קטגוריה:בראשית יח כד

אברהם מבקש מאלוהים להציל את המקום, אך לא ברור אם הוא מבקש להשאיר את המקום עם האנשים הרשעים שבתוכו או להרוג את הרשעים ולהשאיר רק את העיר, היינו המקום, הרי הבתים והשדות אינם אשמים במעשי תשובי המקום. בפרק יג נכתב שאזור ככר הירדן היה "כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר" (בראשית יג י).

האם המשמעות של הביטוי "גַן יְהוָה" היא גן עדן? לבטח שזה לא גן עדן עצמו, אבל היה זה גן מפואר ואלוהי בתכונותיו הטובות.

מתשובת אלוהים מסתמן שאברהם ביקש להציל את המקום וגם את כל תושבי המקום, כולל הרשעים, כי אלוהים עונה לו: "וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם" (בראשית יח כו). ייתכן שבהמשך "כל המקום" כולל גם את הרשעים, אשר עליהם לא מדברים יותר עד סוף השיחה. אין ספק, שאדוני לא היה נותן לרשעים להמשיך ברשעתם "כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד" (בראשית יח כ) רק בזכות קבוצה של עשר אנשים טובים הגרים בעיר.

עורך התורה תאר את המקום "כְּגַן יְהוָה". המקום הנפלא הזה הביא עושר לתושבים, וזה כנראה גרם לתושבים לא לרצות להתחלק עם זרים בנחלתם ולנהוג ברוע לב נגד זרים, פולשים ומתנחלים, כמופיע בדברי אנשי העיר: "הוֹצִיאֵם אֵלֵינו וְּנֵדְעָה אֹתָם" (בראשית יט ה). העיר חוקקה חוקים נגד זרים, והרשתה לתושבים להתעלל בזרים ללא גבול. הריגת התושבים לא תביא תועלת כי אנשים חדשים יבואו וגם הם יהפכו לרשעים. כך המקום גרם לרשעת האנשים ולכן נחרץ גורל המקום להיהרס.

אדם נוהג להשתלט על אזור ולהכריז עליו בעלות, וכך האדם נהנה מפירות המקום. אנשים אחרים נוהגים לנסות להצטרף ולהתחלק גם הם בעושר שהמקום מעניק. אם התושבים אינם צריכים את המהגרים החדשים, נוצרת אווירה של עוינות כלפי המהגרים, ואנשי המקום מחוקקים חוקים לסילוק הפולשים. במקרה של סדום החוק היה שמותר לזרים לבקר ולסחור, אבל אסור לזרים לישון בעיר. כאשר אנשים מתחילים להתנכל למהגרים, במקרים מסוימים, שני הצדדים מאבדים צלם אנוש ומענים ומענישים אחד את השני ברשעה חסרת גבול. מטרת הרשע היא לפרסם את הסכנה וכך לנצח במאבק.

במקרה של סדום, שהיתה נפלאה כגן אלוהים, הענשת הרשעים לא תפתור את הבעיה. אנשים רשעים חדשים יבואו וימשיכו למנוע מאורחים ללון בעיר. לכן אלוהים היה חייב להחריב את המקום.

אנשי סדום נהגו לחקור את הזרים שנשארו לישון בעיר. מטרת החקירה היתה עינויים ואזהרה חמורה לאנשים אחרים. אנשי העיר בקשו "לדעת" את האורחים, והכוונה היתה לענות אותם מינית, ולכן לוט הציע את בנותיו.

האינקוויזיציה הספרדית ודאעש יכולות להוות דוגמאות לעינווים שעשו לזרים. לצערינו, בכל עיתון אפילו בימינו ניתן למצוא מידע על רמת העינויים אשר קבוצות עושות לקבוצות אחרות כדי לכבוש, להעניש, לדכא ולחסל אותם.