בראשית רבה מט ח

ח. [ עריכה ]
"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר וְגוֹ'" רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן.

רבי יהודה אמר הגשה למלחמה (דה"א יט, יג): "ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה".
ר' נחמיה אמר הגשה לפיוס המד"א האיך מה דאת אמר
= כמו שאתה אומר (יהושע יד, ו): "ויגשו בני יהודה אל יהושע".
רבנן אמרי הגשה לתפלה המד"א האיך מה דאת אמר
= כמו שאתה אומר (מ"א יח, לו): "ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל וגו'".
ר"א פשט לה אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא אם לתפלה אני בא.
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא ועשה בוא קרב בוא ועשה קרבן של ציבור אלא בוא וקרב להתפלל א"ר תנחומא למה התקינו ברכות חמש עשרה עד שומע תפלה כנגד ט"ו אזכרות שב"הבו לה' בני אלים" עד "ה' למבול ישב" (תהלים כט) שהוא מכלה את הפורעניות מלבא לעולם.
רב הונא בשם רבי אחא "האף תספה" אתה גודר את האף והאף לא יגדרך א"ר יהושע בר נחמיה אף שאתה מביא לעולמך אתה מכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים ולא דייך שאתה תולה הרשעים בשביל הצדיקים אלא שאתה מכלה את הצדיקים עם הרשעים.
רבי ורבי יונתן רבי אומר ב"ו חימה כובשתו אבל הקב"ה כובש את החימה שנאמר (נחום א, ב): "נוקם ה' ובעל חימה".
רבי יונתן אמר ב"ו קנאה כובשתו אבל הקדוש ברוך הוא כובש את הקנאה שנאמר (שם).
רבי שמלאי שאל לרבי יונתן מאי דכתיב (משלי יג, כג): "ויש נספה בלא משפט" אמר לו בלא משפט מקומו מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני ציפורי כשהיה גובה בטבריא ראה אחד מציפורי עמד ותפשו א"ל מציפורי אני א"ל יש בידי כתבים מציפורי לגבותה ולא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחה לציפורי ונמצא נספה בלא משפט מקומו ר' לוי אמר לדובה שהיתה משכלת כחיה ולא מצאת לשכל בחיה ושכלה בבניה רבי סימון אמר למגל כוסחת כובין ולא שלם לה שושנה ולא שלם לה: