ביאור:בראשית כט ב
בראשית כט ב: "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט ב.
וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה
עריכהבַּשָּׂדֶה
עריכהשדה זה חלקת אדמה שגדלים בה צמחים, ככתוב: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית ב ה), אך אין חובה שהשדה יהיה שייך למישהו. בשדה אנשים זרעו וקצרו תבואה, ככתוב: "וְהִנֵּה אֲנַחְנו מְּאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה" (ביאור:בראשית לז ז) או רעו צאן, ככתוב: "ויִַּקְרָא לְרָחֵל ולְּלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ" (ביאור:בראשית לא ד). אנשים רכשו בעלות על השדות, ככתוב: "ויַָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם" (ביאור:בראשית כג כ). מכאן ששדה יכול להיות במדבר, וזאת משום שנהגו לרעות צאן במדבר (בניגוד לישימון שהוא צחיח ולא גדל בו דבר), ככתוב: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב" (ביאור:בראשית כד סג).
בְאֵר
עריכהיעקב הלך לחרן, "פַּדֶּנָה אֲרָם", ובדרכו הוא עבר נהר (ביאור:בראשית לא כא), וכנראה מדובר ב"נָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (ביאור:בראשית טו יח).
המים בבאר נמצאים בתחתיתו ולא נובעים מעצמם כמעין. ייתכן שלאנשי חרן לא היתה גישה לנהר או לתעלות מים היוצאות מן הנהר, ולכן הם חפרו באר בעומק מסוים באדמה כדי למצוא מי תהום. מתקבל הרושם שהבאר היתה רחוקה מהנהר (נהר פרת), וכך כאשר יעקב חצה את הנהר, ככתוב: "וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר, וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו, הַר הַגִּלְעָד" (ביאור:בראשית לא כא), יעקב כבר עבר כברת דרך ארוכה מהבאר בחרן לכיוון כנען.
בעלות על באר
עריכהאנשים נהגו לחפור בור באפיק נחל, במקום קרוב לנחל או בתחתית הר כדי למצוא מי תהום. כאשר נמצאו מים אנשים אחרים ניסו לקחת בעלות על הבאר, ככתוב: "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלו עַּבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כא כה). מים זה מצרך חשוב מאוד, ואנשים הקפידו לא לאבד את בעלותם על בארות מים.
- בעבר נהגו לכסות באר באבן גדולה וכבדה כדי להסתירה, ככתוב: "וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר".
- כאשר רצו לגרש אנשים (או מתנחלים) ממקום מסוים היו סותמים להם את הבארות ובורות המים כך שלאנשים לא תהיה ברירה אלא ללכת למקום אחר, ככתוב: "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרו עַּבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוםּ פְּלִשְׁתִּים ויְַמַלְאוםּ עָפָר" (ביאור:בראשית כו טו).
וַיַּרְא
עריכהיעקב הלך בכוונה למקורות מים כדי למצוא אנשים. קל היה ללכת בעקבות הצאן וגלליהם, וכך יעקב הצליח למצוא בארות, להרוות את צימאונו, לקבל מידע ולהמשיך בדרכו.
וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ
עריכהשלושה עדרים - אבל אין זה מין הנמנע ששלושת העדרים שייכים לאדם אחד שהוא בעל השדה והבאר.
וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר
עריכההרושם שמתקבל מן הכתוב הוא שהאבן היתה גדולה מכדי שאדם אחד לא יוכל להזיז אותה. הרועים היו צעירים, וחלקם נערות, כך שייתכן שנדרש מספר רב של ידיים כדי לגלגל את האבן, וגם כדי להחזירה למקום בשלמות. יעקב לבדו דחף וגלגל את האבן, ככתוב: "ויִַּגַּשׁ יַעֲקֹב ויַָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" (ביאור:בראשית כט י). מכאן עולות שלוש אפשרויות: 1- שיעקב היה חזק מאוד, 2- שקרה לו נס, 3- שלא היה קשה לגלגל את האבן מעל פי הבאר. האבן היתה גדולה, אבל זה לא אומר שהיה קשה או מסוכן לגלגל אותה הלוך וחזור. לא נאמר שהיה צריך קרש כדי להזיז את האבן, כלומר האבן התגלגלה בקלות יחסית. הרועים ישבו וחיכו שכל שאר העדרים יגיעו. אז כל הרועים יגלגלו ביחד את האבן בזהירות בלי לפגוע בבאר או באבן, יעלו מים, ישקו את הצאן, ישמרו שזרים לא יבאו לקחת את המים שלהם, ויחזירו את האבן הגדולה לפי הבאר. בצורה זו הרועים שמרו שלא יגנבו או ילכלכו להם את המים, ושאנשים או ילדים לא יפלו לבאר; ואם קורה ואחד מהם נפל לבאר, האחרים יעזרו לו לצאת.