מ"ג דברים יב ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן אֶֽת־כׇּל־הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אַבָּדָא תְאַבְּדוּן יָת כָּל אַתְרַיָּא דִּפְלַחוּ תַמָּן עַמְמַיָּא דְּאַתּוּן יָרְתִין יָתְהוֹן יָת טָעֲוָתְהוֹן עַל טוּרַיָּא רָמַיָּא וְעַל רָמָתָא וּתְחוֹת כָּל אִילָן עַבּוֹף׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אַבָּדָא תְאַבְּדוּן יַת כָּל אַתְרַיָא דִי פְלָחוּ תַּמָּן עַמְמַיָא דְאַתּוּן יַרְתוּן יַתְהוֹן וְיַת טַעֲוַותְהוֹן עַל טַוְורַיָא רָמַיָא וְעַל גְּלִימָתָא וּתְחוֹת כָּל אִילַן דְּרִיוְיֵיהּ שַׁפִּיר: |
רש"י
"את כל המקומות אשר עבדו שם וגו'" - ומה תאבדון מהם את אלהיהם אשר על ההרים
[ב] ומה תאבדון מהם. כלומר, האי "את כל המקומות" הוא כמו 'מן כל המקומות', דאי אפשר לאבד המקום. וצריך לומר כי הכתוב מפרש בעצמו מה יהיו מאבידין מן המקומות, דאם לא כן, הוי למכתב 'אבד תאבדון את כל המקומות אלקיהם', עכשיו דכתיב "את אלהיהם", צריך לומר כי פירוש ומה תאבדו מהם, ומפרש "את אלהיהם":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם וְגוֹמֵר – וּמַה תְּאַבְּדוּן מֵהֶם? אֶת אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר עַל הֶהָרִים.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ואומרו אשר אתם יורשים אותם, יתבאר על פי מה שכתב רמב"ם בפ"ז מהלכות ע"ז (הלכה א') וז"ל ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה אבל בחוץ לארץ וכו' כל מקום שנכבוש אותו נאבד כל עבודת גילולים שבו ע"כ, הרי כי גדר חיוב איבוד עבודה זרה הוא כל שירשו את המקום אשר היא שמה, והוא אומרו אשר אתם יורשים כי בגדר זה שוים כל הארץ וטעם כפל אבד תאבדון, יתבאר על דרך אומרם במסכת עכו"ם (דף מג:) שביטול עבודה זרה צריך ב' דברים, שוחק, וזורה לרוח או מטיל לים, ובא' מהנה אינו יוצא ידי חובתו ולזה כפל לומר ב' איבודים.
ואומרו את אלהיהם על ההרים, לפי שאסר כל המקומות ופירשנו אפילו בית בנוי שהוא מחובר אסור, ובא לומר כי יש מחובר שאינו נאסר הגם שיעבדוהו ומה הוא ההרים, וכמו שדרשו בע"ז (דף מה.) וז"ל אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, ובפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נא:) דרשו כל המקומות באם אינו ענין לעבודה זרה תנהו ענין לכלים ע"כ, הם ז"ל סוברים שתלוש ולבסוף חברו אינו צריך קרא וע' פנים לתורה:
עוד יתבאר אומרו את אלהיהם בהעיר למה הפסיק במאמר אשר אתם יורשים אותם בין זכרון העובדים והנעבדים שהיה לו לומר על זה הדרך עבדו שם הגוים את אלהיהם וגו' אשר אתם יורשים אותם. אכן הכוונה היא על דרך מה שאמרו רבותינו ז"ל במסכת ע"ז דף מ"ד וז"ל רב הונא רמי כתיב (דה"א, יד) וישרפו באש וכתיב (ש"ב, ה) וישאם לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי כאן אחר שבא איתי הגיתי דכתיב ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו, ומי שרי אמר רב נחמן אתא איתי ובטלה ע"כ, הרי כי יש מציאות לירש גם אלהיהם עצמן והוא כשהיו עמהם עובדיה שבטלום הם ויהנו מהם ישראל, והוא אומרו אשר אתם יורשים אותם ולא אותם לבד אלא גם אלהיהם, והוא אומרו את אלהיהם, ותנאי המשפט רמז הכתוב במה שהקדים מאמר אותם ואחר כך את אלהיהם כדברי הש"ס שאמר אחר שבא איתי נהנה דוד בעטרת מלכם:
