קטגוריה:בראשית כו כו
נוסח המקרא
ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו
וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ.
וַאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ׃
וַ/אֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖י/ו מִ/גְּרָ֑ר וַ/אֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔/הוּ וּ/פִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲבִימֶלֶךְ אֲתָא לְוָתֵיהּ מִגְּרָר וְסִיעַת מֵרָחֲמוֹהִי וּפִיכׂל רַב חֵילֵיהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְכַד נְפַק יִצְחָק מִגְרָר אִתְיַבְּשָׁן בֵּירֵיהוֹן וְאִילָנֵיהוֹן לָא עָבְדוּ פֵירִין וְאַרְגִישׁוּ דִבְגִין דְתָרִיכוּ יָתֵיהּ הֲוָה לְהוֹן כָּל דָא וְאָזַל אֲבִימֶלֶךְ לְוָותֵיהּ מִגְרָר וְאַתְקֵיף בְּרַחֲמוֹי לְמֵיזַל עִמֵיהּ וּפִכל רַב חֵילֵיהּ: |
רש"י
"אחזת" - לשון קבוצה ואגודה שנאחזין יחד
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲחֻזַּת – לְשׁוֹן קְבוּצָה וַאֲגֻדָּה, שֶׁנֶּאֱחָזִין יָחַד.
רשב"ם
והמ"ם כמו מ"ם של "מריע ותוקע", וכמ"ם של "אנכי מסב כלי מלחמה".
וכן: (משלי יב כו): "יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם": הצדיק יתר ויכונן דרך ישר את מרעהו (כמו (במדבר יג ב): "ויתֻרו את ארץ כנען"), אבל דרך רשעים לעצמם ושכיניהם תתעם, "פייט' אשגרור" בלע"ז.
יתוּר - הוא את עצמו; יתֵר - הוא את אחרים, כמו ישוּב - ישִיב, יקוּם - יקִים; זה פועל וזה מפעיל.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן כוונת הכתוב היא לתרץ מה שיקשה לנו למה הוצרך אבימלך לחזר אחר יצחק לכרות לו ברית ללא צורך כי כבר נשבע לו אברהם (כא כג) אם תשקור לי ולניני ולנכדי, ומה מיחוש היה לו לאבימלך בשבועת אברהם שהוצרך לשבועת יצחק, ורמב"ן ז"ל הרגיש ליישב ואמר שיראת אבימלך שיצחק יפר הבטחת אברהם לצד שהם הפרו ברית וגרשוהו מאתם ע"כ. ולא ראיתי שהתנה אבימלך לאברהם בשבועתו לשבת בארצו הוא ובניו ואין הפרת ברית במה ששלחו יצחק, ועדיין קושיא במקומה עומדת שלא היה צריך לברית יצחק. אשר על כן בא הכתוב ואמר מגרר פי' מטעם גרר יש מקום לחוש לביטול ברית אברהם והוצרכו לחזק ברית עם יצחק. והוא על דרך מה שאמרו בנדרים דף ס"ה וז"ל תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. וכתבו הגהות מיימוניות בפ"ו מהלכות שבועות וז"ל ואמר ר"י ודוקא לכתחלה צריך בענין זה אבל לא דיעבד ולכתחלה לא אמרו אלא באדם העושה לו טובה כגון משה שנתן לו יתרו בתו וצדקיהו שהוציאו נבוכדנצר ממאסר וכו' אבל אדם אחר אפילו לכתחלה כדמוכח מפרק אלו נאמרין וכו' (סוטה לו) ע"כ. הנה מוכח כפי זה שיכול הנשבע על דעת חברו לעשות התרה אפילו לכתחלה אפילו שלא בפניו ואין צריך לומר דיעבד כל שלא קבל הנאה ממנו. ויש לך לדעת כי אברהם לא קבל הנאה מאבימלך כי מה שנתן לו מתנות הוא לצד כלימת שרה ומה שנתן לו לשבת בגרר לא קבל אברהם, וכמו שנראה מהכתובים כי פנה תיכף והלך לו מגרר וישב לו בבאר שבע מקום שגר שם יצחק אחר שלוחו מגרר. ושוב בא לידי מאמר אחד (ב"ר פנ"ד) וז"ל כחסד אשר עשיתי וגו' מה חסד עשה עמו שאמר לו הנה ארצי לפניך וגו' והוא לא קבל ע"כ. הרי שסוברים רז"ל שהחסד שעשה עמו שאמר לו הנה ארצי לפניך וגו' לא קבלו, והגם שאומר כחסד הם דברי עצמו ואינו כן, ולא כן היה ביצחק שהושיבו בארצו וישב שם ועשה והצליח בכל טוב, והוא אומרו ואבימלך הלך אליו והטעם מגרר פי' מדין הנמשך מאמצעות גרר, כי לאברהם לא היתה טובת גרר טובה שהוא לא קבל ושבועתו ישנה בהתרה וליצחק היתה הטבה ולזה תתקיים השבועה כשתהיה בשביל הטובה ואינו יכול להתיר שלא ברצונו של אבימלך:
ועוד אפי' אם תמצא לומר כי אבימלך כשהשביע אברהם היה דעתו הפך דעת ר"י שכתבו הגהות מיימוניות והיה סובר כרמב"ם שכתב בפ"ו מהלכות שבועות דכל שהשביע חבירו על דעתו הגם שלא קבל ממנו הנאה אין מתירין לו אלא בפניו אף על פי כן לא סמך בדעתו על השבועה כי מודה שאם דיעבד התיר שבועתו מותרת כיון שלא היתה טובת הנאה באמצע, ודין זה שוים בו כל המורים, לזה הלך ליצחק שהיתה לו טובת הנאה, ובזה כתבו הראב"ד והרשב"א והאחרונים שהגם שהתיר דיעבד אינו מותר. גם נתחכם לקחת אחוזת וגו' ופיכול לחזק השבועה כאשר אבאר:
ואחוזת מרעהו ופיכול וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לקחת עמו אחוזת מרעהו מה שלא עשה כן בימי אברהם:
אכן יתבאר הענין על פי מה שנסתפק ר"ת (ר"ן נדרים סה א) בהנשבע על דעת חבירו בשביל הטבה אם דיעבד התירוהו אם מותר או לא ולא הוכרע. ולסברא זו חש אבימלך גם לשבועה זו הגם שהוא בשביל טובה, ונתחכם לעשות חיזוק שלא תועיל לו ההתרה, והוא על דרך מה שאמרו בגיטין דף מ"ו מחלוקת ר' יהודה ורבנן ר"י סבר נדר שהודר ברבים אין לו התרה כיון דנדר בפני רבים שוב אינו יכול להתיר ורבנן סברי יכול להתיר. ואמרו בגמ' דף ל"ו אמר אמימר אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו התרה נדר שהודר על דעת רבים אין לו התרה ע"כ. וכתבו התוספות דאיכא פנים לומר שלא דחה אמימר דעת ר"י שאמר נדר שהודר בפני רבים אין לו התרה. וגם מדברי רב יוסף (פסחים קז) נמי מוכח דהלכה כר"י ובמסקנת דבריהם העלו דהלכה כרבנן והגאונים פסקו כר"י. וכפי זה נתחכם אבימלך להביא עמו רבים אחוזת וגו' ופיכול כדי שידור בפני רבים. והנה נחלקו אמוראים בגיטין (דף מו.) וז"ל ידעו בו רבים כמה רבים רב נחמן אמר ג' ר' יצחק אמר עשרה, והצצתי בדברי רז"ל שנחלקו בב"ר רבי יהודה ור' נחמיה וז"ל ר"י אומר אחוזת מרעהו שמו ר' נחמיה אומר סיעת מרחמוהי ע"כ. ואולי כי מחלוקתם תלויה במה שנחלקו האמוראים חד אמר שלשה וחד אמר עשרה ר"י שאמר אחוזת שמו סובר כמה רבים שלשה ולזה אמר אחוזת שמו ורבי נחמיה סובר עשרה לזה אמר סיעת וגו' שבזה היו עשרה לתכלית הכוונה כדי שיהיה על דעת רבים שאין לו התרה וכדעת ר"י:
ואפשר שנתחכם גם לדעת רבנן שאמרו שישנו בהתרה ולזה הביא פיכול, וכדברי אמימר שיודו רבנן בנדר על דעת רבים שאין לו התרה לזה הביא פיכול ואמר ר' נחמיה פי שכל צבאות וכו' ע"כ והשביעו אבימלך ליצחק על דעת כל צבאותיו:
וראיתי כי רבי יהודה ור' נחמיה שנחלקו בפירוש אחוזת וגומר נחלקו גם כן (ב"ר פס"ד) בפי' פיכול, ואפשר כי טעם אחד לב' המחלוקות ר"י שסובר אחוזת שמו וסובר כיון שטעם אבימלך הוא שיהיה הברית בפני רבים ורבים הם ג' לזה הניח הכתוב כפשוטו ג' המה רבים אבימלך ופיכול ואחוזת ור"נ שלא הספיק לו לקראות רבים ג' ופי' אחוזת סיעת מרחמוהי אם כן פיכול זה למה הביאו וכי הביאו למה הוצרך הכתוב להזכירו כי העשרה הנה הנם בסיעה שאין סיעה פחות מעשרה לזה פי' פי שכל וכו' ולמדה אחרת נתכוין שתהיה על דעת רבים כמו שכתבתי ולא יקשה בעיניך מה שפירשנו שנחלקו התנאים במה שנחלקו האמוראים, כזה הם רבים כי לא היו האמוראים בקיאים בברייתות ובפרט באגדות:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ואבימלך הלך אליו מגרר, [מגורר], מלמד שנכנסו ליסטין בתוך ביתו והיו מקרקרין בו כל הלילה. [דבר אחר מגרר,] מגורר, שעלו בו צמחין.
