מדרש תנחומא מקץ ח

ח ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מב, א). אמר יעקב לבניו אתם גבורין אתם נאים אל תכנסו בשער אחד, ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין רע, הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה. מהו רדו, שראה שירדו שמה וישתעבדו במצרים כמנין רד"ו, רדו שמה, שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה היא לו. וירדו אחי יוסף וגו' (בראשית מב, ג). היה לו לכתוב בני ישראל, אלא שבתחילה לא נהגו בו אחוה ומכרוהו ולסוף היו מתחרטין ואומרין מתי נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים, נתנו כלם דעת אחת להחזירו. א"ר יהודה בר סימון אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אכל, מה עשה הושיב שומרין על כל הפתחי' ואמר להן ראו כל מי שיכנס לשבור אוכל, כתבו שמו ושם אביו ולערב הביאו לי פתקכם, עשו כך כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם ושם אביהם, לערב הביאו פתקם לפני יוסף, זה קורא ראובן בן יעקב, ואחר קורא שמעון בן יעקב, ואחר לוי, וכן השוערים כל אחד ואחד את שלו, מיד אמר להן יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד ונתן שמותם לבעל האוצר ואמר לו ראה כשיבאו אנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני, עברו ג' ימים ולא באו, מיד נטל יוסף שבעים גבורים מבית המלך ושגר בשבילם לבקר אותם בשוק, הלכו מצאו אותם בשוק של זונות, ומה טיבן בשוק של זוונת, אלא אמרו יוסף אחינו יפה תואר ויפה מראה שמא הוא בקובה של זונות, מיד תפשו אותן והביאום לפני יוסף, ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם וגו' (בראשית מב, ז). מלמד שנעשה להן כנכרי, נטל הגביע והקיש בו אמר להן אני רואה בגביע שלי כי מרגלים אתם, אמרו לו כנים אנחנו אלא כך צוהו אבא אל תכנסו בשער אחד, אמר להן בשוק של זונות מה טיבכם, לא הייתם מתיראין מן העין, היכן צות אביכם, אמרו לו אבידה נאבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם. אמר להן אי זו אבידה, אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם, אמרו לו ומי הן, הקיש בגביע אמר להן שמעון ולוי שמם, מיד נזדעזעו ואמרו לו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, אמר להן והיכן השנים, אמרו לו הקטן את אבינו היום והאחד איננו. אמר להן את אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם. לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם ואמר להן זה יהא חבוש עד שתביאו אחיכם ויאמנו דבריכם, וכיון שהלכו הוציא אותו והאכילהו והשקהו, מיד ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו'. הלכו אצל אביהן וספרו לו את כל המאורע, השיב אביהם ואמר להם היכן שמעון, אמרו לו אותו האיש אדוני הארץ תפשו בשביל שנביא אחינו הקטן, אמר להן אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון וגומר. ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית וגו'. אמר לו שוטה וכי בניך אינן בני, אמר להן יהודה הניחו לו לזקן הזה עד שתכלה הפת, שנאמר ויהי כאשר כלו לאכול וגו'. אמר לו יהודה אבא אם ילך בנימין עמנו ספק נתפס ספק לא נתפס, ואם לא ילך עמנו כלנו מתים מוטב תניח את הספק ותטול את הודאי, אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מיד שלחו עמהם ואמר להם קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה וגו'. לכך כתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א).