מדרש רבה על חיי שרה
<< · מדרש רבה על · חיי שרה · >>
סדר חיי שרה
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה נח
בראשית רבה פרשה נח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
א. [ עריכה ]
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה" (תהלים לז, יח): "יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִים וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה" כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים בת כ' כבת ז' לנוי בת ק' כבת עשרים שנה לחטא.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "יודע ה' ימי תמימים" זו שרה שהיתה תמימה במעשיה א"ר יוחנן כהדא עגלתא תמימה "וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה" שנאמר "ויהיו חיי שרה" מה צורך לומר שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא:
ב. [ עריכה ]
(קהלת א, ה): "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ" א"ר אבא בר כהנא וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש אלא עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו:
- יום שמת רבי עקיבא נולד רבינו רבי יהודה הנשיא וקראו עליו "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ".
- יום שמת רבינו נולד רב אדא בר אהבה וקראו עליו "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ".
- יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רבי אבון וקראו עליו "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ".
- יום שמת ר' אבון נולד ר' אבון בריה.
- יום שמת ר' אבון נולד אבא הושעיא איש טריא.
- יום שמת אבא הושעיא נולד רבי הושעיה וקראו עליו "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ".
- עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע שנאמר (במדבר כז, יח): "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון".
- עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז שנאמר (שופטים ה, יז): "וילכדה עתניאל בן קנז".
- עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל (ש"א ג, ג): "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'"
א"ר יוחנן כהדא עגלתא תמימתא עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה בתחלה (בראשית כב, כ): "הנה ילדה מלכה גם היא בנים" ואח"כ "ויהיו חיי שרה מאה שנה":
ג. [ עריכה ]
רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות:
ד. [ עריכה ]
"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע" ארבעה שמות נקראו לה אשכול וממרא קרית ארבע חברון.
ולמה הוא קורא אותה קרית ארבע שדרו בה ד' צדיקים ענר אשכול וממרא אברהם ונמולו בה ד' צדיקים אברהם ענר אשכול וממרא.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף קרית ארבע שנקברו בה ד' צדיקים אבות העולם אדם הראשון אברהם יצחק ויעקב.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף שנקברו בה ד' אמהות חוה ושרה ורבקה ולאה.
ועל שם בעליה שהן ד' ענק וג' בניו אמר רבי עזריה שמשם יצא אבינו אברהם שרדף אחרי ארבע מלכיות קוזמוקרטורין שהוא עולה בקרנסין של ד' בתחלה ליהודה ואחר כך לכלב ואח"כ ללוים ואחר כך לכהנים והוא אחד מד' מקומות מגונים שבא"י ואלו הן ר' יצחק ורבנן רבי יצחק אמר דור ונפת דור תמנת סרח וחברון ורבנן אמרי דנה וקרית סנה ותמנת סרח וחברון:
ה. [ עריכה ]
"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה" מהיכן בא רבי לוי אמר מקבורתו של תרח לשרה בא א"ל ר' יוסי והלא קבורתו של תרח קדמה לקבורתו של שרה שתי שנים אלא מהיכן בא מהר המוריה ומתה שרה מאותו צער לפיכך נסמכה עקידה ל"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה":
ו. [ עריכה ]
"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" מלמד שהיה רואה מלאך המות מתריס כנגדו.
א"ר יוחנן מן הן תנינן מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין וכל מצות שבתורה. מן הכא "וַיָּקָם" "וַיְדַבֵּר".
"גֵר וְתוֹשָׁב" גר דייר תושב מארי ביתא, אם רציתם גר ואם לאו מארי ביתא שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא (בראשית טו, יח): "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".
"תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קָבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" איני מבקש מכם אלא מת אחד שנאמר "תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קָבֶר וְגוֹ' [וְאֶקְבְּרָה מֵתִי]".
"וַיַּעֲנוּ בְּנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם וְגוֹ'" "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי וְגוֹ' [נְשִׂיא אֱלֹהִים]" מלך את עלינו נשיא את עלינו אלוה את עלינו אמר להם אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו.
"בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ" במבחר שבקברינו.
"קְבֹר אֶת מֵתֶךָ" מתים הרבה.
"וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ" מיכן שמודים על בשורה טובה:
ז. [ עריכה ]
"וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם [וְגוֹ' וּפִגְעוּ לִי]" פגעוני לי סרסרוני לי ואם לאו צלו לי עילויה.
"וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת" רבי יצחק אמר יָשַׁב כתיב אותו היום מינו אותו ארכוסטרטיגוס ראש המושלים דלא יהא בר נש רב זבין מן בר נש זעיר.
"וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת [לְכָל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ]" אמר ר' פנחס מלמד שנעלו דלתותיהן והלכו לגמול חסדים לאברהם.
"לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה וְגוֹ'" "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף" א"ר חנינא כל שקלים האמורים בתורה - סלעים ובנביאים - ליטרין 25 סלעים בכתובים - קנטרין 100 סלעים ר' יודן אמר חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי כח, כב): "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ" "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עַיִן" זה עפרון שהכניס עין רע בממונו של צדיק "וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ" שחסרתו התורה וא"ו הדא הוא דכתיב "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן" עפרן כתיב חסר וא"ו.
"אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר" רבי אבא בר ביזנא אמר פרגמטיא נפק:
ח. [ עריכה ]
"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן" דהות נפילה וקמת דהות דבר אינש זעיר ואיתעבידת לבר נש רב.
"שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה" מלמד שנכפלו בעיני כל אחד ואחד שכל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל אמר רבי אבהו שכפף הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה.
"הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְגוֹ'" אמר רבי מנין תנינן המוכר את שדהו צריך לכתוב את שדהו ואת סימניה מהכא "השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב".
"לְאַבְרָהָם לְמִקְנֶה לְעֵינֵי בְּנֵי חֵת" אמר ר' אלעזר כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת. עשרה פעמים כתיב בני חת בני חת עשרה כנגד עשרת הדברות ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות.
א"ר יודן חמשה פעמים כתוב בני ברזילי כנגד חמשה ספרי תורה ללמדך שכל מי שהוא מאכיל פרוסה לצדיק כאילו הוא מקיים חמשה ספרי תורה:
ט. [ עריכה ]
"וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם".
הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי כא, כא): "רֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד".
"רֹדֵף צְדָקָה" - זה אברהם שנאמר (בראשית יח, יט): "וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה".
"וָחֶסֶד" שגמל חסד לשרה.
"יִמְצָא חַיִּים" (שם כה, ז) "וּשְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וַחֲמִשָּׁה שָׁנִים".
"צְדָקָה וְכָבוֹד" אמר רבי שמואל בר יצחק אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אומנותי גומל חסדים תפסת אומנותי בא לבוש לבושי "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים".
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה נט
בראשית רבה פרשה נט פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
א. [ עריכה ]
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" כתיב (משלי טז, לא): "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא" רבי מאיר אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להם תאמר ממשפחת בית עלי אתם דכתיב (ש"א ב, לג): "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים" אמרו ליה רבי התפלל עלינו אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה מה טעמיה "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה" והיכן היא מצויה "בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא" ממי אתה למד מאברהם שכתוב בו (בראשית יח, יט): "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" זכה לזקנה "ואברהם זקן בא בימים":
ב. [ עריכה ]
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן (משלי לא, כה), עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן, אֵימָתַי הִיא שׂוֹחֶקֶת, מַתַּן שְׂכָרָהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, זָכָה לְזִקְנָה, וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. (משלי ג, טז): אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא, בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא בָּא לְהַשְֹּׂמְאִיל לְאָדָם עשֶׁר וְכָבוֹד, מִמִי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, זָכָה לְזִקְנָה, וְאַבְרָהָם זָקֵן.
ג. [ עריכה ]
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים עא, יח): וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי, אָמַר רַבִּי אַחָא לֹא הִיא זִקְנָה וְלֹא הִיא שֵֹּׂיבָה, אֶלָּא שֶׁאִם נָתַתָּ לִי זִקְנָה תֵּן לִי שֵׂיבָה עִמָּהּ, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, זָכָה לְזִקְנָה, וְאַבְרָהָם זָקֵן.
ד. [ עריכה ]
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק פָּתַח (משלי כא, כא): רֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד וגו', כַּד דְּמָךְ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק דַּהֲוָה מְרַקֵּד אַתְּלַת שִׁבְשִׁין, נְפַקִין רוּחִין וְעַלְעוֹלִין וַעֲקָרוּן כָּל אִילָנַיָּא טָבַיָּא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, לָמָּה כֵן, דַּהֲוָה לָקֵיט מִנְהוֹן שִׁבְשִׁין וּמְהַלֵּךְ קֳדָם כַּלָּה, וַהֲווֹ רַבָּנָן אָמְרִין לָמָה עָבֵיד כְּדֵין, לָמָה הוּא מְבַזֶּה אֶת אוֹרָיְתָא, אָמַר רַבִּי זְעִירָא שִׁבְקוּתֵיהּ דְּהוּא יָדַע מָה הוּא עָבֵיד. כַּד דְּמָךְ נְפַקוּ לְמִגְמַל לֵיהּ חֶסֶד, וְנַחֲתָה שִׁבְשְׁבָה דְנוּר, וְאִתְעֲבִידַת כְּמוֹ שִׁבְשְׁבָה דַּהֲדַס, וְאַפְסִיקַת בֵּין עַרְסָא לְצִבּוּרָא, אֲמַרִין חֲמוֹן דְּהָדֵין סָבָא דְקָאֵי וְלָעֵי דְּקָמָה לֵיהּ שִׁבְשַׁתֵּיהּ. דָּבָר אַחֵר, רֹדֵף צְדָקָה, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', וָחֶסֶד וגו' כְּדִלְעֵיל.
ה. [ עריכה ]
יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן וגו' (תהלים מה, ג), נִתְיַפִּיתָ בָּעֶלְיוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, נִתְיַפִּיתָ בַּתַּחְתּוֹנִים, (בראשית כג, ו): נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ. (תהלים מה, ג): עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם, (בראשית כד, א): וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. (תהלים כד, ג): מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה', זֶה אַבְרָהָם, (בראשית כב, יב): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה. (תהלים כד, ג): וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, זֶה אַבְרָהָם, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם. (תהלים כד, ד): נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, (בראשית יד, כג): אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל. וּבַר לֵבָב, (בראשית יח, כה): חָלִלָה לְךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה. (תהלים כד, ד): אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, זֶה נַפְשׁוֹ שֶׁל נִמְרוֹד. (תהלים כד, ה): וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה, (בראשית יד, כב): הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן. (תהלים כד, ה): יִשָֹּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה, וְאַבְרָהָם זָקֵן וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם. אַבְרָהָם הָיָה מְבָרֵךְ אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, ג): וְנִבְרְכוּ בְךָ, מִי בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרְכוֹ, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. משֶׁה [עשה] נִסָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים לד, יא יב): לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה, וּמִי הוּא נִסּוֹ שֶׁל משֶׁה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, טו): וַיִּבֶן משֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי. דָּוִד רוֹעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יא, יב): אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, מִי הוּא רוֹעֶה שֶׁל דָּוִד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, א): ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. יְרוּשָׁלַיִם אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, ג): וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמִי הוּא אוֹרָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב (ישעיה ס, יט): וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם.
