מדרש תנחומא מקץ
<< · מדרש תנחומא · מקץ · >>
פרשת מקץ
א. [ עריכה ]
ילמדנו רבינו הרואה את הגשמים יורדים בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך, כך שנו רבותינו על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, והגשמים מהיכן יורדין ר' אליעזר אומר העולם כולו ממימי אוקינוס הוא שותה. א"ל רבי יהושע והלא מי אוקינוס מלוחין הן, א"ל מתמתקין מן העבים שברקיע, דאמר ר"ש בן לקיש למה נקרא שמן שחקים, שהן שוחקים את המים וממתקין אותם ואח"כ הן יורדין ובקצבה הן יורדין, שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה. אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות, מכל מקום אינו פוחת מקצבה שפסק, מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב"ה בקצבה הוא נותן, לחמה נתן קץ, שנאמר (תהלים, יט) מקצה השמים מוצאו, לשמים נתן קץ, שנאמר (דברים, ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ, שנאמר (ישעיה, מ) בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ, שנאמר (שמות, יב) ויהי מקץ שלשים שנה, לחשך נתן קץ, שנאמר (איוב, כה) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו, שנאמר "ויהי מקץ שנתים ימים":
ב. [ עריכה ]
והנה מן היאור עולות וגו' (בראשית מא, ב). ויהי בבקר ותפעם (בראשית מא, ח). ובנבוכד-נצר כתיב ותתפעם (דניאל ב, א). פרעה שידע החלום ולא היה יודע פתרונו נטרף טרוף אחד, נבוכד-נצר ששכח החלום ופתרונו נטרף שני טרופין, לכך כתיב בו ותתפעם. חלם חלום, נבוכד-נצר חלומות, רבי ינאי אומר חלומות שתים חלם, אחת של צלם ואחת של אילן, ויאמר המלך לקרא "לחרטמים" (דניאל ב, ב) חסר כתיב אלו ששואלין בטימי מתים, "לאשפים" אלו שדוחקין במזל, שכן אשפים לשון דחק, שנאמר (עמוס ח, ד) שמעו זאת השואפים אביון, "ולמכשפים" שמכחישים פמליא שלמעלה ופמליא שלמטה, להגיד למלך חלומותיו ויבאו ויעמדו לפני המלך, ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום (דניאל ב, ג). וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא (דניאל ב, ד), אמר להם נבוכד-נצר אני יודע אם אני אומר לכם החלום אתם בודים לי דברים ואומרים זה פתרונו, להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני (דניאל ב, ט), ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה (דניאל ב, ז) אמר להם אני אומר לכם אמרו לי ואתם אומרים לי אמור לנו, מה אתם סבורים שתהיו מסיחים עמי עד הצהרים בדברים בטלים והולכים לכם, די הן חלמא לא תהודענני חדא היא דתכון, שתהיו כלכם נהרגין, ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרא תהחוונני (דניאל ב, ט), ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטום ואשף וכשדאי (דניאל ב, י). ומלתא די מלכה שאל יקירה, נבואה היא צריכה, שכן יקירא לשון נבואה, כמה דאמר (שמואל א, ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ. ואחרן לא איתי (דניאל ב, יא), ואהרן לא איתי כשהיה בית המקדש קיים היה אדם הולך אצל בני אהרן ושואל באורים ותומים ומגיד לו את הדבר, ועכשיו אין בית המקדש קיים ואין שואלין באורים ותומים, אמר להם וכן היה בית המקדש יפה ונתתם לי עצה שאחריבנו, מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל (דניאל ב, יב), ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה (דניאל ב, יג), התחיל דניאל לומר לאריוך על מה דתא מהחצפא מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל (דניאל ב, טו). ודניאל על ובעא קדם מלכא (דניאל ב, טז), וכן אמר ליה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע (דניאל ב, כה), א"ל אנת הוא דניאל (דניאל ה, יג), וכי לא היה מכירו אלא א"ל יש בך כח לספר לי את החלום ופתרונו, א"ל הן א"ל אימתי, א"ל איני מבקש ממך זמן לא לאחר שלשים יום ולא לאחר עשרים יום אלא המתן לי הלילה ולבקר אני אומר לך, אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע (דניאל ב, יז), למה כדי שיהיו מתפללין עמו, שנאמר (שם) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל (דניאל ב, יח), אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי אדין דניאל בריך לאלה שמיא (דניאל ב, יט), אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה היתה הנבואה ביחידים אבל לעתיד לבא על כל אדם, שנאמר (יואל ג, א) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו:
ג. [ עריכה ]
והנה מן היאור עולות שבע, כיון שחלם שלח וקרא לכל החרטומים ורוח הקדש צווחת איה אפוא חכמיך (ישעיה, יט), כיון שלא ידעו בא שר המשקים ואמר את חטאי אני מזכיר היום פרעה קצף על עבדיו וגו', ושם אתנו נער עברי עבד וגו' ארורים הרשעים שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה שאמר שר המשקים נער שאינו בר דעת, עברי עבד לשון גנאי שכך כתיב בספריו של פרעה שלא ימלוך עליהם עבד, כיון ששמע פרעה וישלח ויקרא אל יוסף, אריב"ל מתוך צרה רוחה מתוך אפילה אורה מתוך נבולן של צדיקים רוממותן, וכן הוא אומר (משלי, ל) אם נבלת בהתנשא אם זמות יד לפה, חנניה מישאל ועזריה מתוך נבולן רוממותן שנא' (דניאל, ג) באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא, ונתרוממו שנאמר (שם) באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל, ודניאל הושלך לגוב אריותא ונתרומם שנאמר (שם ו') ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה, מרדכי כתיב וילבש שק ואפר (אסתר, ב) ונתרומם דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ויוסף ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים, קה) ונתרומם שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ, אמר ליה פרעה חלום חלמתי אמר יוסף בלעדי אלהים יענה וגו' תלה הגדולה בבעליה, אמר הקב"ה אתה לא רצית להתגדל בעצמך חייך שעל ידי כך תעלה לגדולה ולמלוכה, אמר פרעה חלום חלמתי כשבא לומר לו את החלום בקש לבודקו והיה מהפך לו את החלום אמר ליה והנה מן היאור עולות שבע פרות אמר ליה יוסף לא כך ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר, אמר ליה הנה שבע פרות דלות ורעות, א"ל לא כך ראית אלא רעות מראה ודקות בשר, א"ל הנה שבע שבלים מלאות וטובות, א"ל לא כך ראית אלא בריאות וטובות, א"ל והנה שבע שבלים צנומות דקות, א"ל לא כך ראית אלא דקות שדופות קדים, התחיל פרעה תמה בעצמו, א"ל אחרי היית כשחלמתי שנאמר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, הוא שאביו מברכו בן פורת יוסף (בראשית, מט) אל תקרא בן פורת אלא בן הפרות יוסף השיב פרעה אתה תהיה על ביתי, וחכמים אומרים תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים, מה) את מוצא כל מה שהגיע ליעקב הגיע ליוסף יעקב נולד מהול ויוסף כן שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, זה נקרא בני בכורי ישראל וזה הבכורה ליוסף, זה גלה לחרן וזה למצרים, זה נתרומם בחלום שנאמר ויחלום והנה סולם (בראשית, כא) וזה ופרעה חולם, רשב"ג אומר יוסף משלו נתנו לו, הפה שלא נשק לעבירה על פיך ישק כל עמי וכו' כדאי' לעיל:
ד. [ עריכה ]
וירא יעקב כי יש שבר. ילמדנו רבינו אבל עד כמה ימים הוא אסור בעשיית מלאכה, כך שנו רבותינו אבל כל שבעת ימי אבלו אסור בעשיית מלאכה ואם היה עני מדוקדק יעשה מלאכה לאחר שלשה ימים לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, ולמה אחר שלשה ימים אמר רב כהנא אחר שלשה ימים הבשר נסרח ופניו משתנות ונפשו מתאבלת עליו שנאמר (איוב, יד) אך בשרו עליו יכאב, בא וראה שהרי אבל התירה לו התורה לעשות מלאכתו ולהתנחם אחר שלשה ימים, ויעקב אבינו לא קבל תנחומים על יוסף דכתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו' (בראשית, לז) וכל כך למה שהעלים הקדוש ברוך הוא לקיים גזירת ידוע תדע, אלולי כן לא היה נביא יצחק אביו והיה קיים אותה שעה והיה יודע שיוסף חי והיה אומר הקב"ה העלים ממנו אני אודיענו כיון שנצצה בו רוח הקודש היו השבטים מהלכין בשוק ולא היו יודעין ולא היו שומעין ויעקב אבינו יושב בתוך הבית ויודע מה במצרים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים:
ה. [ עריכה ]
וירא יעקב כי יש שבר וגו' זש"ה אשרי שאל יעקב בעזרו (תהלים, קמו) למה לא נאמר שאל אברהם או שאל יצחק אלא אל יעקב את מוצא שלא נצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם לא על יצחק אלא על יעקב שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית, כח), א"ר סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעה ולא כשנתחרשה ולא כשנעדרה, ואימתי עומד עליה כשהיא עומדת כרי כך אברהם עדר שנאמר קום התהלך בארץ (שם יג), יצחק זרע שנא' ויזרע יצחק (שם כו) לא עמד המלך עליה עד שבא יעקב שהיה כרי של תבואה שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה, ב) ועמד הקב"ה עליו שנאמר והנה ה' נצב עליו הוי אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלהיו אמר ריש לקיש זה יוסף סברו של עולם שהיה במצרים והראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שסברו במצרים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר וגו':
ו. [ עריכה ]
וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א). זש"ה נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז, כה), אמר רבי שמואל בר נחמן פסוק זה שר העולם אמרו, נער הייתי מימות אדם, וגם זקנתי עד ימות המשיח, ולא ראיתי שעזב הקב"ה את העולם מן הצדיקים אלא שבכל דור ודור מעמיד צדיקים. דאמר רבי תנחום בשם רבי אחא אין העולם חסר שלשים צדיקים כאברהם, שנאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול (בראשית יח, יח). יהיה בגימטריא שלשים, דבר אחר: נער הייתי גם זקנתי, אין הקדוש ברוך הוא עוזב את הצדיקים בשעת הרעב לא להם ולא לבניהם, אלא בזמן שבצורת באה לעולם הקב"ה מתקין להם מהיכן יחיו, וכן את מוצא באליהו שהתקין לו מהיכן יחיה, שנאמר קום לך צרפתה אשר לצידון וגו' (מלכים א יז, ט), וכן את מוצא ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן (מלכים א יז, ג) והיה מהנחל תשתה ואת העורבים צויתי לכלכלך שם (מלכים א יז, ד), וכן ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו' (בראשית יב, י), וכן ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו' וילך יצחק וגו' (בראשית כו, א), וכן יעקב כשבא הרעב התקין הקדוש ברוך הוא לו יוסף שיכלכלנו במצרים, שנאמר ויכלכל יוסף את אביו (בראשית מז, יב). הוי