פרקי דרבי אליעזר פרק לז
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק לז · >>
כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא אל הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נח הארי זה לבן שרדף אחריו כאריה לחטוף את נפשו והדוב זה עשו שעמד לו על דרך כדוב להמית האם על הבנים וארי יש בו בושת פנים והדוב אין בו בושת פנים עמד יעקב והיה מתפלל לפני הב"ה ואמ' רבון כל העולמים לא כך אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ואל ארץ מולדתך ואהיה עמך והלא עשו הרשע בא להרגני ואינו מתיירא ממך ואני מתיירא ממנו מכאן אמ' אל תתיירא מפני איש שוטר ומושל אלא מפני איש שאין בו יראת שמים ועמד לו על הדרך כדוב שכול להמית אם על הבנים מה עשה הב"ה שלח לו מלאך להושיעו להצילו מיד עשו ונראה לו כאיש שנ' ויאבק איש עמו עד עלות השחר וכיון שעלה עמוד השחר אמ' לו המלאך שלחני שהגיע עת עמידתי לשרת לומר לפני הב"ה שירה ולא רצה לשולחו מה עשה המלאך התחיל לשורר מן הארץ וכששמעו העליונים את קול המלאך שהוא משורר ומזמר מן הארץ אמרו בשביל כבוד הצדיק אנו שומעין המלאך ועליו הכתוב אומר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ועוד אמ' לו שלחני אמ' לו איני משלחך עד שתברכני הדא הוא דכתיב ויברך אותו שם ועוד אמ' לו איני משלחך עד שתאמר לי מה שמך וקרא את שמו ישראל כשמו שנקרא שמו ישראל רצה להתגבר עם המלאך והפילו לארץ מה עשה המלאך אחז בגיד הנשה ועשה כחלב המת לפיכך אסור לבני ישראל לאכול גיד הנשה שעל כף הירך שנ' על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה רצה לעבור יעקב את מעבר יבק ולהתעכב שם אמ' לו המלאך לא כך אמרת לי וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך מה עשה יעקב לקח את מקנה קניינו שהביא מפדן ארם מחמשה אלפים וחמש מאות ועוד אמ' המלאך ליעקב יעקב לא נתת מעשר מכל והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי מה עשה יעקב הפריש ארבעה בכורות לארבעה אמהות ונשתיירו שמנה בנים התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו ועוד התחיל משמעון ועלה לוי מעשר קדש לה' שנ' העשירי יהיה קדש לה' ר' ישמעאל אומ' כל הבכורות כשהן שמירת העין חייבין להתעשר מעשר ולא עשר יעקב אלא למפרע התחיל מבנימין שבמעי אמו ועלה לוי קדש לה' ירד מיכאל המלאך ונטל לוי והעלה לפני הב"ה ואמ' לפניו רבון כל העולמים זה הוא גורלך וחלקך ממעשר ופשט הב"ה יד ימינו ואמ' שיהיו לוי ובניו משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים אמ' מיכאל לפני הב"ה רבון כל העולמים המשרתים למלך אינו נותן להם טרף מזונם לפיכך נתן להם לבני לוי כל קדש שעלה לשמו שנ' אשי ה' ונחלתו יאכלון כשעבר לבא בארץ כנען בא עליו עשו מהר שעיר בזעף אף זומם להרגו שנ' זומם רשע לצדיק אמ' עשו איני הורג את יעקב בחצים ובקשת אלא בפי אני הורגו ומוצץ את דמו שנ' וירץ עשו לקראתו וישקהו אל תהי קורא וישקהו אלא וינשכהו ונעשה צוארו עמוד כמגדל השן צוארך וקהו שיניו של אותו רשע וכיון שראה שלא עלתה בידו תאותו התחיל כועס וחורק בשיניו שנ' רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס ולקח יעקב את כל מעשר קניינו שהביא מפדן ארם ושלח ביד עבדיו ונתן לעשו אמ' להם אמרו לו כה אמר עבדך יעקב אמ' הב"ה יעקב עשית הקדש חול אמ' לפניו רבון כל העולמים אני מחניף לרשע בשביל שלא יהרגני מכאן אמרו מחניפין את הרשעים משו"ם בעולם הזה מפני דרכי שלום אמ' לו הב"ה לא דייך שעשית את עצמך הקדש חול אלא שאמרתי ורב יעקב צעיר ואתה אמרת עבדך יעקב חייך כדבריך יהיה מושל עליך לעה"ב לפיכך אמ' לו יעקב יעבר נא אדוני לפני עבדו מכאן אתה למד שאין בני עשו מהר שעיר שנ' וירד מיעקב ואומ' ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר.