ו. [ עריכה ]
וְאַבְרָהָם זָקֵן (בראשית כד, א), זָקֵן זֶה קָנָה שְׁנֵי עוֹלָמוֹת. שְׁלשָׁה נִכְתָּרִים בְּזִקְנָה וּבְיָמִים, וּשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ רֹאשׁ לְנִסָּיוֹן, אַבְרָהָם, יְהוֹשֻׁעַ וְדָוִד. אַבְרָהָם רֹאשׁ לָאָבוֹת, יְהוֹשֻׁעַ רֹאשׁ לַמַּלְכוּת מִשֵּׁבֶט אֶפְרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, יד): מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק, זֶה יְהוֹשֻׁעַ. דָּוִד רֹאשׁ לַמַּלְכוּת מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה. אָמַר רַבִּי אַחָא יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא בְּזִקְנָה וְאֵינוֹ בְּיָמִים, בְּיָמִים וְאֵינוֹ בְּזִקְנָה, אֲבָל כָּאן זִקְנָה כְּנֶגֶד יָמִים וְיָמִים כְּנֶגֶד זִקְנָה. בָּא בַּיָּמִים, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בָּא בִּדְיוֹפְלִין, רַבִּי אַבָּא אָמַר בָּא בְּכִפְלוֹן מְפֻלָּשׁ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (קהלת יב, א): עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה.
ז. [ עריכה ]
וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א), רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר שֶׁנָּתַן לוֹ נְקֵבָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה עִקַּר בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֵין כָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה, אֶלָּא וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, שֶׁלֹא נָתַן לוֹ בַּת כָּל עִקָּר. רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּלַת, בַּכֹּל, שֶׁהִשְׁלִיטוֹ בְּיִצְרוֹ. בַּכֹּל, שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו. בַּכֹּל, שֶׁלֹא חָסֵר קֵלָרִין שֶׁלּוֹ כְּלוּם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא אָמַר בַּכֹּל, שֶׁלֹא חָזַר וְנִסָּה אוֹתוֹ.
ח. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ (בראשית כד, ב), שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ. (בראשית כד, ב): הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁהָיָה שַׁלִּיט בְּיִצְרוֹ כְּמוֹתוֹ. (בראשית כד, ב): שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְפִי שֶׁנִּתְּנָהּ לָהֶם בְּצַעַר לְפִיכָךְ הִיא חֲבִיבָה וְאֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא בָּהּ. (בראשית כד, ג): וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס עַד שֶׁלֹא הוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו, אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְכֵיוָן שֶׁהוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו, אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. (בראשית כד, ג): אֲשֶׁר לֹא תִקַּח, הִזְהִירוֹ שֶׁלֹא יֵלֵךְ אֶל בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא. (בראשית כד, ד): כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק חִטַּיָּא דְּקַרְתָּךְ זוּנִין זְרַע מִנְּהוֹן.
ט. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד (בראשית כד, ה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ח): כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב. כְּנַעַן זֶה אֱלִיעֶזֶר. בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמַשְׁקִיל אֶת בִּתּוֹ, רְאוּיָה הִיא אוֹ אֵינָהּ רְאוּיָה. לַעֲשֹׁק אָהֵב, לַעֲשֹׁק אֲהוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה יִצְחָק, אָמַר: אוּלַי לֹא תֹאבֶה, וְאֶתֵּן לוֹ אֶת בִּתִּי. אָמַר לוֹ אַתָּה אָרוּר וּבְנִי בָּרוּךְ וְאֵין אָרוּר מִתְדַּבֵּק בְּבָרוּךְ.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ וגו' ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי -- זֶה בֵּיתוֹ שֶׁל אָבִיו. וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי -- זֶה שְׁכוּנָתוֹ. וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי -- בְּחָרָן. וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי -- בֵּין הַבְּתָרִים.
הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ (בראשית כד, ו ז) -- רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַלְאָךְ מְסויָּם, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ (בראשית כד, ז): הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, זִימֵן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד לְהוֹצִיא אֶת רִבְקָה, וְאֶחָד לְלַוּוֹת אֶת אֱלִיעֶזֶר.
(בראשית כד, ח): וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה וגו' רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה, "רַק" -- מִעוּט; בְּנִי אֵינוֹ חוֹזֵר, בֶּן בְּנִי חוֹזֵר.
יא. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וְגוֹ'" גמליו של אברהם אבינו היה ניכרים בכ"מ שהיו יוצאים יוצאים זמומים.
"וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ" רבי חלבו אמר זו דיאתיקי.
