מדרש רבה על ויצא
<< · מדרש רבה על · ויצא · >>
סדר ויצא
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סח
בראשית רבה פרשה סח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
א. [ עריכה ]
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח (משלי ג, כג): "אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ" (וגו') (כד): "אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד".
"אז תלך לבטח" זה יעקב דכתיב "ויצא יעקב".
"אם תשכב לא תפחד" מעשו ומלבן.
"ושכבת וערבה שנתך" - "וישכב במקום ההוא":
ב. [ עריכה ]
רבי שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא, א): "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים".
אשא עיני אל ההורים - למלפני ולמעבדני.
"מאין יבוא עזרי" אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (בראשית כד, י): "ויקח העבד עשרה גמלים וגו'" ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. רבי חנינא אמר גדוד שלחו רבי יהושע בן לוי אמר שילח עמו אלא שעמד עשו ונטלה ממנו.
חזר ואמר מה אנא מובד סברי מן בריי חס ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי אלא (ב): "עזרי מעם ה'".
(שם קכא, ג-ז): "אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך הנה לא ינום ולא יישן וגו' ה' ישמרך מכל רע" מעשו ומלבן "ישמר את נפשך" ממלאך המות "ה' ישמר צאתך ובואך" "ויצא יעקב":
ג. [ עריכה ]
ר' אבהו פתח (משלי יט, יד): "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת" רבי פנחס בשם ר' אבהו מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה.
- בתורה מנין (בראשית כד, נ): "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר".
- בנביאים (שופטים יד, ד): "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא".
- בכתובים היינו דכתיב "ומה' אשה משכלת".
יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק זיווגו בא אצלו "וירא והנה גמלים באים" יעקב הלך אצל זיווגו דכתיב "ויצא יעקב":
ד. [ עריכה ]
רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח, ז): "אלהים מושיב יחידים ביתה"
מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ, יא): "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני וזיווגה אותן בלילה אחת למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא אמרה להון מה לכון דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בַּכּוֹשָׁרוֹת" מהו בכושרות בכי ושירות מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה הוי אומר (תהלים עה,): "אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים". יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה" יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר "ויצא יעקב מבאר שבע":
ה. [ עריכה ]
חזקיה אמר: בן ס"ג שנים היה אבינו יעקב בעת שנטל את הברכות. עשה עוד י"ד שנה שנטמן בבית עבר, עשה עוד שבעה שנים שעבד ברחל, ונמצא נושא אשה בן פ"ד שנים ועשו בן ארבעים שנה, הא למדנו שהקדוש ברוך הוא משהה לצדיקים ומקדים לרשעים. א"ר הושעיא: כבר כתיב "וישמע (יעקב) אל אביו ואל אמו", ומה ת"ל "ויצא יעקב מבאר שבע"? אלא אמר: "אבא בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ מהיכן הורשה - לא מבאר שבע? אף אני הריני הולך לבאר שבע. אם נותן לי רשות הרי אני יוצא, ואם לאו איני יוצא. לפיכך צריך הכתוב לומר "ויצא יעקב מבאר שבע":
ו. [ עריכה ]
"ויצא" וכי לא יצא משם אלא הוא והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו ואת אמר ויצא יעקב רבי (זעירא) עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה.
ודכוותה (רות א, ז): "ותצא מן המקום אשר היתה שמה וגו'" ותצא וכי לא יצא מן המקום אלא היא והרי כמה חמרים כמה גמלים יצאו ואומר ותצא רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון ור' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר כשהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה ניחא דתמן לא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד אלא הכא דהוי יצחק ורבקה רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים:
ז. [ עריכה ]
"מבאר שבע" ר' יודן ור"ה ר' יודן אמר מבארה של שבועה אמר שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כשם שנשבע לי זקינך נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות.
ר"ה אמר מבארה של בכורה אמר שלא יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את בכורתי ונמצאתי מאבד אותה שבועה שנאמר (בראשית כה, לג): "השבעה לי כיום".
"מבאר שבע" רבי ברכיה אמר מבארה של ברכות אמר שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות ונמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי:
ח. [ עריכה ]
"וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" רבנן אמרי בן יומו ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר כלישנהון דברייתא כלשון הבריות הוא, פלן אזיל לקסרין פלוני הלך לקיסרי ועד כדון הוא על זוודיא אפילו שעדיין הוא על מזוודותיו (בדרך).
"חָרָנָה" תנא בשם רבי נחמיה כל דבר שהוא צריך למ"ד בתחלתו ניתן לה ה"א בסופה "סְדֹמָה" "שֵׂעִירָה" "מִצְרַיְמָה" "חָרָנָה" איתיביה והכתיב (תהלים ט, יח): "ישובו רשעים לשאולה" ר' אבא בן זבדא אמר לאמבטי התחתונה שבשאול:
ט. [ עריכה ]
"ויפגע במקום" ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו מן מה דכתיב (שמות לג, כא): "הנה מקום אתי" הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו.
א"ר יצחק כתיב (דברים לג, כז): "מענה אלהי קדם" אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו מן מה דכתיב (תהלים צ, א): "ה' מעון אתה" הוי הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו.
א"ר אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס שנאמר (חבקוק ג, ח): "כי תרכב על סוסך".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מהו "ויפגע" צלי במקום צלי בבית המקדש.
א"ר יהושע בן לוי אבות הראשונים התקינו שלש תפלות:.
- אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית יט, כז): "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו'" ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל): "ויעמד פנחס ויפלל".
- יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה" ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קמג, ג): "אשפך לפניו שיחי".
- יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר "ויפגע במקום" ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז, טז): "ואל תשא בעדם וגו' [רנה ותפלה] ואל תפגע בי". וכן הוא אומר (שם כז, יח) "ואם נבאים הם ואם יש דבר ה' אתם יפגעו נא בה' צבאות".
