קטגוריה:דברים יב ד
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: לא תעשון כן ליהוה אלהיכם
המהדורה המנוקדת: לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תַעְבְּדוּן כֵּן קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לֵיתֵיכוֹן רְשָׁאִין לְמַחְקָא כְּתַב שְׁמָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן: |
רש"י
מפרשי רש"י
[ה] אמר רבי ישמעאל וכי תעלה על דעתך וגו'. ואם תאמר, דקרא קאי על "ואבדתם את שמם", שלא ימחוק אות אחת מן השמות הקדושים. ואין לומר דזה גם כן יש לתמוה 'וכי תעלה על דעתך שימחקו השמות', דאם כן למה לא נקט גם כן 'וכי תעלה על דעתך שיהיו מוחקים השמות', אלא במחיקת השם לא קשיא, כגון שכתב השם על ידות כלים, שעומד שם בבזיון, והוה אמינא שיש למחוק אותו, הוצרך להזהיר. אבל בנתיצת אבן מן המזבח ליכא למימר הכי. ויש לומר, דאין "לא תעשו" קאי על מחיקת שם, דהא כתיב אחריו (פסוק ה) "כי אם אל המקום", ועל כרחך צריך לומר כמו שפירשנו למעלה (סוף אות ד), וקאי על נתיצת אבן של מזבח:
ואם תאמר, מאי שנא זה משאר עבירות, שהרי כתיב (שמות כ"ב, כ"ז) "אלקים לא תקלל", ולמה לא קשיא 'וכי תעלה על דעתך שישראל מברכין השם'. ונראה, דכאן כתיב "לה' אלקיכם", מדכתיב "אלקיכם" משמע שעובדין אותו, וקשה, והיאך סלקא דעתך שהיה "אלקיכם" עובדין אותו, ויתצו את מזבח שלו, והוי למכתב "לא תעשו כן לה'". ועוד, ד"לא תעשו כן" משמע דקאי אדלעיל, דאם בא להזהיר על שלא יהיה נותץ אבן המזבח, הוי למכתב 'לא תתוצו מזבח ה' אלקיכם', אבל מדכתיב "לא תעשו כן לה' אלקיכם", צריך לפרש כך; "ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם" - כן תעשו לעבודה זרה, אבל לה' אלקיכם לא תעשו כך. והשתא קשה, אם עושים כך - שהם נותצים מצבות עבודה זרה, אם כן כשרים הם, ואם כן לא צריך לומר "לא תעשו כן", דודאי אדם צדיק וכשר אין נותץ מזבח השם יתברך. אלא "לא תעשו כן" קאי על אשר עבדו שם הגוים, ומזהיר הכתוב שאתם אל תעשו כמעשיהם. והא דכתיב "לה' אלקיכם", רצה לומר שאם תעשו כמעשיהם תגרמו גם כן שתחרב וכו':
ועוד, דאינו דומה, דאף על גב שהמברך השם הוא כופר בעיקר, זהו שהאמת כך הוא - שהוא כופר בעיקר כאשר מברך השם. אבל מכל מקום הוא אינו מכוין לכפור בשביל כך בעיקר, רק שיצרו גובר עליו מפני כעסו, ולפיכך הזהיר הכתוב עליו. אבל הכתוב בכאן לפני זה "ואבדתם שמם מן המקום" (פסוק ג), ורוצה לומר שיכוין לבטל, ועליה אמר "לא תעשו כן", ולפיכך מקשה חס ושלום שיהיה אחד מישראל מכוין לאבד ולבטל המזבח. אי נמי, כאן כתיב בלשון רבים "לא תעשו כן", משמע שבא להזהיר הכלל, וחס ושלום שיהיו ישראל נותצין המזבח. אבל "אלקים לא תקלל" ליחיד אזהר רחמנא שפיר:
והא דלא מפרש רבי ישמעאל "לא תעשו כן" על ההקטרה בלבד, כמו שפירש (רש"י) בלשון הראשון, דאם כן לא הוי קאי על הסמוך לפניו, רק על הקטרה שהוא רחוק מלפניו (פסוק ב), ו"לא תעשו כן" משמע דקאי אלפניו, ולפיכך פירש אותו רבי ישמעאל על כל המקרא שכתוב בו מעשה האומות, ושיהיה נותץ מזבח שלהם, ואהא קאי "לא תעשו כן לה' אלקיכם":
ונראה לי דאף לרבי ישמעאל המוחק שם מן השמות עובר בלאו, משום ד"לא תעשו כן לה' אלקיכם" קאי על מחיקת השם גם כן, דכתיב "ואבדתם את שמם לא תעשו כן לה' אלקיכם", רק דקרא מוכח דקאי על "ונתצתם את מזבחותם", מפני סיפא דקרא דכתיב (פסוק ה) "כי אם אל המקום וגו'", כמו שפרשנו למעלה. וצריך לפרש אותו גם כן על נתיצת המזבח. ומקשה השתא, 'וכי סלקא דעתך שישראל יהיו נותצים המזבח', ועל זה קאמר 'אלא שלא תעשו כמעשיהם וכו. דאין סברא שיהיה רבי ישמעאל חולק על סתמא דמתניתין שהמוחק את השם עובר בלאו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ואומר אני שיש סוד בדבר כי אפילו לאברהם לא גלה מיד. ואמר על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב, ב) וקרא שמו ה' יראה (שם כב, יד) כי הוא ית' הרואה ואין אתנו יודע עד מה. וקרוב לשמוע שלכך לא גלהו שלא ינהגו בזיון בשילה ונוב וגבעון, כשידעו בבירור שלא זו הנחלה והמנוחה. ותדע כי המפרשים אמרו שכאן נרמז שילה ובית עולמים והוכיחו זה מחמת כמה שינויים שראו בפרשה כי מתחילה אמר על שילה כי אם אל המקום וגו' לשום שמו שם. משמע שימה בעלמא לפי שעה והיינו שילה, ואח"כ אמר והיה המקום אשר יבחר ה' בו לשכן שמו שם. לשכן משמע קבע לדורות, בראשון אמר ונדריכם, ובבית עולמים ומבחר נדריכם, והוסיף בו ושמחתם לפני ה', ובראשון לא הזכיר לפני ה', בראשון אמר אתם ובתיכם, ובבית עולמים הוסיף אתם ובניכם ובנותיכם, בשני אמר אשר יבחר ה' אלהיכם בו משמע במקום, ובראשון לא הזכיר בו.