"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם" ר' יצחק אמר בן יומו הוא דעתיה דר' יצחק "ואבא היום אל העין" היום יצאתי והיום באתי.
(תהלים ס, ד): "הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה".
"הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ" בימי אברהם.
"פְּצַמְתָּהּ" בימי אליעזר.
"רְפָה שְׁבָרֶיהָ" בימי יעקב.
"כִי מָטָה" בימי ישבי בנוב.
הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ש"ב כא, טז): "יִשְׁבִּי בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה" אניף במגיניה וקפץ דוד לאחוריו תמניא עשר אמין זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה זה נתיירא לומר אם לאחוריו קפץ כדין לקמוי מה וזה נתיירא מזה לומר אין במגינא אניפי כדין איך אנא יכול למוקמיה ביה באותה שעה אמר דוד הלואי הוה לי חד מן בני אחתי דייתי ויסייעני מיד ויעזר לו אבישי בן צרויה לאחורי תרעא הוה קאים אתמהא רבנן אמרי אפי' היה בסוף העולם הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו בהרף עין שלא יהיה אותו צדיק עומד ומצטער הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שם,) "ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו אז נשבעו אנשי דוד לאמר לא תצא אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל".
"וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר" ארבעינון:
לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת (בראשית כד, יא), אָמַר רַב הוּנָא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִקַּח אִשָּׁה וְשָׁמַע קָל כַּלְבַּיָּא מְנַבְּחִין, הוּא מְצִית מָה אִינוּן אָמְרִין, לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ס
בראשית רבה פרשה ס פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
א. [ עריכה ]
וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וגו' (בראשית כד, יב), (ישעיה נ, י): מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, אָמַר מִי בָכֶם יְרֵא ה', זֶה אַבְרָהָם. שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ וגו', אֲשֶׁר שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּקוֹלוֹ שֶׁל עַבְדּוֹ. (ישעיה נ, י): אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, שֶׁבָּא מֵאַסְפַּמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיכָן, כְּאָדָם שֶׁהוּא שָׁרוּי בַּחשֶׁךְ. (ישעיה נ, י): וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, וּמִי הָיָה מֵאִיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מֵאִיר לוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ. (ישעיה נ, י): יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו, (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, דָּבָר אַחֵר, מִי בָכֶם יְרֵא ה', זֶה אֱלִיעֶזֶר. שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, בְּקוֹל אַבְרָהָם שֶׁהָיָה עֶבֶד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, כד): בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה. וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, וּמִי הָיָה מֵאִיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מֵאִיר לוֹ בְּזִיקִים וּבִבְרָקִים. יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו, וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם.
ב. [ עריכה ]
כְּתִיב (משלי יז, ב): עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה, עֶבֶד מַשְׂכִּיל, זֶה אֱלִיעֶזֶר, וּמָה הַשְׂכָּלָתוֹ, אָמַר כְּבָר קִלְלָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּיָדוֹ, שֶׁמָּא יָבוֹא כּוּשִׁי אֶחָד אוֹ בַּרְבַּר אֶחָד וְיִשְׁתַּעְבֵּד בִּי, מוּטָב לִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד בַּבַּיִת הַזֶּה וְלֹא בְּבַיִת אַחֵר. יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, זֶה יִצְחָק, שֶׁבִּיֵּשׁ אֶת כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה, בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל, מָה אֵלּוּ מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת אַף זֶה מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת, וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם וגו'. (בראשית כד, יב): וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הִתְחַלְתָּ גְּמֹר. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַכֹּל צְרִיכִין לְחֶסֶד אֲפִלּוּ אַבְרָהָם שֶׁהַחֶסֶד מִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ, נִצְרַךְ לְחֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הִתְחַלְתָּ גְּמֹר.
