רש"י על דברים יב
<< · רש"י על דברים · יב · >>
פסוק ב
פסוק ג
"מצבה" - של אבן אחת והיא בימוס (אלטאר) ששנויה במשנה (ע"ז מו) אבן שחצבה מתחלתה לבימוס
"אשרה" - אילן הנעבד
"ואבדתם את שמם" - (שם) לכנות להם שם לגנאי בית גליא קורין לה בית כריא עין כל עין קוץפסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
"מעשרתיכם" - מעשר בהמה ומעשר שני לאכול לפנים מן החומה
"תרומת ידכם" - אלו הבכורים שנאמר בהם (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך
"ובכורות בקרכם" - לתתם לכהן ויקריבום שםפסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
"עד עתה" - כמו עדיין
"אל המנוחה" - (זבחים קיט) זו שילה
"הנחלה" - זו ירושליםפסוק י
פסוק יא
"שמה תביאו וגו'" - למעלה אמור לענין שילה וכאן אמור לענין ירושלים ולכך חלקם הכתוב ליתן היתר בין זו לזו משחרבה שילה ובאו לנוב וחרבה נוב ובאו לגבעון היו הבמות מותרות עד שבאו לירושלים
"מבחר נדריכם" - מלמד שיביאו מן המובחרפסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
"תזבח ואכלת" - (בכורות טו יבמות עג) אין לך בהם היתר גיזה וחלב אלא אכילה ע"י זביחה
"הטמא והטהור" - לפי שבאו מכח קדשים שנאמ' בהם (ויקרא ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הוצרך להתיר בו שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת
"כצבי וכאיל" - שאין קרבן בא מהם
"כצבי וכאיל" - לפוטרן מן הזרוע והלחיים והקיבהפסוק טז
פסוק יז
"לא תוכל" - רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אתה אבל אינך רשאי כיוצא בו (יהושע טו) ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם יכולים היו אלא שאינן רשאין לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה ולא יבוסים היו אלא חתיים היו אלא על שם העיר ששמה יבוס כך מפורש בפרקי דר"א והוא שנא' (שמואל ב ה) כי אם הסירך העורים והפסחים צלמים שכתבו עליהם את השבועה
"ובכורות בקרך" - אזהרה לכהנים
"ותרומת ידך" - אלו הבכוריםפסוק יח
"והלוי אשר בשעריך" - אם אין לך לתת לו מחלקו כגון מעשר ראשון תן לו מעשר עני אין לך מעשר עני הזמינו על שלמיך
"השמר לך" - ליתן לא תעשה על הדבר
"על אדמתך" - אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראלפסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
"את כל הדברים" - (שם) שתהא חביבה עליך מצוה קלה כמצוה חמורה
"הטוב" - בעיני השמים
"והישר" - בעיני אדםפסוק ל
"אחרי השמדם מפניך" - אחר שתראה שאשמידם מפניך יש לך לתת לב מפני מה נשמדו אלו מפני מעשים מקולקלים שבידיהם אף אתה לא תעשה כן שלא יבואו אחרים וישמידוך
"איכה יעבדו" - לפי שלא ענש על עבודת אלילים אלא על זבוח וקטור ונסוך והשתחואה כמו שכתוב (שמות כב) בלתי לה' לבדו דברים הנעשים לגבוה בא ולמדך כאן שאם דרכה של עבודת אלילים לעבדה בדבר אחר כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתה וחייב אבל זבוח וקטור ונסוך והשתחואה אפי' שלא כדרכה חייבפסוק לא
<< · רש"י על דברים · יב · >>