וירא יעקב כי יש שבר (בראשית מב, א), מה כתיב למעלה וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף (בראשית מא, נז). לפי שהוא נתן עצמו שנאמר ויצבר יוסף בר (בראשית מא, מט), ותכלינה שבע שני השבע וגו' (בראשית מא, נג) ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף (בראשית מא, נד), מהו כאשר אמר יוסף, אמר רבי יהודה בר שלום י"ד שנה של רעב היו ראויין לבא, שכן יוסף אומר שבע פרות הרקות והרעות שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות וגו' שבע שנים הנה, הרי י"ד שנה, אלא שגזר יוסף ונעשו שבע שנים, שנאמר יהיו שבע שני הרעב (בראשית מא, כז) לפיכך כתיב כאשר אמר יוסף, מיד שמע יעקב שהיה שבר במצרים ואמר לבניו רדו שמה ושברו וגו', וירדו אחי יוסף עשרה (בראשית מב, ג). ולמה עשרה, שיש בהן כח לדחות הפורענות, שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום והיה אברהם אבינו מבקש עליהן רחמים מן השמים, התחיל מספר מן חמשים עד עשרה, שנאמר אולי ימצאון שם עשרה (בראשית יח, לב) כי עשרה היא עדה, שנאמר עד מתי לעדה וגו' (במדבר יד, כז). וכתיב אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב, א), לכך נאמר וירדו אחי יוסף עשרה, שכן בסדום אמר עד עשרה, ויבואו בני ישראל לשבר בתוך הבאים (בראשית מב, ה) שלא יכירם אדם, אמר הקדוש ברוך הוא אתם אמרתם ונראה מה יהיו חלומותיו היכן החלום מתקיים, וירא יוסף את אחיו ויכירם (בראשית מב, ז) והם לא הכירוהו (בראשית מב, ח), שלא רחמו עליו אבל יוסף ויכירם שרחם עליהם:
ז. [ עריכה ]
וירא יעקב כי יש שבר (בראשית מב, א). זש"ה מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר (משלי יא, כו). מונע בר יקבהו לאם זה פרעה לכך יקבהו לאם, והיו הבריות מקללין אותו על שגנז את התבואות בני רעבון, וברכה לראש משביר זה יוסף שזן את העולם בשני רעבון כרועה הזה שמנהיג את צאנו, עליו אמר דוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תהלים פ, ב). כשהיה רעב בימי דוד בקש רחמים מלפני הב"ה ואמר רבון העולמים נהוג את צאנך כיוסף שזן את העולם בשני רעבון, כיון שחזק עליהם הרעב בארץ מצרים נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף, אמרו לו תן לנו לחם, אמר להם אלקי אינו זן את הערלים, לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם, הלכו להם אצל פרעה והיו צועקין ובוכין לפניו, שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף, אמרו לו הלכנו אצלו ומדבר לנו דברים ריקים שאומר מולו עצמכם, אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחילה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה, וכי לא היה קורא לכם כל אותן שני השבע, וצווח לכם הוו יודעים שרעב בא לעולם, אם אתם פשעתם בנפשותיכם מה תצעקו אלי, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שתים, של שלש, של ארבע שנים, אמרו לו כל תבואה שהיתה בבתינו כבר הרקיבה, אמר להן לא נשתייר לכם קמח מאתמול, אמרו לו אף פת שהיה בכלינו (נ"א בסלינו) עפשה, אמר להן לכו אל יוסף ואשר יאמר לכם תעשו (בראשית מא, נה). ומה אם שגזר על התבואה והרקיבה מתיראין אנו שאם יגזור עלינו שנמות כלנו מתים אלא כל אשר יאמר לכם תעשו. והרעב היה על כל פני הארץ. ראוי היה למקרא לומר על הארץ מה תלמוד לומר על כל פני הארץ. א"ר שמואל בר נחמן בא ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים שאין פני הארץ אלא עשירים, לכך נאמר מונע בר.