ג. [ עריכה ]
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי וגו' (בראשית כד, יג יד), אַרְבָּעָה הֵן שֶׁתָּבְעוּ שֶׁלֹא כְהֹגֶן, לִשְׁלשָׁה נִתַּן כְּהֹגֶן, לְאֶחָד נִתַּן שֶׁלֹא כְהֹגֶן. וְאֵלּוּ הֵן: אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, כָּלֵב, שָׁאוּל, יִפְתָּח. אֱלִיעֶזֶר אָמַר: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ וגו', הָא אִלּוּ יָצְאָה אָמָה אַחַת וְהִשְׁקַתּוּ הָיָה מַשִֹּׂיאָהּ לְבֶן אֲדוֹנוֹ, אֶתְמְהָא, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּהֹגֶן, (בראשית כד, טו): וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וגו'. וְכָלֵב אָמַר (שופטים א, יב): אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה, אִלּוּ לְכָדוֹ עֶבֶד אֶחָד הָיָה נוֹתֵן לוֹ בִּתּוֹ, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים א, יג): וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֵּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה. שָׁאוּל אָמַר (שמואל א יז, כה): וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ לְאִשָּׁה, הָא אִלּוּ יָצָא כּוּשִׁי אֶחָד אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד אוֹ עֶבֶד וְהִכָּהוּ הָיָה נוֹתֵן לוֹ בִּתּוֹ, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּהֹגֶן, דִּכְתִיב (שמואל א יז, יב): וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי. יִפְתָּח (שופטים יא, לא): וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא וגו' וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה לַה', הָא אִלּוּ יָצָא חֲמוֹר אוֹ כֶלֶב אֶחָד אוֹ חָתוּל אַחַת, הָיָה מַעֲלֵהוּ עוֹלָה, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא כְהֹגֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יא, לד): וַיָּבֹא יִפְתָּח וגו' וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הֶקְדֵּשׁ דָּמִים הָיָה חַיָּב, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֲפִלּוּ הֶקְדֵּשׁ דָּמִים לֹא הָיָה חַיָּב, דִּתְנַן אָמַר עַל בְּהֵמָה טְמֵאָה וְעַל בַּעֲלַת מוּם הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם, אָמַר הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה, יִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶם עוֹלָה. וְלֹא הָיָה שָׁם פִּינְחָס שֶׁיַּתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ, אֶלָּא פִּינְחָס אָמַר הוּא צָרִיךְ לִי וַאֲנִי אֵלֵךְ אֶצְלוֹ, וְיִפְתָּח אָמַר אֲנִי רֹאשׁ קְצִינֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי אֵצֶל פִּינְחָס, בֵּין דֵּין לְדֵין אָבְדָה הַנַּעֲרָה הַהִיא, הֲדָא דְּבִרְיָתָא אָמְרָה בֵּין חָיְתָא לִמְחַבַּלְתָּא אֲזַל בְּרָא דַּעֲלוּבְתָּא. וּשְׁנֵיהֶם נֶעֶנְשׁוּ בְּדָמֶיהָ שֶׁל נַעֲרָה, יִפְתָּח מֵת בִּנְשִׁילַת אֵבָרִים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בּוֹ הָיָה אֵבָר נִשּׁוֹל הֵימֶנוּ וְהָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ שָׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יב, ז): וַיָּמָת יִפְתָּח וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד, בְּעִיר גִּלְעָד לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּעָרֵי גִלְעָד. פִּינְחָס נִטְלָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ט, כ): פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם, הוּא נָגִיד עֲלֵיהֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָגִיד הָיָה, (דברי הימים א ט, כ): לְפָנִים ה' עִמּוֹ.
ד. [ עריכה ]
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו' (בראשית כד, טו), תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב (במדבר טז, לא): וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו'.
ה. [ עריכה ]
וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה (בראשית כד, טז), תְּנֵינַן מֻכַּת עֵץ כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מֻכַּת עֵץ כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה. רַבִּי חֲנִינָא מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר (בראשית כד, טז): וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, הָא אִם נִבְעֲלָה מֵעֵץ בְּתוּלָה. טַעְמַיְהוּ דְרַבָּנָן, בְּתוּלָה, הָא אִם נִבְעֲלָה מֵעֵץ אֵינָהּ בְּתוּלָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא נִבְעֲלָה אִשָּׁה מִמָּהוּל לִשְׁמוֹנָה תְּחִלָּה אֶלָּא רִבְקָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְפִי שֶׁבְּנוֹתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְשַׁמְּרוֹת עַצְמָן מִמְּקוֹם עֶרְוָתָן וּמַפְקִירוֹת עַצְמָן מִמָּקוֹם אַחֵר, אֲבָל זֹאת בְּתוּלָה מִמְּקוֹם בְּתוּלִים, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, מִמָּקוֹם אַחֵר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בְּתוּלָה, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָדָם לֹא תָבַע בָּהּ, עַל שֵׁם (תהלים קכה, ג): לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע וגו'. וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל, כָּל הַנָּשִׁים יוֹרְדוֹת וּמְמַלְּאוֹת מִן הָעַיִן, וְזוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם מִיָּד עָלוּ, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנַיִךְ, מָה אַתְּ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָךְ הַמַּיִם מִיָּד עָלוּ, אַף בָּנַיִךְ כֵּיוָן שֶׁהַבְּאֵר רוֹאָה אוֹתָן מִיָּד תִּהְיֶה עוֹלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כא, יז): אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר.
ו. [ עריכה ]
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ (בראשית כד, יז), לִקְרַאת מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים. (בראשית כד, יז): וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ, גְּמִיָּה אַחַת. (בראשית כד, כא): וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ וגו', רַבִּי יוֹחָנָן דְּצִיפּוֹרִין אָמַר מְמַצְמֵץ וּמַבִּיט בָּהּ, (בראשית כד, כא): הַהִצְלִיחַ ה'. (בראשית כד, כב): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח וגו', רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אֶבֶן יְקָרָה הָיָה בוֹ וְהָיָה מִשְׁקָלָהּ בֶּקַע. (בראשית כד, כב): וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ, כְּנֶגֶד שְׁנֵי לוּחוֹת. (בראשית כד, כב): עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם, כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. (בראשית כד, כג): וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי וגו', לִינָה אַחַת. (בראשית כד, כד): וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה, (בראשית כד, כה): גַּם מָקוֹם לָלוּן, לִינוֹת הַרְבֵּה. (בראשית כד, כו): וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה', מִכָּאן שֶׁמּוֹדִים עַל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה. (בראשית כד, כז): וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וגו', מִמַּה שֶּׁקָּפְצָה הַדֶּרֶךְ לְפָנַי הָיִיתִי יוֹדֵעַ (בראשית כד, כז): שֶׁבַּדֶּרֶךְ נָחַנִּי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.
