קטגוריה:בראשית כה לג
ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָ/ה לִּ/י֙ כַּ/יּ֔וֹם וַ/יִּשָּׁבַ֖ע ל֑/וֹ וַ/יִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖/וֹ לְ/יַעֲקֹֽב׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַר יַעֲקֹב קַיֵּים לִי כְּיוֹם דִּלְהֵי וְקַיֵּים לֵיהּ וְזַבֵּין יָת בְּכֵירוּתֵיהּ לְיַעֲקֹב׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יַעֲקב קַיֵים לִי כְּיוֹם דֵיהִי וְקַיֵים לֵיהּ וְזַבִּין יַת בְּכֵירוּתֵיהּ לְיַעֲקב: |
רשב"ם (כל הפרק)
וימכור את בכורתו: בדמים ואחר כן ויעקב נתן לעשו וגו' כמנהג בני אדם לקיום דבר:
רמב"ן (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
"השבעה לי" מפני היות הקנין על דבר שאין בו ממש השבועה תמלא חסרונו:
" וימכור את בכורתו" במחיר שפסקו ביניהם ולא חשש הכתוב לבארו:מלבי"ם (כל הפרק)
(לג - לד) "ויאמר השבעה לי." כי אין קנין חל על דבר שאין בו ממש ולכן רצה שישבע לו, וימכר י"מ שמכרו בכסף מלא, "ויעקב נתן לעשו" שמעתה הוטל על יעקב פרנסת הבית, וספר שעשו לא התחרט על מעשהו כלל, שגם אחר שאכל בזה את הבכורה, ומזה מבואר שלא מכר את הבכורה מפני שהיה רעב או תאב אל מאכל הזה, שא"כ היה מתחרט אחר שאכל ושתה ומלא רעבונו ותאותו, רק כי הבכורה היתה בזויה בעיניו ושמח על שלקחה יעקב ממנו:
אור החיים (כל הפרק)
ויאמר השבעה לי. טעם שהוצרך לשבועה. להיות כי יש בבכורה פרטים שהם דברים שאין בהם ממש, כמו הכבוד והמעלה, שעליהם הקפיד יעקב לעבודת בית אלהינו שהיא בבכורות, וכפי תורתינו הקדושה אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה דבר שאין בו ממש כידוע, (רמב"ם הלכות מכירה פ' כ"ב) לזה נתחכם לזכות בדבר על ידי שבועה וכן הוא הסכמת פוסקי התורה (יו"ד סי' רל"ט) כי השבועה חלה בין על דבר שיש בו ממש בין על דבר שאין בו ממש, והוא אומרו השבעה לי. והנה שבועה זו לא תספיק לקנין דבר שלא בא לעולם, כי טעם דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היא לצד דלא סמכא דעתיה דלוקח וכו', וכן מוכח במציעא דף י"ו, אבל אם היה דעתו סומכת היה נקנה ושבועה לא תועיל בזה ולכן הוצרך לטעם כיום כמו שפירשתי. שוב בא לידי ספר הריב"ש סי' שכ"ח וז"ל כתבת שראית ר"י בן הרא"ש שכתב בשם אביו דמקנה דבר שלא בא לעולם אם נשבע קנה וכו' וראייתו ממכירת בכורה שמכר עשו ליעקב וכתיב השבעה לי עד כאן. תשובה, לא הרא"ש ולא ר"י בנו חתימי עלה ואין לתלות בגברי רברבי סברא כזו שאין לה על מה שתסמוך, גם הראיה שהביאו אין לה עיקר לפי שהיה קודם הדיבור ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אז, והשבועה היתה לרווחא דמלתא שלא יערער לפי שהיה איש זרוע ע"כ. והם דברינו עצמן אלא שהריב"ש לא התבונן לתת טעם שהוצרך שבועת עשו כמו שכתבתי:
וטעם אומרו השבעה לי ולא הספיק לומר השבעה והדבר מובן כי לו היא המכירה, נתכוון לומר כי שבועה זו צריכה להיות על דעתו של יעקב שזולת זה יכול לבטלה בלבו ועיקר השבועה צריכה להיות בלב כדאמר רבי עקיבא (תו"כ פ' י"ב) האדם בשבועה שיהיה פיו ולבו שוים בשעת השבועה לזה אמר השבעה לי פי' לדעתי:
גם דקדק לומר לי כי דוקא הוא שיכול להתקיים מכר הבכורה בכל חלקיו אבל לא לזולת כי הזולת אינו בן קנייה אלא דברים שהם ממון אבל דברים שהם ירושה מעלות מאביהם כגון העבודה שבבית אלהים והכבוד אינם באיש נכרי ולאו כל כמיניה למכרם לזר:
וימכור את בכורתו. הצדיקה התורה המכירה שקיימת היא בידו מטעמים שכתבנו והגם שלא מכר אלא לאונסו, והגם שמכר דבר שוה מאה מנה במנה. וזה לך לשון מהרי"ק (חו"מ רכז) אם מכר מפני דוחקו וזלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה שניכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור בו דידע ומחל עכ"ל. ומעתה הגם שמכר דבר מופלג הערך בלגימה אחת של נזיד ממכרו מכר כמו שגילה הוא דעתו באומרו הנה הוא הולך למות ואין לך דוחק גדול מזה, (איוב ב') עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, והנה זולת המצאה זו לא היה מציאות ליעקב לזכות בבכורה מיד עשו, ועל עשו אמר הנביא (משלי ה') עונותיו ילכדנו את הרשע שבסיבת עונותיו שעשה בו ביום כאומרם ז"ל (ב"ר פס"ג) בפ' אומרו והוא עיף (ויגע) זה היה סיבה להוציא ממנו הבכורה ותעמודנה ביד הראוי לה:ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ויאמר השבעה לי. מה רצה יעקב אבינו ליתן נפשו על הבכורה? דתנן: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות; משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. אמר: יהא רשע זה עומד ומקריב? הדא הוא דכתיב: "אם לא דם שנאת ודם ירדפך". ועשו זה שונא את הדם? ר' לוי אמר: זה דם מילה. ר' שמואל בר נחמן אמר: זה דם הקרבנות. רבנן אמרי: שנאת דמו של אדם ואתה הורגו, הדא הוא דכתיב: "ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה", ר' לוי אמר: ולא חפץ בבכורה. ר' חמא אמר: זה דם הקרבנות שהוא קרוי ברכה, כמה דאת אמר: "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב: "אבוא אליך וברכתיך":
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כה לג.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם
"כַּיּוֹם" - במשמעות של עכשיו ומיד, ולא של עד סוף היום, כי הלחם מתייבש והמרק מתקרר או יישרף ויעקב לא יוכל לתת לו את האוכל.
