קטגוריה:בראשית מא נג

שבע שנים טובות עברו. נגמר הקיץ. היבול נאסף. פקידי יוסף לקחו את העודפים לממגורות המלך.
החקלאים התכוננו לזרוע פחות, ולהשתמש בזרעים למאכל במקום לבזבז בזריעה שלא תביא יבול.
יוטף פיטר את בוני הממגורות, מובילי התבואה ומהאכסנים.
פקידי המלך חיכו לרעב והתארגנו לחלוקת התבואה.
נוצרה אבטלה חמורה. אנשים שלא חסכו אוכל וכסף בשנות השפע עמדו להפגע קשות.

כולם חיכו בהתרגשות לראות האם יוסף צדק. לבטח הרבה בכירים בממשלה המצרית חיכו לצחוק עליו ועל פרעה שהאמין לשטות הזאת.

מצרים נהנת מהיאור הרחב וקשה שיהיה להם חוסר מים ובצורת. אולם אם לא ירד הרבה גשם באפריקה השטפונות השנתיים יהיו נמוכים, שדות רחוקים מהיאור לא יוצפו ולא יקבלו מים וזבל. מערכת תעלות המים תשאר יבשה, וכך תרד תפוקת התבואה במידה מסוימת.

בנוסף, רוח קדים מהמדבר, רוח חמה ומיבשת מהמזרח, תגרום לתבואה לגדול "צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים" (ביאור:בראשית מא כג). גידול כזה יהיה מספיק טוב למאכל לצאן, אבל לא מתאים לבני אדם כמקור למזון. בנוסף, רוח הקדים, תאפשר לאכסן את החיטה בממגורות ותמנע רקבון.

היבול היה גדול מהרגיל בשבע השנים הראשונות, אולם אנו רואים שיוסף לא אגר וחסך כמות כה גדולה ששנות השבע גם הם הפכו לשנות צימצום. האנשים אכלו לשובע, ועדיין נשאר ליוסף "בָּר כְּחוֹל הַיָּם" (ביאור:בראשית מג מט). כלומר בשנות השובע היבול היה רב מהרגיל, כפול ומשולש מהרגיל, כדי לאזן את שנות הרעב בהם היבול יהיה רק חלק מהרגיל, ועוד הרבה עמים זרים יבאו למצרים לבקש לחם.