ז. [ עריכה ]
וַתָּרָץ הַנַּעֲרָהּ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ (בראשית כד, כח), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הָאִשָּׁה רְגִילָה אֶלָּא לְבֵית אִמָּהּ, אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית כט, יב): וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ, אָמַר לָהֶם שֶׁמֵּתָה אִמָּהּ וּלְמִי הָיָה לָהּ לְהַגִּיד לֹא לְאָבִיהָ. (בראשית כד, כט): וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן, רַבִּי יִצְחָק אָמַר לְשֶׁבַח, פַּרְדּוֹכוֹס. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר לִגְנַאי, מְלֻבֶּן בְּרֶשַׁע. (בראשית כד, כט): וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן, מְעַיְנֵיהּ לֵיהּ. (בראשית כד, ל): עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן, מְעַיֵּין גַּרְמֵיהּ. (בראשית כד, לא): וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה', שֶׁהָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה קְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי דוֹסָא כְּנַעַן הוּא אֱלִיעֶזֶר, וְעַל יְדֵי שֶׁשֵּׁרַת אוֹתוֹ צַדִּיק בֶּאֱמוּנָה יָצָא מִכְּלַל אָרוּר לִכְלַל בָּרוּךְ. וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה', אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן דְּבֵית גּוּבְרִין עֲבַד לֵהּ אַפְטָרָה, וּמָה אִם אֱלִיעֶזֶר עַל יְדֵי שֶׁשֵׁרַת אֶת הַצַּדִּיק בֶּאֱמוּנָה יָצָא מִכְּלַל אָרוּר לִכְלַל בָּרוּךְ, יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂין חֶסֶד עִם גְּדוֹלֵיהֶם וְעִם קְטַנֵּיהֶם בִּידֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית כד, לא): לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ, אֵין כְּבוֹדְךָ שֶׁתֵּשֵׁב בַּחוּץ. (בראשית כד, לא): וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת, מִטִּנֹּפֶת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
ח. [ עריכה ]
"וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וְגוֹ' [וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים]" התיר זמומיהם ר' הונא ור' ירמיה שאל לר' חייא בר רבה לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של ר' פנחס בן יאיר חמרתיה דר' פנחס בן יאיר נסבוה לסטאי עבדת גבון תלתא יומין ולא טעמת כלום אמרין סופה מייתה ותסרי מערתא עלינו נמסרה לרבונה שלחוה ועלת בביתא דמרה כיון דעלתה נהקת וחכים קלה אמר פתחו לאותה העניה ויהבו לה דתיכול דאית לה תלתא יומין דלא טעמה מידי יהבין לה שעורין לא טעמתון אמרין ליה רבי יהבינן לה שערין ולא טעמתון א"ל תקנתיהו אמרון ליה אין אפיקתון דמאי אמרו לא כן אלפין רבי הלוקח זרע לבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטורין מן הדמאי א"ל מאי נעביד לה והיא מחמרה על גרמה. ר' ירמיה שלח לרבי זעירא חד קרטיל דתאינין רבי ירמיה אמר אפשר רבי זעירא אכילהון דלא מתקנן רבי זעירא אמר אפשר לרבי ירמיה דלא משלח להון מתקנן בין דין לדין איתאכלון תאנים בטיבלייהו למחר קם ר' ירמיה עם רבי זעירא אמר ליה תקנת אילין תאנייא אמר ליה לא אמר רבי אבא בר ימינא לרבי זעירא אין הוון קדמאין מלאכין אנן בני נש ואין הוון בני נשי אנן חמרין ולית אנן כחמרתיה דר' פנחס בן יאיר חמרתיה דר' פנחס בן יאיר יהבון לה שערי דטיבלא לא אכלת יתהון ואנן אכלינן תאנייא דטבילין.
"וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים" א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הוא אומרה ושונה ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא רשב"י אומר טמא הטמא ר"א בן יוסי אומר זה וזה.
"ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו" א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא רשב"י אומר טמא הטמא ר"א בר"י אמר זה וזה:
ט. [ עריכה ]
וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי (בראשית כד, לג לד), אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִלְּתָא דְּאִית בָּךְ מְגַנְיָא קְדֵים וְאֵמְרָהּ. וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וגו' וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל (בראשית כד, מט), עַל יָמִין זֶה יִשְׁמָעֵאל, עַל שְׂמֹאל זֶה לוֹט, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית יג, ט): אִם הַשְֹּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.
י. [ עריכה ]
וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר (בראשית כד, נ), מֵהֵיכָן יָצָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק מֵהַר הַמּוֹרִיָה יָצָא. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מֵהֵיכָן יָצָא (בראשית כד, נא): וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.
יא. [ עריכה ]
וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף (בראשית כד, נג), רַבִּי הוּנָא אָמַר קוּנַבֵּי. רַבָּנָן אָמְרֵי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים, וּקְלָיוֹת הָיוּ חֲבִיבִין מִכֹּל, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם יוֹצֵא אָדָם לַדֶּרֶךְ וְאֵין אִצְטְרָכַיָא עִמּוֹ מִסְתַּגֵּף הוּא. וְדִכְוָתָהּ (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וגו', וּשְׂמָלוֹת הָיוּ חֲבִיבוֹת מִן הַכֹּל, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם יֵצֵא אָדָם לַדֶּרֶךְ וְאֵין כְּסוּתוֹ עִמּוֹ מִסְתַּגֵּף. וְדִכְוָתָהּ (עזרא א, ו): וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם וגו'.
