מדרש רבה על תולדות
<< · מדרש רבה על · תולדות · >>
סדר תולדות
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סג
בראשית רבה פרשה סג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
א. [ עריכה ]
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם [אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק]" (משלי כג, כד): "גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ" גילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד (ישעיה ז, א): "וַיְהִי בִּימֵי אָחָז וְגוֹ'" אמר רבי הושעיא אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ב"ה רבון כל העולמים ווי שמלך אחז אמר להן בן יותם הוא ואביו צדיק ואיני יכול לפשוט את ידי בו.
"וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ" ר' לוי אמר מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים ת"ל (משלי כג, טו): "בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי" ר"ש בן מנסיא אומר אין לי אלא לב אביו של בשר ודם מניין שאפילו הקב"ה מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה תלמוד לומר "יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי" גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם":
ב. [ עריכה ]
(משלי יז, ו): "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים" האבות עטרה לבנים והבנים עטרת לאבות האבות עטרה לבנים שנאמר "וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם" הבנים עטרה לאבות דכתיב "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים".
רבי שמואל בר רב יצחק אמר אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות של יעקב משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף וצפה אותו השלטון באסטרולוגיאה שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד והיא נשאת למלך כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקדוש ברוך הוא שיעקב עתיד לעמוד ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיה כט, כב): "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם" יעקב פדה את אברהם.
דבר אחר "עטרת זקנים בני בנים" "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם":
ג. [ עריכה ]
אברם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם דכתיב "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם" יעקב נקרא שמו ישראל דכתיב (בראשית לב, כח): "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" יצחק נקרא שמו ישראל דכתיב (שמות א, א): "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב" אברהם נקרא ישראל רבי נתן אמר מילתא עמיקתא היא (שם יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ כנען ובארץ גושן שלשים שנה וארבע מאות שנה":
ד. [ עריכה ]
"וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וְגוֹ' [בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי]" א"ר יצחק אם ללמד שהיא מארם נהרים והלא כבר נאמר מפדן ארם מה ת"ל ארמי בת בתואל הארמי מה ת"ל אחות לבן הארמי אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואף אנשי מקומה כן והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה לשושנה בין החוחים ר' פנחס אמר כתיב וילך פדנה ארם מה תלמוד לומר אל לבן הארמי מלמד שכולן כללן ברמאות:
ה. [ עריכה ]
"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" רבי יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר ששפך תפלות בעושר ר"ל אמר שהיפך את הגזירה ולפום כן קריין ליה עתרא דאפיך אידרא.
"לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן ואומר רבש"ע כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו אף היא אמרה כן כל בנים שאת עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה.
"כִּי עֲקָרָה הִיא" רבי יודן בשם רבי לקיש עיקר מטרין לא הוה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין.
"וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'" רבי לוי אמר משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב והיה זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא:
ו. [ עריכה ]
"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" ר' יוחנן ור"ל.
רבי יוחנן אמר זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה.
ריש לקיש אמר זה מתיר ציוויו של זה וזה מתיר ציוויו של זה.
רבי ברכיה בשם רבי לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים נח, ד): "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם".
"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ירמיה א, ה): "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ" ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים עשו רץ ומפרכס לצאת הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "זרו רשעים מרחם".
"וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי".
רבי יצחק אמר מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן הגיע לכם הצער הזה בימיכם אם כך הוא צערו של בנים והלואי לא עיברתי.
רבי הונא אמר אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים הלואי לא עיברתי מנין "זֶ"ה".
תני בשם רבי נחמיה ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ" דא תרין "וּשְׁנֵי לְאֻמִּים" הא ארבעה "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" הא שיתא "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" הא תמניא "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת" הא עשרה "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" הא חד עשר "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו" הא תרין עשר ואית דמייתין ליה מן הדין קרא "וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי" זיין שבעה ה"א חמשה הא תרין עשר מנין זה.
"וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'" וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים והלא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה:
ז. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר ה' לָהּ" רבי יהודה בר רבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אליעזר ב"ר שמעון מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה רבי אבא בר כהנא אומר כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה שנאמר (בראשית יח, טו): "וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ" והכתיב (שם טז, יג) "וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ" רבי לוי בשם רבי אבא [חמא] בר חנינא אמר ע"י מלאך [והכתיב "ויאמר ה' לה" רבי לוי אמר ע"י מלאך] רבי אלעזר [בשם רבי יוסי בן זמרא (רש"י ע"פ המדרש לעיל מח, כ)] אמר על ידי שם בן נח.
"שְׁנֵי (גיים) גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ" שני גיאי גוים בבטנך זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו. שני גיאי גוים בבטנך אדריאנוס בעובדי כוכבים שלמה בישראל.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף שני שונאי גוים בבטנך כל העובדי כוכבים שונאים את עשו וכל העובדי כוכבים שונאים את ישראל סנאיהון דבניא במעייך דכתיב (מלאכי א, ג): "ואת עשו שנאתי".
"וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" אמר רבי ברכיה מכאן שנולד מהול.
"וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" ר' חלבו אמר עד כאן קריין סבתא ורעמה וסבתכה מינך יקומון יהודאין וארמאין "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" אמר רבי הונא אם זכה יעבוד ואם לאו ייעבד:
ח. [ עריכה ]
"וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת" להלן חסרים וכאן מלאים להלן כתיב (בראשית לח, כז): "תְאוֹמִים" פרץ וזרח שניהם צדיקים וכאן "תוֹמִם" יעקב צדיק ועשו רשע.
"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" א"ר חגי בשם ר' יצחק בזכות (ויקרא כג, מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" אני נגלה לכם ראשון שנאמר (ישעיה מד, ו): "[כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ וגו'] אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן" ופורע לכם מן הראשון זה עשו דכתיב "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן" ובונה לכם ראשון זה בית המקדש דכתיב ביה (ירמיה יז, יב): "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן [מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ]" ואביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ביה (ישעיה מא, כז): "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" למה יצא עשו תחלה כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו א"ר אבהו כהדין פרביטא שהוא משטף את בית המרחץ ואח"כ מרחץ בנו של מלך כך למה יצא עשו תחלה כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו.
מטרונא שאלה את רבי יוסי בן חלפתא אמרה ליה למה יצא עשו תחלה אמר לה טיפה ראשונה של יעקב היתה אמר לה משל אם תניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת לא זו שאת נותנה ראשונה יוצאה אחרונה כך טיפה ראשונה של יעקב היתה.
"אַדְמוֹנִי" אמר רבי אבא בר כהנא כאלו שופך דמים וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני דכתיב (ש"א טז, יב): "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי" נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו אמר לו הקב"ה "עִם יְפֵה עֵינַיִם" עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג.