ועל זה קשה לי, הרי בראשון נאמר מכל שבטיכם משמע שגבה הכסף מכל השבטים, והוכיח רש"י זה סוף ספר שמואל (שמואל ב כד, כד) ממ"ש שם שקלים חמשים ובדברי הימים (דה"א כא, כה) כתיב משקל שש מאות אלא שגבה חמשים שקל מכל שבט ושבט ועלה לשש מאות, וא"כ בודאי פסוק ראשון מדבר בבית עולמים אשר בנה דוד, ועוד קשה לי הלא מימות עולם נבחר המקום של בית עולמים וראיה מאדם שהקריב שם והמעשה של עקידת יצחק מוכיח זה ומהו שאמר אשר יבחר ה' להבא משמע, ומ"ש שלשון שימה משמע שימה כל דהו, אין דעתי נוחה בפירוש זה שהרי נאמר (דברים לא, יט) ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וכי צוה ה' לשום התורה בפיהם שימה כל דהו ועיין מה שפירש"י על פסוק אשר תשים לפניהם (שמות כא, א). משמע שאיפכא מסתברא שלשון שימה מורה על דבר קבוע אשר לא יסור לעולם.
על כן אומר אני בהפך זה ובזה יתורץ הכל, כי מה שנאמר כי אם אל המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם לשום שמו שם, מדבר בבית עולמים שנגבה מכל השבטים ואע"פ שהמקום ההוא כבר נבחר מימות האבות, מ"מ אמר אשר יבחר לשון להבא על שסופו לבחור בגביית הכסף שיהיה מכל שבטיכם, לכך לא נאמר יבחר בו מכל שבטיכם כי בו קאי על המקום והמקום כבר נבחר ומ"ש אשר יבחר היינו שיבחר הגבייה מכל שבטיכם לשום שמו שם שימה של קבע, לשכנו תדרשו, ר"ל דרשו נא מזקנים ונבונים ויגידו לך כי זה המקום נבחר לקדושה מימות עולם, ובאת שמה. לשון יחיד כי פסוק זה אזהרה לרבים אזהרה ליחיד שלא יקריבו בבמה לא זו רבים שיש לחוש בהם שרצונם להבדל מעדת ישראל אלא אפילו יחיד שאין בו חששה זו מ"מ לא יקריב בבמה. והבאתם שמה וגו', מה שלא אמר מבחר נדריכם ללמד שיביא מן המובחר, לפי שהוא ק"ו משילה, ועוד שאפילו הבאה כל דהו גורמת לאדם הצלחה במקום קדוש זה ביתר שאת. ואמר ואכלתם שם לפני ה' שאפילו האכילה הגופנית לפני ה' היא שם וק"ו השמחה שהיא בנפש, ואמר אתם ובתיכם כי מסתמא בירושלים קנו להם, שלמים וכן רבים (נחום א, יב) בתים חשובים ובזה כלל כל בני ביתו.
ואח"כ אמר ועברתם את הירדן וגו', והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו וגו'. משמע שזה מדבר במקום שנבחר סמוך להעברת הירדן דהיינו שילה ועליו אמר אשר יבחר בו כי סופו לבחר במקום ההוא לשכן שמו שם לפי שעה כי המשכן נקרא בשם זה לפי שהיה לפי שעה. ושמחתם שם לפני ה' דווקא השמחה שבנפש לפני ה' היא וכל הענין מבואר מעצמו. ומה שחזר ואמר כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך. היינו ג"כ שילה שהיה באחד מן השבטים ולא מכולם ובא הכתוב ליתן לא תעשה בדבר כפירש"י אפילו בשילה וק"ו בבית עולמים, ואילו לא חזר ואמר כי אם במקום וגו', הייתי אומר מה שאמר השמר לך ליתן לא תעשה בדבר היינו דווקא בבית עולמים. ופירוש זה אמיתי ונכון.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
ז.
