פתיחת התפריט הראשי

ביאור:שמואל ב יד

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל ב יד)


יואב משכנע את דוד להחזיר את אבשלום, על ידי משל האישה החכמה מתקוע
Wise woman of Tekoah.jpg
האישה מתקוע לפני דוד, קספר לויקן, 1712

א וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה כִּי לֵב הַמֶּלֶךְ עַל כועס מחד ומתגעגע מאידך אַבְשָׁלוֹם. ב וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה שליחים לעיר תקוע וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "הִתְאַבְּלִי נָא התחפשי לאשה אבלה וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל, וְאַל לאבל אסור למשוך את עורו בשמן תָּסוּכִי שֶׁמֶן, וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה תראי כמו אישה ש- יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת. ג וּבָאת אֶל הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו כַּדָּבָר הַזֶּה", וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיהָ. ד וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתִּפֹּל עַל אַפֶּיהָ אַרְצָה וַתִּשְׁתָּחוּ, וַתֹּאמֶר: "הוֹשִׁעָה הַמֶּלֶךְ!". {ס}
ה וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: "מַה לָּךְ?", וַתֹּאמֶר: "אֲבָל אכן (כפי המראה החיצוני שלי) אִשָּׁה אַלְמָנָה אָנִי, וַיָּמָת אִישִׁי. ו וּלְשִׁפְחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים, וַיִּנָּצוּ שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וְאֵין מַצִּיל מי שיפריד (יציל את מי שמוכה) בֵּינֵיהֶם, וַיַּכּוֹ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד וַיָּמֶת אֹתוֹ. ז וְהִנֵּה קָמָה כָל הַמִּשְׁפָּחָה עַל שִׁפְחָתֶךָ וַיֹּאמְרוּ 'תְּנִי אֶת מַכֵּה אָחִיו וּנְמִתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ כעונש על כך שלקח את נפש אָחִיו אֲשֶׁר הָרָג וְנַשְׁמִידָה גַּם אֶת הַיּוֹרֵשׁ היא הבינה מדבריהם שבעצם הם רוצים להרוג את היורש היחידי שנשאר לה, כדי שהם יקבלו את הירושה ממנה (כאשר היא תמות)', וְכִבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי והם רצו לכבות את הגחלת שנשארה לי, הבן היחיד שנשאר חי ממשפחתי אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה לְבִלְתִּי (שום) שִׂים לְאִישִׁי שֵׁם וּשְׁאֵרִית לבעלי לא ישאר זכר, כיוון שכל בניו ימותו עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". {פ}
ח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָאִשָּׁה: "לְכִי לְבֵיתֵךְ, וַאֲנִי אֲצַוֶּה עָלָיִךְ אטפל בענינך, אהרוג את מי שינסה להרוג את בנך". ט וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ: "עָלַי אין אתה צריך להרוג, אם יהיו עוד רציחות במשפחתנו הרי שזה יהיה על אחריותי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֶעָו‍ֹן, וְעַל בֵּית אָבִי, וְהַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ נָקִי". {ס}
י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ כל מי שיבקש ממך להסגיר את בנך, וַהֲבֵאתוֹ אֵלַי תפני אותו אלי, וְלֹא יֹסִיף עוֹד לָגַעַת בָּךְ". יא וַתֹּאמֶר היא חוששת שאין בזה מספיק כדי להגן על בנה ולכן אומרת:: "יִזְכָּר נָא הַמֶּלֶךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תזכור את שלמדנו מהתורה שנתן לנו ה' (את ערי מקלט המגינות על הרוצח בשגגה) (מהרבית) מֵהַרְבַּת גֹּאֵל הַדָּם למנוע מגואל הדם להרבות רעה לְשַׁחֵת, וְלֹא יַשְׁמִידוּ אֶת בְּנִי", וַיֹּאמֶר: "חַי יְהוָה אִם אני נשבע שלא יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת בְּנֵךְ אָרְצָה". יב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: "תְּדַבֶּר נָא שִׁפְחָתְךָ אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּבָר דבר מה, בענין אחר", וַיֹּאמֶר: "דַּבֵּרִי". {ס}
יג וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: "וְלָמָּה חָשַׁבְתָּה כָּזֹאת עַל עַם אֱלֹהִים האמנת לסיפור שסיפרתי לך, כביכול אנשים מעם ישראל יחשבו להרוג בן יחיד, וּמִדַּבֵּר ובגלל שפסקת בעניין שהצגתי לך שיש לרחם על בני, למרות שהרג את אחיו הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר הַזֶּה כְּאָשֵׁם הרי יוצא שאתה אשם בכך שאתה לא מרחם על הבן שלך לְבִלְתִּי הָשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת נִדְּחוֹ בנו המורחק ממנו. יד כִּי על ידי הריגת הרוצח אי אפשר להשיב את הנרצח לחיים, ואין להתאבל יותר מדי שהרי כולנו בסוף מוֹת נָמוּת, וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים ונהיה כמו מים שנשפכים אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ שלאחר שנשפכו אי אפשר לאסוף אותם, וְלֹא יִשָּׂא יעדיף אֱלֹהִים נֶפֶשׁ אף אדם (להצילו ממוות), וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת ולה' יש תחבולות, לְבִלְתִּי יִדַּח כך שלא יחמוק אף אדם מלמות מִמֶּנּוּ נִדָּח. טו וְעַתָּה אֲשֶׁר בָּאתִי לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי יֵרְאֻנִי הָעָם הפחידו אותי העם (שאתה לא תקשיב לי אם אדבר אליך באופן ישיר), וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ: אֲדַבְּרָה נָּא אדבר על ידי משל אֶל הַמֶּלֶךְ, אוּלַי יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אֲמָתוֹ. טז כִּי שהרי בוודאי אם אספר את המשל הזה אליך אז יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ לְהַצִּיל אֶת אֲמָתוֹ מִכַּף הָאִישׁ מידו של גואל הדם (בסיפור שהמצאתי) המבקש להרוג את בני, לְהַשְׁמִיד אֹתִי כביכול אמות מרוב צער, לאחר ששני בני ימותו וְאֶת בְּנִי יַחַד מִנַּחֲלַת אֱלֹהִים מעל פני האדמה. יז וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ: יִהְיֶה נָּא דְּבַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִמְנוּחָה ציווי שיתן מנוחה לו ולאבשלום, כִּי כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים כֵּן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִשְׁמֹעַ להבחין, לשפוט בין הַטּוֹב וְהָרָע, וַיהוָה אֱלֹהֶיךָ יְהִי עִמָּךְ". {פ}