דקלייטינוס מלכא הוה רעי חזירין בהדא טבריה וכיון דהוה מטי סדריה דרבי הווי מינוקא נפקין ומחיין ליה לבתר יומין איתעביד מלך נחת ויתיב ליה בהדא פנייס [נ"א פמייס] ושלח כתבים לטבריא מפני רמשא דערובתה אמר אנא יהיב קילוון דיהוון רברבני דיהודאי קיימין קודמי בצפרא דחד בשבא פקדיה לשליחא אמר ליה לא תתן יתהון להון אלא עם מטעמי יומא דערובתא נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי חמתי לרבי דהוה קאים קומי סדרא רבה ראה פניו חולניות אמר לו למה פניך חולניות אמר כן וכן אשתדר לי כתבין מן מלכותא אמר ליה איתא סחי דברייך עביד לנא נסין עלון למסחי ואתא הדין ארגיניטון מגחיך ומרקד קדמיהון בעא רבי דיזעוף ביה אמר ליה רבי שמואל בר נחמן רבי שבקיה דזמנין על נסין הוא מתחמא אמר ליה מריך בעקא ואת קאים גחיך ומרקד אמר להון אזלון ואכלון ושתון ועבדון שבא טבא דמריכון עביד לכון נסין ואנא מקים לכון קודמוי בצפרא דחד בשבתא באפוקי שבתא בתר סידרא נסבון ואקימון קדם פיילי דפנייס עלון ואמרין ליה הא קיימין קדם פיילי אמר סגרון פיילי נסבוהון ועקמון על מטכסא דמדינתא עלון ואמרין ליה אמר אנא קלוון אנא דיתזון בי בני תלתא יומי ויעלון ויסחון ויאתין לגבאי אזלון ואתזון בי בני תלתא יומין ואעל חד ארגיניטון ומוזגה קדמיהון ועלו וסחון ואתון לגביה אמר להון בגין דאתון ידעין דאלהיכון עביד לכון נסין אתון מקילין למלכא אמרין ליה לדיקליטיינוס רעי חזירין אקילינן ברם לדיקליטיינוס מלכא אנן משועבדים אמר להון אפילו כן לא תבזון לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר.
"כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר" אמר רבי חנינה כולו ראוי לאדרת רבנן דרומאי בשם ר' אלכסנדרי ורחבה בשם ר' אבא בר כהנא אמר יצא כולו מפוזר ומפורד כאדרת לזרותו כמוץ וכקש מאדרא הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (דניאל ב, לה): "בֵּאדַיִן דָּקוּ כַּחֲדָא פַּרְזְלָא וְגוֹ' וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט" רבי חנינא בר יצחק אמר מי גרם להם להעשות כעור מן אדרי קיט על שפשטו ידיהם באדירים.
"וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" הא שוא שבראתי בעולמי אמר ר' יצחק אתון קריתון לחזירתכון שם אף אנא קורא לבני בכורי שם (שמות ד, כב): "כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל":
ט. [ עריכה ]
"וְאַחֲרֵי כֵן יֵצֵא אָחִיו" הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני אמר לו מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב" אמרו ראו דברים ישנים מפי זקן חדש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק:
י. [ עריכה ]
"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים" רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים.
א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה.
"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד" צד את הבריות בפיו לא גנבת מאן גנב עמך ולא קטלית מאן קטל עמך.
אמר רבי אבהו שודני צידני צד בבית צד בשדה בבית היך מתקנין מילחא בשדה היך מתקנין תבנא רבי חייא אמר הפקיר עצמו כשדה אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים לא דיינו שנשתעבדנו לשבעים אומות אלא אף לא זו שנבעלת כנשים אמר להם הקב"ה אף אני בו בלשון אני פורע הימנו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ירמיה מט, כב): "וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה".
"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" שני אהלים בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר.
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" קופרא טבא לפומיה וכסא טבא לפומיה.
"וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו:
יא. [ עריכה ]
"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" אמר לו מה טיבו של נזיד זה אמר לו שמת אותו זקן אברהם אמר באותו הזקן פגעה מדת הדין אמר לו הין אמר אם כן לא מתן שכר ולא תחיית המתים ורוח הקדש צווחת (ירמיה כב, י): "אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ" זה אברהם "בְּכוּ (תבכה) [בָכוֹ] לַהֹלֵךְ" זה עשו:
יב. [ עריכה ]
"וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה" רבי יודן בשם רבי אייבו ורבי פנחס בשם רבי לוי ורבנן בשם רבי סימון את מוצא אברהם חיה קע"ה שנה ויצחק ק"פ אלא אותן ה' שנים שמנע הקדוש ברוך הוא מחייו מפני שעבר עשו שתי עבירות שבא עשו על נערה המאורסה שנאמר (דברים כב, כה): "כי בשדה מצאה" והוא עיף שהרג את הנפש היך מה דאת אמר (ירמיה ד, לא): "כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים" ר' אמר אף גנב היך מה דאת אמר (עובדיה א, ה): "אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה" אמר הקב"ה כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו (בראשית טו, טו): "וְאַתָּה תָּבֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם [תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה]" זו היא שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ושופך דמים מוטב לו שיפטר בשלום זה הוא שכתוב (תהלים סג, ד): "כי טוב חסדך מחיים".
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם" א"ר זעירא פער פיו אותו הרשע כגמל א"ל אנא פתח פומי תהי משתדר ואזיל כהדא דתנינן: "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין". (משנה, שבת כד, ג)
"מִן הָאָדֹם הָאָדֹם" רבי יוחנן וריש לקיש ר"י אמר מיניה ומן פטרוניה ר"ל אמר מיניה ומן דכוותיה הוא אדום ותבשילו אדום ארצו אדומה גבוריו אדומים לבושיו אדומים פורע ממנו אדום בלבוש אדום הוא אדום ויצא הראשון אדמוני תבשילו אדום הלעיטני נא מן האדום ארצו אדומה ארצה שעיר שדה אדום גבוריו אדומים (נחום ב, ד): "מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם" לבושיו אדומים שנאמר (שם) פורע ממנו אדום (שיר ד, י): "דודי צח ואדום" בלבוש אדום (ישעיה סג, ב): "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ":
יג. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם" אמר לו זבין לי חד יום מן דידך אמר רבי אחא כל מי שהוא יודע לחשב ימי הגלות ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו.
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת" ריש לקיש אמר התחיל מחרף ומגדף למה לי אין כתיב כאן אלא למה זה לי מלמד שכפר ב"זֶה אֵלִי".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת" שהיה נמרוד מבקש להמית אותו בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון שבשעה שהיה לובשו ויוצא לשדה היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצין אצלו.
"וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי" מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה דתנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורים משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים אמר יהי' רשע זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (יחזקאל לה, ו): "כי לדם אעשך ודם יִרְדֲּפֶךָ אם לא דם שנאת ודם יִרְדֲּפֶךָ" ועשו הוא שונא את הדם?! ר' שמואל בר נחמן אמר זה דם בכורה וקרבנות ר' לוי אמר זה דם של מילה רבנן אמרי שנאת דמו של אדם בגופו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים קט, יז): "ויאהב קללה ותבואהו" רבי לוי בשם רבי חמא אמר לא חפץ בברכה ולא חפץ בכורה רבי הונא אמר זה דם הקרבנות שהוא קרוי ברכה היך מה ד"א דבר אחר - פירוש נוסף (שמות כ, כא): "מזבח אדמה תעשה לי":
יד. [ עריכה ]
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים".
- מה עדשה זו עשויה כגלגל כך העולם עשוי כגלגל.
- מה עדשה זו אין לה פה כך אבל אסור לו לדבר.
- מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה כך אבל שמת אבינו אברהם שמחה שנטל יעקב את הבכורה.
"ויאכל וישת" הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידיה וניחוך עליו ורוח הקודש אומרת (ישעיה כא, ה): "עָרֹךְ הַשֻׁלְחָן" סדר פתורא "צָפֹה הַצָּפִית" סדר מנרתא א"ר אבא בר כהנא אית אתרא דקרין למנרתא צפיתא "קוּמוּ הַשָּׂרִים" זה מיכאל וגבריאל "מִשְׁחוּ מָגֵן" כתבו שהבכורה ליעקב תני בר קפרא ולפי שהיו כמשחקים הסכים הקדוש ברוך הוא ושחק עמהם וקיים הבכורה ליעקב מנין דכתיב (שמות ד, כב): "כה אמר ה' בני בכורי ישראל".
"וַיָּקָם וַיֵּלַךְ" רבי לוי אמר מעולמו יצא.
"וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" ומה בזה עמה א"ר לוי תחיית המתים בזה עמה הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי יח, ג): "בבוא רשע בא גם בוז" בבוא רשע זה עשו שנאמר (מלאכי א, ד): "וקראו להם גבול רשעה" "בא גם בוז" שבא בזיונו עמו "ועם קלון חרפה" שנתלוה לו קלונו של רעב ואין חרפה אלא רעב המד"א האיך מה דאת אמר
= כמו שאתה אומר (יחזקאל לו, ל): "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים":
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סד
בראשית רבה פרשה סד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
א. [ עריכה ]
"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ".
(תהלים לז, יח): "יודע ה' ימי תמימים" זה יצחק.
"ונחלתם לעולם תהיה" "גור בארץ הזאת".
(יט): "לא יבשו בעת רעה" ברעתו של אבימלך.
"ובימי רעבון ישבעו" "ויהי רעב בארץ":
ב. [ עריכה ]
(משלי י, ג): "לא ירעיב ה' נפש צדיק" זה יצחק "גור בארץ הזאת".
"וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף" זה אבימלך.
"וַיְהִי רָעָב" עשרה רעבון באו לעולם:
- אחד בימי אדם הראשון (בראשית ג, יז): "ארורה האדמה בעבורך".
- אחד בימי למך (שם ה, כט) "מן האדמה אשר אררה ה'".
- אחד בימי אברהם (שם יב, י) "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה".
- ואחד בימי יצחק "ויהי רעב בארץ".
- ואחד בימי יעקב (שם מה, ו) "כי זה שנתים הרעב".
- ואחד בימי שפוט השופטים שנאמר (רות א, א): "ויהי בימי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים ויהי רעב בארץ".
- ואחד בימי דוד (ש"ב כא, א): "ויהי רעב בימי דוד".
- ואחד בימי אליהו (מ"א יז, א): "חי ה' אלהים וגו'".
- ואחד בימי אלישע (שם ב ו, כה) "ויהי רעב גדול בשומרון".
- ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם.
- ואחד - שעדיין לא בא
ראה: ביאור ב"ר כה,ג לעתיד שנאמר (עמוס ח, יא): "והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים וגו'".
ר' שמואל בר נחמן אמר עיקר אוותנטיאה תוקף שלו היה בימי דוד ולא היה ראוי לבא אלא בימי שאול אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה גילגלו הקב"ה והביאו בימי דוד שילא חטא ויוחנא משתלמא.
א"ר חייא רבה משל לזגג שהיה בידו קופה מליאה כוסות ודיטרוטין ובשעה שמבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה ואחר כך היה תולה את קופתו לפיכך כולם לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שיכולים לעמוד.
ר' ברכיה הוה קרי עליהן (ישעיה מ, כט): "נותן ליעף כח".
ר' חלבו אמר שנים באו בימי אברהם ר' אחא אמר אחד בימי אברהם ואחד בימי למך ורעב שבא בימי אליהו רעב של בצורת היה שנה עבדא ושנה לא עבדא רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה (מ"ב ו, כה): "עד היות ראש חמור בשמונים כסף" רעב שבא בימי שפוט השופטים רבי הונא בשם רבי אחא אמר מ' ושתים סאין היו ונעשים מ"א והא וכן תני לא יצא אדם לחוץ לארץ אא"כ היו סאתים של חטים הולכים בסלע אר"ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל מוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא לח"ל ולפי שיצא אלימלך לח"ל נענש שמת הוא ובניו:
ג. [ עריכה ]
"וילך יצחק אל אבימלך גררה" לגרדיקי {{{2}}} רבי דוסתאי בשם ר' שמואל בר נחמן מפני מה גזרו על הנוה שבגרדיקי מפני שהוא נוה רע ועד היכן רבי חנין אמר עד נחל מצרים.
"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" עשה שכונה בארץ ישראל הוי נוטע הוי זורע הוי נציב.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ.
"גור בארץ הזאת" א"ר הושעיה את עולה תמימה מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת.
"כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות [האל]". "האל" - קשות כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (יחזקאל יז, יג): "ואת אילי הארץ לקח".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף למה לא נאמר האלה אלא האל לומר מקצתן אני נותן לך ואימתי אני נותן את השאר לעתיד לבא:
ד. [ עריכה ]
"עקב אשר שמע אברהם בקולי" רבי יוחנן ורבי חנינא תרויהון אמרי בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו מִנְיַן עק"ב שמע אברהם בקול בוראו.
"וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי" ר' יונתן משם ר' יוחנן אמר אפי' הלכות עירובי חצרות היה אברהם יודע.
"תּוֹרֹתָי" שתי תורות שקיים אפילו מצוה קלה שבעל פה.
