מ"ג אסתר ב א
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תַּמְרֻקֵיהֶן – הֵן דְּבָרִים הַמְצַחְצְחִין, כְּמוֹ "וּמֹרַק וְשֻׁטַּף" (ויקרא ו,כא): שֶׁמֶן עָרֵב, וּמִינֵי סַמָּנִים, וּבְשָׂמִים הַמְטַהֲרִין וּמְעַדְּנִין אֶת הַבָּשָׂר (מגילה י"ג ע"א).
אִישׁ יְהוּדִי – עַל שֶׁגָּלָה עִם גָּלוּת יְהוּדָה. כָּל אוֹתָן שֶׁגָּלוּ עִם מַלְכֵי יְהוּדָה הָיוּ קְרוּיִים "יְהוּדִים" בֵּין הַגּוֹיִם, וַאֲפִילוּ מִשֵּׁבֶט אַחֵר הֵם (מגילה י"ב ע"ב).
אִישׁ יְמִינִי – מִבִּנְיָמִין הָיָה, כַּךְ פְּשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ (שם).
לוֹ לְבַת – רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ "לְבַיִת", לְאִשָּׁה (מגילה י"ג ע"א).
וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ – זָרִיז וּמְמַהֵר בְּשֶׁלָּהּ, מִשֶּׁל כֻּלָּן.
הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ – לְשָׁרְתָהּ, וְכֵן עוֹשִׂין לְכֻלָּן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ (מגילה י"ג ע"א).
וַיְשַׁנֶּהָ – שִׁנָּה אוֹתָהּ.
אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד – כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהִיא מִמִּשְׁפָּחָה בְזוּיָה, וִישַׁלְּחוּהָ; שֶׁאִם יֵדְעוּ שֶׁהִיא מִמִּשְׁפַּחַת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הָיוּ מַחֲזִיקִים בָּהּ.
וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ – זֶה אֶחָד מִשְּׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז יְשׁוּעָה: דָּוִד וּמָרְדְּכַי. דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמ"א יז,לו): "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם אֶת הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ". אָמַר: "לֹא בָא לְיָדִי דָבָר זֶה אֶלָּא לִסְמֹךְ עָלָיו לְהִלָּחֵם עִם זֶה." וְכֵן מָרְדְּכַי אָמַר: "לֹא אֵרַע לְצַדֶּקֶת זוּ שֶׁתִּלָּקַח לְמִשְׁכַּב נָכְרִי, אֶלָּא שֶׁעֲתִידָה לָקוּם לְהוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל." לְפִיכָךְ הָיָה מְחַזֵּר לָדַעַת מַה יְּהֵא בְסוֹפָהּ (אסתר רבה ו,ו).
תֹּר – זְמַן.
כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר – כָּל שְׂחוֹק וּמִינֵי זֶמֶר.
אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי – הַשֵּׁנִי.
בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי – עֵת צִנָּה שֶׁהַגּוּף נֶהֱנֶה מִן הַגּוּף (מגילה י"ג ע"א). זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ עֵת צִנָּה כְּדֵי לְחַבְּבָהּ עָלָיו.
מִכָּל הַנָּשִׁים – הַבְּעוּלוֹת, שֶׁאַף נָשִׁים הַבְּעוּלוֹת קִבֵּץ (מגילה י"ג ע"א).
וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה – לִכְבוֹדָהּ הֵנִיחַ לָהֶם מִן הַמַּס שֶׁעֲלֵיהֶם (מגילה י"ג ע"א).
וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת – שָׁלַח דּוֹרוֹנוֹת לָהֶם. וְהַכֹּל כְּדֵי לְפַתּוֹתָהּ, אוּלַי תַּגִּיד מוֹלַדְתָּהּ. וְאַף עַל פִּי כֵן – ["אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ" (פסוק כ')].
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ – לְפִי שֶׁמָּרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, הַמְזָרְזָהּ וְהַמְרַמְּזָהּ עַל כָּךְ.
