קטגוריה:בראשית יט ה

אנשי העיר ידעו שהמלאכים באו לעיר אך לא יצאו כאשר שערי העיר נסגרו, ושהם נמצאים בביתו של לוט. בהתחלה אנשי העיר מדברים עם לוט ונותנים לו הזדמנות להסביר את מעשיו. בשלב הזה אין אלימות נגד לוט.

לפני ההתקפה על יריחו יהושע שלח שני מרגלים לעיר. המרגלים לא עזבו את העיר לפני נעילת השערים, ולכן מלך יריחו חשד בהם. גם שם דרשו אנשי המלך: "הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאו לְּבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ, בָּאו"ּ (יהושע ב ג). לאור זה, דרישת אנשי סדום נראית סבירה ומטרתה היא למען ביטחון העיר, הרי שני זרים יכולים לפתוח בלילה את שערי העיר ולאפשר לתוקפים להיכנס לעיר. לוט למעשה לא ידע מה מטרת הביקור של המלאכים, והוא אפילו לא שאל. ואכן המלאכים באמת באו לרגל ולחקור את העיר.

בכל זאת קיים הבדל בין שני הסיפורים: ביריחו באו אנשי המלך, וכאן בא המון רב. ובהמשך באמת העניינים מתדרדרים לאלימות משתוללת.

הביטוי "וְנֵדְעָה אֹתָם" – מדובר בפעולה שלילית, רעה, ככתוב: "ויַֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעו"ּ (בראשית יט ז).

לוט ידע מה הסכנה הצפויה לזרים מאנשי סדום הרשעים אם הם יישארו ללון ברחוב, ולכן "ויִַּפְצַר בָּם מְאֹד ויַָּסֻרו אֵּלָיו" (ביאור:בראשית יט ג), למרות שהוא לא מוציא דיבת העיר או מסביר לזרים מה הסכנה הצפויה להם, ולא מבין שביתו לא יעניק להם מחסה.

אנשי העיר רצו לחקור את האנשים ולוודא מה היא מטרתם בביקור. החקירה אמורה היתה לכלול עינויים.

אנשי העיר ידעו שהאנשים נשארו לישון בניגוד לחוק העיר. לא היה להם על מה לחקור אותם. הם רצו להעניש את העבריינים בעינויים או במוות.

אפשרי שהעינויים היו אמורים לכלול מגע מיני מהשימוש בשורש 'ידע', ככתוב: "וְהָאָדָם, יָדַע אֶת חַוָהּ אִשְׁתּוֹ; ותַַּהַר" (בראשית ד א). גם לוט היה מודע לתקיפה המינית הצפויה, ולכן הוא הציע לאנשי סדום את בנותיו על מנת לספק את תאוותם המינית, ככתוב: "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, ועֲַשׂו לָּהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם" (בראשית יט ח).

לוט מבקש "רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל תַּעֲשׂו דָּבָר". לא משנה מה תהיה צורת העינויים, המטרה היתה להרתיע אנשים אחרים מלבוא לעיר בעתיד.