ר' סימון אמר אפילו שם חדש שעתיד הקדוש ברוך הוא לקרוא לירושלים היה אברהם יודע דכתיב (בראשית כב, יד): "ויקרא שם המקום ה' יראה" וכתיב (יחזקאל מח, לה): "ושם העיר מיום ה' שמה" וכתיב (ירמיה ג, יז): "(ביום) [בעת] ההוא יקראו לירושלים כסא ה'".
רבי ברכיה אמר בשם ר' יהודה אין כל יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין של מעלה מאי טעמיה (איוב לז, ב): "שמעו שמוע ברוגז קולו והגה מפיו יצא" ואין הגה אלא תורה כענין שנאמר (יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה:"
ה. [ עריכה ]
"ויהי כי ארכו לו שם הימים" א"ר יוחנן חלום קשה ונבואה קשה אבל שוטה אריכות ימים מבטלת נבואה קשה מנין שכך היו ישראל אומרים לנביא (יחזקאל יב, כב): "יארכו הימים ואבד כל חזון" אבל שוטה אריכות ימים מבטלת מיצחק דכתיב ויהי כי ארכו לו שם הימים מיד והנה יצחק מצחק רבי חייא בר אבא אמר בשביל שהעלו לך ימים רבים היית עושה את הדבר הזה לא כך א"ר יוחנן המשמש מטתו ביום הרי זה מגונה דאר"י אין תשמיש המטה אלא בלילה שנא' (אסתר ב, יד): "בערב היא באה ובבקר היא שבה" איוב מקלל יום לידתו וליל עיבורו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (איוב ג, ג): "יאבד יום אולד בו והלילה אמר וגו' [הורה גבר]" א"ר מרינוס בר הושעיה אמר איוב הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא להזדקק לה שתאמר לו הורה גבר אין עכשיו עת הריון מגבר ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו שנאמר (ירמיה כ, יד): "ארור היום אשר יולדתי בו" זה יום לידה "יום אשר ילדתני אמי" זה יום העיבור אפשר חלקיהו אדם צדיק והיה משמש מטתו ביום אלא לפי שהיתה איזבל הורגת הנביאים בא ושמש מטתו ביום וברח:
ו. [ עריכה ]
"ויזרע יצחק בארץ ההיא" א"ר חלבו בארץ ההיא בשנה ההיא הארץ קשה והשנה קשה ואלו היתה יפה על אחת כמה וכמה.
"וימצא בשנה ההוא מאה שערים" מאה כורים מאה שערים מאה מנינים מאה שערים מלמד שהאמידו אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין מפני מה מדד אותה מפני המעשרות:
ז. [ עריכה ]
"ויצו אבימלך את כל העם" א"ר אייבו אפילו צרור אל יזרוק בהם אדם הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים נו, ז): "יגורו יצפנו המה עקבי ישמורו כאשר קוו נפשי".
"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל" א"ר חנין עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך.
"ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר וַעֲבֻדָּה רבה" דניאל חייטא אמר וְעַבְדָהּ כתיב אם אין אדם עושה עצמו כמו עבד לעבדו אינו קונה אותו כענין שנא' (משלי יב, ט): "טוב נקלה ועבד לו" בנוהג שבעולם אדם צריך לטרוח ולבקש יציאות ביתו והם יושבים בביתו.
"ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו" אמר לו כל אותן עצמות שעצמת לא ממנו היה לך לשעבר היה לך חדא קווקיא עדר אחד וכדון אית לך קווקיא סגין:
ח. [ עריכה ]
"וישב יצחק ויחפר וגו'" כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע?
ר' יהודה אמר ד' כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר.
ורבנן אמרי חמש כנגד חמשה ספרי תורה:
- "ויקרא שם הבאר עשק" כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את העולם.
- "ויקרא שמה שטנה" כנגד ספר ואלה שמות על שם (שמות א, יד): "וימררו את חייהם בעבודה קשה".
- "וימצאו שם באר מים חיים" כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות.
- "ויקרא אותה שבעה" כנגד ספר וידבר במדבר שהוא מַשְׁלִים שבעה ספרי תורה והלא ה' הן אלא בן קפרא עביד וידבר תלתא ספרים מן וידבר עד ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו מן ויהי בנסוע ודבתריה ספר בפני עצמו ומן סיפיה דפסקא ועד סופיה דספרא ספר בפני עצמו.
- "ויקרא שמה רחובות" כנגד משנה תורה ספר דברים על שם (דברים יב, כ): "כי ירחיב" "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ":
-
ט. [ עריכה ]
"ואבימלך הלך אליו מגרר" מגורר מלמד שנכנסו לסטים לתוך ביתו והיו מקרקרים בו כל הלילה.
דבר אחר "מגרר" מגורר מלמד שעלו בו צמחים כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (איוב ג, ח): "להתגרד בו".
"וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ" רבי יהודה אמר אחוזת מרעהו היה שמו רבי נחמיה אמר סיעת מרחמוהי חבורת אוהביו.
"וּפִיכֹל שר צבאו" רבי יהודה ורבי נחמיה ר' יהודה אמר פיכול שמו רבי נחמיה אמר פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיו:
י. [ עריכה ]
"ויאמרו ראה ראינו" ראינו מעשיך ומעשה אבותיך ונאמר תהי נא אלה אם תעשה עמנו וגו' רק מיעוט שלא עשו עמו טובה שלימה
בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם אזלין אלין כותאי ואמרין ידיע להוי למלכא דהדין קרתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון מנדה זו מדת הארץ בלו זו פרובגירון והלך אנגרוטינה ואמר להון מה נעביד וגזרית אמרין ליה שלח ואמר להון או ישנון יתיה מאתריה או יוספון עליה חמש אמין או יפצרון מיניה חמש אמין מן גרמיהון אנון חזרין בהון והוון קהליא מצתין בהדא בקעתא דבית רמון כיון דאתון כתיבא שרון בכיין בעיין לממרד על מלכותא אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך צבורא אמרין יעול ר' יהושע בן חנניא דהוא אסכולוסטקיא דאורייתא עאל ודרש ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו אמר כל דאתי מפיק ליה אנא יהיב ליה אגריה אתא הדין קורא מיצראה דמקוריה אריך יהיב מקוריה ואפקיה אמר ליה הב לי אגרי א"ל זיל תהא מלגלג ואומר דעילת לפומא דאריה בשלם ונפקת בשלם כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום.
