קטגוריה:בראשית כז יט
ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאׇכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרְכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗י/ו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔/ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּ/אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑/י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗/ה וְ/אָכְלָ/ה֙ מִ/צֵּידִ֔/י בַּ/עֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥/נִּי נַפְשֶֽׁ/ךָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַר יַעֲקֹב לַאֲבוּהִי אֲנָא עֵשָׂו בּוּכְרָךְ עֲבַדִית כְּמָא דְּמַלֵּילְתָּא עִמִּי קוּם כְּעַן אִסְתְּחַר וֶאֱכוֹל מִצֵּידִי בְּדִיל דִּתְבָּרְכִנַּנִי נַפְשָׁךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יַעֲקב לְאָבוֹי אֲנָא עֵשָו בּוּכְרָךְ עֲבַדְנָא הֵיכְמָא דְמַלֵילְתָּא עִמִי קוּם כְּדֵין אִסְתְּחַר וְתֵכוּל מִצִידִי בְּגִין דִתְבָרְכִינַנִי נַפְשָׁךְ: |
רש"י (כל הפרק)
"אנכי עשו בכורך" - אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך
"עשיתי" - כמה דברים כאשר דברת אלי
"שבה" - ל' מיסב על השלחן לכך מתורגם אסתחראבן עזרא (כל הפרק)
ויש אומרים: חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן: אנכי מי שאנכי, ועשו בכורך. ואחרים אמרו, כי בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך. ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים: החלק הראשון – שליח במצוות, והחלק השני – נביאי העתיד. ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן, לא יזיק; רק השליח לא יתכן שיכזב כלל.
גם הנה דוד, נכתב עליו "איש האלהים" (נחמיה יב, כד), ואמר: "רוח ה' דבר בי" (שמואל ב כג, ב) – בלבל דבריו עם אחימלך ואמר: "ויהיו כלי הנערים קדש" (שמואל א כא, ו), לצורך שעה. גם אלישע שאמר לחזאל: "לך אמור לו חיה תחיה" (מלכים ב ח, י), אף על פי שפירושו: חיה תחיה מחולי זה, הראני השם כי יהרג. וכן מיכיהו אמר תפילת שוא, "עלה והצלח" (מלכים א כב, טו), דרך מוסר. וכן אמר דניאל: "מרי חלמא לשנאך" (דניאל ד, טז); ולהיות כנגד השם, דרך דרש. וכן אמר אברהם: "וגם אמנה" (בראשית כ, יב); "ונשתחוה ונשובה" (בראשית כב, ה).
ואכלה מצידי — כמו "זכרה לי אלהי לטובה" (נחמיה ה, יט); והאל"ף שורש:מלבי"ם (כל הפרק)
(יח - יט) "ויאמר אבי." תחלה לא ערב לבו לאמר רק מלה אחת וכשראה שלא הכירהו אמר "אנכי עשו בכרך", ועשו אמר אני בנך בכורך עשו, שכלל בלשון, שיקדים האדם בדבורו את הדבר שהוא עקר בעיניו, כמ"ש בכ"מ בפי' התנ"ך, ואצל יעקב היה העקר שר"ל שהוא עשו, אבל מה שאמר שהוא בכור, בזה לא שנה טעמו, כי באמת היה הבכור, לכן הקדים בדבורו שהוא עשו ובכ"ז לא אמר שקר כי פרש דבריו אנכי עשו מצד שאני בכרך, אף שאני יעקב, אבל מצד שקניתי את הבכורה של עשו, איני יעקב רק עשו שהוא הבכור, ובעשו היה בהפך, שזה שהוא עשו אינו חדוש בדבורו כי כן האמת, רק מ"ש שהוא הבכור שזה היה הפך האמת, כי מכר את הבכורה. ויש הבדל בין אני ובין אנכי, שכ"מ שיאמר אנכי, ר"ל אנכי בעצמי והוא דיוק על עצמותו של המדבר, וכ"מ שאומר אני, אינו מדייק זאת רק מייחס אל המדבר תארים או פעולות, לכן יעקב אמר אנכי, שהוא דיוק בעצמותו, ועשו לא עלה בלבו לדייק שהוא עשו רק שהוא הבכור שהוא תואר נוסף על עצמותו אמר אני. ומ"ש "עשיתי כאשר דברת אלי," פירוש עשיתי כאלו דברת אלי, כי אתה כוונת לברך את הבכור ואני הבכור באמת, וא"כ היה הדבור אלי, וכלל בלשון שהה"א הנוספת בפעלים מורה על הבקשה, וע"כ אמר שבה ואכלה בלשון תחנונים:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ
יעקב ידע שיצחק מחכה שעשו ישוב מהציד ויביא לו מטעמים. ליעקב לא היתה ברירה אלא לומר לאביו שהוא עשו. יעקב שיקר כמו שקרן מנוסה: ללא היסוס ובלי להתבלבל הוא חזר על דברי אמו שסיפרה לו על דברי אביו. לא היה טלפון שבור. יעקב חזר מילה במילה על דברי יצחק, אך עם זאת, היה הבדל משמעותי בין דברי רבקה ודברי יעקב, כאילו שגם יעקב שמע את דברי יצחק לעשו:
- יצחק אמר: "וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה (צָיִד) ועֲַשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמותּ" (ביאור:בראשית כז ד)
- רבקה ציטטה את יצחק: "הָבִיאָה לִּי צַיִד ועֲַשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה: וַאֲַבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה, לִפְנֵי מוֹתִי" (ביאור:בראשית כז ז), ועוד הוסיפה: "וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, לִפְנֵי מוֹתוֹ" (ביאור:בראשית כז י). בפעם השנייה רבקה החסירה את הדגש "לִפְנֵי יְהוָה".
- יעקב אמר: "קוםּ נָא שְׁבָה, וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ".
- עשו אמר: "יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (ביאור:בראשית כז לא).
יעקב השתמש במילות המפתח הנכונות: 'אָכְלָה', 'מִצֵיּדִי', 'בַּעֲבורּ', 'תְּבָרְכַנִּי', וכך גם עשה עשו.
למרות שרבקה לא הזכירה את המילה "נַפְשִׁי" - יעקב ידע להוסיף את המילה וחזר במדויק על דברי יצחק: "תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ". בנוסף, למרות שרבקה אמרה: "וַאֲַבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה", יעקב לא השתמש במילים האלה שאותן יצחק לא אמר לעשו.
איך יעקב ידע להגיד "תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" ולא להוסיף "לִפְנֵי יְהוָה"?
גם אם יעקב היה מחסיר את המילה "נַפְשֶׁךָ", יצחק כנראה היה ממשיך בחקירתו ובסופו של דבר מברך אותו. אם כן, כיצד ידע יעקב לנהוג כך?
- יעקב גם הקשיב ליצחק בדברו עם עשו (או שהיו לו מרגלים משלו שדיווחו לו על השיחה).
- יצחק יברך בשמו, בנפשו - ולא בפקודת אלוהים. ניתן להניח שיעקב הבין שיצחק לא הזכיר את אלוהים משום שרבקה לא סיפרה שיצחק אמר שהוא יברך בשם אלוהים, אלא רק שיצחק יברך אותו 'לפני אדוני', ואף לא הזכירה את אלוהים בפעם השנייה.
נראה שיצחק לא ניסה לדבר בשקט באוהלו ושרבים שמעו את דבריו.
קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה
זוהי רשימת פקודות. ניתן להסיק ממנה שיצחק היה חלש ושכב במיטתו, ולכן היה עליו לקום מהמיטה ולהתיישב כדי שיוכל לאכול. בכל אופן, יצחק עשה זאת בכוחות עצמו וגם אכל ארוחה גדולה ושתה יין, מכאן שהוא לא היה מאוד חלש.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית כז יט"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.