קטגוריה:בראשית לב כח
נוסח המקרא
ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב.
וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃
וַ/יֹּ֥אמֶר אֵלָ֖י/ו מַה־שְּׁמֶ֑/ךָ וַ/יֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר לֵיהּ מַן שְׁמָךְ וַאֲמַר יַעֲקֹב׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר לֵיהּ מַה שְׁמָךְ וַאֲמַר יַעֲקב: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(כח-כט) והיתה ברכתו "שלא יקרא שמו יעקב רק ישראל", כי גבר בכח הצוריי והנפשי שבו. וזהו שאמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שיש בך כח אלהות מצד הנפש שהיא חלק אלוה ממעל וכח אנושי מצד החומר, קול יעקב וידי עשו, ובזה נצחת המלחמה.
ורמז גם-כן במה שנוגע ליעקב הפרטי, שמלחמה הזאת נמשך באדם כל הלילה, היינו כל זמן שהוא בעולם הזה, שבו שולט חשכת החומר ועלטה היה. אבל עת יאיר השחר, שהוא בעת שישוב האדם אל עולם האורה והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, שאז חדלה המלחמה, כי אז תפרד נפשו מגופו, ואז יקח ברכה גם מן החומר אשר עמד לשטן לו כל ימי חייו, שעל-ידי שהיתה נפשו מורכבת בחומר ונצחה אותו, גדלה מעלתה על הנפשות השוכנות בסתר עליון, אשר עדן לא היו מלובשות בחומר ובגוף, שהם היו רק אלהיים, אבל אתה "שרית עם אלהים ועם אנשים", שהיית מורכב מכח אלהי ואנושי ותוכל.
ובנמשל על יעקב הכללי, שהוא האומה הכללית, הראו לו ששרו של עשו לא יכול לו, אבל נגע בכף ירכו ולא גבר עליו רק על זרעו, וזה יהיה באחרית הימים, אבל אז יאיר השחר ויכלה הלילה, כי אז יבא עת הגאולה והאורה, ואז יבקש שרו של עשו שישלחהו כי עלה השחר, כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ וכלם ישובו אל האמונה האמיתיית. אבל יעקב רצה להשיג הברכה שיהיה לו מן הגאולה הזאת, כי אחר שאז יבטל היצר הרע - לא יהיה להם עוד ברכה ועבודה, והשיב לו כי אז אין צריך אתה לזאת, כי אז יהיה כח ישראל גדול מכח מלאכי השרת, שהם לא נצחו בבחירתם והיו מוכרחים במעשיהם, ואתה נצחת בבחירתך, ועל-זה אמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שהגם שהיית עם אנשים - נצחת בכח אלהים, וזה ברכתך:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לב כח.
עקדת יעקב
מַה שְּׁמֶךָ - חשיבות השם
כנראה שכשנותנים ברכה חייבים לזהות את המקבל. כדי שלא תהיה טעות חובה לוודא שהאדם זכאי וראוי לברכה, ואז מקדישים את הברכה לאיש ושמו.
- יצחק שאל: "מִי אַתָּה בְּנִי" (ביאור:בראשית כז יח) ויעקב שיקר וענה: "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (ביאור:בראשית כז יט).
- אלוהים בברכותיו לא שאל את אברהם, יצחק או יעקב מי הם. כמובן אלוהים ידע ולא היה צורך לשאול. כך אלוהים מצהיר ליעקב: "שִׁמְךָ יַעֲקֹב" (ביאור:בראשית לה י) לפני שהוא מחליף את שמו של יעקב בשנית.
האם מלאך האלוהים, שבא להודיע ליעקב על שינוי שמו לישראל, לא ידע שהוא נאבק עם יעקב?
המצב בחושך דומה לפגישה של יעקב עם יצחק אביו העיור – ככתוב: "ותִַּכְהֶין עֵָינָיו מֵרְאֹת" (ביאור:בראשית כז א).
בחינה - עקדת יעקב
השאלה הזאת היתה בחינה ליעקב.
המלאך ידע עם מי הוא נאבק, אבל הוא נתן הזדמנות ליעקב לשקר, כפי שהוא שיקר לאביו. אם יעקב היה חושש שתבוא קללה ייתכן שהוא היה משקר בשמו.