יב. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ (בראשית כד, נה), וּבְתוּאֵל הֵיכָן הוּא, בִּקֵּשׁ לְעַכֵּב וְנִגַּף בַּלַּיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, ה): צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ, צִדְקַת תָּמִים זֶה יִצְחָק, תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר. (משלי יד, לב): וּבְּרָעָתוֹ יִדָחֶה רָשָׁע, זֶה בְּתוּאֵל שֶׁנִּגַּף בַּלַּיְלָה. תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלוֹ. אוֹ עָשוֹר, אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁנּוֹתְנִין לִבְתוּלָה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. (בראשית כד, נז): וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ, מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִֹּׂיאִין אֶת הַיְתוֹמָה אֶלָּא עַל פִּיהָ. (בראשית כד, נח): וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ, רַבִּי יִצְחָק אָמַר מְרַמְזִים בָּהּ הֲתֵלְכִי הֲתֵלְכִי (בראשית כד, נח): וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ, הוֹלֶכֶת אֲנִי עַל כָּרְחֲכֶם שֶׁלֹא בְטוֹבַתְכֶם.
יג. [ עריכה ]
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה וגו' וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה (בראשית כד, נט ס), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ דְּווּיִין וּשְׁפוּפִין הָיוּ וְלֹא הָיוּ מַפְרִינִין אֶלָּא בַּפֶּה. (בראשית כד, ס): אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה מִפְּנֵי מָה לֹא נִפְקְדָה רִבְקָה עַד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ יִצְחָק, שֶׁלֹא יִהְיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִים תְּפִלָּתֵנוּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת, אֶלָּא (בראשית כה, כא): וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (איוב כט, יג): בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא, בִּרְכַּת אֹבֵד זֶה לָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, ה): אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. עָלַי תָּבֹא זוֹ רִבְקָה, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְעָמְדוּ מִמֶּנָּהּ אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו וּרְבָבָה מִיַּעֲקֹב. אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו (בראשית לו, טו): אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף קְנַז. מִיַּעֲקֹב רְבָבָה, דִּכְתִיב (יחזקאל טז, ז): רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֵלּוּ וְאֵלּוּ עָמְדוּ מִיִּשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (במדבר י, לו): וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.
יד. [ עריכה ]
וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וגו' (בראשית כד, סא), אָמַר רַבִּי לֵוִי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַגְּמַלִּים גְּדֵלִים בַּמִּזְרָח. רַבָּנָן אָמְרֵי מַה גָּמָל זֶה יֵשׁ בּוֹ סִימָן טֻמְאָה וְסִימָן טָהֳרָה, כָּךְ הֶעֱמִידָה רִבְקָה צַדִּיק וְרָשָׁע. (בראשית כד, סא): וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ, שֶׁכָּעוּר לָאִישׁ לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ אַחַר הָאִשָּׁה. (בראשית כד, סב): וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, אֲתָא מִמֵּיתָא, וּלְהֵיכָן הָלַךְ, (בראשית כד, סא): בְּאֵר לַחַי רֹאִי, הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הָגָר, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי. (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, אֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נה, יח): עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם אָשִׂיחָה וגו'.
טו. [ עריכה ]
וַתִּשָֹּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק (בראשית כד, סד), אָמַר רַב הוּנָא צָפָת שֶׁיָּדוֹ שְׁטוּחָה בִּתְפִלָּה, אָמְרָה וַדַּאי אָדָם גָּדוֹל הוּא, לְכָךְ שָׁאֲלָה עָלָיו. (בראשית כד, סד): וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל, אִתְרְכִינַת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים לז, כד): כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל. (בראשית כד, סה): וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד, רַבִּי חִיָּא אָמַר רָאֲתָה אוֹתוֹ הָדוּר, וְתוֹהָא מִפָּנָיו, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לז, יט): הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. רַבָּנָן אָמְרֵי הוּא וּפִלְסוֹנוֹ, הֲלָזֶה, אַלּוֹן זֶה. (בראשית כד, סה): וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי, שְׁתַּיִם הֵם שֶׁנִּתְכַּסוּ בַּצָּעִיף וְיָלְדוּ תְּאוֹמִים, רִבְקָה וְתָמָר, רִבְקָה, (בראשית כד, סה): וַתִּקַּח הַצָּעִיף, תָּמָר, (בראשית לח, יד): וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף. (בראשית כד, סו): וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּלָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה מְרֻבִּים מִפְּרָטֶיהָ, שֶׁאִלּוּ בָּא לִכְתֹּב שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דַּפִּין הָיָה כוֹתֵב. וְרַבָּנָן אָמְרֵי דִּבְרֵי שֶׁבַח גִּלָּה לוֹ, מַה שֶּׁקָּפְצָה הָאָרֶץ לְפָנָיו.
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ (בראשית כד, סז), כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה. אָמַר רַבִּי יוּדָן לִמְדָתְךָ תּוֹרָה שֶׁאִם יִהְיֶה לָאָדָם בָּנִים גְּדוֹלִים יִהְיֶה מַשִֹּׂיאָן מִתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הוּא נוֹשֵׂא לוֹ אִשָּׁה, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, בַּתְּחִלָּה וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וְאַחַר כָּךְ (בראשית כה, א): וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סא
בראשית רבה פרשה סא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז
(קהלת יא) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך רבי אליעזר ורבי יהושע רבי אליעזר אמר: אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין אתה יודע איזהו יכשר, אם של אפיל אם של בכיר, ואם שניהם כאחד טובים.