לִשְׁלֹחַ יָד – לְהַשְׁקוֹתוֹ סַם הַמָּוֶת (מגילה י"ג ע"ב).
וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי – שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים דִּבְרֵיהֶם לְפָנָיו בְּלָשׁוֹן טוּרְסִי, וְאֵין יוֹדְעִים שֶׁהָיָה מָרְדְּכַי מַכִּיר בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, שֶׁהָיָה מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית.
וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים – הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה מָרְדְּכַי לַמֶּלֶךְ.
רש"י מנוקד על חמש מגילות
רש"י מנוקד על חמש מגילות מבוסס על מהדורת "מצודת אברהם", מאת הרב אברהם דייויס והרב יעקב פופקו (לייקווד, תשס"א). באתר ספריא הכינו באדיבותם מהדורה דיגיטלית על פי מהדורה זו, ובעלי זכויות היוצרים אישרו להם לשחרר אותה ברשיון CC-BY. חוץ מזה עדכנו בה את הפיסוק, תיקנו לעתים אף את הניקוד, פיתחנו ראשי תיבות, הוספנו הסברים ללעזים, והוספנו מראה מקומות למקורות רש"י בסוגריים.
הערות
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מה רצה במה ששילש פה; את ושתי, את אשר עשתה, ואת אשר נגזר עליה :
אלשיך
מדרש רבה
(משלי כט, יא): "כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל" זה אחשורוש "וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה" זה הקדוש ברוך הוא שהוא משדיך אחשורוש היך מה דאת אמר (תהלים סה, ח): "משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאומים".
"בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ" דבית ר' ינאי וחזקיה תרויהון אמרין ששה ניסין היה פותח ומראה להן בכל יום ר' חייא בר אבא אמר מיני יציאות הראה להן ר' יודה בר' סימון אמר סעודת ארץ ישראל הראה להן ר' לוי אמר בגדי כהונה גדולה הראה להם נאמר כאן "תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" ונאמר להלן (שמות כח, ב): "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" מה תפארת האמור להלן בגדי כהונה גדולה אף תפארת האמור כאן בגדי כהונה גדולה ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר בין מן דידיה ובין לא מדידיה מתגלגלת בת קברייא מהיכן העשיר אותו רשע אמר ר' תנחומא נבוכדנצר שחיק מחיק סיגל כל ממונו של עולם והיתה עינו צרה בממונו כיון שנטה למות אמר מה אני אניח כל ממון זה לאויל עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחשת מילא אותן ממון וחפר והטמינם בפרת והפך פרת עליהן ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש גילה אותן הקב"ה הה"ד (ישעיה מה, א): "כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים וגו' ושערים לא יסגרו" וכתיב בתריה "ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים וגו'":
פרק ב/פסוק א
אחר הדברים האלה זכר המלך אחשורוש וגו' ר"ל כי תיכף אחר המעשה זכר את ושתי כלומר שזכר אותה וכל זכירה הוא לרחמניות על הנזכר שכן אמר (ירמיה לא, יט) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'.
ע"כ כתיב אחר הדברים האלה זכר את ושתי ובא הכתוב לומר כי תכף מיד שעשה המעשה והרג את ושתי היה מרחם עליה שנהרגה ולפי הסברא לא היה ראוי שיזכור אותה מיד כיון דמתחלה כתיב (אסתר א, יב) ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו אלא בודאי היה זה מן הש"י שכך גזר שתהרג ולכך מיד שנעשה גזירת המלך הש"י מיד שך חמתו כי לא היה החימה רק מן הש"י כמו שהתבאר למעלה ולכך כתיב אחר הדברים ולא כתיב כשך חמת המלך בלבד אלא בא לומר כי מיד אחר ההריגה שך חמת המלך כי כל לשון אחר סמוך הוא וזה ראיה שגזירת השם היה ולכך אמר (שם ב, א) ואת אשר נגזר עליה ר"ל שכך נגזר מן הש"י עליה