ויקיטקסט

אבן עזרא על בראשית כט


פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיַרְא — מלה זרה, בעבור שנפתח היו"ד, והמלה מהבניין הקל, ואין אחר היו"ד אחת מאותיות הגרון, שהיא משפט להרחיב את אשר לפניהם, ואין ראוי לאדם לחסר הוי"ו. או שיאמר כן עם חברי היו"ד, שהם סימני המשרתים. ולפי דעתי, כאשר רצו לאמר מן 'ראה' על משקל "וַיִשְבּ ממנו שבי" (במדבר כא, א), והנה חסר ה"א 'ראה'. גם לא יתכן שיהיה האל"ף נראה בסוף המלה. והנה ישאר בחירק תחת היו"ד, והנה יהיה משקלו "וייף בגדלו" (יחזקאל לא, ז). ויתערב עם לשון 'ירה', על כן פתחו היו"ד:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וגללו — הרועים את האבן:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מאין — שאלה על מקום. ולאמרו בלא מ"ם לא יתכן, כי אז יהיה ל'אין', גם נמצא כן עם מ"ם: "הן אתם מאין" (ישעיהו מא, כד):

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה רחל בתו באה — מלרע, שהוא תאר השם, כמו פועֵל:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ורחל באה — מלעיל, והוא פועל עבר:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויגד יעקב לרחל — מאוחר; וטעמו, וכבר הגיד יעקב לרחל, ואחר כן וישק. ורבים כמוהו:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

את כל הדברים האלה — דברי הברכה:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

חדש ימים — כבר פירשתיו:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

משכרתך — על משקל "מתכונת הלבנים" (שמות ה, ח):

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

רכות — כמשמעו. ויש שואלים: למה היו כן? בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם, וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות. ובן אפרים אמר שהוא חסר אלף, וטעמו 'ארוכות'; והוא היה חסר אלף.

יפת תאר — כמו "ותאר הגבול" (יהושע טו, ט); כל אבר, כעין והאף והפה, יפה. ומראה, הכל יפה. או מראה, על עין הפנים הנראה:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויעבד יעקב ברחל — בעבור רחל:

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מלא שבוע זאת — ז' ימי המשתה. וזאת, על לאה:

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

יאהבַני — בפתחות הבי"ת, כמו "פן תדבקַני הרעה" (בראשית יט, יט):

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ילוה אישי — כמו "ונלוו עליך" (במדבר יח, ד):

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם אודה את ה' — כטעם: הפעם הזאת, אחר שיש לי ארבעה בנים, אודה השם, כי לא אחמוד להיות לי עוד; כאומר: אודה את השם שנתן לי כל זה, ויספיק לי. על כן עמדה מלדת:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=אבן_עזרא_על_בראשית_כט&oldid=657272"