"ויבואו עבדי יצחק" אין אנו יודעים אם מצאו אם לא מצאו מן מה דכתיב "וימצאו שם באר מים חיים" הוי שמצאו מים חיים.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סה
בראשית רבה פרשה סה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג
א. [ עריכה ]
"ויהי [עשו] בן ארבעים שנה" הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים פ, יד): "יכרסמנה חזיר מיער" ר' פנחס בשם רבי סימון מכל הנביאים לא פירסמוה אלא שנים משה ואסף משה אמר (דברים יד, ז): "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא" אסף אמר "יכרסמנה חזיר מיער" למה הוא מושלה בחזיר אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת נראת כאלו מצעת את הבימה כך עשו כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותם וכיון שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו אמר מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "ויהי עשו בן ארבעים שנה":
ב. [ עריכה ]
"ויקח אשה את יהודית" ר' יודן פתח (תהלים סח, ז): "אלהים מושיב יחידים ביתה וגו'" היא דעתיה דר' יהודה דאמר רבי יהודה אפי' ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה מאי טעמיה "אלהים מושיב יחידים ביתה" כך לפי שכתוב (דברים כ, יז): "החרם תחרימם החתי והאמורי" ייתי הדין מחיק שמא ויסב להדא מחיקת שמא:
ג. [ עריכה ]
"ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח וגו'" (ויקרא יא, טו): "את כל עורב למינו"
בימי ר' חייא רבה עלה זרזיר אחד לארץ ישראל אתון טעינין ליה לגביה אמרו ליה מהו דניכליניה אמר לון אזלון יהבו יתיה על איגרא וכל עוף דשכן על גביה מן מיניה הוא אזלין יהבו יתיה על איגרא ואתא הדין עורבא מיצראה שכן על גביה אמר מסאב הוא דמן מיניה הוא דכתיב "ואת כל עורב למינו" אמרו לא הלך עורב אצל זרזיר אלא שהוא מינו כך לפי שכתוב בו כי החרם תחרימם ייתי הדין מחיק שמא ויסב להדא מחיקת שמא "ויהי עשו בן ארבעים שנה":
ד. [ עריכה ]
"ותהיין מרת רוח", למה ליצחק תחלה, אלא על ידי שהיתה רבקה בת כמרים לא היתה מקפדת על טנופת עבודת כוכבים, וזה על ידי שהיה בן קדושים היה מקפיד על טנפת עבודת כוכבים, לפיכך ליצחק תחלה.
דבר אחר, למה ליצחק תחלה, אלא לפי שהדבר תלוי בה, שנאמר (בראשית כה, כג): "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך", לפיכך ליצחק תחלה.
דבר אחר, למה ליצחק תחלה, אלא דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לדרך ולמד בינה מבני אדם, וזה על ידי שכהו עיניו והוא יושב בתוך הבית, לפיכך ליצחק תחלה.
אמר רבי יהושע בן לוי גרם להורו לסלק ממנו רוח הקדש.
ה. [ עריכה ]
"ויהי כי זקן יצחק" רבי יצחק פתח (ישעיה ה, כג): "מצדיקי רשע עקב שחד", כל מי שנוטל שחד ומצדיק את הרשע בעקב, "וצדקת צדיקים יסירו ממנו" - "וצדקת צדיקים" זה משה. "יסירו ממנו" זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו, "ויהי כי זקן יצחק וגו'".
(משלי יז) מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם --
אמר רבי יהושע בן לוי לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו, עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה: לא יעול ויטעי בההוא סבא, על שם תועבת ה' גם שניהם, ועל ידי שהצדיק את הרשע, כהו עיניו. ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו:
ר' יצחק פתח: (שמות כג) ושוחד לא תקח וגו' --
אמר ר' יצחק: ומה אם מי שנטל שוחד, ממי שהיה חייב לו כהו עיניו, הלוקח שוחד ממי שאינו חייב לו עאכ"ו! ויהי כי זקן יצחק וגו':
רבי חנינא בר פפא פתח: (תהלים מ) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך וגו' אמר רבי חנינא: כל פעולות ומחשבות שפעלת אלינו, בשבילנו.
למה כהו עיניו של יצחק?
כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות, ויהי כי זקן יצחק:
אמר רבי יהודה בר סימון: אברהם תבע זקנה. אמר לפניו: רבון העולמים! אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד! מתוך שאתה מעטרו בזקנה, אדם יודע למי מכבד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל! מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה, וכיון שעמד אברהם, נתן לו זקנה, ואברהם זקן בא בימים.
יצחק תבע יסורין, אמר לפניו: רבון כל העולמים! אדם מת בלא יסורים, מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורים, אין מדת הדין מתוחה כנגדו! אמר לו הקב"ה: חייך! דבר טוב תבעת, וממך אני מתחיל! מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד יצחק, נתן לו יסורים, ויהי כי זקן יצחק ותכהין.
יעקב תבע את החולי, אמר לפניו: רבון העולמים! אדם מת בלא חולי ואינו מיישב בין בניו! מתוך שהוא חולה שנים או שלושה ימים, הוא מיישב בין בניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל! (בראשית מח): ויאמר ליוסף הנה אביך חולה.
אמר רבי לוי: אברהם חידש זקנה, יצחק חידש יסורים, יעקב חידש חולי, חזקיהו חידש חולי שיתרפא. אמר לו: העמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד, חולה ועומד, הוא עושה תשובה. אמר לו הקב"ה: חייך! דבר טוב תבעת, וממך אני מתחיל! הה"ד (ישעיה לח): מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו, ויחי מחליו.
אמר רבי שמואל בר נחמן: מכאן, שהיה בין חולי לחולי, חולי כבד משניהם:
ותכהין עיניו מראות -- אמר רבי אלעזר בן עזריה: מראות ברע, מראות ברעתו של רשע. אמר הקדוש ברוך הוא: יהיה יצחק יוצא לשוק, ויהון ברייתא אמרין: דין אבוה דההוא רשיעא! אלא, הריני מכהה את עיניו והוא יושב בתוך ביתו, הה"ד (משלי כח): בקום רשעים יסתר אדם, מכאן אמרו: כל המעמיד בן רשע, או תלמיד רשע, סוף שעיניו כהות.
- תלמיד רשע, מאחיה השילוני (מלכים א יד): ואחיה לא יכול לראות, כי קמו עיניו משיבו, שהעמיד את ירבעם תלמיד רשע.
- בן רשע, מיצחק, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.
דבר אחר: מראות, מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, בכו מלאכי השרת, הה"ד (ישעיה לג): הן אראלם צעקו חוצה וגו', ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו, והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו. הה"ד: ויהי כי זקן יצחק וגו'.
דבר אחר: מראות, מכח אותה הראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, תלה עיניו במרום והביט בשכינה מושלים אותו.
משל למה הדבר דומה למלך, שהיה מטייל בפתח פלטין שלו, ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון. אמר: אם הורגו אני עכשיו, מכריע אני את אוהבי, אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו.
כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, תלה עיניו והביט בשכינה, אמר הקב"ה: אם הורגו אני עכשיו, אני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני, שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו':
ויקרא את עשו בנו הגדול -- אמר ר' אלעזר בר שמעון: למדינה שהיתה מכתבת ענקמון למלך, והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס, והיתה קוראה אותו מקרוא לפרוס. אמרה: בני מקרוא לפרוס, אין אתם מכתיבין אותו?! אמרו: אם בעיניך מקרוא לפרוס, בעינינו הוא ננס שבננסים! כך אביו קורא אותו גדול, ויקרא את עשו בנו הגדול. אמו קראת אותו גדול, ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן, (עובדיה א): הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. אמר רבי ברכיה: לקבל תורא טבחא, הה"ד (ישעיה לד): כי זבח לה' בבצרה, וטבח גדול בארץ אדום.
ויאמר אליו בני! ויאמר אליו הנני! הה"ד (משלי כו): כי יחנן קולו אל תאמן בו וגו'. חזקיהו תורגמינא אמר: (שם) כי שבע תועבות בלבו, את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה, וכתוב בה עשר, (דברים יח): לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני וגו' כאן שכתוב שבע, עאכ"ו! הוי, כי שבע תועבות, כי שבעים תועבות בלבו.
ויאמר אליו הנני:
אמר רבי יהושע בן קרחה: הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לה' שנים, ולאחר חמש שנים ידאג מן המיתה, שכן יצחק אמר: אם לשניו של אבא אני מגיע, עד עכשיו מתבקש לי, אם לשנים של אמי אני מגיע, ויאמר אליו הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי.
תני שבעה דברים מכוסים מבני אדם, ואלו הן:
- יום המיתה,
- ויום הנחמה,
- ועומק הדין,
- ואין אדם יודע במה הוא משתכר,
- ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו,
- ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה,
- ומלכות הרשעה אימתי נופלת.
- יום המיתה מנין? דכתיב (קהלת ט): כי גם לא ידע האדם את עתו.
- יום הנחמה מנין? דכתיב (ישעיה ס): אני ה', בעתה אחישנה.
- ואין אדם יודע מה בעומקו של דין, שנאמר (דברים א): כי המשפט לאלהים הוא.
- ואין אדם יודע במה הוא משתכר, דכתיב (קהלת ג): מתת אלהים הוא.
- ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, דכתיב (ירמיה יז): אני ה' חוקר לב.
- ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, דכתיב (קהלת יא): כעצמים בבטן המלאה.
- ומלכות הרשעה אימתי נופלת, דכתיב (ישעיה סג): כי יום נקם בלבי:
<< · בראשית רבה · סה · יג · >>
ועתה שא נא כליך -- שחוז מאני זינך, שלא תאכילני נבילות וטריפות. סב מאני זינך, שלא תאכילני גזילות וחמסים.
תֶּלְיְךָ -- אמר לו: הרי הברכות תלויות למאן דחמי ליה למתברכא, הוא מתבריך.
דבר אחר:
- שא נא כליך -- זו בבל, (דניאל א): ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו.
- תֶּלְיְךָ -- זו מדי, (אסתר ו): ויתלו את המן על העץ.
- קשתך -- זו יון, שנאמר (זכריה ט): כי דרכתי לי יהודה קשת.
- וצא השדה -- זו אדום, ארצה שעיר שדה אדום.
ועשה לי מטעמים -- ר' אליעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר: שלושה דברים נאמרו בו בעץ שאכל אדה"ר: טוב למאכל, ויפה לעינים, ומוסיף חכמה.
ושלושתן נאמרו בפסוק א', שנאמר (בראשית ג): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, מכאן שהוא טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים להשכיל, מכאן שהוא מוסיף חכמה, היך מה דאת אמר: (תהלים פט): משכיל לאיתן.
וכן יצחק אמר: ועשה לי מטעמים. אמר לו: בתחלה הייתי נהנה מן הראייה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם.
וכן שלמה אומר: (קהלת ה): ברבות הטובה רבו אוכליה, מכאן לסומין שאינם שבעים, לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן, לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע.
וילך עשו השדה לצוד ציד להביא -- אם מצא הרי מוטב, ואם לאו, להביא, מן הגזילות ומן החמסין:
ורבקה אמרה אל יעקב הביאה לי ציד ועתה בני שמע בקולי לך נא אל הצאן -- אמר רבי לוי: לך וקדם את האומה, שמשולה לצאן, היך מה דאת אמר: (יחזקאל יד) ואתן צאני צאן מרעיתי.
ולקח לי משם שני גדיי עזים טובים -- אמר רבי לוי: אם מצאת הרי מוטב, ואם לאו, הבא לי מפרפורנין שלי, שכך כתב לה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום.
טובים --
ר' חלבו אמר: טובים לך, שעל ידן את נוטל את הברכות, וטובים לבניך, שעל ידן הוא מתכפר להם ביוה"כ, דכתיב (ויקרא טז): כי ביום הזה יכפר וגו':
ויאמר יעקב אל רבקה אמו: הן עשו אחי איש שעיר -- גבר שידין, כמה דאת אמר: (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם. ואנכי איש חלק -- כמה דאת אמר: (דברים לב): כי חלק ה' עמו.
רבי לוי אמר: משל לקווץ וקרח, שהיו עומדין על שפת הגורן, ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו. כך, עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה, ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה, ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר, שנא' (ויקרא טז): כי ביום הזה יכפר.
רבי יצחק אמר: לא שאול הוא לה, ולא שאולה היא ליה, אלא, ונשא השעיר עליו, זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר. את כל עונותם, עונות תם, שנאמר (שם כה): ויעקב איש תם.
אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע -- כמת וכתועה, וכעובד עבודת כוכבים. והבאתי עלי קללה וגו', אפילו ברכה אחת, שהוא עתיד ליתן בסוף, אינו נותנה לי.
ותאמר לו אמו עלי קללתך בני -- רבי אבא בר כהנא אמר: אדם שחטא, לא אמו נתקללה?! שנאמר (בראשית ג): ארורה האדמה בעבורך. אף אתה, עלי קללתך, בני!
אמר ר' יצחק: עלי ליכנס ולומר לאביך, יעקב צדיק ועשו רשע.
וילך ויקח ויבא לאמו -- אנוס וכפוף ובוכה:
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות -- מה שחמד מנמרוד, והרגו ונטלן, הה"ד (משלי יב): חמד רשע מצוד רעים. אשר אתה בבית -- שבהן היה משמש את אביו.
אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו, אלא בבגדי מלכות, הה"ד: אשר אתה בבית.
כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית? אלא, דהוה ידע מאי עובדיהון.