א"ר שמואל בר נחמן כנגד ג' פעמים שהיום משתנה:
- בערבית צריך אדם לומר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ.
- בשחרית צריך לומר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ.
- במנחה צריך אדם לומר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ויפגע במקום" רבנן אמרי כנגד תמידים תקנום תפלת השחר כנגד תמיד של שחר תפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים תפלת הערב אין לה קבע א"ר תנחומא אפילו תפלת הערב יש לה קבע כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים באור על המזבח:
ויחלם. אמר ר' אבהו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. חד בר נש אזל לגבי ר' יוסי בר' חלפתא; אמר ליה: איתמר לההוא גברא בחלמא 'איזיל סב פעלייה דאבוך מן קפודקיא!' אמר ליה: אזל אבוך לקפדקיא מן יומיה? אמר ליה: לא! אמר ליה: זיל מני עשרין שריין בכרסה דביתך - ואת משכח ליה! אמר ליה: לית ביה עשרין! אמר ליה: ואם לית ביה עשרין - מני מן ראשהון לסופהון ומסופהון לראשהון, ואם דאת משכח עשרין - את משכח לה! אזל ועבד כן ואשכח! ומנין יליף לה ר' יוסי בר' חלפתא? מן קפדקיא!
תני בר קפרא: אין חלום שאין בו פתרון! ויחלם והנה סולם - זה הכבש; מצב ארצה - זה המזבח, 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ כ); וראשו מגיע השמימה - אלו הקרבנות, שריחן עולה לשמים; והנה מלאכי אלהים - אלו כהנים גדולים; עולים ויורדים בו - שהן עולין ויורדין בכבש; והנה י"י נצב עליו – 'ראיתי את י"י נצב על המזבח' (עמוס ט א)!
רבנין פתרין ליה בסיני: ויחלם והנה סלם - זה סיני; מצב ארצה - שנ' 'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות יט יז); וראשו מגיע השמימה - שנ' 'וההר בער באש עד לב השמים' (דברים ד יא); והנה מלאכי אלהים - זה משה ואהרן; עולים - ומשה עלה (שמות יט ג); ויורדים - וירד משה מן ההר (שמות י"ט יד); והנה י"י נצב עליו - וירד י"י על הר סיני (שמות י"ט כ)!
שלומייני בשם ר' שמעון בן לקיש: תרונוס (כסא) .שלג' רגלים הראה לו; ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: את הוא רגל שלישית! היא דעתיה דר' יהושע בשם ר' לוי: 'כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו' (דברים לב ט). מה חבל זה, פחות משלשה אין מבקיעין [קולעים] אותו...
ר' ברכיה אמר: עולם ושליש עולם הראה לו; עולים - אין עולים פחות משנים, ואין יורדים פחות משנים; המלאך - שלישו שלעולם; מנ' שהמלאך שליש העולם? שנ' 'וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק' וגו' (דניאל י ו)!
ר' חייא רבא ור' יניי: חד אמר: עולים ויורדים בסולם, וחרנה אמר: עולים ויורדים ביעקב. מאן דאמר עולים ויורדים בסולם – ניחה; מן דאמר עולים ויורדים ביעקב - מעלים בו מורידים בו אופזים בו קופזים בו סונטים בו, [מעליבים אותו] שנ' 'ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיה מט ג): את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלן? עולים ורואין איקונין שלו, יורדין ורואים אתו ישן! למלך שהיה יושב ודן בפרור, עולים לבסילקי ומוצאין אותו ישן, יורדים בפרור ומוצאים אותו יושב ודן! למעלן כל מי שהוא אומר זכותו – עולה, חובתו – יורד; למטה כל מי שאומר זכותו – יורד, חובתו – עולה!
מלאכים המלוין את האדם בארץ - אין מלוין אותו בחוצה לארץ; עולים - אילו שליווהו בארץ, ויורדים - אילו שליווהו חוץ לארץ!
ר' לוי בשם ר' שמואל בר' נחמן: מלאכי שרת, על ידי שגילו את מיסטירין שלהקב"ה - נדחו ממחיצתן קל"ח שנה! ר' תנחומ' הוה מפיק לישנא קלח. אמר ר' חמא בר' חנינא: על שנתגאו ואמרו 'כי משחיתים אנחנו את המקום הזה' (בראשית יט יג). איכן חזרו? כאן: עולים ואחרכך יורדים.
רבי יהושע בן לוי פתר קרייה בגלות:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע" – היך מה דאת אמר: (ירמיהו טו, א): "שַׁלַּח מֵעַל־פָּנַי וְיֵצֵאוּ".
"וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" – היך מה דאת אמר: (איכה א, יב): "אֲשֶׁר הוֹגָה יְיָ בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ".
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" – (ישעיהו ה, ח): "עַד אֶפֶס מָקוֹם".
"וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" – (ירמיהו טו, ט): "אוּמְלְלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, נָפְחָה נַפְשָׁהּ, בָּא שִׁמְשָׁהּ בְּעוֹד יוֹמָם, בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה".
"וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" – (איכה ד, א): "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת".
"וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" (ירמיהו יג, יח): "כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם".
"וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא", (ירמיהו ג, כה): "נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּינוּ וּתֲכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵינוּ".
"וַיַּחֲלוֹם וְהִנֵּה סֻלָּם", זה חלומו של נבוכדנצר:
- "וְהִנֵּה סֻלָּם", זה צלמו פסלו של נבוכדנצר: הוא סֶמֶל צֶלֶם הוא סֻלָּם – אותוי דדין הן אותוי דדין אותיותיו של זה (סמל) הן אותיתיו של זה (סֻלָּם).
- "מֻצָּב אַרְצָה" – (דניאל ג, א): "אֲקִימֵיהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא" העמידו בבקעת דורא.
- "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" – (דניאל ג, א): "רוּמֵיהּ אַמִּין שִׁתִּין, פְּתָיֵיהּ אַמִּין שִׁית" גובהו שש אמות, רחבו שש אמות.
"וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" – זה חנניה מישאל ועזריה.
- "עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ" – מעלים מעלים ומשבחים את שם האל בו, ומורידים את נבוכדנצר, שמזלזלים בו בו – אֹפזים מדלגים בו, קֹפזים קופצים בו, שׂוטנים מקטרגים בו (דניאל ג, יח): "יְדִיעַ לֶיהֱוֵי־לָךְ מַלְכָּא, דִּי לֵאלָהָךְ לָא־אִיתַנָא פָלְחִין, וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵמְתָּ לָא נִסְגּוּד." ידוע יהיה לך המלך, כי לאלהיך לא נעבוד, ולפסל הזהב אשר הקימות לא נשתחוה.
- "וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו", אמר להם לחנניה מישאל ועזריה: (דניאל ג, כו): "עַבְדוֹהִי דִּי־אֱלָהָא עִלָּאָה – פֻּקוּ וֶאֱתוֹ!" עבדי האלוה העליון – צאו ובואו!
דבר אחר:"וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" – זה דניאל.
- "עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ" – שעלה והוציא את בולעו מתוך פיו, הדא הוא דכתיב (ירמיהו נא, מד): "וּפָקַדְתִּי עַל־בֵּל בְּבָבֶל, וְהֹצֵאתִי אֶת־בִּלְעוֹ מִפִּיו": שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר, והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו. אמר לו נבוכדנצר לדניאל: "כמה כחו גדול, שבולע כל מה שמשליכין לפניו!" אמר לו דניאל: "תן לי רשות ואני מתישו." נתן רשות. מה עשה? נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים, השליך לפניו, ונקבו מסמרים את בני מעיו, הדא הוא דכתיב (ירמיהו נא, מד): "וְהֹצֵאתִי אֶת־בִּילְעוֹ מִפִּיו":
- "וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו".
<< · בראשית רבה · סח · יד
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סט
בראשית רבה פרשה סט פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח
"והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו'" רבי יוסי בר זמרא פתח (תהלים סג, ב): "כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים" ר"א בשם ר' יוסי בר זימרא "צמאה לך נפשי כמה לך" א"ר איבו ככמהות הללו שהן מצפין למים רבנן אמרי כשם שנפשי צמאה לך כן רמ"ח אברים שיש בי צמאים לך היכן "בארץ ציה ועיף בלי מים" (ג): "(על) כן בקודש חזיתיך" ע"כ בקדושה חזיתיך "לראות עוזך" זו פמליא שלך "וכבודך" "והנה ה' נצב עליו":
ב. [ עריכה ]
רבי חמא בר חנינא פתח (משלי כז, יז): "ברזל בברזל יחד" אמר רבי חמא בר חנינא אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחבירו "ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו" איש זה יעקב כיון שעמד אבינו יעקב איש יחד פני רעהו שנתייחדה עליו השכינה "והנה ה' נצב עליו":
ג. [ עריכה ]
א"ר אבהו משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובים שוכנים עליו וכיון שבא מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו מעליו כך בתחלה "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" כיון שנתגלה עליו הקדוש ברוך הוא ברחו מעליו.
ר' חייא רבה ור' ינאי חד אמר עליו על סולם וח"א עליו על יעקב מאן דאמר עליו על הסולם ניחא אלא למ"ד עליו על יעקב מי מתקיים עליו א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם (בראשית מא, א): "ופרעה חולם והנה עומד על היאור" אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם שנאמר "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם":
רבי חנינא בשם רבי פנחס אמר שמנה עשרה פעמים מזכיר האבות בתורה וכנגד כן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה ואם יאמר לך אדם תשעה עשר הם אמור לו "והנה ה' נצב עליו" לית הוא מן המנין ואם יאמר לך אדם י"ז הם אמור לו (שם מח, טז) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" חד מנהון.
"הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" רבי שמעון משום בר קפרא אמר קפלה כפינקס ונתנה תחת ראשו כאינש דאמר מן תחות רישא דידך ר"ה בשם ר"א אמר ובלבד שיהא נקבר עליה:
ה. [ עריכה ]
והיה זרעך כעפר (בראשית כח, יד), מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה כמים, ומה עפר הארץ מבלה את כל כלי מתכות והוא קים לעולם, כך בניך מבלין את כל העולם והם קימים לעולם. ומה עפר עשוי דיש לכל, כך בניך עשוים דיש, הדא הוא דכתיב (ישעיה נא, כג): ושמתיה ביד מוגיך, מהו מוגיך אלין דממיגין מחתיך [נסח אחר: מכתיך] ומיסרין אותך ומתישין את כחך. אפלו כן לטובתך משקשקין וממרקין לך מן חוביך, כמה דתימא (תהלים סה, יא): ברביבים תמגגנה צמחה תברך. (ישעיה נא, ג): אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה, מה היו עושים להם, היו מרביצים אותן בפולטריות ומעבירין כרים עליהם. רבי עזריה בשם רבי אחא אמר היא סימן טוב, מה פלטירה זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קימת לעולם, כך בניך מבלים את כל אמות העולם והם קימים לעולם. (בראשית כח, יד): ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה, אמר רבי אבא בר כהנא את הוא תרעיא דימא, כמא דאת אמר (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם, רבי יוסי בר חנינא אמר אף חלוקי יחזקאל הראה לו, והלוא לא פרש יחזקאל אלא מן המזרח למערב, בא ישעיה ופרש (ישעיה נד, ג): כי ימין ושמאול תפרצי וגו':
ו. [ עריכה ]
והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (בראשית כח, טו), רבנן אמרי על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו. (בראשית כח, כ): אם יהיה אלהים עמדי, אמר לו הנה אנכי עמך. (בראשית כח, כ): ושמרני בדרך הזה, שנאמר: ושמרתיך בכל אשר תלך. (בראשית כח, כא): ושבתי בשלום אל בית אבי, והשבתיך אל האדמה הזאת. ועל הפרנסה לא השיבו, אמר רבי איסי אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: כי לא אעזבך, ואין עזיבה אלא פרנסה, היך מה דאת אמר (תהלים לז, כה): ולא ראיתי צדיק נעזב וגו'.
