קטגוריה:בראשית מד יג

• האחים קורעים "שִׂמְלֹתָם" כאילו שהם אבלים על מות בני משפחתם. זאת היתה הודעה למשרת אתה את תפקידך גמרת. איתך אנחנו לא מדברים יותר. אנחנו אבלים על מת, ועל עצמנו כמתים. אין לנו מה להפסיד.
• ללא בקשת רשות, ללא הסבר, ללא מילה האחים פונים חזרה לשוב לעיר ולדבר עם הרשויות.
• "וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ" הם לא השאירו דבר בדרך. כולם וכל הרכוש חוזרים לעיר. ייתכן שהאחים מתכוונים להחזיר את האוכל, כאילו להשיב הכל לקדמותו. למעשה אם החיפוש היה שטחי, הכסף עדיין נמצא בתחתית השק ויכול לשמש כהוכחה שמישהו אחר שם את הגביע בשקם.

המשרת לא ניסה למנוע או לדבר. הוא לא מעיז להגיד מילה או להתנגד. למעשה האחים עושים מה שהוא רצה בלי שהוא יצטרך להגיד.
המשרת לא מעיז לשים יד על בנימין. היה ברור לו מה יקרה אם הוא ינסה לגעת בבנימין, והעניינים יצאו משליטה.

יהודה הרגיש אחריות לבנימין, והיה מוכן לקבל את עונשו של בנימין, כדבריו ליוסף: "וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר, עֶבֶד לַאדֹנִי" (ביאור:בראשית מד לג), אולם בשלב הזה, מרוב התרגשות, הוא שכח לבדוק האם הכסף של האוכל הושב להם כראשונה (ביאור:בראשית מד ח).

אם יהודה היה שופך את כל השק, ומוצא את הכסף בשקו, אז דברי משרתו של יוסף "אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם" (ביאור:בראשית מג כג), היה מסביר את הכסף בשנית וגם מסביר את כוסו של יוסף - הן אלוהים יכול לעשות כל דבר כרצונו, ובנימין אינו אשם בגניבה.

אולם יהודה לא עשה זאת, והמשיך להיות בפניקה, ואיפשר ליוסף להמשיך בבחינה לוודא שהאחים לא הרגו את אביהם כדי לקחת את בנימין למצרים, ולא מוכנים להפקיר את בנימין למרות מצבו המוגבל.