יעקב התעלם מההצהרה של עשו: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמותּ; וְלָמָּה זֶהּ לִי, בְּכֹרָה" (ביאור:בראשית כה לב). ההצהרה הזו היא מחשבה או הסבר, אבל אין כאן הצהרת הסכמה והתחייבות. ייתכן שעשו רצה להרגיע את יעקב שהנה הוא הולך למות מסיבה שלא ידועה לנו, ושאין לו מה לדאוג. אולם יעקב לא חשב שהוא צריך לחכות למותו של עשו, ולכן דרש לקבל את הבכורה מיד.
ייתכן שעשו חשב שהוא תמיד יכול לרצוח את יעקב ולקבל את הבכורה בחזרה או שיעקב הקטן ימות מעצמו לפני שיצחק ימות.
הִשָּׁבְעָה לִּי
לא נאמר בשם מי נשבע עשו. ישנם כל מיני שבועות: בשם אלוהים "הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים", "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, ואֵלֹהֵי הָאָרֶץ", "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה", "בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק", בשם סבו אברהם, בחיי השליט, למשל "חֵי פַרְעֹה", ובחיי האדם עצמו.
ישנם מספר של מקרים שבהם תיאור השבועה מצטמצם לכדי השבועה בלבד ללא פירוט. ייתכן ששבועה כזו היתה חלשה יותר, אישית, ופחות מחייבת לדורות. סביר להניח שהשבועה הזו הספיקה ליעקב. יעקב לא קרא לעדים, לא עשה מסיבה, לא פרסם ברבים את מעמדו. לולא עשו היה מאשר שהוא מכר את בכורתו ליעקב, ככתוב: "אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח" (ביאור:בראשית כז לו), ייתכן שאף אחד לא היה יודע מזה.
דוגמאות לשבועות:
- שבועת אברהם שהוא לא ייקח מרכוש סדום (ביאור:בראשית יד כב).
- שבועת אבימלך לאברהם (ביאור:בראשית כא לא).
- שבועת אבימלך מלך גרר ליצחק (ביאור:בראשית כו לא).
- שבועת עשו ליעקב בנושא הבכורה (בראשית כה לג).
- שבועת יעקב ולבן בגלעד (ביאור:בראשית לא נג).
- שבועת איום של יוסף נגד אחיו (ביאור:בראשית מב טו).
- שבועת יוסף ליעקב בנושא קבורת יעקב במערת המכפלה (ביאור:בראשית מז לא).
- שבועת בני ישראל שהם יקחו עמם את עצמותיו של יוסף כאשר אלוהים יחזיר אותם לכנען (ביאור:בראשית נ כה).
וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב
עשו נשבע, ובתמורה יעקב נתן לו "לֶחֶם ונְּזִיד עֲדָשִׁים " (ביאור:בראשית כה לד). בכך ההסכם הושלם. יעקב קנה את הבכורה תמורת לחם ונזיד עדשים, ולאחר שעשו אכל כבר לא היה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.
קשה להבין:
- האם בביתו של עשו לא הכינו לו ארוחה מדי ערב כאשר הוא חזר עייף מהשדה?
- האם היה משהו מיוחד בנזיד העדשים של יעקב?
- האם ריח האוכל השפיע על עשו ויכולת השיפוט שלו?
- האם הצבע האדום של התבשיל כבש את לבו של עשו?
- לא נאמר שיעקב אכל עם עשו, האם עשו רצה שיעקב ישרת אותו?
- האם יעקב חשב שיצחק ימות לפני שיצחק מברך אותם ומחלק את רכושו?
- האם יעקב חשב שיצחק ינשל אותו?
- האם יעקב דאג שאלוהים לא ישמור עליו?
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כה לג"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.