אמר רבי אבא בר כהנא: עובדא הוה בהדא סיעא דפריצין, בהדה כפר חטיאה, דהוון נהיגין אכלין ושתין בכנישתא, כל פתי רמשא דשבא. מן דהוון אכלין, הוו נסבין גרמיא ומסלקי יתהון על ספרא. חד מנהון דמך. אמרו ליה: למאן את מפקיד על בנך לשמרו? אמר להון: לספרא. והלא כמה רחימין היו לו, והוא אומר לספרא?! אלא, דהוה ידע מה עובדיהון, ודספרא היך מנהון טב. כך כמה נשים היו לו, ואת אמרת אשר אתה בבית?!
אלא, דהוה ידע מה עובדיהון:
ואת עורות גדיי העזים -- אמר רבי יוחנן: תרי אדרעין דאבונן יעקב, כתרין עמודין דיפרא סופא, ואת אמרת הלבישה על ידיו?! אלא, חייטתהון.
ר' הונא בשם ר' יוסי אמר: שני תמידים, שהיו ישראל מקריבין בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהם שפופות בארץ.
ר' הונא בשם ר' יוסי אמר: קינמון הזה היה גדול בא"י, והיו עזים וצביים מגיעים לראשו של אילן, ואוכלים ממנו.
אמר רבי חנינא: והלא עגלים נשחטים בארץ ישראל, וזיתים נקצצים, ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.
אמר רבי מונא: הכל מעשי נסים.
ותתן את המטעמים, ואת הלחם. --
ליוותה אותו עד הפתח, אמרה: עד כאן הייתי חייבת לך, מכאן ואילך, ברייך יקום לך:
ויבא אל אביו ויאמר אביו וגו' אנכי, עשו בכורך -- אמר רבי לוי: אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות, אבל עשו בכורך!
קום נא שבה -- אמר לו הקב"ה ליעקב: אתה אמרת קום נא שבה, חייך! בו בלשון אני פורע לך, שנאמר (במדבר י): קומה ה' ויפוצו אויביך.
(משלי יג) ויש נספה בלא משפט -- זה עשו.
אמר הקדוש ברוך הוא לעשו: אתה אמרת יקום אבי, גדא דעבודת כוכבים, דאת קאים. חייך! בו אף אני בו בלשון אני פורע לך, (תהלים סח): יקום אלהים יפוצו אויביו:
ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני מהרת למצא את הברכה. -- בני -- אביך נתברך בן שבעים וחמש שנים, ואתה בן ששים ושלוש שנים.
ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני -- רבי יוחנן וריש לקיש. חד מנהון אמר: אם לקורבנך המציא לך הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (בראשית כב): וישא אברהם את עיניו, וירא והנה איל, למאכלך על אחת כמה וכמה! ואוחרנא אמר: אם לזווגך המציא לך, דכתיב (שם כה): הקרה נא לפני היום. וכתיב (שם): וירא והנה גמלים באים, למאכלך על אחת כמה וכמה!
כי הקרה ה' אלהיך לפני --
רבי יוחנן אמר: לעורבא, דאייתי נורא על קניה, בשעה שאמר: כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר יצחק: יודע אני, שאין עשו מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, זה מזכיר, אין זה עשו, אלא יעקב, כיון שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך בני, נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול, הה"ד (ישעיה מא): אל תשתע כי אני אלהיך אל תשוע:
ויגש יעקב אל יצחק וגו' הקול קול יעקב -- הא קול דקל חכים, וידיה דמשלחין מיתין.
דבר אחר: הקול קול יעקב -- אין יעקב שולט אלא בקולו. הקול קול יעקב והידים ידי עשו, אין עשו שולט, אלא בידים.
דבר אחר: הקול קול יעקב -- אמר רבי פנחס: קולו של יעקב מכניס, והידים ידי עשו, מרמיז ליה והוא אתי.
דבר אחר: הקול קול יעקב -- אמר רבי ברכיה: בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טו): וילונו כל העדה, ויבא עמלק. ובשעה שהוא מצפצף בקולו, אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות.
אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו. אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו? אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם.
הקול קול יעקב -- בפילגש בגבעה (שופט' כא): ארור נותן אשה לבנימין. הקול קול יעקב -- בימי ירבעם, קול בכי, שהרגו מהם חמש מאות אלף ,הה"ד (ד"ה ב יג): ולא עצר כח ירבעם.
אמר רבי שמואל בר נחמן: מה את סבור, שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אביה. ולמה ניגף?
ר' אבא בר כהנא אמר: על ידי שהעביר הכרת פנים של ישראל, דכתיב (ישעיה ג): הכרת פניהם ענתה בם.
ורבי לוי אמר: ע"י שהעמיד עליהם שומרים שלושה ימים, עד שנתקלקלה צורתן. דתנן: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. ואין מעידים אלא עד שלושה ימים. עליהם הוא אומר (ירמיה טו): עצמו לי אלמנותיו מחול ימים.
רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן.
- ר' יוחנן אמר: על שבזה לאחיה השילוני, שנא' (מ"א כא): ועמכם אנשים בני בליעל. קרא לאחיה השילוני בליעל.
- ריש לקיש אמר: על שחסדם ברבים, שנאמר: ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב.
- ורבנן אמרי: על שבאת עבודת כוכבים לידו ולא בטלה, שנא' (שם): וירדוף אביה אחרי ירבעם. וכתיב: וילכוד ממנו ערים, את בית אל ואת בנותיה. וכתיב: וישם את האחד בבית אל. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מלך, על ידי שהונה מלך כמוהו, ענשו הכתוב וניגף, הדיוט, שהוא מונה הדיוט, על אחת כמה וכמה!
<< · בראשית רבה · סה · כא · >>
דבר אחר: הקול קול יעקב -- הא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים.
רבי ראובן אמר: כתיב (יחזקאל א): בעמדם תרפינה כנפיהם. בעמדם, וכי יש ישיבה למעלה?! לא כן אמר רבי שמואל, אין ישיבה למעלה, שנאמר (שם): ורגליהם רגל ישרה, אין להם קפיצים. (דניאל ז) קרבית אל חד מן קאמיא, מה הוא דין לשון קאמיא? קיימיא. (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו, וכל צבא השמים עומדים ואת אמרת בעמדם, אתמהא?! ומה היא בעמדם? בא עם דם, בשעה שישראל אומרין: שמע ישראל המלאכים שותקין, ואחר כך, תרפינה כנפיהן. ומה הן אומרין? ברוך כבוד ה' ממקומו, וברוך שם כבוד מלכותו.
רבי לוי אמר: (איוב לח) ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, מה שזרעו של יעקב, שנמשל לכוכבים, מקלסין, דכתיב בהון (דניאל יב): ומצדיקי הרבים, ככוכבים, ואח"כ, ויריעו כל בני אלהים, אלו מלאכי השרת. מה הן אומרין? ברוך שם כבוד מלכותו.