לא תעשון כן לה' א-להיכם . קאי על כל הנאמר - בין עמ"ש ונתצתם ושברתם תשרפון - ומזה למד לא תעשה לנותץ אבן מן העזרות ושורף עצי הקדש; ובין עמ"ש ואבדתם את שמם ומזה למד ל"ת למוחק השם, כמ"ש במכות (דף כ"ב) ובשבת (דף ק"ב). וכן הרמב"ם (פ"ו מהל' יסודי התורה) פסק על שניהם שלוקה.
ואין זה לאו שבכללות, אחר שהאיסורין מפורשים בכתוב. וכמ"ש תוס' במנחות (דף נ"ח) ד"ה אין לוקין, ור"ג אמר שלא היה צריך להזהיר ע"ז, רק כולל דבר מוסר, שלא יגרמו ע"י עונותיהם שיעשה כן למקדשי אל.
ובכ"ז ממ"ש כי אם אל המקום - מבואר שאינו יוצא גם מכלל פשוטו ש לא תעשון כן לה' גם בזה, להעמיד לכם במות ולהקריב לה' בכ"מ - כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וכו' והבאתם שמה . וכמו שפירש ראב"ע ורשב"ם ורש"י בפי' א'.
ראו גם
ויקי על הפסוק
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
אל תבנו לה' בית כמו שעושים הגויים!
בדברים יב ב-ד, מצווה משה את בני ישראל: "אבד תאבדון את-כל-המקמות אשׁר עבדו-שׁם הגוים אשׁר אתם ירשׁים אתם את-אלהיהם... לא-תעשׂון כן לה' אלהיכם , כי אם-אל-המקום אשׁר-יבחר ה' אלהיכם מכל-שׁבטיכם לשׂום את-שׁמו שׁם לשׁכנו תדרשׁו ובאת שׁמה". כמה פירושים הוצעו לאיסור זה, כולם נזכרים בפירוש רש"י ובדברי מפרשים נוספים:
1. [ע"פ ראב"ע] " אל תקריבו קרבנות בכל מקום; דרשו וחפשו את המקום שה' בחר, והקריבו קרבנות רק שם ". הבעיה בפירוש זה: האיסור הזה נזכר במקומות נוספים בפרשה (פסוק יג והלאה) , ולא סביר שיש כאן כפילות.
2. [ע"פ רמב"ן, רש"ר הירש]: " אל תהרסו את מזבחות ה' כמו שהרסתם את מזבחותיהם של הכנענים, ואל תמחקו את שמו כמו שאיבדתם את שמם של הכנענים; דרשו והתייחסו בכבוד למקום שה' בחר ". הבעיה בפירוש זה: בני ישראל בוודאי לא העלו בדעתם להרוס את מזבחות ה' או למחוק את שמו באותו אופן שבו איבדו את שמם של הכנענים. גם אם יש מקום לאסור על ניתוץ אבן מהמזבח או על מחיקת אות מהשם, לא כאן המקום - הפרשה הזאת מדברת על מעשי-הרס הרבה יותר קיצוניים.
3. " אל תגרמו בעוונותיכם שייחרבו מזבחות ה' כמו שנחרבו מזבחות הכנענים בעוונותיהם ". הבעיה בפירוש זה: לפי זה הפסוק לא מחדש שום דבר על שאר איסורי התורה (בני ישראל כבר יודעים שאסור לעבור עבירות!).
4. לכן נראה לי [ אראל ], שפירוש הפסוק הוא: "אל תחקו את צורת מבני הפולחן של הגויים - אל תבנו מזבחות כמו שהם בונים, אל תבנו פסלים כמותם, אל תבנו מצבות כמותם, אל תבנו אשרות כמותם; דרשו וחפשו את המקום שבו בחר ה' לשים את המשכן הקיים, ועבדו אותו רק שם".
ע"פ הפסוקים הבאים, נראה שבכלל לא צריך לבנות לה' בניין חדש מכל סוג שהוא; כבר יש לו משכן (אוהל מועד), וצריך לעבוד אותו במשכן זה, בכל מקום שאליו יבחר להביא אותו: "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם" - כל מקום שבו יבחר ה' להביא אליו את אוהל מועד (שבו שוכן שמו) - "לשכנו תדרשו" - תשאלו זה את זה (או את הנביא) היכן נמצא משכן ה' בכל רגע ורגע, "ובאת שמה" - ולשם תבואו לעבוד את ה'. האיסור הזה חל, כמובן, רק בתקופה מסויימת - עד שה' נתן לבני ישראל אישור לבנות לו בית קבוע.
ראו גם:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-07.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דברים יב ד"
קטגוריה זו מכילה את 15 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 15 דפים.