מדרש תנחומא מקץ ז

ז. [ עריכה ]
וירא יעקב כי יש שבר (בראשית מב, א). זש"ה מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר (משלי יא, כו). מונע בר יקבהו לאם זה פרעה לכך יקבהו לאם, והיו הבריות מקללין אותו על שגנז את התבואות בני רעבון, וברכה לראש משביר זה יוסף שזן את העולם בשני רעבון כרועה הזה שמנהיג את צאנו, עליו אמר דוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תהלים פ, ב). כשהיה רעב בימי דוד בקש רחמים מלפני הב"ה ואמר רבון העולמים נהוג את צאנך כיוסף שזן את העולם בשני רעבון, כיון שחזק עליהם הרעב בארץ מצרים נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף, אמרו לו תן לנו לחם, אמר להם אלקי אינו זן את הערלים, לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם, הלכו להם אצל פרעה והיו צועקין ובוכין לפניו, שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף, אמרו לו הלכנו אצלו ומדבר לנו דברים ריקים שאומר מולו עצמכם, אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחילה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה, וכי לא היה קורא לכם כל אותן שני השבע, וצווח לכם הוו יודעים שרעב בא לעולם, אם אתם פשעתם בנפשותיכם מה תצעקו אלי, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שתים, של שלש, של ארבע שנים, אמרו לו כל תבואה שהיתה בבתינו כבר הרקיבה, אמר להן לא נשתייר לכם קמח מאתמול, אמרו לו אף פת שהיה בכלינו (נ"א בסלינו) עפשה, אמר להן לכו אל יוסף ואשר יאמר לכם תעשו (בראשית מא, נה). ומה אם שגזר על התבואה והרקיבה מתיראין אנו שאם יגזור עלינו שנמות כלנו מתים אלא כל אשר יאמר לכם תעשו. והרעב היה על כל פני הארץ. ראוי היה למקרא לומר על הארץ מה תלמוד לומר על כל פני הארץ. א"ר שמואל בר נחמן בא ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים שאין פני הארץ אלא עשירים, לכך נאמר מונע בר.