פירושים
עריכהאל תירא משוטר ומושל אלא ממי שאין בו יראת שמים. וזו רמז קרא [ישעיה לג, יד] פחדו בציון חטאים, דהפחד היה מהחטאים האלה בנפשותם, דממי שאין בו יראה נותן יראה לאחרים.
הארי יש לו בושת פנים הדוב אין לו בושת פנים. וזה הגיד הנביא ירמיה באיכה [ג, ה] דוב אורב הוא לי ארי במסתרים, דהדוב אורב מבחוץ בגלוי יסובבני כי הוא עז פנים, אך ארי במסתרים בהחבא מבפנים כי יש לו בושה.
מה עשה הקדוש ברוך הוא שלח מלאך להצילו ויאבק איש עמו. הדבר קשה דזה המלאך בא להלחם כדמביא קרא ויאבק ופגם ירכו והוא צולע ועשאו בעל מום ואיך הוא שבא להצילו מעשו. ומוה"ר לא עשה פירכוס כלל בזה. ולמ"ש שהיה שר עשו אדרבא בא להלחם בעד עשו. ונוכל ליישב דהכונה דכיון דהודה על הברכות ואדרבא ברך אותו בתוספת ברכה והודה המלאך דיעקב נצחו, כל זה הועיל להתיש כחו של עשו בזה, והיה כענין [ירמיה ל, יז] וממכותיך ארפאך דהקטיגור נעשה סניגור. ועיין בספר ולא עוד אלא דצ"ב ע"ד במיכאל בזה יע"ש ונזר הקודש דשפ"ז ע"א, וכיון דתשש כחו של עשו מלמעלה לא נשאר על עשו כח למטה. אי נמי קרוב לזה והוא כדרך העולם דמי שבא בחימה על חברו ובא אהובו ולקח המריבה עליו במקום אהובו, אז נח רוגזיה ומתפייס דיש חולק מהם עליו ומתנחם בזה, כהמצאה הזאת עשה הקדוש ברוך הוא על עשו לשלוח מלאכו כאילו בא לריב עם יעקב ועי"ז היא הנותנת להצלתו, ואפילו מבחוץ דרך טבעי הבא להתוכח עם חברו ומזמין עצמו להשיב חמתו עליו באף ובחימה, ובהכנסו ראה לאחר דמריב עמו וקטטה גדולה ביניהם, זה נסוג אחור בראות הדברי ריבות שביניהם ואומר אינו שעה שלי די לו המריבה והקטטה שיש לו עתה וישוב אחור, כן ענין עשו ביודעו דבא המלאך להלחם עם יעקב ודוק. ומ"ש איני הורג אלא בפי. ורצה לפרש הה"מ נר"ו בספר ולא עוד אלא דהוא בשם הטומאה כיע"ש, אין נראה כן מהלשון שאמר מוצץ את דמו וגם וישכהו לשון נשיכה, ולשון הכתוב וחורק עליו שיניו ועל הכל הנס של צוארו כשיש למאי אהני לזה. ועיין למוה"ר ולא עוד אלא לעיל פי"ז בחשדה למשה על אהרן יע"ש.
ולקח יעקב את כל מעשר קניינו ונתן לעשו א"ל הקדוש ברוך הוא עשית הקדש חול אמר לו מחניפין. עמ"ש הרב נחלת בנימין והרב טירת כסף. ועיין בבכורות גבי והמעשר לכל אדם ודוק.