל" (וראה על כך בערך אחיתופל בויקיפדיה), אך משמעות הביטוי היא עצה גרועה, והעצה כאן וכן עצתו השניה (בפרק הבא) הן טובות? יתכן שהביטוי נובע מעצתו המקורית שהיתה קשורה לעצם המרד של אבשלום, אשר עליה ביקש דוד עוד בפרק הקודם (פסוק לא) "סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְהוָה".