ואחוזת מרעהו, ר' יהודה אומר: "אחוזת מרעהו" שמו; ר' נחמיה אמר: סיעת מרחמוהי. ופיכל שר צבאו, ר' יהודה אומר: פיכל שמו; ר' נחמיה אומר: פה שכל צבאותיו נושקין לו על פיו.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כו כו.
וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ
באה משלחת גדולה מארץ פלישתים:
- "אֲבִימֶלֶךְ" - מלך פלישתים.
- "אֲחֻזַתּ מֵרֵעֵהו"ּ - רש"י מסביר שאלו החברים של אבימלך, נכבדי הפלישתים, כאילו שהם אחזו ידיים והיו קבוצה אחת מאוחדת.
- "פִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ" - אותו פיכל שר הצבא שביקר את אברהם יחד עם מלך גרר בערך בתקופה שיצחק נולד.
זאת היתה משלחת הרבה יותר גדולה מהמשלחת שבאה לבקר את אברהם.
סביר להניח שהם באו עם משמר של חיילים, אך לא עם צבא גדול.
למה הם באו?
בזמנו אבימלך מלך גרר סיפר לחבריו מה הוא חלם לאחר שהוא לקח את שרה ועל אזהרת אלוהים, , ככתוב: "ויַַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, ויִַּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו, ויְַדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם; ויִַּירְאו הָּאֲנָשִׁים מְאֹד" (ביאור:בראשית כ ח). הפלישתים היו מודעים לכך שאלוהים מגן על אברהם ויצחק בנו.
לא נראה שהפלישתים חיפשו את יצחק במדבר או שהם תעו בדרך. הפלישתים ידעו איפה יצחק היה, ובאו ישר לבאר שבע.
לא נראה שיצחק התכונן לביקור או היה מודע לכך שהם באים משום שהוא לא התפלל לאלוהים שיציל אותו מידם כשם שיעקב עשה כאשר הוא שמע שעשו בא אליו עם 400 אנשים (ביאור:בראשית לב יב).
יצחק לא פיצל את המחנה ולא שלח נציגים לקראת הבאים על מנת לברר את מטרת הביקור.
יצחק היה בטוח שברכת אלוהים תגן עליו, "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי" (ביאור:בראשית כו כד).
כנראה העוצמה הצבאית שהופיעה לפניו לא היתה גדולה, ולכן יצחק לא חשש מפניהם. למעשה כאשר אבימלך ואנשיו היו במאהל של יצחק הם היו נתונים בידיו, מוקפים על ידי אנשיו. אבימלך לא היה יכול להילחם בו, ולא היה יכול לשלוח הודעה או שליח לצבאו מבלי לצאת מהמחנה של יצחק. למעשה, אבימלך ואנשיו היו בידי יצחק לעשות בהם כטוב בעיניו.
- ייתכן שהפלישתים באו לוודא ששלומו של יצחק טוב, שהוא הסתדר במדבר ושהם לא גרמו למותו.
- ייתכן שהפלישתים באו לפייס את יצחק כדי שיצחק לא יקלל אותם או יתקיף אותם מהמדבר בהתקפות פתע.
- ייתכן שהפלישתים באו לחתום על חוזה שלום כפי שמעיד הכתוב בהמשך.
סביר יותר שאבימלך הביא את שר צבאו ואת נכבדי גרר למשפט בפני יצחק. בזמנו אבימלך פקד: "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ, מוֹת יוּמָת" (ביאור:בראשית כו יא). כנראה נודע לאבימלך שהפרו את פקודתו בכך שהציקו ליצחק וגירשוהו מבארותיו. אבימלך הבין שפגעו בכבודו כאשר עברו על פקודתו ושאלוהים עשוי להעניש אותו. לכן אבימלך הביא את כל נכבדי גרר למשפט על מנת להעניק ליצחק הזדמנות להצביע על האשמים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כו כו"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.