ביאור:בראשית כט יג

בראשית כט יג: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט יג.

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן

מה לבן שמע מרחל?

לבן ראה שרחל חזרה מוקדם בריצה, ולמרות שיעקב אמר לרחל "כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן רִבְקָה, הוּא" (בראשית כט יב), רחל אמרה ללבן: "יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ", רבקה, בא, ושיעקב נישק אותה. לבן ראה שרחל לא קיבלה מתנות.

לבן כמנהגו רץ לקראת הזר, כשם שעשה כשרבקה באה וסיפרה על זר שנתן לה מתנות, ככתוב: "וּלְרִבְקָה אָח, וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה, אֶל הָעָיִן" (בראשית כד כט), וכמנהג הכנסת אורחים הוא הזמין את הזר לביתו. אולם לבן האמין לדברי רחל שיעקב הוא בן אחותו, ולכן הוא חיבק ונישק את יעקב, למרות שהוא לא היה יכול להיות בטוח שהזר דובר אמת.

רש"י מסביר שלבן רץ לראות את הגמלים והמתנות, אחר כך חיבק את יעקב כדי לראות אם יש מתנות על גופו, ואז נישק את יעקב כדי לראות אם המתנות בפיו.

כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא

יעקב אמר לרחל: אני בן אביך - כלומר, אחיך - ולכן מותר לי לנשק אותך. רחל אמרה ללבן: בן דודתי בא, ולכן אני יכולה להינשא לו. המילה "אֲחִי" בסיפור יעקב ולבן אינה מוגבלת למשמעות של קרבה ביולוגית, אלא היא מילה רחבה הכוללת את כל הגברים בביתו של לבן שנשמעים לפקודותיו: בן, יורש, קרוב משפחה או אפילו חבר בן בית. נכתב על לבן: "וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו, עִמּוֹ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו" (בראשית לא כו), אך מכיוון שלא ידוע שלרבקה היה אח נוסף מלבד לבן, ניתן להסיק שלבן לקח את בניו ואת הגברים בביתו. בהתחלה לבן באמת התייחס ליעקב כבנו באומרו: " אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה " (ביאור:בראשית כט יד), אבל בהמשך לבן מרחיק את יעקב ממנו באומרו: "הֲכִי אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם" (בראשית כט טו). בצורה זאת לבן הודיע ליעקב שהוא אינו בנו ואינו אח לרחל ולאה, וכך הוא אפשר ליעקב להתחתן עם בנותיו.

מה לבן שמע מיעקב?

לבן ראה שיעקב הוא איש קטן וחלש. לבן הבין שרבקה ויצחק רוצים לעזור ליעקב לשאת אישה, אבל יעקב חייב להוכיח שאלוהים בירך אותו ושמגיע לו להיות אחד מהאבות של ברכת אלוהים. מהסיפור ניתן להבין שכשיעקב בא ללבן, ללבן לא היו בנים אלא רק שתי בנות. בהתחלה לבן חשב שהוא יאמץ את יעקב להיות בנו ויורשו. אחר כך, כאשר לבן הבין שיעקב חייב לשאת את בנותיו, הוא חשב שבניו של יעקב יהיו יורשיו. אולם בזכות יעקב, לבן קיבל ברכה מאלוהים ונולדו לו בנים, ולכן הוא היה מוכן לשחרר את יעקב לשוב לארצו. יעקב שמע "אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה":