וייקץ יעקב משנתו (בראשית כח, טז), רבי יוחנן אמר ממשנתו. (בראשית כח, טז): ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, אכן השכינה שרויה במקום הזה, ולא הייתי יודע. (בראשית כח, יז): ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר הסלם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בית המקדש, מה טעם ויצא יעקב מבאר שבע, ויחלם והנה סלם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אמר רבי יהודה ברבי סימון הסלם הזה עומד בבית המקדש ושפועו מגיע עד בית אל, מה טעם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, ויקרא שם המקום ההוא בית אל. אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, אמר רב אחא עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך.
אמר רבי שמעון בן יוחאי אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטן, אלא שמונה עשרה מיל, מה טעם, וזה שער השמים, מנין וז"ה.
דבר אחר, מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, זה בנוי, היך מה דאת אמר (תהלים סח, לו): נורא אלהים ממקדשיך, ואין זה, הרי חרב, כמה דאת אמר (איכה ה, יז): על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו. כי אם בית אלהים, בנוי ומשכלל לעתיד לבוא, כמה דאת אמר (תהלים קמז, יג): כי חזק בריחי שעריך.
וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וגו' ויצק שמן על ראשה (בראשית כח, יח), שפע לו מן השמים כמלא פי הפך. (בראשית כח, יט): ואולם לוז, היא לוז שצובעין בה את התכלת, היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה. היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם, הזקנים שבה מה עושין להם, כיון שהם זקנים הרבה מוציאין אותם חוץ לחומה והם מתים.
אמר רבי אבא בר כהנא, למה נקרא שמה לוז, כל מי שנכנס בה הטריף מצוות ומעשים טובים כלוז. ורבנן אמרי מה לוז אין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעמד על פתחה של עיר.
אמר רבי סימון לוז היה עומד על פתחה של עיר. רבי אלעזר בשם רבי פנחס בר חמא אמר לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה, דרך המערה לעיר, הדא הוא דכתיב (שופטים א, כד כה): ויראו השמרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד. ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו. רבי ינאי ורבי ישמעאל עבד לה הפטרה, מה אם זה שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו אלא על שהראה להם באצבע נצל מן הפרעניות, ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם, על אחת כמה וכמה.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ע
בראשית רבה פרשה ע פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול כתיב (תהלים סו) אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי. א"ר יצחק הבבלי: ודבר פי בצר לי - שנדר מצוה בעת צרתו. מהו לאמר? לאמר לדורות, כדי שיהיו נודרים בעת צרתן
יעקב פתח בנדר תחלה, לפיכך כל מי שהוא נודר לא יהיה תולה את הנדר אלא בו. א"ר אבהו: כתיב (תהלים קלב) אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב. לאביר אברהם ולאביר יצחק אין כתיב כאן, אלא נדר לאביר יעקב, תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה:
"ויהי כאשר ראה יעקב ויגש יעקב ויגל את האבן" א"ר יוחנן כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית.
"וישק יעקב לרחל" כל נשיקה לתפלות בר מן תלת: נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות.
- נשיקה של גדולה - (ש"א י, א): "ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו"
- נשיקה של פרקים - (שמות ד, כז): "וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו"
- נשיקה של פרישות - (רות א, יד): "ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה"
רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות שנאמר "וישק יעקב לרחל" שהיתה קרובתו.
"וישא את קולו ויבך" למה בכה אמר אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (בראשית כד, י): "ויקח העבד עשרה גמלים וגו'" ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף למה בכה שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה הדא היא דהיא אמרה לה (בראשית ל, טו): "לכן ישכב עמך הלילה" אמרה לה עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף למה בכה שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערוה הדא אמרת שאנשי מזרח גדורים מן הערוה:
"וללבן שתי בנות" - כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו: זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות, מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים, מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים, מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות, מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות, קרבן בנה של זו דוחה שבת וקרבן בנה של זו דוחה שבת, מלחמת בנה של זו דוחה שבת ומלחמת בנה של זו דוחה שבת,
לזו ניתן שני לילות ולזו ניתן שני לילות - לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה; לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (אסתר ו, א)
ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. כינס כל אנשי מקומו, אמר להם: יודעים אתם שהיינו דחוקים למים, וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים. אמרין ליה: ומה אהני לך? אמר להון: אין בעיין אתון, אנא מרמי ביה ויהב ליה לאה, דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין. אמרין ליה: עביד מה דהני לך. אמר להון: הבו לי משכון, דלית חד מנכון מפרסם. ויהבון ליה משכונין, ואזל ואייתי עליהון חמר משח וקופר. הוי: למה נקרא שמו לבן הארמי? שרימה באנשי מקומו. וכולי יומא הוו מכללין ביה, וכיון דעל ברמשא, אמר להון: מה הוא כדין? אמרין ליה: את גמלת חסד, בזכותך! והיו מקלסין קודמוי ואמרין: הא ליא, הא ליא, היא לאה, היא לאה. ברמשא אתון מעלתא וטפון בוציניא, אמר להן: מהו כדין? אמרי ליה: מה את סבור, דאנן דכרין דכוותכון? וכל ההוא ליליא הוה צווח לה "רחל" והיא עניא ליה. בצפרא - והנה היא לאה! אמר לה: מה רמייתא בת רמאה! לאו בליליא הוה קרינא "רחל" ואת ענית לי? אמרה ליה: אית ספר דלית ליה תלמידים? לא כך היה צווח לך אבוך "עשו" ואת עני ליה? ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו' ויאמר לבן לא יעשה כן וגו'
מלא שבוע זאת וגו'. א"ר יעקב בר אחא: מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה, אלא מלא שבוע זאת וגו':
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה עא
בראשית רבה פרשה עא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
א. [ עריכה ]
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וגו' וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל" (בראשית כח, כ), כְּתִיב (תהלים ס"ו, י"ד): אֲשֶׁר פָּצוּ שְׂפָתָי וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַבַּבְלִי וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי, שֶׁנֶּדֶר מִצְוָה בְּעֵת צָרָתוֹ, מַהוּ לֵאמֹר, לֵאמֹר לַדּוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹדְרִים בְּעֵת צָרָתָן. יַעֲקֹב פָּתַח בַּנֶּדֶר תְּחִלָּה לְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹדֵר לֹא יִהְיֶה תּוֹלֶה אֶת הַנֶּדֶר אֶלָּא בוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב (תהלים קל"ב, ב'): אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב, לַאֲבִיר אַבְרָהָם וְלַאֲבִיר יִצְחָק אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב, תָּלָה אֶת הַנֶּדֶר בְּמִי שֶׁפָּתַח בּוֹ תְּחִלָּה.