ר' שמואל בר נחמן אמר: כתיב (יחזקאל ג): ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו' רעש גדול, אתמהא?! אלא, משקילסתי אני וחבירי, ואחר כך, ואשמע אחרי קול רעש גדול, ברוך כבוד ה' ממקומו. ומה הם אומרים: ברוך שם.
רבי יהודה בר אלעי היה דורש: הקול, קולו של יעקב מצווחת, ממה שעשו לו הידים ידי עשו.
אמר רבי יוחנן: קולו של אדריינוס קיסר, שהרג בביתר פ' אלף רבוא בני אדם:
ולא הכירו -- בשעה שהיו רשעים עומדים ממנו, לא הכירו. ויאמר גשה נא ושקה לי -- אמר לו: את נושקני בקבורה, ואין אחר נושקני בקבורה.
ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו -- אמר רבי יוחנן: אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו?! אלא, בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו, נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר לו: ראה ריח בני כריח שדה. ובשעה שנכנס עשו אצל אביו, נכנסה עמו גיהינום, היך מה דאת אמר: (משלי כ): בא זדון ויבא קלון.
דבר אחר: וירח את ריח בגדיו ויברכהו -- כגון יוסף משיתא, ויקום איש צרורות.
יוסף משיתא. בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית, אמרו: יכנס מהם ובהם תחלה. אמרין ליה: עול, ומה דאת מפיק, דידך! נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו לו: אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תנינות, ומה דאת מפיק, דידך! ולא קיבל עליו.
אמר רבי פנחס: נתנו לו מכס ג' שנים ולא קיבל עליו. אמר: לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה?! מה עשו לו? נתנו אותו בחמור של חרשים, והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: ווי, אוי, אוי, שהכעסתי לבוראי!
ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא. אזל קומי שריתא למצטבלא.
אמר לו: חמי סוסי דארכבי מרי, וחמי סוסך דארכבך מרך.
אמר לו: אם כך למכעיסיו, ק"ו לעושי רצונו!
אמר לו: עשה אדם רצונו יותר ממך?!
אמר לו: ואם כך לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו!
נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק. מה עשה? הביא קורה, נעצה בארץ, וקשר בה נימא, וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע, והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק. קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב, ונפל עליו גדר, ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה, וראה מטתו פרחה באויר.
אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן:
דבר אחר: מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי.
- ראה ריח בני -- הרי בנוי, היך מה דאת אמר: (במדבר כח): ריח ניחוחי תשמרו.
- כריח שדה -- הרי חרב, כמה דאת אמר: (מיכה ג): ציון שדה תחרש.
- אשר ברכו ה' -- בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כענין שנאמר (תהלים קלג): כי שם צוה ה' את הברכה, חיים עד העולם.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סו
בראשית רבה פרשה סו פיסקא: א ב ג ד ה ו ז
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סז
בראשית רבה פרשה סז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
א. [ עריכה ]
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם (בראשית כז, כח), כְּתִיב (איוב כט, יט): שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי, אָמַר אִיוֹב עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ דְּלָתַי פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה הָיוּ הַכֹּל קוֹצְרִין יְבֵשׁוֹת וַאֲנִי קוֹצֵר מְלִילוֹת, מַה טַּעַם שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם, אָמַר יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁהָיִיתִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, זָכִיתִי לְהִתְבָּרֵךְ בְּטַל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם.
ב. [ עריכה ]
רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים ז, א): שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ, אַרְבָּעָה פְּעָמִים כְּתִיב שׁוּבִי, כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְתוֹכָן לְשָׁלוֹם וְיוֹצְאִין בְּשָׁלוֹם. הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁשְּׁלוֹם חַי הָעוֹלָמִים מִתְנַהֵג בָּהּ מֵאֹהֶל לְאֹהֶל. הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁהַכֹּהֲנִים מְשִׂימִין לָהּ שָׁלוֹם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כז): וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי, וּכְתִיב (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הַשּׁוּלַמִּית אֻמָּה שֶׁשְּׁלוֹם הָעוֹלָמִים דָּר בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִיתֵּן בָּהּ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִנְטוֹת אֵלֶיהָ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, יב): כֹּה אָמַר ה' הִנְּנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר תַּנְחוּם וְרַבִּי חָנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידִי אֻמָּה שֶׁעָשָׂת שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵין עוֹלָמִי, שֶׁאִלּוּלֵי הִיא הָיִיתִי מַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא פָּתַח (תהלים עה, ד): נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל ישְׁבֶיהָ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות טו, טו): נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן. (תהלים עה, ד): אָנֹכִי תִּכַּנְתִּי, אָנֹכִי כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, (תהלים עה, ד): תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָה, וְנִתְבַּשֵֹּׂם הָעוֹלָם. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מָרוֹן אוֹמֵר אֻמָּה שֶׁהִיא מְשַׁלְּמָה אִישְׂטַטְיוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֵן הֵן בָּעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי לֵוִי אָמַר אֻמָּה שֶׁכָּל טוֹבָה שֶׁהִיא בָּאָה לָעוֹלָם אֵינָה בָּאָה אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, הַגְּשָׁמִים אֵינָם יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, הַטְּלָלִים אֵינָם יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם, לְךָ בִּזְכוּתְךָ וּבְךָ הַדָּבָר תָּלוּי.
ג. [ עריכה ]
וְיִתֶּן לְךָ, יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֶּן לְךָ. יִתֶּן לְךָ בְּרָכוֹת, וְיִתֶּן לְךָ כְּבִישָׁן. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָבִיךָ. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָחִיךָ. רַבִּי אַחָא אָמַר יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים טז, כח): וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי זוֹכֵר לִי אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכַנִי אַבָּא יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא. מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זֶה הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זֶה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דָגִים שְׁמֵנִים יוֹתֵר מִדַּאי. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּדִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ. וְרֹב דָּגָן, אֵלּוּ הַבַּחוּרִים, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים. וְתִירשׁ, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. דָּגָן, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים. תִּירשׁ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ מִקְרָא. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זוֹ מִשְׁנָה. דָּגָן, זוֹ תַּלְמוּד. תִּירשׁ, זֶה אַגָּדָה.
ט. [ עריכה ]
"ויוגד לרבקה וגו' מי הגיד לה? רבי חגי בשם רבי יצחק: אמהות נביאות היו, ורבקה היתה מן האמהות. רבי יצחק אמר: אפילו (תלם) הדיוט אינו חורש תלם בתוך תלם, ונביאים חורשים תלם בתוך תלם?! ואת אמר (תהלים קה): אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו?!"