ובדרך רמז יכוין הכתוב לרמוז איבוד לכח הנעלם גם כן בכח עם בני ישראל שכאשר יתעצמו בתעצומות המעשה הטוב יאבדו נגלה ונסתר מהם, והוא אומרו כל המקומות אשר עבדו שם פירוש אשר מגעת שם עבודתם שהוא כסא ס"מ הרשע לעקרו, כי בנפילת כח זה יתעצם כח העליון והיה ה' למלך על כל הארץ:
ואבדתם את שמם וגו'. רבותינו ז"ל אמרו (עבודה זרה דף מה:) מה בא ללמדנו הרי כבר אמר אבד תאבדון, ואמרו שבא לומר שצריך לשרש אחר שרשי האשרה, ור' עקיבא אמר שבא לומר לשנות שמה לבזיון ע"כ, ואולי שבא הכתוב ליתן אזהרה על ארץ ישראל מכל הארצות, כדרך שכתב רמב"ם ששאר ארצות הגם שאנו חייבין לאבד עבודה זרה אין אנו צריכין לחפש אחריה לאבדה מה שאין כן בארץ ישראל שצריך לחפש אחריה לאבדה מכל ארצנו ע"כ, והוא מה שדקדק לומר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא שהיא ארץ הקדושה:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. מגיד הכתוב שהיו הכנענים שטופי (בזמה) בעבודת כוכבים יותר מכל הבבליים.
אשר אתם יורשים אותם. שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים ויירשו אתכם.
(ע"ז מה) ר' יוסי הגלילי אומר: יכול אפילו עובדים ההרים והגבעות אתה מצווה לאבדם? ת"ל אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן, אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, אלהיהם על הגבעות ולא גבעות אלהיהם, אלהיהם תחת כל עץ רענן (ולא עץ רענן אלהיהם). אמר ר' עקיבא אני אהיה אבין (=מבין) לפניך. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה ועץ רענן - דע שיש שם עבודת כוכבים, לכך נאמר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ב.
אבד תאבדון את כל המקומות וגו' . כל מקום שכפל המקור (=אבד) על הפעל (= תאבדון), מורה על התמדת הפעולה [ איילת השחר כלל ל"ח ], שאם החליפה יקצץ שנית.
ומה שכתב אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם - והם מחויבים לבער עבודה זרה בכל מקום, כנזכר לעיל ראה א , רוצה לומר ששם היו שטופים יותר בעבודה זרה. וגם רומז שתקחו מוסר, ממה שאתם יורשים אותם בעבור זה שעבדו עבודה זרה. וכשלא תבערו עבודה זרה יבואו אחרים ויירשו אתכם.
ג.
על ההרים הרמים . מבואר שההרים עצמם אין נעשים עבודה זרה. אמנם במה שכתוב תחת כל עץ רענן , והעץ נעשה בעצמו ע"ז. { לר"ע כשנטעו בתחלה לכך כמו שכתב ואשריהם תשרפון באש , ולר' יוסי הגלילי אפילו נטעו ואח"כ עבדו; מפני שיש בו תפיסת (=מעשה)ידי אדם. }פירוש ר"ע לר' יוסי הגלילי שבא רק לציין המקום ששם דרך להעמיד עכו"ם.
[בז"א נתקשה בגרסת הספרים והגיה "ולא עץ רענן אלהיהם" - מכל מקום אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם, כלשון המשנה ע"ז (דף מה). ואין צריך כי יל"פ (=יש לפרש) שמה שכתוב ולא עץ רענן אלהיהם הוא בתמיה, וכי לא עץ רענן אלהיהם?! ויותר טוב למחקו].