ח. [ עריכה ]
ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מב, א). אמר יעקב לבניו אתם גבורין אתם נאים אל תכנסו בשער אחד, ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין רע, הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה. מהו רדו, שראה שירדו שמה וישתעבדו במצרים כמנין רד"ו, רדו שמה, שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה היא לו. וירדו אחי יוסף וגו' (בראשית מב, ג). היה לו לכתוב בני ישראל, אלא שבתחילה לא נהגו בו אחוה ומכרוהו ולסוף היו מתחרטין ואומרין מתי נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים, נתנו כלם דעת אחת להחזירו. א"ר יהודה בר סימון אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אכל, מה עשה הושיב שומרין על כל הפתחי' ואמר להן ראו כל מי שיכנס לשבור אוכל, כתבו שמו ושם אביו ולערב הביאו לי פתקכם, עשו כך כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם ושם אביהם, לערב הביאו פתקם לפני יוסף, זה קורא ראובן בן יעקב, ואחר קורא שמעון בן יעקב, ואחר לוי, וכן השוערים כל אחד ואחד את שלו, מיד אמר להן יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד ונתן שמותם לבעל האוצר ואמר לו ראה כשיבאו אנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני, עברו ג' ימים ולא באו, מיד נטל יוסף שבעים גבורים מבית המלך ושגר בשבילם לבקר אותם בשוק, הלכו מצאו אותם בשוק של זונות, ומה טיבן בשוק של זוונת, אלא אמרו יוסף אחינו יפה תואר ויפה מראה שמא הוא בקובה של זונות, מיד תפשו אותן והביאום לפני יוסף, ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם וגו' (בראשית מב, ז). מלמד שנעשה להן כנכרי, נטל הגביע והקיש בו אמר להן אני רואה בגביע שלי כי מרגלים אתם, אמרו לו כנים אנחנו אלא כך צוהו אבא אל תכנסו בשער אחד, אמר להן בשוק של זונות מה טיבכם, לא הייתם מתיראין מן העין, היכן צות אביכם, אמרו לו אבידה נאבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם. אמר להן אי זו אבידה, אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם, אמרו לו ומי הן, הקיש בגביע אמר להן שמעון ולוי שמם, מיד נזדעזעו ואמרו לו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, אמר להן והיכן השנים, אמרו לו הקטן את אבינו היום והאחד איננו. אמר להן את אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם. לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם ואמר להן זה יהא חבוש עד שתביאו אחיכם ויאמנו דבריכם, וכיון שהלכו הוציא אותו והאכילהו והשקהו, מיד ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו'. הלכו אצל אביהן וספרו לו את כל המאורע, השיב אביהם ואמר להם היכן שמעון, אמרו לו אותו האיש אדוני הארץ תפשו בשביל שנביא אחינו הקטן, אמר להן אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון וגומר. ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית וגו'. אמר לו שוטה וכי בניך אינן בני, אמר להן יהודה הניחו לו לזקן הזה עד שתכלה הפת, שנאמר ויהי כאשר כלו לאכול וגו'. אמר לו יהודה אבא אם ילך בנימין עמנו ספק נתפס ספק לא נתפס, ואם לא ילך עמנו כלנו מתים מוטב תניח את הספק ותטול את הודאי, אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מיד שלחו עמהם ואמר להם קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה וגו'. לכך כתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א).
ט. [ עריכה ]
ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד).