יעקב שמע שעשו בא לקראתו עם 400 איש (חיילים) (ביאור:בראשית לב ז), הוא נבהל מאוד (ביאור:בראשית לב ח). בחסות הלילה יעקב הוריד את את אנשיו מהגלעד והם חצו את היבוק. הוא עצמו שב למחנה הנטוש בגלעד או למקום לפני חציית היבוק (ביאור:בראשית לב כב) ונשאר לבדו.
- יעקב העביר את האחריות לשמירת קיום משפחתו ובניו לאלוהים.
- ייתכן שיעקב הציג את עצמו כקורבן לעשו. הן יעקב חשש שעשו ישלח רוצח שכיר להרוג אותו בלילה במחנה הנטוש, כאשר הוא לבדו (ביאור:בראשית לב כה), ואז כעסו של עשו ישכך, וכך הוא ימות ומשפחתו תנצל.
- יעקב התפלל לאלוהים ואמר: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו. כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (ביאור:בראשית לב יב).
- ואלוהים החליט לנסות את יעקב ולראות אם הוא מאמין בו באמונה שלמה, ומוכן להקריב את נפשו.
בלילה הופיע איש והתחיל להאבק עם יעקב. יעקב חשב שזה הרוצח השכיר, ושהרוצח לא הורג אותו כי הרוצח לא בטוח בזהותו.
יעקב נלפת עם האיש וכאילו היה אסור/עקוד על מזבח המוות שלו, כפי שנאמר על יצחק "וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ביאור:בראשית כב ט).
כאשר האיש ביקש לעזוב לפני עלית השחר (ביאור:בראשית לב כז), יעקב דרש שהאיש יברך אותו (בבריאות, חיים ארוכים) ואז האיש לא יוכל להרוג אותו.
האיש שאל לשמו של יעקב, כדי לברך אותו אישית בברכה שמתאימה לו, ולא כפי שקרה עם יצחק, שברכת עשו עברה ליעקב.
יעקב חשש שהאיש הוא רוצח שכיר שבא להורגו, ושואל לזהותו, כדי להרוג אותו, את יעקב.
- יעקב היה יכול לשקר כדי להציל את נפשו, ולא להסתכן לאדם זר שהתקיף אותו בלילה.
- יעקב למעשה לא היה צריך ברכה הן הוא כבר קיבל ברכה (על תנאי) מאלוהים, ומאביו הוא כבר קיבל ברכה וצוואה, ועשו כבר יצא מכנען בשבילו.
- אולם אם יעקב היה משקר זה היה מראה שהוא לא מאמין בהבטחת אלוהים בבית-אל לשמור עליו עד שובו לבית-אל, והבטחת אלוהים "וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (ביאור:בראשית לא ג).
- יעקב החליט להסתכן ולהגיד את שמו האמיתי - יעקב. יעקב שם את נפשו בידי אלוהים, ושאלוהים יעשה בו כרצונו.
- ניתן לראות, שברגע הזה, יעקב עבר נסיון עקדה. הוא היה מוכן למות ולא להראות חוסר אמונה.
- יעקב היה מוכן להקריב את נפשו למען ילדיו.
- יצחק היה מוכן להקריב את נפשו למען אביו.
- ישמעאל במדבר, ויוסף בבור, עברו נסיון קשה של חיים ומוות, אולם הם לא התנדבו להקריב את נפשם.
וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב
תשובה פשוטה, אולם יעקב מסתיר את זהותו. הוא לא נותן את קשרי המשפחה שלו כנהוג.
- יעקב לא ענה: יעקב בן יצחק או בן אברהם.
- לאביו הוא ענה: "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (ביאור:בראשית כז יט)
- לרחל הוא סיפר: "ויַַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הואּ, וְכִי בֶן רִבְקָה, הואּ" (ביאור:בראשית כט יב).
- לעבדיו, נושאי המנחה לעשו, הוא אומר להציג אותו: "לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, מִנְחָה הִוא שְׁלוחָּה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" (ביאור:בראשית לב יט).
- יוסף מציג את יעקב לפרעה ואמר: "יַעֲקֹב אָבִיו" (ביאור:בראשית מז ז).
ייתכן שיעקב לא חשב שזה נחוץ, ייתכן שהוא התביש באביו, ייתכן שהוא חשש להזכיר מה הוא עשה לאביו.
יעקב ידע שפרוש שמו הוא יה-עקב, במשמעות אלוהים ישמור. ליעקב היה חשוב להזכיר לאלוהים את חובתו לשמור עליו אישית, ולא בזכות יצחק ולא בזכות אברהם.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לב כח"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.