יח וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: "אַל נָא תְכַחֲדִי תסתירי מִמֶּנִּי דָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁאֵל אֹתָךְ", וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: "יְדַבֶּר נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ". יט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "הֲיַד יוֹאָב אִתָּךְ בְּכָל זֹאת?", וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר: "חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם אִשׁ אם יש, אם אפשר לְהֵמִין וּלְהַשְׂמִיל לפנות ימינה או שמאלה מכל מה שאומר המלך מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי עַבְדְּךָ יוֹאָב הוּא צִוָּנִי, וְהוּא שָׂם בְּפִי שִׁפְחָתְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כ לְבַעֲבוּר כדי סַבֵּב אֶת פְּנֵי הַדָּבָר להציג לך את הדברים בצורה עקיפה עָשָׂה עַבְדְּךָ יוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַאדֹנִי חָכָם כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים לָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ". {ס}
כא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב: הִנֵּה נָא עָשִׂיתִי אכן עשיתי (קיבלתי עם עצמי) אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֵךְ הָשֵׁב אֶת הַנַּעַר אֶת אַבְשָׁלוֹם. כב וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיְבָרֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר יוֹאָב: "הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר (עבדו) עַבְדֶּךָ מה שאמרתי". כג וַיָּקָם יוֹאָב וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה, וַיָּבֵא אֶת אַבְשָׁלוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם. {פ}
כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "יִסֹּב יפנה אבשלום אֶל בֵּיתוֹ וּפָנַי לֹא יִרְאֶה", וַיִּסֹּב אַבְשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה. {ס}
כה וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל ראוי לשבח מְאֹד, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ - לֹא הָיָה בוֹ מוּם. כו וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים כל שנה ושנה אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ, וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בין 2 ל-3 ק"ג בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ במשקל הרישמי של המלכות. כז וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלוֹשָׁה בָנִים, וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר כשמה של אחותו (ואולי נולדה לאחר מעשה אמנון ותמר, ואבשלום קרא לה בשם זה לכבד את תמר אחותו - הִיא הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה. {פ}
כח וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלַ‍ִם שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה. כט וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶל יוֹאָב לִשְׁלֹחַ אֹתוֹ כדי לשלוח את יואב אֶל הַמֶּלֶךְ, וְלֹא אָבָה לָבוֹא אֵלָיו, וַיִּשְׁלַח עוֹד שֵׁנִית וְלֹא אָבָה לָבוֹא. ל וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו: "רְאוּ חֶלְקַת את שדה יוֹאָב אֶל יָדִי הנמצא ליד השדות שלי וְלוֹ שָׁם שְׂעֹרִים - לְכוּ (והוצתיה) וְהַצִּיתוּהָ בָאֵשׁ", וַיַּצִּתוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶת הַחֶלְקָה בָּאֵשׁ. {פ}
לא וַיָּקָם יוֹאָב וַיָּבֹא אֶל אַבְשָׁלוֹם הַבָּיְתָה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶךָ אֶת הַחֶלְקָה אֲשֶׁר לִי בָּאֵשׁ?" לב וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל יוֹאָב: "הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר 'בֹּא הֵנָּה וְאֶשְׁלְחָה אֹתְךָ אֶל הַמֶּלֶךְ', לֵאמֹר 'לָמָּה בָּאתִי מִגְּשׁוּר? - טוֹב לִי עֹד אֲנִי שָׁם', וְעַתָּה אֶרְאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם יֶשׁ בִּי עָו‍ֹן וֶהֱמִתָנִי". לג וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיַּגֶּד לוֹ, וַיִּקְרָא אֶל אַבְשָׁלוֹם, וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ עַל אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְאַבְשָׁלוֹם. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "וַתֹּאמֶר: יִזְכָּר נָא הַמֶּלֶךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ..." (פסוק יא) - הרד"ק פירש שהיא ביקשה שדוד יזכיר את שם ה', כלומר ישבע. ואכן כך הוא עשה (בסוף הפסוק).