קטגוריה:דניאל ג יד

המלך נותן כבוד לחבריו של דניאל, וקורא להם בשמם. סביר שהוא מכיר אותם ומכבד את עבודתם.
סביר שהם נתנו לו את הכבוד הרגיל, כאשר הם הופיעו לפניו.

המלך הופתע לשמוע שנכבדיו אינים מכבדים אותו ואת אלוהיו. הוא כעס והזמין את חבריו של דניאל לברור.

המלך רצה לשמוע האם דברי הכשדים הם אמת - "הֲבֶאֱמֶת".

המלך חשב שאולי הם לא שמעו את פקודת המלך, לכן הוא חוזר על דברי הפקודה, בגוף ראשון, ושואל אותם בשנית: 'עכשו שאתם יודעים את הפקודה, האם תמשיכו בסרוב?'

לסגוד - עבד את האל, העריץ (מילוג).
אדם יכול לכבד אמונה של אדם אחר, ולפעמים חוץ מאשר שם האל ומנהגי עבודה, אין הבדל בסיסי בין הדתות - כל הדתות החיוביות מאמינות בכלל החשוב: 'ואהבת לרעך כמוך'.

אולם לסגוד לאל אחר ולהעריץ אותו, מעלה בעיה לבני ישראל. הן ברור לכולנו שאלו הם אלים של אבן ועץ חסרי ערך, כפי שאלוהים הראה לאלי מצרים בעשרת המכות, לדגון של הפלישתים, ולכהני הבעל של איזבל בהר הכרמל.
המלך משתמש באל שלו כדי להוכיח את זכותו למלוך, ולדרוש כבוד ומשמעת. היהודים נתנו כבוד למלך ונשמעו לו (מפחד). דניאל הסכים שאלוהי השמים שלנו מינה את נבוכדנצר למלכות (ביאור:דניאל ב לז), אבל לכבד את אלוהיו היה טפל בעיניו ובעיני היהודים.