ב. [ עריכה ]
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אִידִי אָמַר כְּתִיב (דברי הימים א כ"ט, ט'): וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַה' וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וּלְפִי שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּמִצְוַת נְדָבָה וְעָלָה בְּיָדָן לְפִיכָךְ שָׂמְחוּ, לְפִיכָךְ מַהוּ אוֹמֵר (דברי הימים א כ"ט, י'): וַיְבָרֶךְ דָוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וגו', אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא (דברי הימים א כ"ט, י'): אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, תָּלָה אֶת הַנֶּדֶר בְּמִי שֶׁפָּתַח בּוֹ תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה עוֹד מִן אַתְרָא לֵית הִיא חֲסֵרָה, וַיִּדְרוּ יִשְׂרָאֵל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (במדבר כ"א, ב'): וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.
ג. [ עריכה ]
אַרְבָּעָה הֵן שֶׁנָּדְרוּ, שְׁנַיִם נָדְרוּ וְהִפְסִידוּ, שְׁנַיִם נָדְרוּ וְנִשְׂתַּכָּרוּ. יַעֲקֹב, נָדַר וְהִפְסִיד. יִפְתָּח, נָדַר וְהִפְסִיד. חַנָּה, נָדְרָה וְנִשְׂתַּכָּרָה. יִשְׂרָאֵל, נָדְרוּ וְנִשְׂתַּכָּרוּ. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, ב): "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר וגו'"
ד. [ עריכה ]
רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי יוֹנָתָן חַד אֲמַר מְסֹרֶסֶת הִיא הַפָּרָשָׁה, וְאַחֲרִינָא אֲמַר עַל הַסֵּדֶר נֶאֶמְרָה. מַאן דְּאָמַר מְסֹרֶסֶת הִיא הַפָּרָשָׁה, שֶׁכְּבָר הִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וְהוּא אוֹמֵר (בראשית כח, כ): אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֶתְמָהָא. מַאן דְּאָמַר עַל הַסֵּדֶר נֶאֶמְרָה מָה אֲנִי מְקַיֵּם אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֶלָּא כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב אִם יִתְקַיְּמוּ לִי הַתְּנָאִים שֶׁאָמַר לִי לִהְיוֹת עִמִּי וּלְשָׁמְרֵנִי אֲנִי אֲקַיֵּם אֶת נִדְרִי. רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבָּנָן, רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִּי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, מִלָּשׁוֹן הָרָע, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה ט, ב): וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר. וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, מִגִּלּוּי עֲרָיוֹת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לט, ו): וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, לָשׁוֹן נָקִי. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים, מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. רַבָּנָן פָּתְרִין לָהּ בְּכָל עִנְיָנָא, אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִּי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מִגִּלּוּי עֲרָיוֹת, מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים, מִלָּשׁוֹן הָרָע. אֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עמוס ח, יד): הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע. וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, כ): כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וגו'. וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָא שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א, טו): בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם וגו'. וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, א): וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב.
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ (בראשית כח, כ), עֲקִילַס הַגֵּר נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לוֹ הֲרֵי כָּל שִׁבְחוֹ שֶׁל גֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, יח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, אָמַר לוֹ וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ, דָּבָר שֶׁנִּתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ, וּבָא זֶה וְהוֹשִׁיטוֹ לוֹ בְּקָנֶה. נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
[נסח אחר: עקילס הגר בא ושאל את רבי אליעזר אמר לו הרי חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הגר, דכתיב: ואהב גר לתת לו לחם ושמלה, כמה טוסין אית לי כמה פוסיני אית לי אפלו על עבדי לא משגיחין, נזף ביה ואזיל לגבי רבי יהושע],
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי דָּבָר שֶׁנִתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן אַתְּ מוֹשִׁיטוֹ לָזֶה בְּקָנֶה. [אזל לגבי רבי יהושע] הִתְחִיל מְפַיְסוֹ בִּדְבָרִים. לֶחֶם, זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי. שִׂמְלָה, זוֹ טַלִּית, זָכָה אָדָם לְתוֹרָה, זָכָה לְטַלִּית. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵן מַשִֹּׂיאִין אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַכְּהֻנָּה וְהָיוּ בְּנֵיהֶם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמַעֲלִים עוֹלוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. דָּבָר אַחֵר, לֶחֶם, זֶה הַפָּנִים. וְשִׂמְלָה, אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. הֲרֵי בַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל בַּגְּבוּלִים, לֶחֶם, זוֹ חַלָּה. וְשִׂמְלָה, זוֹ רֵאשִׁית הַגֵּז. אָמְרוּ, אִלּוּלֵי אֲרִיכוּת פָּנִים שֶׁהֶאֱרִיךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִם עֲקִילַס הָיָה חוֹזֵר לְסוּרוֹ, וְקָרָא עָלָיו (משלי טז, לב): טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר.