לבן היה חייב לוודא שיעקב הוא בנה של רבקה, וההוכחה לכך כנראה היתה דבר ברכתו לרבקה "אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה" (בראשית כד ס) ומנה את שמות "נַעֲרֹתֶיהָ" (בראשית כד סא) של רבקה אשר באו איתה.
יעקב בא במקלו ותרמילו בלבד ולא הביא מתנות ללבן ולבנותיו. רבקה לא אמרה ליעקב להביא מתנות, וזאת כדי שיעקב יהיה חייב להישאר אצל לבן זמן רב עד שיוכל לרכוש אישה מבנות לבן כפקודת יצחק אביו.
יעקב סיפר שאביו פקד עליו: "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ" (ביאור:בראשית כח ב), ולבן הבין שיצחק מנסה את יעקב לראות אם לבן יסכים לתת לו את בתו לאישה. לבן זכר שאברהם פקד על עבדו לקחת (אפילו בכוח) אישה ליצחק, והנה גם יצחק פקד על יעקב לקחת (בכוח?) אישה מבנותיו. לבן הבין שהוא יצטרך להגיע להסכם עם יעקב בנוגע לאיך ומתי יעקב יקבל אישה ממנו. לבן מיד הבין שעליו לגרום ליעקב לשאת את כל בנותיו, "וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל" (בראשית כט טז), כדי שלא יאשימו אותו על שנתן את הנחותה בבנותיו.
לבן הבין שיצחק ניסה את יעקב כדי לראות האם אלוהים יברך את יעקב, ושעל יעקב היה להוכיח את יכולתו בעבודה ויחסי אנוש כדי להראות שהוא קיבל את ברכת אלוהים.
לבן הבין שיעקב יישאר זמן רב אצלו.
יעקב דיבר בשפתו של לבן אותה הוא למד כשפת אם מרבקה, ואולי גם יצחק דיבר באותה השפה שאותה למד מאמו שרה.
יעקב סיפר שהוא היה "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה כז) ושהיתה לו גישה "אֶל הַצֹּאן" (בראשית כז ט). לבן שמח כי גם הוא היה בעסקי הצאן.
יעקב סיפר ללבן כיצד הוא קנה את הבכורה וגם שבפקודת אמו הוא הטעה את אביו "אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, לִפְנֵי מוֹתוֹ" (בראשית כז י). לבן הבין שיעקב הוא אדם ישר, אך גם אדם שמוכן לעבור על החוק ולרמות. לבן האמין ברבקה אחותו, והאמין שהחלטתה היתה נכונה.
יעקב סיפר שאביו בירך אותו: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ, וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים" (ביאור:בראשית כח ג).
יעקב סיפר שרבקה אמרה לו "הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ" (בראשית כז מב). לבן הבין שיעקב נמצא בסכנת מוות וכך גם משפחתו ויורשיו. סכנה להתחתן עם אדם כזה, וכפקודת רבקה "וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ" (בראשית כז מד), על יעקב להישאר זמן רב, אפילו יותר ממה שיעקב חושב, תחת הגנתו לפני שהוא חוזר לארץ כנען.
יעקב סיפר על חלומו "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כח יב) ועל ברכת אלוהים "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית כח יד). ובעיקר "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית כח טו), וכך לבן הבין שבנותיו יזכו באושר גדול ויחלקו את ברכת אלוהים, יעקב לא יומת על ידי אחיו, והצלחה תבוא גם לו מיעקב בביתו.

מקורות

נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762

אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב

חז"ל דורשים שֵׁמַע = שמועה, אבל כנראה הפשט הוא שֵׁמַע = מוניטין, ואז מובנים שלושה פסוקים תמוהים:

הפסוק שלנו "ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו..." . הרי לא שומעים שמועה על אדם נוכח! אלא ברגע ששמע על המוניטין של משפחת יעקב העשירה, ישר הוא רץ וחיפש את הכסף, בחיבוק ונישוק.
הפסוק "לא תשא שֵׁמַע שוא" (שמות כג א). איך אפשר לשאת שמועת שווא ?! - חז"ל דורשים : לקבל שמועת שווא, לדוגמה: כשבא אחד מבעלי הדין אל שופט ביחידות בעניין המשפט, השופט צריך להגיד לו: רק בבית משפט מול שניכם. אבל פשט הפסוק הוא: לא תבנה על מוניטין מזויף, לדוגמה אלה שגומרים קורס ואין להם ניסיון במקצוע, וכותבים בקורות החיים שיש להם ניסיון של שנה.
פירוש פסוק בספר (מלכים א י א) : "וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם ה' ... " : ומלכת שבא שמעת על המוניטין של שלמה: העושר והחכמה שהוא קיבל מ-ה' כדי להאדיר את המוניטין של ה' בעולם. כאן "לשם ה' " = למוניטין של ה', כמו בפסוק: "טוב שם משמן טוב"(קהלת ז א).

(הלל הלפרין)