ילמדנו רבינו: עד כמה תפלות חייב אדם להתפלל בכל יום? כך שנו רבותינו: אין מתפללין יותר מג' תפלות שתקנו אבות העולם. אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם (בראשית יט, כז). ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל (תהלים קו, ל). יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח (בראשית כד, סג). ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו (תהלים קב, א). יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום (בראשית כח, יא). ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז). ואף דניאל כתיב ביה וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגו' (דניאל ו, יא), ולא פירש באיזה שעה. עמד דוד ופירש: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים נה, יח). לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלש תפלות ביום. ורבי יוחנן אמר: ולואי יתפלל אדם והולך כל היום. שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה אסור. א"ל למה? א"ל שלא ינהג קלות ראש בגבורה. לא קבל ממנו. מה עשה רבינו הקדוש? השכים אצלו, א"ל קירי ברא. לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל אימפרטור. ולאחר שעה א"ל שלום עליך המלך. א"ל מה אתה מבזה במלכות? א"ל ישמעו אזניך מה שפיך אומר: ומה אתה שאתה בשר ודם, השואל בשלומך בכל שעה אתה אומר מבזה - מלך מלכי המלכים, עאכ"ו שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה. רבי יוסי בר חלפתא אומר: עתים הם לתפלה, שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט, יד). אימתי עת רצון? - בשעה שהצבור מתפללין. לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה. תדע, שהרי משה נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה, ועל שהרבה בתפלה כתיב בו ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד, א). וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה. ואף יעקב כששלח את בניו למצרים נתפלל עליהם, שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד):
י. [ עריכה ]
ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד). זש"ה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים לב, ו). מהו לעת מצוא, א"ר אבא לעת מצוי הזקנה צריך אדם להתפלל על זקנתו שתהא עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות, שבזמן שאדם יזקין הכל מסתלק ממנו, ביצחק מה כתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין. ביעקב כתיב ועיני ישראל עבדו מזקן. ופיו אינו אוכל שכן מצינו ברזילי אומר לדוד אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדני המלך (שמואל ב יט, לו). דבר אחר: לעת מצוא זו מיתה, דאמר רבי ישמעאל תשע מאות ושלשה מיני מיתה הם, שנאמר למות תוצאות. תוצאות בגימטריא הכי הוו, קשה שבכלן אסכרה וטובה שבכלן נשיקה. דבר אחר: לעת מצוא. יתפלל על מיצוי הנפש, דאמר רבי ישמעאל אין לך קשה מיציאת הנפש, היאך יוצאה. רבי יוחנן אומר כקפוטורין יוצאה מתוך הושט כך הנפש יוצאה מן הגוף, רבי חנניא אמר כצפורן בתוך הושט. שמואל אמר כסולם הפוך כך הנשמה יוצאה מן הגוף, ראה כמה קשה יציאת הנפש.
יא. [ עריכה ]
דבר אחר: ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד). זש"ה היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח (איוב לו, יט). אמר רבי אלעזר לא תהא בוסר בשעת הרוחה שלא להתפלל. אמר הקב"ה כשם שאני זקוק להוריד גשמים וטללים ולגדל צמחים לתחיית הבריות כך תהא זקוק להתפלל לפני ולברך אותי מעין מעשי, ולא תאמר אני בריוח מה אני מתפלל וכשתגיע לך צרה תבא ותתפלל, אלא עד שלא תבא לך הצרה הוי מקדים ומתפלל. אמר רבי אלעזר כתוב בספר בן סירא אוקיר לאסיאך עד שלא תצטרך ליה, מהו וכל מאמצי כח. אמר רבי יוחנן שכך היו עושין הצדיקים מאמצי כח הגבורה, תדע שהרי יעקב אבינו עדין היה בנימין אצלו והקדים להתפלל עליו, שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים. ואל