מ"ג דברים יב ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּתְתָרְעוּן יָת אֵיגוֹרֵיהוֹן וּתְתַבְּרוּן יָת קָמָתְהוֹן וַאֲשֵׁירֵיהוֹן תֵּיקְדוּן בְּנוּרָא וְצַלְמֵי טָעֲוָתְהוֹן תְּקָצְצוּן וְתַבְּדוּן יָת שׁוֹמְהוֹן מִן אַתְרָא הַהוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִסְתְּרוּן יַת אֲגוּרֵיהוֹן וְתִתְבְּרוּן יַת קָמַתְהוֹן וּמְרַחֲקַתְהוֹן תּוֹקְדוּן בְּנוּרָא וְצִילְמֵי טַעֲוַותְהוֹן תְּשַׁקְצוּן וּתְשֵׁיצִינוּן יַת שִׁמְהוֹן מִן אַתְרָא הַהוּא: |
רש"י
"מצבה" - של אבן אחת והיא בימוס (אלטאר) ששנויה במשנה (ע"ז מו) אבן שחצבה מתחלתה לבימוס
"אשרה" - אילן הנעבד
"ואבדתם את שמם" - (שם) לכנות להם שם לגנאי בית גליא קורין לה בית כריא עין כל עין קוץ
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מַצֵּבָה – שֶׁל אֶבֶן אַחַת, וְהוּא "בִּימוֹס" שֶׁשָּׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה: "אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּתָהּ לְבִימוֹס" (ע"ז מ"ז ע"ב).
אֲשֵׁרָה – אִילָן הַנֶּעֱבָד (שם מ"ח ע"א).
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם – לְכַנּוֹת לָהֶם שֵׁם לִגְנַאי: בֵּית גַּלְיָא – קוֹרִין לָהּ בֵּית כַרְיָא; עֵין כֹּל – עֵין קוֹץ (ספרי סא; ע"ז מ"ו ע"א).
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ושברתם את מצבותם. זו מצבה שחצבה מתחלה לעבודה זרה.
ואשריהם תשרפון באש. זו אשרה שנעשית מתחלה לעבודה זרה.
ופסילי אלהיהם תגדעון. זו שהיתה נטועה ועבדה לעבודה זרה.
[ואבדתם את שמם. זו שהעמיד תחתיה עבודת כוכבים.]
דבר אחר: ונתצתם את מזבחותם, מכאן אמרו (ע"ז מח) ג' אשרות הם, אילן שנטעו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר ואשריהם תשרפון באש. [גדעו ופסלו לעבודת כוכבים ו]החליף - נוטל מה שהחליף, שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון. (לא החליף אלא שהעמידו תחת) [העמיד תחתיה] עבודה זרה וסלקה - הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. (לא תעשון כן לה' אלהיכם) (ע"ז מו).
שלשה בתים הם, בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר (אבד תאבדון את כל המקומות) [ונתצתם]. חידש - נוטל מה שחידש, שנאמר (ואבדתם את שמם) [תגדעון]. לא חידש, אלא הכניס בתוכו עבודה זרה והוציאה - הרי זה מותר, שנאמר [ואבדתם את שמם מן המקום ההוא].
ונתצתם את מזבחותם. (שם מ) נתצתה את המזבח - הנח לו.
[ושברתם]. שיברתה את המצבה - הנח לה.
מן המקום ההוא. בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה, ואי אתה מצווה בחוצה לארץ לרדוף אחריה.
ר' אליעזר אומר: מנין לקוצץ את האשרה שצריך לשרש אחריה? ת"ל ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. אמר לו ר' עקיבא מה אני צריך, הלא כבר נאמר אבד תאבדון. ומה ת"ל ואבדתם את שמם? לשנות את שמם. או יכול לשבח? ת"ל (דברים ז) שקץ תשקצנו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ד.
ונתצתם , היינו מזבח שבנאו בתלוש, דמחובר לא נאסר; וכן מצבה.
וראוי להגיה "זו מצבה שהיתה חצובה ועבדה לע"ז". אמנם באשרה מפרש, שמה שכתב ואשריהם תשרפון היינו בנטעה מתחילה לעכו"ם שכולה אסורה. ומה שכתב ואשריהם תגדעון מדבר שהיתה נטועה מתחלה והשתחוה, לא שעקרו מותר; ועל זה אמרו לשון גדוע.
[ומה שכתב שהיתה נטועה ועבדה, הגיה הגר"א "וגדעה ופסלה" וכן הגיה במה שכתב "החליף" גרס "גדעה ופסלה והחליף". ואין צריך, דברייתא דפה כשמואל (ע"ז מח) שכן הלכה].
ולפי הסוגיא (דף מה) אתיא כר' יוסי בר"י, ולהסוגיא (דף מח) דאפיך רבנן לר' יוסי בר' יהודה, אתיא כרבנן. ותפס גבי אשרה פסוק פסילי אלהיהם תגדעון משום שמזה למד גם לענין בית, ועקר הפסוק הוא ואשריהם תגדעון (עיין בגמרא דף מה ודף מח).
ה.
ונתצתם . בריתא דפה מביא בע"ז (דף מה) בשם תני רב יוסף, ומקשה "הנח" סלקא דעתך, "שרפה" בעי? אר"ה רדוף ואח"כ שרוף. והוא כמו שכתב ריב"ל גדוע עכו"ם קודם לכבוש א"י, כבוש א"י קודם לבעור עכו"ם. ושם אמר שלרבנן למד זה ממה שכתב ואשריהם תגדעון , ולריב"י למד מן אבד תאבדון.
והספרי למד ( ראה ב ) מן אבד תאבדון שצריך לשרש אחריה, ומן ואשריהם תגדעון למד ( ראה ד ) שגדועו אסור ועקרו מותר. ואם כן יקשה קושית הגמרא שם לריב"י, האי סברא מנא ליה? וצריך לומר שהספרי למד ההבדל בין אשרה שנטעה מתחלה לכך שעקרו אסור, ובין נטעה ואח"כ אבדה, ממה שכתב פסילי אלהיהם תגדעון , שפסילי אלהיהם כולל גם האשרה.
וכמו שבכל סימן ד' לא הביא פסוק ואשריהם תגדעון רק פסילי אלהיהם תגדעון. ונשאר פסוק ואשריהם תגדעון ופה כתיב תשרפון: שתחלה יגדע ואח"כ יכבוש את א"י ואח"כ ישרוף.
וממה שכתב ואבדתם את שמם מן המקום ההוא [שמלת ההוא רומז על א"י] ממעט חוצה לארץ.
ו.
ואבדתם את שמם . לדעת ר' אליעזר מלמד שצריך לשרש אחריה עד שלא ישאר לה שרש, שבו יזכר שמה. ור"ע סבירא ליה שזה ידעינן מן אבד תאבדון. ומה שכתב ואבדתם את שמם הוא כפשוטו, לשנות שמה לגנאי. ומובא בע"ז (דף מה).
וממה שמובא שם דר' יוסי הגלילי אתיא כריב"י, ור"ע איתיה כר' יוסי הגלילי, נתקשו התוס' שלר' יוסי בר"י בעי קרא ד אבד תאבדון - אבד ואח"כ תאבדון. ומה שכתב שר"ע אליבא דר' יוסי הגלילי קאמר, וליה לא סבירא ליה, הוא דוחק. ולפי זה משמע כסוגיא דדף מח דאפיך דר' יוסי בר"י לרבנן ולשטה זו אתיא לר' יוסי בר"י שמ"ש אבד תאבדון מלמד לעוקר ע"ז שצריך לשרש אחריה, ואתיא דר"ע כרי' יוסי הגלילי ולק"מ.
והנה הרמב"ם תפס כשמואל [כדף מח] וכשיטת רב אשי (שם) דאפיך דר"י בר"י לרבנן, ולענין הלכה פסק כרבנן נגד ר' יוסי בר"י. וא"כ לרבנן מ"ש אבד תאבדון - מלמד אבד ואח"כ תאבדון. וא"כ מ"ש ואבדתם את שמם הוא כר"א שצריך לשרש אחריה.
ובזה תמצא פתרון למה שהתפלאו כולם על הרמב"ם שלא הביא בהלכותיו שצריך לתת לה שם גנאי, כי לשטתו מ"ש ואבדתם את שמם צריך ללמד על שצריך לשרש אחריה כר"א, ודוק היטב.