קטגוריה:בראשית כט לד
נוסח המקרא
ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי.
וַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֙עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי׃
וַ/תַּ֣הַר עוֹד֮ וַ/תֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַ/תֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַ/פַּ֙עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁ/י֙ אֵלַ֔/י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖/וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖/וֹ לֵוִֽי׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְעַדִּיאַת עוֹד וִילֵידַת בַּר וַאֲמַרַת הָדָא זִמְנָא יִתְחַבַּר לִי בַּעְלִי אֲרֵי יְלֵידִית לֵיהּ תְּלָתָא בְנִין עַל כֵּן קְרָא שְׁמֵיהּ לֵוִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִתְעַבְּרַת תּוּב וִילֵידַת בַּר וְאַמְרַת הָדָא זִמְנָא יִתְחַבֵּר עִמִי בַּעֲלִי אֲרוּם יְלֵדִית לֵיהּ תְּלָתָא בְּנִין וְהֵיכְדֵין עֲתִידִין בְּנוֹי לְמֶהֱוֵיהוֹן מִתְחַבְּרִין לְשַׁמָשָׁא קֳדָם יְיָ בְּגִין כֵּן קָרָא שְׁמֵיהּ לֵוִי: |
רש"י
"על כן" - כל מי שנאמר בו ע"כ מרובה באוכלוסין חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם
"קרא שמו לוי" - בכולם כתיב ותקרא (שהיא קראה) וזה כתב בו קרא ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו כ"ד מתנות כהונה ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי
[כב] מרובה באוכלוסין וכו'. ואם תאמר מאי ענין "על כן" שיהיה מרובה באוכלוסין, ואפשר כי לשון "כן" הוא לשון גבול ושיעור 'כן וכן יהיה', ומי שנאמר לו "על כן" שלא יהיה לו שיעור מוגבל, והם יותר משיעור מוגבל, וזהו "על כן". ויש לומר בזה ענין אחר, כי בכל מקום שנאמר "על כן" שמו יותר עיקר, שנתן טעם לשמו 'על כן נקרא שמו כך', ומאחר ששמו יותר עיקר מן האחר לכן נאמר בו שהוא מרובה באוכלוסין, שזהו השם כאשר יש לו רבוי אוכלוסין ואינו בטל אצל האחרים, כי השבט שהוא מועט באוכלוסין אין לו שם בפני עצמו, ובטל הוא אצל האחרים, אבל שבט שנותן טעם לשמו שאמר "על כן" מורה כי יש לו שם מבורר וידוע אצל הכל, לכך הוא מרובה באוכלוסין. ועוד יש בזה דבר מושכל, כי כאשר יאמר "על כן" מדבק טעם השם - בשם, לאפוקי במקום שלא אמר "על כן" אינו מדבק טעם השם בשם, וטעם השם הוא דבר מושכל - שנותן טעם, ומפני שדבק בו המושכל יש לו מעלה יותר עליונה ומשם הרבוי, ודבר זה מופלא ואמת:
[כג] שהארון מכלה בהם. פירוש שלפעמים היו שוגגין, ולא היו נזהרין בשמירת קדושתו, ולפיכך היה הארון מכלה בהם. ואם תאמר והלא אף קודם שנשאו הארון, דהיינו כשיצאו ממצרים, לא היה שבט לוי יותר משאר שבטים, ומנין שבפרשת במדבר (במדבר ג', ט"ו) היה חדש אחר שהוקם המשכן, ונראה כשיצאו ממצרים היו מעטים מפני טעם אחר, דכתיב (שמות א', י"ב) "וכאשר יענו [אותו כן ירבה וכן יפרוץ] וגו'", ולוי לא היו בכל העינוי מפני שלא נשתעבדו שבט לוי (רש"י שמות ה, ד). וטעמא דהכא לא שייך אלא למה לא היו רבים אחר יציאתם:
[כד] שלח הקב"ה לגבריאל וכו'. אבל ליעקב כאשר קרא לו שם (לעיל כה, כו) לא שלח הקב"ה לגבריאל, מפני כי יעקב אחד מן האבות (ברכות דף טז:), והן הן המרכבה (ב"ר מז, ו), אין צריך למלאך, אבל לוי אינו כמו יעקב, והוצרך למלאך, ולא על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו:בד"ה לפי שהאמהות כו' ששאר האמהו' נ"ב ול"נ דכל אותן הנביאים מפורסמין היו במקרא וגם אפשר נביאותן היתה גלויה לרבים משא"כ הכא שכל נביאתן היתה מה שצפו בינם לבין עצמם וגם אינן מפורסמין במקרא וק"ל מהרש"ל:מה שפירש"י מדברי רז"ל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלסין נ"ל משום דדרשינן על כנו ל' בסיס וכן כלומר ריבוי עם שעומדין בחוזק על בסיסן וק"ל מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עַל כֵּן – כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "עַל כֵּן", מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין, חוּץ מִלֵּוִי, שֶׁהָאָרוֹן הָיָה מְכַלֶּה בָּהֶם (ב"ר עא,ד).
קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי – בְּכֻלָּם כְּתִיב "וַתִּקְרָא", וְזֶה כָּתַב בּוֹ "קָרָא". וְיֵשׁ מִדְרַשׁ אַגָּדָה בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה, שֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּבְרִיאֵל, וֶהֱבִיאוֹ לְפָנָיו, וְקָרָא לוֹ שֵׁם זֶה, וְנָתַן לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְעַל שֵׁם שֶׁלִּוָּהוּ בְּמַתָּנוֹת קְרָאוֹ לֵוִי (עיין בראשית רבתי; פדר"א פל"ז).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
הפעם ילוה אישי אלי. עתיד זה ללוות בנים לאביהן שבשמים. על כן קרא שמו לוי. בכל מקום שנאמר על כן קרא שמו, מרובה באוכלוסין.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט לד.
עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי
עזרה בגידול ילדים
לאה המאושרת ילדה בן שלישי, ורחל אפילו לא נכנסה להריון ראשון.
לאה הפסיקה לחשוב על שנאה, ייתכן שרחל הפסיקה להציק לה, וייתכן שאפילו בקשה את עזרתה איך להכנס להריון, כדרישת רחל מיעקב, ממוחה הרביה: "הָבָה לִּי בָנִים" (ביאור:בראשית ל א).
לאה הרגישה שהיא העניקה ליעקב אוצר גדול. עכשו הוא כבר יהיה שבט גדול, לאום, אפילו אם אחד הבנים ימות בילדות.
לאה עכשו מטפלת בשלושה זאטוטים והיא צריכה עזרה לגדל אותם.
לכן לאה חשבה שיעקב יצטרף אליה ויטפל בגדולים, ויתחיל בחינוכם.
היא חושבת שיעקב ילוה אותה.
לאה לא היתה זקוקה לעזרה, כי בבית לבן העשיר היו מספיק משרתים, אולם היא רצתה שיעקב ישתתף בחינוך ילדיו.
נראה שהיא התאכזבה קשות. יעקב המשיך עם צאן לבן, ועבד במסירות יום ולילה, כדבריו: "בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (ביאור:בראשית לא מ).
יעקב כמחנך
יעקב עצמו גודל על ידי אימו בלבד, ככתוב: "וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (ביאור:בראשית כה כח), וגם "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים" (ביאור:בראשית כה כז). ייתכן שיעקב לא ידע איך, כגבר, לטפל בילדים.
יעקב הזניח את חינוך הילדים שלו, וייתכן שזה היה לטובה, כי כך הם גדלו בבית לבן כנסיכים חזקים משוחררים מקנאה ושנאה, ולא כפועלים פשוטים אצל יעקב.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כט לד"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.