רבי יהושע אמר: אם בא עני אצלך בשחרית תן לו, בערבית תן לו, שאין אתה יודע איזה מהן הקדוש ברוך הוא כותב עליך, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים.
רבי ישמעאל ורבי עקיבא רבי ישמעאל אומר: אם למדת תורה בנערותך, למוד תורה בזקנותך, שאין את יודע איזה מהן מתקיים לך, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים.
ר' עקיבא אומר: אם היו לך תלמידים בנערותך, עשה לך תלמידים בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך, זה או זה, ואם שניהם כאחד טובים. י"ב אלף תלמידים היו לר"ע מעכו ועד אנטפריס וכולם בפרק אחד מתו. למה? שהיתה עיניהם צרה אלו באלו ובסוף העמיד שבעה: רבי מאיר ורבי יהודה רבי יוסי ור' שמעון ורבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ור' אליעזר בן יעקב
ואית דאמרי: ר' יהודה ור' נחמיה ורבי מאיר רבי יוסי ורשב"י ור' חנינא בן חכינאי ורבי יוחנן הסנדלר
אמר להם: בניי! הראשונים לא מתו, אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה.
ר' דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן: אם היו לך בנים בנערותך, קח לך אשה בזקנותך והעמיד בנים. וממי אתה למד?
מאברהם, שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו, והעמיד בנים, הה"ד ויוסף אברהם וגו':
ז. [ עריכה ]
"ולבני הפילגשים וגו'",
בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות, כנענים ומצרים, אמרו מי הולך ודן עמהם, אמר גביעה בן קוסם אני הולך ודן עמהם, אמרו לו הזהר שלא תחליט להם את הארץ, אמר אני הולך ודן עמהם, אם נצחתי אותם הרי מוטב, ואם לאו אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעמיד עלינו, הלך ודן עמהם, אמר להם אלכסנדרוס מוקדון מי תובע מיד מי, אמרו ישמעאלים אנו תובעים מידן ומתורתן אנו באים עליהם, כתיב (דברים כא, יז): "כי את הבכר בן השנואה יכיר", וישמעאל בדין שיטל פי שנים. אמר לו גביעה בן קוסם, אדוני המלך, אין אדם עושה מה שהוא רוצה לבניו, אמר לו הן, ואמר לו והכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. אמרו לו והיכן שטר שלוח שחלק בין בניו, אמר להם ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. ונסתלקו משם בבשת פנים.
אמרו כנענים מתורתן אנו באים עליהם, בכל מקום כתיב ארצה כנען, ארץ כנען, יתנו לנו את ארצנו. אמר להם גביעה בן קוסם, אדוני המלך אין אדם עושה לעבדו מה שהוא רוצה, אמר לו הן, אמר מה כתיב (בראשית ט, כה): "ארור כנען עבד עבדים וגו'", הרי הארץ שלנו והם עבדים לאדוני המלך, ונסתלקו משם בבשת פנים.
אמרו מצרים מתורתן אנו באים עליהם, ששים רבוא יצאו מאצלנו טעונים כלי כסף וכלי זהב, דכתיב (שמות יב, לו): "וינצלו את מצרים", יתנו לנו את כספינו ואת זהבינו. אמר לו גביעה בן קוסם אדוני המלך ששים רבוא בני אדם עשו אצלם מאתים ועשר שנים, מהם כספים ומהם זהבים שנוטלין בשכרן דינר ליום, ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו למאה שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטמיון, ונסתלקו משם בבשת פנים.
בקש לעלות לירושלים אזלון כותאי ואמרו ליה הזהר שאינן מניחין אותך להכנס לבית קדש הקדשים שלהם, וכיון שהרגיש גביעה בן קוסם, הלך ועשה לו שתי אנפלאות ונתן בהם שתי אבנים טובות שוות שתי רבואות של כסף, וכיון שהגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך שלף מנעליך ונעל לך שתי אנפלאות, שהרצפה חלקה שלא תחליק רגליך, וכיון שהגיע לבית קדש הקדשים אמרו לו עד כאן יש לנו רשות לכנס מכאן ואילך אין לנו רשות לכנס. אמר לו לכשאצא אני משוה לך פדחתך [נסח אחר: גביעתך, אמר לו אם כה תעשה רופא אמן תקרא ושכר הרבה תטל.
"וישלחם מעל יצחק בנו", אמר להם כל מה שאתם יכולים להזריח תזריחו, שלא תכוו בגחלתו של יצחק, אבל עשו על ידי שבא ונזדווג ליעקב, נטל את שלו מתחת ידו, הדא הוא דכתיב (ישעיה כג, ז ח): הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה וגו'.
אמר רבי אלעזר כל צור שכתוב במקרא מלא, בצור מדינה הכתוב מדבר. חסר, ברומי הכתוב מדבר. המעטירה, רבי אבא אמר הקיפוה בעטרה, ורבי ינאי אמר בשם רבי שמעון בריה דרבי ינאי הקיפוה כובין.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סב
בראשית רבה פרשה סב פיסקא: א ב ג ד ה