שדי (בראשית מג, יד). מה ראה יעקב לברכם באל שדי, ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו, שנאמר ויתרוצצו הבנים (בראשית כה, כב). וכן הוא אומר על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א, יא) ברח מפני עשו ללבן והיה שם עשרים שנה בצרות רבות, שנאמר הייתי ביום אכלני חרב ונו׳ (בראשית לא, מ). ואחר שיצא רדף לבן אחריו להרגו, שנאמר וירדוף אחריו דרך (שלשת) [שבעת] ימים (בראשית לא, כג), נמלט מטנו בא עשו בקש עוד להרגו והפסיד עליו כל אותו הדורון, עזים מאתים וגו׳ (בראשית לב, יד). יצא מעשו באה עליו צרת דינה, יצא מצרת דינה באה עליו צרת רחל, אחר כל הצרות בקש לנוח קמעא באה עליו צרת יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי (איוב ג, כו). אחר כך באה עליו צרת שמעון, אחר כך צרת בנימין, לפיכך היה מתפלל באל שדי ואומר מי שאמר לשמים וארץ די יאמר ליסורי די. לפי שכשברא הקרוש ב״ה שמים והארץ היו נמתחין והולכין עד שאמר להן הקדוש ברוך הוא די, לפיכך כתיב ואל שדי:
יב. [ עריכה ]
כיון שהלכו אחיו אצל יוסף וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו (בראשית מג, כט). שמח בו שראה בו דמות דיוקנו של אביו, מיד ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחות האנשים אכל וגו׳ (בראשית מד, א). אמר למנשה מלא את אמתחות וגו׳. ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי וגו׳ (בראשית מד, ב). הבקר אור והאנשים שולחו (בראשית מד, ג) אמר יוסף אם אני משלח אותם בלילה אין כל בריה יכולה להן, לפי שנמשלו כחיות, שנאמר גור אריה יהודה (בראשית מט, ט) ולדן אמר דן גור אריה (דברים לג, כב). יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מט, יז). נפתלי אילה שלוחה (בראשית מט, כא). הם יצאו את העיר לא הרחיקו (בראשית מד, ד). אמר יוסף אם ירחיקו אין כל בריה יכולה להן. קום רדוף כל זמן שאימת העיר עליהן. והשגתם (בראשית מד, ד). הוי שוגג אותם בדברים, אחת קשה ואחת רכה. (הלוא זה אשר ישתה אדוני בו וגו׳ (בראשית מד, ה)) ויקרעו שמלותם (בראשית מד, יג). אמר להם הקב״ה אתם גרמתם לקרוע בגדי אביכם בדבר של חנם, כך תקרעו אתם על דבר של חנם. אמר רבי יצחק השבטים קרעו על בנימין לפיכך יצא ממנו מרדכי שקרע על ישראל, שנאמר ומרדכי ידע וגו׳ (אסתר ד, א). ויעמס איש על חמורו (בראשית מד, יג). לא הוצרך אחד מהם לסייע לחברו והיו עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרין לו, אי גנבא ברא דגנבתא, ביישתנו בן אמך את. כך ביישה אמך את אבינו, ובשביל אותן המכות שהכוהו בכתפיו זכה שתשרה שכינה בין כתפיו, שנאמר חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן (דברים לג, יב). ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף (בראשית מד, יד). מהו ביתה יוסף והלא כל יום ויום יוצא לדון בבימה, אלא אותו היום לא יצא, אמר איני מבייש את אחי בפני המצרים, ויפלו לפניו ארצה וגו׳ (בראשית מד, יד). הננו עבדים לאדוני (בראשית מד, טז). לקיים מה שנאמר הנה השמש והירח (בראשית לז, ט). ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלא ידעתם כי נחש ינחש איש וגו׳ (בראשית מד, טו). אמר להם אני אומר לכם מפני מה גנבו הנער הזה, לקסום בו ולידע היכן אחיו, ויאמר יהודה מה נאמר לאדני (בראשית מד, טז). מה נאמר על הכסף הראשון, מה נדבר על הכסף השני, ומה נצטדק על הגביע, האלהים מצא אה עון עבדיך, אל תקרא מצא אלא מוצא. לעולם אין שני אחים נכנסין לבית המשתה ביחד ואנו נמצאנו כלנו בערוגה אחת בעון אחד שהיה בידינו, אמר להם אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה, א״ל כל הנתפש נתפש עמו. אמר להם ומה אחיכם הראשון שלא גנב ולא ציער אתכם אמרתם לאביו טרף טרף. זה שגנב וציער אתכם צאו אמרו לאביו טרף טרף, הלך החבל אחר הדלי, והלא דברים ק״ו ומה תקלה שבאה ע״י צדיק זה היה מחיה לבל באי עולם, זכות שהביא הקב״ה על ידיהם על אחת כמה וכמה.
<< · מדרש תנחומא · מקץ · >>