ו. [ עריכה ]
וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׂיחָתָן שֶׁל אָבוֹת וַעֲשָׂאָן מַפְתֵּחַ לִגְאֻלָּתָן שֶׁל בָּנִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אָמַרְתָּ: וְהָיָה לִי לֵאלֹהִים, חַיֶּיךָ, כָּל טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ אֵינִי נוֹתְנָן אֶלָּא בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִיְרוּשָׁלָיִם. (ישעיה יא, יא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ. (יואל ד, יח): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְפוּ הֶהָרִים עָסִיס. (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו'.
ז. [ עריכה ]
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵֹּׂר אֲעַשְֹּׂרֶנּוּ לָךְ (בראשית כח, כב), חַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים שָׁאֲלֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר, אָמַר לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹרְךָ בַּמֶּה הוּא נִפְדֶה, אָמַר לוֹ בְּשֶׂה, דִּכְתִיב (שמות לד, כ): וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶה בְשֶׂה, אָמַר לוֹ אֵין לוֹ שֶׂה, אָמַר לוֹ, בִּגְדִי. אָמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ הָא, אָמַר לוֹ דִּכְתִיב (שמות יב, ה): מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ, אָמַר לוֹ אֵלּוּ לְפֶסַח. אָמַר לוֹ אַף גְּדִי נִקְרָא שֶׂה. מְנָא לָךְ הָא, אָמַר לוֹ דִּכְתִיב (דברים יד, ד): וְזֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְבָשִׂים וְשֵׂה עִזִּים. עָמַד וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר אָמַר לוֹ אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים יַעֲקֹב אֲמִתִּי, דִּכְתִיב (מיכה ז, כ): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ וְלֹא כָךְ אָמַר: וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵֹּׂר אֲעַשְֹּׂרֶנּוּ לָךְ, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ הִפְרִישׁ שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, לָמָּה לֹא הִפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לִשְׁנַיִם שְׁבָטִים אֲחֵרִים. אָמַר לוֹ וְכִי שְׁנֵים עָשָׂר הֵן וַהֲלוֹא אַרְבָּעָה עָשָׂר הֵן (בראשית מח, ה): אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי, אָמַר לוֹ כָּל שֶׁכֵּן אוֹסִיפְתָּא מַיָא אוֹסֵיף קִמְחָא. אָמַר לוֹ אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁהֵם אַרְבַּע אִמָּהוֹת, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ צֵא מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּכוֹרוֹת לְאַרְבַּע אִמָּהוֹת, הַבְּכוֹר קֹדֶשׁ וְאֵין קֹדֶשׁ מוֹצִיא קֹדֶשׁ. אָמַר לוֹ אַשְׁרֶיךָ וְאַשְׁרֵי אֻמָּתְךָ שֶׁאַתְּ שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ.
ח. [ עריכה ]
וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א), אָמַר רַבִּי אַחָא (משלי יד, ל): חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵֹּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה טְעִין לִבֵּיהּ יַת רַגְלוֹהִי, הֲדָא אָמְרָה כְּרֵסָא טְעֵנָא רַגְלַיָּא. (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פְּתַר בֵּיהּ שִׁית שִׁיטִין, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ הַבְּאֵר. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ מַיִם לְדִגְלוֹ וּלְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיָה בָהּ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ, בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאֵיתָנָהּ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, בָּאִים מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים, דִּתְנַן שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד בְּהַר הַבַּיִת, וְאֶחָד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדִּין עַד שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל בּוּרְיוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זוֹ מַלְכוּת רוֹמִי שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא זְכוּת אָבוֹת עוֹמָדֶת. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ סַנְהֶדְרִין. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶה מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין שֶׁהוּא מְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בָּהֲלָכָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בּוּרְיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה קְרוּאִים. כִּי מִן הַבְּאֵר וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה יֵצֶר הָרָע. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זֶה הַצִּבּוּר. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַתּוֹרָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים לָהֶם, יֵצֶר הָרָע חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.
ט. [ עריכה ]
רַבִּי יוֹחָנָן פְּתַר לָהּ בְּסִינַי, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זֶה סִינַי. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא, שֶׁמִּשָּׁם שָׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שְׁכִינָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים עוֹד אֶחָד לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל וְשָׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן (שמות כ, כב): אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי וגו'.
י. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי וגו' (בראשית כט, ד), רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלוּת, וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב וגו' מֵחָרָן אֲנָחְנוּ, מֵחֲרוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנוּ בּוֹרְחִים. (בראשית כט, ה): וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר, הַיְדַעְתֶּם אֶת מִי שֶׁהוּא עָתִיד לְלַבֵּן עֲוֹנוֹתֵיכֶם כַּשָּׁלֶג. (בראשית כט, ו): וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם, בְּאֵיזוֹ זְכוּת, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא, יד טו): כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם וגו', כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וגו' וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ.
יא. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם לוֹ (בראשית כט, ו), הֲשָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם לְבֵינוֹ, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם, וְאִין פּוֹטָטִין אַתְּ בָּעֵי, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן, הֲדָא אָמְרָת שֶׁהַדִּבּוּר מָצוּי בַּנָּשִׁים. (בראשית כט, ז): וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד וגו', אָמַר לָהֶם אִם שׁוֹמְרֵי שָׂכָר אַתֶּם הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְאִם שֶׁלָּכֶם אַתֶּם רוֹעִים, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה. (בראשית כט, ט): עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה בֵּין שְׁכוּנוֹת לִשְׁכוּנוֹת, לְהַלָּן שֶׁבַע הָיוּ וּבִקְּשׁוּ הָרוֹעִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, יז): וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם, בְּרַם הָכָא אַחַת הָיְתָה וְלֹא נָגַע בָּהּ בְּרִיָה, עַל שֵׁם (תהלים לד, ח): חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם, לְסוֹבְבִים לִירֵאָיו.
