קטגוריה:בראשית ל ל

מעט היא מילה יחסית ובלתי מוגדרת. "מעט" לאחד, זה "הרבה" לשני. יעקב מדגיש שבעבר היה ללבן פחות מקנה יחסית לכמות המקנה שיש לו עכשיו.

יעקב שהיה "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", שעזב את משפחתו עם מקלו בלבד (ביאור:בראשית לב יא), וישן בשדה על אבן קשה וקרה, מדבר על לבן העני. ללבן היה בית (ביאור:בראשית כט יג), עדר צאן, אדמה לצאן, זכות למים מבאר, והוא היה יכול לארח את יעקב חודש ימים בחינם. לבן לא היה עני, שכן נאמר עליו, "ויֶַּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, ויַַּעַשׂ מִשְׁתֶּה" (ביאור:בראשית כט כב), ולמשתה באו הרבה אורחים ששתו יין עד שיעקב השתכר כנח ולוט, ולא הבדיל בין לאה לרחל.

ניתן להבין שלבן לא היה עני, אלא אדם עשיר ומכובד, גם כאשר יעקב בא עליו בפקודת אמו ואביו.

הפועל "יִּפְרֹץ" משמש בספר בראשית לציון גידול בשטח אדמה או בילדים, אנשים ורכוש:

1. שטח אדמה, ככתוב: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (ביאור:בראשית כח יד).
2. הרבה ילדים, אנשים ורכוש, ככתוב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג).

הכתוב לא מגביל את הצלחתו של לבן לצאן בלבד, לכן ניתן להבין שמדובר בצאן, אדמה, אנשים וגם ילדים נוספים. לא ברור אם כאשר יעקב בא לחרן ללבן היו בנים או רק שתי בנות. בהמשך אנו רואים שללבן היו בנים (ביאור:בראשית לא א). ייתכן שנולדו ללבן בנים במשך 14 שנות העבודה של יעקב, ועכשיו כשנאמר: "וַיִּפְרֹץ לָרֹב", הכוונה היא לכך שלבן זכה בברכה ונולדו לו בנים, והם יהיו חסונים ותקיפים, וידרשו שלבן יפסיק להעשיר את יעקב (ביאור:בראשית לא א). גם כאשר תמר ילדה תאומים ליהודה, הבכור נקרא 'פרץ', ככתוב: "מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ" (ביאור:בראשית לח כט), וכך יש הקשר בין לידה לפועל לפרוץ.

לְרַגְלִי ?

אדוני בירך את לבן בזכותו של יעקב. לבן מכיר בעובדה הזו "נִחַשְׁתִּי, ויְַבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז). עם זאת, יעקב השתמש במילה "לרגלי" במקום "בגללי", כדוגמת "ותִַּפֹּל, לִפְנֵי רַגְלָיו" (ביאור:אסתר ח ג). יעקב הוריד את לבן לרגליו, בעלבון ברור. לבן לא הגיב על העלבון.

ייתכן שיעקב רמז לעוצמה שלו ולכך שלבן כורע לרגליו ולכבודו, כפי שהוא בירך את יהודה: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (ביאור:בראשית מט י).

יעקב אמר: "מָתַי אֶעֱשֶׂה" - בעתיד. מדברי לבן: "נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, וְאֶתֵּנָה" (ביאור:בראשית ל כח), לא ברור אם לבן חשב לשלם ליעקב על עבודתו בעבר או להסכים על חוזה עבודה חדש. כדי להרגיע את לבן יעקב אמר שהוא לא מבקש תשלום עבור העבר, אלא רק מעכשיו והלאה, עבור העתיד.

כשיעקב בא לחרן, רחל השקתה את צאן לבן בבאר משותפת. בהמשך עומדים לרשותו של יעקב "שִׁקְתוֹת הַמָּיִם" (ביאור:בראשית ל לח) של לבן, והוא דואג להשקות את צאנו בכמות נכונה ובזמן המתאים. עוד בהתחלה יעקב פקד על הרועים: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקו הַּצֹאּן, ולְּכו רְּעו"ּ (ביאור:בראשית כט ז), כלומר, לדעתו, הרועים התעצלו לרעות את הצאן והעדיפו לחכות בחוסר מעשה. אם מוציאים את הצאן למרעה מוקדם בבוקר, הכבשים מקבלים מים מן הטל על הצמחים, וכך הם יצטרכו לשתות פחות, יגדלו יותר, ויביאו ולדות בריאים ורבים יותר. יעקב היה חרוץ והצאן גדל. בנוסף, יעקב יצר תחרות בביתו של לבן, ובניו של לבן התחילו לעבוד ברצינות כדי שלבן יאהב אותם.