יב. [ עריכה ]
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט, י), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּזֶה שֶׁהוּא מַעֲבִיר פְּקַק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית. (בראשית כט, יא): וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, כָּל נְשִׁיקָה לְתִפְלוּת בַּר מִן תְּלַת, נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה, נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים, נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת. נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה (שמואל א י, א): וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹּק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ. נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים (שמות ד, כז): וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ. נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת (רות א, יד): וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר אַף נְשִׁיקָה שֶׁל קְרֵיבוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָתוֹ. וַיִּשָֹּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ, לָמָּה בָּכָה, אָמַר, אֱלִיעֶזֶר בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה מַה כְּתִיב בֵּיהּ (בראשית כד, י): וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים וְגו', וַאֲנִי לֹא נֶזֶם אֶחָד וְלֹא צָמִיד אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּכָה, שֶׁרָאָה שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לַקְּבוּרָה, הֲדָא הִיא דְּהִיא אָמְרָה לָהּ (בראשית ל, טו): לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, אָמְרָה לָהּ עִמָּךְ הוּא דָּמֵיךְ, עִמִּי לֵית הוּא דָּמֵיךְ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּכָה, שֶׁרָאָה הָאֲנָשִׁים מְלַחֲשִׁים אֵלּוּ לְאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשָׁקָהּ, מַה בָּא זֶה לְחַדֵּשׁ לָנוּ דְּבַר עֶרְוָה. שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם בְּדוֹר הַמַּבּוּל עָמְדוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְגָדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, הֲדָא אָמְרָת שֶׁאַנְשֵׁי מִזְרָח גְּדוּרִים מִן הָעֶרְוָה.
יג. [ עריכה ]
וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי וגו' וְכִי בֶן רִבְקָה (בראשית כט, יב), אִם לְרַמָּאוּת, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא. וְאִם לְצַדִּיק, וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא. וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה רְגִילָה אֶלָּא לְבֵית אִמָּהּ. אֲתִיבֵיהּ וְהָא כְתִיב: וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ, אֲמַר לֵיהּ שֶׁמֵּתָה אִמָּהּ וּלְמִי הָיָה לָהּ לְהַגִּיד לֹא לְאָבִיהָ. (בראשית כט, יג): וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן וגו', אָמַר אֱלִיעֶזֶר פְּסוּל הַבַּיִת הָיָה, דִּכְתִיב (בראשית כד, י): וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים, זֶה שֶׁהוּא אֲהוּבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְכֵיוָן דְּלָא חֲמֵי אֲפִלּוּ אֲפִיסְתִּיקְתֵּיהּ, וַיְחַבֶּק לוֹ, אָמַר דִּינָרִים אִינוּן וְאִינוּן בְּחַרְצֵיהּ, וְכֵיוָן דְּלָא אַשְׁכַּח כְּלוּם, וַיְנַשֶּׁק לוֹ, אָמַר דִּלְמָא מַרְגָּלִיּוֹת אִינוּן וְאִינוּן בְּפוּמֵיהּ, וְכֵיוָן דְּלָא חֲמָא כְּלוּם, אֲמַר לֵיהּ יַעֲקֹב מָה אַתְּ סָבוּר מָמוֹן אֲתֵית טְעִין, לָא אֲתֵית טְעִין אֶלָּא מִלִּין, וַיְסַפֵּר לְלָבָן.
יד. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי וגו' (בראשית כט, יד), אָמַר לוֹ מֶלֶךְ הָיִיתִי סָבוּר לַעֲשׂוֹתְךָ עָלַי, וּכְדֵין דְּלֵית גַּבָּךְ כְּלוּם, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה, כְּהָדֵין גַּרְמָא אֲנִי מַחֲלֵיק לָךְ. וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים, אָמַר רַבִּי אַמֵּי לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ עַד הֵיכָן צָרִיךְ אָדָם לְהִטַּפֵּל בִּקְרוֹבָיו עַד חֹדֶשׁ יָמִים. (בראשית כט, טו): וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי וגו' וַעֲבַדְתַּנִּי חִנָּם, אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא אִין הֲוַת פּוֹעֳלָא בַּעֲשָׂרָה פּוֹלָרִין הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ חֲמִשָּׁה פּוֹלָרִין, וְאִם הֲוַת מוֹבִילוּתֵיהּ בְּו' פּוֹלָרִין הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ בְּג' פּוֹלָרִין, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ סָבוּר מָמוֹן אֲתֵית בְּעֵי מִינָךְ, לָא אֲתֵית אֶלָּא בְּגִין תַּרְתֵּין טַלְיָתָא.
טו. [ עריכה ]
וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת (בראשית כט, טז), כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת מְפֻלָּשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים. זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים. מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת. מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים. מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים. מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת. מִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת. קָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וְקָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת. מִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וּמִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה אֶת הַשַׁבָּת. לָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת וְלָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת, לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב לְלֵאָה, לֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן וְלֵילוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי לְרָחֵל. (אסתר ו, א): בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. וְשֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, גְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, כְּהֻנָּה לְעוֹלָם וּמַלְכוּת לְעוֹלָם, דִּכְתִיב (יואל ד, כ): וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וגו', וּכְתִיב (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד. וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, קְטַנָּה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, יוֹסֵף לְשָׁעָה, שָׁאוּל לְשָׁעָה, וְשִׁילֹה לְשָׁעָה, (תהלים עח, סז): וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר.
טז. [ עריכה ]
וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת (בראשית כט, יז), אֲמוֹרָאִי דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ עֵינוֹהִי דְּאִמָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין, וּמַהוּ רַכּוֹת, רַכּוֹת מִבִּכְיָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים כָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָה, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר, עִקַּר סִימָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל לֹא הָיְתָה אֶלָּא נָאָה, וְרָחֵל הָיְתָה וגו'.
יז. [ עריכה ]
וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל (בראשית כט, יח), בְּגִין דַּאֲנָא יָדַע דְּאַנְשֵׁי מְקוֹמָךְ רַמָּאִין, לְפִיכָךְ אֲנִי מְבָרֵר עִסְקִי עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ בְּרָחֵל בִּתְּךָ, בְּרָחֵל וְלֹא בְּלֵאָה. בִּתְּךָ, שֶׁלֹא תָבִיא אַחֶרֶת מִן הַשּׁוּק וּשְׁמָהּ רָחֵל. קְטַנָּה, שֶׁלֹא תַחֲלִיף שְׁמוֹתָן זוֹ בָּזוֹ. אֲפִלּוּ אַתְּ נוֹתֵן אֶת הָרָשָׁע בַּחֲמוֹר שֶׁל חֳרָשִׁים אֵין אַתְּ מוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. (בראשית כט, יט): וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ וגו' (בראשית כט, כ): וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּזִי, נֶאֱמַר כָּאן אֲחָדִים (בראשית כז, מד): וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֲחָדִים, מַה כָּאן שֶׁבַע שָׁנִים אַף לְהַלָּן שֶׁבַע שָׁנִים.
יח. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי (בראשית כט, כא), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אֲפִלּוּ אָדָם פָּרוּץ אֵין אוֹמֵר כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, כָּךְ הָיָה יַעֲקֹב אוֹמֵר הָבָה אֶת אִשְׁתִּי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ, אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, עַכְשָׁו הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, וְאִם אֵין אֲנִי מַעֲמִידָן עַכְשָׁו אֵימָתַי אֲנִי מַעֲמִידָן, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי.
יט. [ עריכה ]
וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה (בראשית כט, כב), כִּנֵּס כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ, אָמַר לָהֶם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמַיִם וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם, אֲמַרִין לֵיהּ וּמָה אַהֲנֵי לָךְ, אֲמַר לְהוֹן אִין בָּעֲיִין אַתּוּן אֲנָא מְרַמֵּי בֵיהּ, וְיָהֵב לֵיהּ לֵאָה דְּהוּא רְחִים לַהֲדָא רָחֵל סַגִּי, וְהוּא עָבֵד הָכָא גַּבְּכוֹן שִׁבְעָה שְׁנִין אוֹחֳרִין. אֲמַרִין לֵיהּ עֲבֵיד מַה דַּהֲנֵי לָךְ. אֲמַר לְהוֹן הָבוּ לִי מַשְׁכּוֹן דְּלֵית חַד מִנְּכוֹן מְפַרְסֵם, וְיַהֲבוּן לֵיהּ מַשְׁכּוֹנִין, וַאֲזַל וְאַיְתֵי עֲלֵיהוֹן חֲמַר מְשַׁח וְקוֹפָר, הֱוֵי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁרִמָּה בְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ. וְכוּלֵּי יוֹמָא הֲווֹ מְכַלְּלִין בֵּיהּ וְכֵיוָן דְּעָל בְּרַמְשָׁא אֲמַר לְהוֹן מָה הוּא כְּדֵין, אֲמַרִין לֵיהּ אַתְּ גָּמַלְתְּ חֶסֶד בִּזְכוּתָךְ, וְהָיוּ מְקַלְּסִין קוֹדְמוֹי וְאָמְרִין הָא לַיָא הָא לַיָא, הִיא לֵאָה הִיא לֵאָה. בְּרַמְשָׁא אֲתוֹן מַעֲלָתָא וַחֲפוֹן בּוֹצִינַיָא. אָמַר לָהֶן מַהוּ כְּדֵין, אָמְרֵי לֵיהּ מָה אַתְּ סָבוּר דַּאֲנַן דִּכְרִין דִּכְוַתְכוֹן. וְכָל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה צָוַח לָהּ רָחֵל, וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ. בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי. אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים, לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ. וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִי וגו', וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן וגו', מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וגו'. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא מִכָּאן שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, אֶלָּא מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וגו'.
כ. [ עריכה ]
"וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וגו'" (בראשית כט ל), אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם פּוֹעֵל עוֹשֶׂה מְלָאכָה עִם בַּעַל הַבַּיִת שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ שָׁעוֹת בֶּאֱמוּנָה וּבַסּוֹף הוּא מִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתּוֹ, בְּרַם הָכָא מָה הָרִאשׁוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת אַף הָאַחֲרוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת, מַה הָרִאשׁוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה אַף הָאַחֲרוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב (הושע י"ב, י"ג): וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וגו', אָמַר לָהֶם דֻּגְמָא שֶׁלָּכֶם דּוֹמָה לְיַעֲקֹב אֲבִיכֶם, מַה יַּעֲקֹב אֲבִיכֶם עַד שֶׁלֹא נָשָׂא אִשָּׁה נִשְׁתַּעְבֵּד, מִשֶּׁנָּשָׂא אִשָּׁה נִשְׁתַּעְבֵּד, אַף אַתֶּם מִשֶּׁלֹא נוֹלַד גּוֹאֵל נִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם, מִשֶּׁנּוֹלַד גּוֹאֵל אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִים.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה עב
בראשית רבה פרשה עב פיסקא: א ב ג ד ה ו
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה עג
בראשית רבה פרשה עג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה עד
בראשית רבה פרשה עד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז